בניסן תשע"ח התפרסמה הכותרת הבאה בעיתון "ישראל היום": בישראל עובדים הכי הרבה שעות שבועיות במדינות העולם המערבי. כ-40.6 שעות שבועיות. כדי שתבינו מול מי אנו מתחרים, שימו לב: טורקיה במקום הראשון, שניה קולומביה, שלישית מקסיקו. במקום השישי לפני ישראל דרום אפריקה. אפילו מדינות חלשות יותר כמו פולין נמצאות מתחתנו. כמה הזוי שמדינות נכשלות די משתוות לישראל.

היינו עשויים לחשוב כי המדינות שמשגשגות כלכלית, הן אלה שאזרחיה עובדים יותר כדי לתת תפוקת עבודה גדולה יותר, אך לא! הן מצאו את הדרך לגישור בין עבודה לחיי משפחה ושעות פנאי. בפועל, העובד האירופאי מייצר יותר מהעובד הישראלי, על אף שעובד פחות. כשאני מסתכלת על הצעות עבודה, רובן הגדול דורשות לפחות 8.5 שע' ונוספות "לפי הצורך". מה נסגר איתנו?! מדינה שדוגלת בילודה מאיחד, משעבדת את ההורים מאידך. אם אתה נותן עוד ועוד שעות נוספות, אתה נחשב כעובד בעל ערך.

בעשוריה הראשונים של המדינה עבדנו פחות, על אף שהמצב לא היה קל כלל: מלחמות, עליות לארץ, תקופת צינה ועוד. המשפחה הייתה בראש מעייננו. כיום אנו במירוץ עכברים מטורף כדי לממן עוד מותגים, רכבים יקרים, חופשות מפנקות. אין לי כל בעיה עם הרצון להתענג קצת, אבל כשזה באה ע"ח הכמיהה של ילדים לחבוק עוד שעות פנאי עם הוריהם, מרגוע לנפש וגוף, הדבר כבר הופך לגיהנום כספי. אנו מוכנים לעבוד יותר בשביל להביא עוד כסף הבייתה. ילדינו לא משתוקקים לעוד סמארטפון יקר או מותגים, הם רוצים אותנו. נכון, אכן יש יוקר מחייה, אבל עם תכנון כלכלי מושכל, ראייה למרחוק, אפשר להגיע לרווחה כלכלית מבלי לוותר על זמן איכות.

מחקרים מראים כי אין זה משנה כמה נרוויח, מה שחשוב הוא כמה נשקיע זמן בניהול ההון האישי שלנו. עשירים אינם מוכרים את הזמן שלהם. הם קונים אותו. הם לא עובדים בשביל רמת חיים, אלא הם עובדים בכדי לייצר לעצמם נכסים שבסופו של דבר יהוו עבורם הכנסה. במקום שהם יעבדו בשביל הכסף, הם מכפפים אותו אליהם. הם חיים מתחת להכנסות שלהם, רובם לא מתפאר במכוניות יוקרתיות, חיים רמת חיים נמוכה מכפי שחושבים, ואת הכסף הנותר משקיעים חכם. 

ייתכן שלא למדנו את לקחי העבר. אבותינו במצריים העדיפו להמשיך להיות עבדים (80% מהם) מאשר גאולה. אותם שמונים אחוזים מצאו את מותם במכת החושך. אולי נאמץ קצת את ההגדה של פסח? למרות שכל שנה קוראים אותה, ועדיין היא לא חדרה לנו חזק ללב. אז נכון, נענשנו בידי שמיים מהאדם הראשון, אך להדר דווקא בעונש? במקום לעבוד עד צאת הנשמה, יותר חכם לנצל את הזמן ללמוד פיננסי, להרחיב את הידע שלנו. כסף צריך שיתכננו אותו, אחרת הוא יתכנן אותנו.

שנזכה להגיע לאידיאל של הגדת פסח- עתה בני חורין

רויטל מרקוספלד, מאמנת לכלכלת משפחה והון אישי

סדנאות, אימון כלכלי אישי והרצאות

[email protected]

0544562647