האינטנסיביות בבית מעמיס עלייך? הילדים סביבך ולא מרפים?  הנה מספר רעיונות ישימים שיעניקו לך זמן איכות קצר ומרגיע לעצמך, לבד, כאיש אחד, כדי שתוכלי להיות אמא ואישה רגועה יותר – עם כל הלב לכל אחד · אי של רוגע בים הסוער /  אריאלה דאשיף

מנוחת הנפש – מעל הכל

התקשרתי לחברה. היא טיפוס סבלן. מעולם לא שמעתי אותה מרימה את הקול… והנה בזמנים אלה זה ממש קרה! מעבר לקו שמעתי אותה… אז אם קרה לך דבר כזה – לא להילחץ.

ובכל זאת יש מה לעשות כדי לשפר את האווירה. דמייני לעצמך שאחד הילדים נכנס הביתה עם ערימה של לכלוך ביד ושופך אותה באמצע הסלון, בא אחיו וממש כועס עליו, אז גם הוא שופך מנה משלו – באמצע הסלון. ואז את מגיעה, רואה את כל הלכלוך וממש יוצאת מן הכלים (והכללים), ושופכת מנה משלך…לא נמשיך את הספור הזה, כי ההמשך ברור. ככה ממש קורה עם מריבות וקטטות. ואופן ההתמודדות הזה לא כל כך יעיל. אז מה עושים? קודם כל, נדאג שלא להוסיף ללכלוך את המנה שלנו. גם אם הילדים רבים ומעליבים – אנחנו לא נרד לוויכוחים (מצב שבו אנו, האמהות, מנהלות משא ומתן קולני עם הילדים), התפקיד שלנו הוא להיות "הקובעות", להיות הקברניט. לומר את מה שיש לנו לומר בנימוס, בדרך ארץ, בבהירות ובאופן חד משמעי, ואפילו עם חיוך… כן, גם דברים לא נעימים!!! דבר שני, ננסה להביא אותם "לנקות את הלכלוך"… להתחשב, להתנצל ולאהוב, אבל לא על ידי גערות בציבור, אלא בחדר לבד, בשיחה נעימה, אוהבת ומבהירה.

הברקה נוספת היא להתעלם… לא לראות את הלכלוך וה'בלאגן' (הגשמי הפעם), אלא אם כן הוא בלתי אפשרי לחלוטין!!! לעשות את מה שצריך, לא את מה שלא הכרחי. הלכלוך וה'בלאגן' לא שווים את העייפות והעצבים המרוטים שלנו, ואת האומללות של ילדינו. על זה אמרו דורשי רשומות "ילדים (והורים) לא אמורים לגדל קרני קורונה…".

מה הדבר הכי כיפי 

לכל אחת מאיתנו יש מתנות מיוחדות שה' נתן לה. מתנות מתוקות, יפות, תכונות אופי, כישרונות, שהן הן הכלים שבעזרתן היא מבצעת את השליחות שה' הועיד לה בעולם. כשמביאים תכונות אלה לפועל, מתמלאים המצברים, הנפש מתענגת. בימים המוזרים ועמוסי הרגשות (והרי רגשות הן כמו ים: לעיתים סוער, לעיתים רגוע, אבל כל הזמן משתנה, לא צפוי, לא קבוע…) שאנחנו עוברים, באופן טבעי אנחנו מחפשות את השקט הפנימי, שממנו נשאב את הכוחות להמשיך להשיט את הספינה בים הסוער הזה. אז בשלב ראשון, כדי להשיג את המנוחה והכוחות שאנחנו מחפשות- נחשוב מהם אותם דברים שאנו נהנות לעשות – כל אחת לפי תכונות אופיה. נעצום עיניים ונדמיין את המקום הכי כיפי בעולם…ומה אנחנו עושות שם? נחות? קוראות ספר? מפטפטות עם הבעל? מכינות פטיפורים? עכשיו ננסה להגשים את הדמיון הזה.

לזמן את הזמן

אז נראה שזהו המשאב שהכי חסר למימוש התכנית, כשכל הילדים צריכים המון דברים ובעיקר 'צומי' מאמא, ומייצרים, אגב אורחא, עוד ועוד עבודות ניקיון… אז קודם כל (אני הולכת לומר כאן משהו ממש בנאלי…) מי שיש לה ילדים גדולים (גיל 6 + בגדול) – יכולה לתת להם את הצ'ופרים היומיים אחרי שעשו את חובותיהם (תפילה, אוכל, לימוד, תפקיד [תפקיד חשוב הוא ילד א' מסייע לילד ב']). אם אין להם עדיין כאלה צ'ופרים, לדעתי כדאי לייצר אותם. צ'ופרים מן הסוג שבהם הילדים יעסיקו את עצמם, כגון: זמן מחשב או טטריס, סיפורי דוד החקיין בטלפון, ציור ויצירה (למשל בישול, הכנת סרט וצילומו), טיול עם אבא (אם הוא בקטע) או אח, פגישות 'זום' (לא עם דבורים…), בניית אוהל ואכילת ארוחת צהריים בתוכו, ועוד כיד הדמיון. ואז, כשהם עסוקים, להקדיש זמן לעצמינו…

והנה עצה לאמהות לתינוקות ופעוטות (זו עצה בשביל אמהות של…): אם הגיע זמן המנוחה שלך, ואת חוששת שיהיה פיצוץ, והפצפון יצפצף דווקא אז – יש מה לעשות: לעשות לו אמבטיה חמה (זהירות לא לבשל!) וקצת ארוכה, סמוך ונראה, ואולי קצת אחרי זמן האוכל שלו, ואז – להאכיל אותו סעודה דשנה, סעודה ד'שינה… ולהרדים אותו. הוא אמור לישון הרבה וטוב…

אימון לאמונה 

בים הסוער הספינה מטלטלת, אבל יש פתרון שעוזר לה להישאר יציבה במקומה – העוגן! העוגן הוא אותו חפץ שקושר את הספינה, ששטה בים סוער ולא יציב, אל הקרקע היציבה שבתחתיתו. כן, אי-שם מתחת למים הסוערים ישנה קרקע יציבה – ה' נמצא מאחורי הסערה. אמונה צרופה ביוצר כל. השהייה בבית היא הזדמנות נפלאה ללמד ילדים אמונה.

סיפור שקרה אתמול: הבית 'על גלגלים', השכנים מבלים אצלך את הזמן עד שיתאפשר להם להיכנס הביתה אחרי הריסוס (4 שעות), הילדים נלחמים האחד בשני בסלון, בסילוני מים לא קונבנציונליים בטעמים, ובמטבח באמצע הטיגון, נוצרה שלולית משמן שנשפך – את לא יודעת איפה לשים את הידיים קודם! זה הזמן להטיל עוגן. זה הזמן לצחוק!!! לצעוק לה' "תודה, תודה!!!" איזה מן מצב מצחיק זה!!! (אגב, אם את מצטערת על הרהיטים, אולי זה הזמן להבהיר שעד שהילדים יגדלו, לא כדאי לקנות סלוני יוקרה. זה או הילדים או הרהיטים!).

שנעבור את ההפלגה הזו בשלום עם עצמינו ועם אחרים, ובשלווה ומנוחה עד שנגיע אל היעד!