אימון נשי–רגשי, מאת: ליאת לסטר

שני השלבים – האמוני והמעשי – שיעזרו לך להיחלץ ולא ליפול שוב למידת הכעס

אחת המידות המאתגרות ביותר לתיקון היא מידת הכעס וזאת בגלל אופייה המתלהט המשבש את החשיבה השפויה ואת שערי שיקול הדעת, עד שהכועס עלול שלא לשלוט בעצמו ולבצע ללא מחשבה פעולות קשות ומזיקות לעצמו ולסביבתו הקרובה.

בסימן כ"ה באגרת הקודש בתניא מבאר אדמו"ר הזקן כי כל דבר שקורה הוא מהשם יתברך וממילא אין מקום לכעס כלל אם עשה מישהו משהו נגדך דע שהכל מאיתו יתברך אלא שההתגלות האלוקית יכולה להיות בגלות בתוך האדם הרע או אפילו גוי המדבר ועושה ומפריע לך בעבודת השם וממילא מובן שאין כל מקום למידת הכעס. "הטעם מובן ליודעי בינה: לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה. כי אילו היה מאמין שמאת ה' הייתה זאת לו, לא היה כועס כלל. ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה, מקללו או מכהו או מזיק ממנו ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמיים על רוע בחירתו"…

השלב הראשון בעבודה על מידת הכעס הוא אמונה – לימוד עיוני אודות חומרת הכעס עד שישתוקק להיפטר ממנה. וגם הכרת נזקי הכעס במישור הגופני: בזמן הכעס מתרחשים בגוף שינויים פיזיולוגיים העלולים לגרום למחלות רבות וקשות והדבר הוכח מחקרית. "כל הכועס כל מיני גהינום שולטים בו" (נדרים כ"ב, א) – ייסורים באים עליו הן בעולם הזה והן בעולם הבא. מבחינה רוחנית נזקי הכעס גורמים לאדם לאבד מימד מרכזי מנשמתו הרוחנית המקורית והוא מפסיד הארות רוחניות שזכה להן לפני הכעס ו…אפילו ייתכן שיפסיד את זיווגו הטוב לו בגלל הכעס: "והנה לפעמים יארע שאף על פי שיהיה באדם נפש אחת טהורה ועליונה, יבוא איזה פעם לידי כעס ואז תצא ממנו ותיכנס במקומה נפש אחרת גרועה, וכיוון שהדבר כך אפשר גם כן שיימשך מזה עוד דבר אחר. והוא כי אם עד עתה הייתה מזומנת לאיש הזה איזו אישה בת זוגו, כיוון שנתחלפה נפשו וניתנה לאיש אחר, אותה האיש ייקחנה" (אריז"ל בשער הגלגולים, הקדמה ה').

השלב השני הוא האימון המעשי – בהתמודדות יומיומית מתוך ידיעה מראש כי צפויים כישלונות ותהיינה נפילות רבות בדרך אל פסגת השלווה הנכספת. אולם, עקביות והתמדה יובילו טיפוס כעסן להיות אדם מאוזן ושקול, המתייחס בשלווה נפשית לכל מצב מזדמן.

אסביר את שני השלבים בדוגמא מחיי היום־יום שלי. בני המתוק בן ה–4.5 בלי כל כוונה נהג לשפוך את כוס השוקו בבוקר. מעשה תמידי שגרר תגובה נזעמת שלי. מבטו המבוהל עורר אותי להתבוננות פנימה והבנתי שאני פועלת מתוך לחץ והישרדות- 'אני אאחר לעבודה', 'נהרס לי הבוקר' וכדומה. אז החלטתי להיות בשליטה וישבתי לידו בזמן שתיית השוקו ושרתי אליו ואז קרה שהוא הפיל חרוזים, שפך את המים של חית המחמד ועוד… והכעס לא איחר לבוא. אז קלטתי כי יש שיעור שאני צריכה ללמוד ושחררתי ובחרתי לקבל באהבה ושלווה כל מצב שיקרה בבוקר. למחרת, שוב נשפך השוקו. חייכתי אליו ואמרתי: "לא נורא חמוד, הכל בסדר!". הוא אמר לי בפליאה: "אימא, את לא כועסת" התכווצתי מבפנים, חייכתי, חיבקתי ונישקתי. והפלא ופלא, לאט לאט זה פשוט נעלם ולא נשפך דבר בבוקר.

וכדי שלא אפול שוב במידת הכעס הכנתי לעצמי כמה דברים שיעזרו לי ומקווה כי יעזרו גם לכן:

"דע מאין באת ולאן אתה הולך… מאין באת מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך? למקום עפר רימה ותולעה" (אבות ג, א). אני מרחיקה את עצמי מהגאווה וההבנה המוטעית שכולם אמורים להתנהג רק על פי רצוני, ולא עושים לי או מזלזלים בי… יש פה שיעור שאני צריכה ללמוד כדי לגדול.

הכנתי לי שלט על המקרר: "אכעס, אבל רק אחרי שאסיים להדיח את כל הכלים. אם אין כלים תוציאי סירים" – תבחרי לך את המשימה שלך. העצירה הזו, תגרום לנו להתבונן בכל מה שלמדנו בגנות הכעס ותעזור לנו לא לכעוס עכשיו על מה שקרה, או לפחות תעזור לנו להחזיר את יישוב הדעת שלנו.

הרגילי את עצמך לדבר בנחת ושנני לעצמך: "יהיה אשר יהיה, אינני מגביהה את קולי על שום אדם בשום מצב ואם ארגיש בעירה פנימית אבחר לשתוק" כפי שמסביר הרמב"ן באגרת לבנו: "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת, ובזה תינצל מן הכעס, שהוא מידה רעה להחטיא בני אדם".

והמתוק שלי שר לידי פסוקים והזכיר לי את הדבר הכי חשוב "והנה ה' ניצב עליו, ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו. ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי".

ליאת לסטר היא מטפלת ריגשית בילדים ונוער

[email protected]