איך נכון לעשות זאת ולחנך על הדרך 

הורים לפעמים מתלבטים בינם לבין עצמם: אם סבא–סבתא נתנו לילד סכום כסף ליום הולדת, וכן כשהוא מקבל דמי חנוכה – האם לתת לו את הכסף? האמנם חשוב לחנך את הילד לתכנון כלכלי נכון באמצעות מתן דמי כיס? ומה בקשר למתן סכום כסף בתור שי על התנהגות/למידה או שאולי יש בכלל להתנות את מתן דמי הכיס בתפקוד בבית? ובכלל מאיזה גיל אפשר כן לתת דמי כיס, כמה, ועם אלו הגבלות?

לפני שנכנס לדיון על מתן כסף לילדים, נתחיל בשלושה סיפורים בעניין:

הסיפור הראשון מספר על התקופה שהאדמו"ר הרש"ב היה ילד בן כ–5 שנים:

אדמו"ר ה"צמח צדק" נהג בכל יום לתת לנכדיו חמש פרוטות דמי–כיס. פעם אחת ביום ראשון הוא נתן להם את הסכום לכל השבוע וציין שניתן להגיע גם כל יום. לפועל הגיעו רק האדמו"ר הרש"ב ואחיו הרז"א כל יום.

באחד הימים הרז"א נזכר מאוחר ללכת לסבא, ובדרכו הוא פגש את אחיו חוזר משם. לבקשתו התלווה אליו אחיו בדרך לסבא, אך כשהגיעו גילו שהאדמו"ר הצמח צדק נפטר.

מאוחר יותר, כשסיפר הרז"א לאביו את המעשה, אמר לו אביו בהתרגשות:

"מה עשית בני? הלא הוא נתן לאחיך את הכל".

סיפור זה מראה שלכאורה האדמו"ר הצמח צדק נתן לנכדים הצעירים דמי כיס יומיים באופן קבוע, ולא מסופר על סיבה מיוחדת או התניה מסוימת בקבלת הסכום היומי, אך עם זאת נראה שהילדים לא ידעו להעריך מספיק את הכסף הזה מסיבה לא ידועה, ולא התאמצו כדי להכפיל את הסכום שבידם.

•

מאידך מספר הרבי הריי"צ על ילדותו, שאביו העניק לו סכום כסף מסוים על חזרת משניות בעל–פה כדי לעודדו ללמוד משניות. בגיל 11 הצטבר אצלו סכום של 30 רובל, שאביו עודד אותו לפתוח אתו "קופת גמילות חסדים".

בעקבות הלוואות אלו קרה סיפור המאסר הראשון, בו למד הרבי הריי"צ משניות בעל פה בתא הכלא בו שכן עם העגל הגנוב. אביו לימד אתו מכך שכיוון שידע משניות בעל–פה יכול היה לחזור עליהם בכלא ובכך הוא נבדל מהעגל.

באותה הזדמנות העניק לו אדמו"ר הרש"ב עשרה רובלים כדי להעשיר את קופת גמילות החסדים אותה ניהל.

ברשימה אחרת מספר הרבי הריי"צ על התלבטותו בדבר השימוש הנכון בכסף עם שיקולים לכאן ולכאן.

•

הרמב"ם בפירושו למשניות מסביר שנער קטן אינו מבין את התועלת מלימוד התורה, "ולפיכך בהכרח שיצטרך המלמד… שיזרז אותו על הלימוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שניו, ויאמר לו: קרא ואתן לך אגוזים או תאנים ואתן לך מעט דבש".

כשהילד גדל מעט, והפרס הזה לא מספק אותו, אומר הרמב"ם שיש להציע לו בגדים יפים, וכאשר יגדל עוד יותר יאמר לו "למוד פרשה זו או פרק זה ואתן לך דינר אחד או ב' דינרין" (אגב, בהמשך מציעים לו כבוד תמורת לימודו…).

•

כל אחד מן הסתם יתחבר לקטע אחר, ויסיק מסקנות אחרות, אך עם זאת חשוב לציין: מגיל מסוים (תלוי ברמת ההבנה) הילד החסידי זקוק לכסף משלו! הוא צריך לרכוש מכספו ספרים ב"דידן נצח", הוא צריך לתת מכספו צדקה, ואפילו דמי 'מעמד' הוא יכול לתת – לפחות באופן סמלי. שלא לדבר על הגיל המאוחר יותר בו מדובר על צבירת סכום הרבה יותר גדול לצורך כרטיס טיסה לרבי מה"מ.

האם הדבר מחייב מתן דמי כיס או שמירת כסף מזומן על ידי הילד?

לעניות דעתי לאו דווקא. ילד צעיר צריך הכוונה והשגחה בכל תחום, וכך גם בנושא הכסף שיכול להביא לדברים מאד לא רצויים ודי–למבין. הכסף יכול להישמר אצל ההורים גם כשהוא שייך לילד, תוך ניהול רישום מסודר. באופן כזה כל הוצאה ממנו כרוכה בהסכמת ההורים שעוזרים לילד ומכוונים אותו, אך זוכרים כמובן שהכסף הוא כספו, עד כמה שניתן לומר זאת על ילד צעיר.

גם בגיל מאוחר יותר להורים יש את זכות הווטו, אך כדאי לשוחח על כך עם הילדים, להסביר להם את העקרונות שלנו, וללמד אותם באופן ישיר ועקיף את היחס הנכון לכסף. אמנם גם קצת מבחינת הכוונה לתכנון כלכלי נכון, אבל בעיקר מהצד האמוני והחסידי: חינוך למעשרות תוך חישוב מדויק, הידיעה שכסף הוא רק אמצעי לעשיית רצון ה' בעולם, וגם כשמשתמשים בו למילוי תאוות גשמיות יותר (וניתן לאפשר לילד גם זאת מדי פעם – בכל אופן הכל תלוי בעומק דעתו של הילד, וגם אנחנו רוכשים לפעמים סוגים שונים של "תאוות") הרי יש לכרוך זאת עם קיום תורה ומצוות.

אין שום צל של ספק שהתנהלות ההורים עצמם בנושא מהווה מודל בעיני הילדים, ונתקשה מאד לחנך ילד לערכים שהוא לא רואה אותנו מקיימים, ולכן חשוב לחשוף את הילדים למתן המעשרות, לנתינת דמי מעמד, ובכלל למשמעותו של הכסף.

מעשה מלך

נקנח בשלושה סיפורים על הרבי מה"מ שיכולים לעזור לנו לעצב בנפש הילד גישה נכונה לכסף ומשמעותו כאשר יסופרו בזמנים ובאופנים הנכונים ועם תיווך של המסקנות.

* בשנת תשמ"ו, תורם עשיר רכש עבור הרבי מכונית חדשה והתכנון היה שהיא תחכה לרבי בחניה, וממילא הרבי ייסע בה. כשנודע על–כך לרבי, הוא ביקש למסור לקונה המכונית ש"שונא מתנות יחיה", וביקש להחזיר את המכונית הישנה. הרבי חיכה כמה דקות עד שישיבו את המכונית הישנה ובינתיים הקהל שר, אך הרבי לא עודד את השירה…

* בחג השבועות תשי"ב אמר הרבי: בעלי מוסדות אחרים כאשר משוחחים עם "גביר", מציעים לו להוסיף במסחר, להרוויח יותר ולתרום יותר… אבל אצלנו, קודם כל דורשים מה"גביר" שלאחרי התפילה לא יברח מיד אל החנות, אלא יאמר תחילה את השיעור תהלים, ילמד תניא וכיוצא–בזה… ואף שייתכן שעל–ידי הנהגה זו ירוויח פחות כסף, וממילא תגרע תמיכתו לישיבה, אין מתפעלים מכך!…

* בי"ט כסלו תשי"ח ערך הרבי מגבית עבור בניית שיכון בכפר חב"ד, וביקש שכל אחד ירשום על פתק כמה הוא תורם, תוך אמירה שאם הסכום לא יהיה מתאים לדעתו הוא יצווה להוסיף כפי שיראה בעיניו. הנוכחים בהתוועדות רשמו את התחייבויותיהם על הפתק, והרבי עבר על הפתקים. וכשהגיע לפתק של ר' דוד דייטש אמר שיכפיל את הסכום. למעשה ר' דוד תרם מראש 15 אלף דולר (שווי של בית פרטי…) ולא היה לו אפילו את זה. אבל מיד בבוקר הוא ניגש לבנק, משכן את ביתו ואת העסק ומיהר להכניס לרבי את צ'ק ההלוואה שקיבל בסך 30 אלף דולר לפני השקיעה.

זמן קצר אחר–כך נתגלגלה לידיו עסקה מפתיעה – בחינם ממש – והוא הרוויח בה 90 אלף דולר. מיהר ר' דוד להחזיר לבנק את ההלוואה, ואת שאר הסכום רשם על צ'ק ונתן לרבי ביחידות, כיוון שכל העסקה נעשתה בברכת הרבי. הרבי קיבל את הצ'ק, ושאל: "ר' דוד, זה שלי?" לאחר שנענה בחיוב, אמר לו הרבי: "קח את הצ'ק ותכניס את הסכום הזה לחשבון הבנק שלך, וה' יצליח את דרכך!" מן המותר לציין שמאז עלה ר' דוד בעולם המסחר, עד שנהיה גביר גדול.