יעל שניאורסון, עטרת חיה

ב"ה, חיי היום־יום שלנו עמוסים מאד בדרך כלל. אנחנו מתמרנות בין העבודה לבית, בין הילדים לכלים ולכביסות, בין השליחות למקלחות, בקושי אנו מוצאות פנאי לשתות כוס קפה ברצף, אז שיחה ארוכה עם הבעל? למי יש פנאי למותרות האלו?! אם כבר יש לנו כמה דקות לשוחח, בהן בנס שנינו לא עסוקים בעניינים אחרים – יש כמה עדכונים דחופים, נושאים כלכליים, בעיות עם הילדים שצריך לפתור, ועוד כמה עניינים טכניים של בדק בית. מתי בכלל נשאר לנו זמן לדבר על משהו אחר?!

כולנו יודעות לספר את הסיפור על החשיבות שהעניק הרבי לדקות היומיות בהן הוא ישב עם הרבנית לכוס תה. לפעמים אנחנו גם מנסות ליישם את זה, אבל את הזמן היקר הזה צריך לנצל כמו שצריך!

אחד הבסיסים החשובים ביותר לבית, הוא שהיסודות שלו יהיו איתנים. הורים חזקים, שמחים ומלאים יוכלו להעניק ולהעביר לילדיהם. וכשדבר חשוב באמת, מוצאים לו את הזמן המתאים.

חשוב מאוד שנשוחח על חינוך הילדים שלנו, וזה אפילו חובה, כמו שכולנו יודעות. גם העניינים הטכניים צריכים טיפול, אבל כמה דקות בכל יום אנחנו צריכות לפנות לשיחה שלא תיסוב על אף אחד מהעניינים הללו, שיחה שתיתן חיזוק ליסודות עליהם בנינו את ביתנו; תרענן ותזכיר לנו שאנחנו שני חצאים של נשמה אחת שצריכים להשלים זה את זה.

אז איך עושים את זה?

זה לא צריך להיות מלווה בהצהרות בומבסטיות. אפשר עם כוס הקפה בערב, כשהילדים כבר ישנים, רצוי לשים את הטלפון בצד, שלא יפריע לנו… ופשוט לפתח שיחה קלה של כמה דקות.

אם יש לכם מרפסת או חצר, אפשר בקיץ לנצל את האוויר הצח, ולהזרים אוויר נעים תרתי משמע לשיחה. אפשר גם לייחד זמן קבוע, לפחות אחת לשבוע, לצאת יחד להליכה. מה שחשוב הוא להיות במודעות שאנחנו לא רוצים עכשיו לדבר על דברים אחרים, חשובים ככל שיהיו, אלא על עצמנו.

אם אנחנו מודעות לחשיבות העניין, זה יקרה, גם אם עוד אלף עניינים אחרים ידרשו את תשומת לבנו. אחר־כך נטפל גם בהם, אבל את הדקות הראשונות של השיחה נקדיש לעצמנו.

נופש זוגי: האם ועד כמה הוא הכרחי?

זאת לא מצוות עשה מדאורייתא, ובהחלט אפשר להסתפק בשיחות ובהליכות. אפילו נסיעה יחד לחתונה קרובה בלי לקחת את הילדים, יכולה לספק לנו את זמן קצת יותר ארוך יחד. אבל לפעמים יש נשים (ואולי גם בעלים) שמרגישים שהם צריכים להחליף אוויר ואווירה, ולצאת לכמה ימים מבלי לצרף אליהם את הילדים.

ידוע הסיפור על הרבי מלך המשיח שישב עם הרבנית על כיסאות במרפסת לכמה דקות, ואמר: "יצאנו ידי חובת דאטשע" (נאות דשא – נופש בלשון ימינו)…

אני לא חושבת שאנחנו בדרגה הזו, אבל אם חושבים על יציאה לנופש זוגי צריך לקחת בחשבון כמה נקודות:

1. לאן יוצאים? מקום מתאים מבחינה רוחנית – כשרויות, צניעות וכו'.

2. מתי יוצאים? – להתחשב בזמנים שבהם שנינו יכולים לקחת חופש מהלימודים/העבודה. האם נוח יותר לצאת בזמן שהילדים עדיין במסגרות לימודים, או אולי להיפך? אולי נסיעה רק לשבת ביחד תהיה נוחה יותר עבור כל הצדדים?

3. עלויות הנופש – האם יש לנו כסף לנופש? וכמה תקציב? לא כדאי לקחת הלוואות בשביל לממן נופש לחיזוק שלום הבית, ואחר כך, להגיע לויכוחים ומריבות על הקושי בהחזר ההלוואה…

4. לזכור את המטרה – המטרה העיקרית שלנו היא חיזוק הקשר ביננו. ולכן אם יוצאים, כדאי לצאת למקום עם כמה שפחות מסיחי דעת. מקום שקט שנוכל להיות בו בכמה שיותר פרטיות. וזה לא חייב להיות משהו יקר ויוקרתי. 'צימר' פשוט במקום מוזל, יעשה את העבודה.

5. הילדים – נכון, אנחנו יוצאים לנופש כדי שלילדים שלנו יהיו אבא ואמא חזקים ושמחים יותר, אבל צריך בהחלט לקחת אותם בחשבון. היכן הם ישהו בזמן הנופש שלנו? האם מתאים לאופי ולגיל של הילדים שלנו ה'חלוקה' שלהם בין משפחות הסבים/דודים וכו', או שיותר נוח יהיה להם אם נזמין מישהו מקרובי המשפחה שיבוא לשהות איתם בבית בימים הללו? ישנם ילדים שאוהבים את הגיוון והשינוי – לנסוע, להכיר מקומות חדשים. וישנם כאלו שמעדיפים להישאר בפינה המוכרת שלהם. גם אורך הנופש צריך להילקח בחשבון מול הילדים. עד כמה תשפיע עליהם ההיעדרות שלכם? מהו 'אורך הנשימה' שלהם? לעיתים, קשה לילדים להכיל זמן ארוך של היעדרות ההורים, (ובשביל ילדים צעירים אפילו שלושה־ארבעה ימים הם נצח!) אפילו אם הם נמצאים עם הסבתא הכי טובה!

6. בני המשפחה – בהתאם לסעיף הקודם, צריך לקחת בחשבון גם את קרובי המשפחה שאנחנו מייעדים אותם לתפקיד ההשגחה והטיפול בילדים בזמן היעדרנו. צריך לבדוק איתם במלוא הכנות והרגישות שאכן התוכניות שלנו מתאימות עבורם, ונוח להם איתן.

ואחרי כל זאת, כשכבר תכננו, ארגנו, סגרנו את כל הפינות, ארזנו מזוודות ויצאנו לדרך, חשוב לזכור את המטרה שלנו ולהשתדל למענה. וגם אם הדברים לא קורים בדיוק כמו שתכננו, לדעת לייקר כל רגע שהצלחנו לנצל למטרה, לזכור שהכל מאת ה' והכל בוודאי לטובה. ללמד את עצמנו ליהנות מהקיים ולשמוח עם מה שה' מזמן בדרכנו.