מסופר במסכת הוריות, על שני תלמידים שהיו לרבן גמליאל, רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, שרצה לתת להם שררה על הציבור, משרה רבנית, והם לא ששו לקבל אותה, אמר להם: "כסבורים אתם ששררה אני נותן לכם?! שיעבוד אני נותן לכם!". מכאן אנחנו לומדים, שמשרה רבנית היא סוג של שעבוד לציבור, לעם ישראל. הרב הוא כמו "נותן שירות" ואנחנו צריכים ללמוד מהי הדרך הנכונה לקבל ממנו את ה"שירות" הזה.

תפקיד הרב הוא בעצם להנחות יהודי בשבילי ההלכה, כלומר, לתת לו הדרכה, שתתאים לו כיצד לנהוג בחיי היום־יום בפועל, כיהודי ירא שמים. אמנם ה"עולם" מכנה בשם רב כל מיני אנשים – מרצים, שלוחים, מי שמעבירים שיעורים ומי שקיבלו "סמיכה" וכדומה, אבל צריך לדעת שלעניין פסיקת הלכה צריך לשאול אך ורק רב פוסק. רב פוסק הוא מי שקיבל סמיכה ומשמש בפועל כרב מורה הוראה. ולעניין זה אפילו את הרבי מלך המשיח לא שאלנו ברך כלל שאלה הלכתית, משום שהרבי בעצמו הפנה לשאול לדעת רבנים המשמשים ביום–יום כמורי–הוראה בפועל. ואמנם, רבות הפעמים בהן הרבי הפנה לרבנים שעל אתר לקבלת פיסקי הלכה, ואף הוא עצמו פונה אליהם.

בחירת רב

אדם צריך לבחור רב אחד קבוע, שיתאים לגישה שאדם בחר לעצמו, או לאופן ההנהגה שעליו מושתת הבית, וכזה שיראתו קודמת לחכמתו. רק במקרים דחוקים מאוד אפשר לפנות לרב אחר בתור הוראת שעה.

מה היתרונות של בחירת רב קבוע? היתרון העיקרי הוא בזה שהרב לומד להכיר את השואל, את המקום שלו ברוחניות, את נטיות הנפש שלו, וכדומה. כל אלה מהווים חלק מן השיקולים בפסיקת ההלכה. פסיקה של רב לפלוני עשויה להיות שונה מפסיקה באותה שאלה עצמה, לאלמוני.

זו גם הסיבה, שלמרות שאיש אינו חשוד באמירת דבר שאינו נכון, בכל זאת, אין זה נכון לשמוע פסיקה שנאמרה לאחד, ולהשליך אותה על חיי אחר.

למשל, יתכן שרב יקל בכשרות עבור בעל תשובה שחי בבית הוריו, ויחמיר על מי שמנהל את ביתו בעצמו, והוא אדם ירא שמים. ובשני המקרים עליהם לפעול כפי הנחיית הרב.

לכן, בשאלות רגישות יש לשאול רב קבוע, היות ויש מקרים (נדירים אמנם) שהתשובות יכולות להיות שונות ואולי אף סותרות מרב אחד לשני, בגלל אופי ההשקפה של הרב וההיכרות עם שואל השאלה. כמובן שבשעת דחק המצב שונה.

אנ"ש חסידי חב"ד פונים לרב חסידי, רב שבקי בפיסקיהם של רבותינו נשיאינו, ובמנהגי חב"ד, מתעדכן מזמן לזמן בדברים חדשים ושיראתו קודמת לחכמתו.

אורות בכלים

כיצד שואלים שאלה שתיתן לנו תשובה נכונה? 

חשוב שהרב יכיר גם את המקום הרוחני של השואל, המקום האישי שלו. אמנם, יכול להיווצר הרושם שאם נכניס לשאלה את המקום האישי שלנו, על מנת שהרב יפסוק פסיקה שמתאימה לנו אישית, זה סוג של "לעבוד על הרב", כי לכאורה, ההלכה היא תורה, והתורה היא אמת, אז אין שני פסקים לשני אנשים… אך המחשבה הזו אינה נכונה, ומטרתה להרחיק אותנו מלשאול רב. אמנם נכון הדבר שכששואלים רב צריכים להיות מאד אמיתיים עם עצמנו, לגבי המקום האמיתי בו אנו אוחזים, אבל הרי, כאמור אחת המטרות של שאלת רב היא דווקא שיפסוק פסק מתאים – כלומר, שאור ההלכה (הפסק) יתאים לכלים (לכוחות והיכולות) של השואל, כי באופן הזה, האור הזה מרחיב ומחזק את הכלי את השואל; אך אם חס ושלום אין הפסיקה מתאימה, משום שלא שאלו כהוגן, אזי הכלי עשוי להישבר… כלומר, האדם יחוש שקיום המצוות אינו מתאים לו, ושהתורה אינה "מבינה" לנפשו, או התמרמרות, או לחילופין, הוא עשוי שלא להתקדם בקיום המצוות כי "הקל על עצמו" כשפנה לרב וכו', בשעה שבעצם קבלת תשובה מתאימה תלוי, בעצם, בנו – באופן בו אנו שואלים…

כשפונים לרב יש לתת לו תמונה של כל הפרטים הרלוונטיים, גם אלו שאפילו יש רק ספק אם הם רלוונטיים בנושא הנשאל, כי ישנם פרטים שעשויים לשנות את הפסק. מי שלא בקי בהלכה, לא יודע עד כמה ההלכה מתייחסת לכל מיני מקרים, ולכן מתקבל אצלו הרושם ש"הכל אסור". הפרטים בשאלה יסייעו לרב לכוון אל האמת.

לא להתבייש לשאול גם אם נכשלנו, משום שאמנם "פדיחה" להיכשל, אבל משנכשלנו, יראת השמיים נמדדת גם ביכולת שלנו להציג את המצב לאשורו בפני הרב, ולנחת רוח לה'.

אין לשאול שאלות היפותטיות, כלומר, שאינן נוגעות לפועל ממש. ידוע הסיפור על רב שנשאל שאלה שאינה נוגעת לפועל, ולמרות שאותו הרב היה בקי וחריף, הוא התקשה מאוד במתן התשובה – כי לרב יש סייעתא דשמיא מיוחדת, הפועלת במקרים של שאלה הנוגעת לפועל.

בכל נושא הלכתי שיש בו נגיעה של שני צדדים, בדיני שלום בית או ממונות למשל, על הרב לדעת את הפרטים הנוגעים לשני הצדדים, ולשמוע אותם מהם – משני הצדדים דווקא – כי אסור לרב לפסוק לצד אחד מבלי לשמוע את הצד השני. הוכח בשטח שתשובת הרב משתנה מקצה לקצה, בנושאים אלו, אחרי שמיעת הצד השני.

ולבסוף, איך נקבל את התשובה? 

מעבר לכך שפסיקה של רב יש לקבל בקבלת עול, אבל היא יכולה להיות מלווה בשמחה, שמחה על כך שניתנה לנו אפשרות לעשות את רצון השם יתברך, להתקשר אליו, וכל זה באופן המתאים לאדם השואל וגורמת לו צמיחה והתעלות. בתהליך הזה של "עשה לך רב", אומרים לנו חז"ל כי יש סייעתא דשמיא מיוחדת, הן לרב – בפסיקה, והן לשואל – בקיום הפסק. לכן, גם אם לפעמים קורה שהתשובה שקיבלנו עשויה שלא למצוא חן בעינינו, אולי אף לגרום לנו להפסד גשמי מסוים, והנפש הבהמית בועטת. לא צריך להתרגש יותר מידי… ה'סייעתא דשמיא' מונחת במקומות האלה דווקא, וכשעושים את "דבר ה' זו הלכה" – אין מפסידים!

(הדברים נכתבו בהנחיית הרב יהודה ליב נחמנסון, מרבני 'מכון הלכה חב"ד')