עולה אל הארץ המובטחת / פרשת שלח (בארץ)
‏

יש רגעים שאני זקוקה לחיזוק. משהו בתקופה הזאת כבר ארוך מדיי לכולנו. " לפעמים נראה שזה ייקח שנים עד שהחיים יחזרו למסלול, ויהיו פה מטיילים כרגיל" אומרים כאן מסביבי. עד אז- אנחנו אימהות ב"ביות מלא". בלי הרבה רגעי שקט, האינטנסיביות של התפקיד שלנו לא תמיד זורמת בקלות. כדי שהכל ימשיך כמו שצריך, אי אפשר להרפות לרגע. האחריות על הכתפיים גדולה, ואם זה לא הולך, ויש תקלות וחריקות -זו גם אחריות שלנו. לפעמים גודל התפקיד הזה מעייף למדיי. בימים אלו אני שואבת כוח מנשים גדולות שעיצבו את עמנו, ומנסה לקחת פנימה את העוצמה שזורמת אלי מסיפור הפרשה.
פרשת 'שלח' מספרת על חטא המרגלים. 12 ראשי השבטים יוצאים לתור את הארץ שהם עומדים להיכנס אליה
וחוזרים עם ממצאים מבלבלים. מחד הם מספרים כמה טובה ומשובחת הארץ, ומאידך מביעים חוסר אמונה ביכולת ה' להכניסם אליה. 'לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו' – מהקב"ה. כל העם גועים בבכי והקב"ה כועס ומעניש אותם להסתובב במדבר 40 שנה, רק בניהם יוכלו להיכנס אל הארץ המובטחת.
וכל הפרשנים תוהים: איך יתכן שראשי השבטים חוטאים בכזה חוסר אמונה, הרי הם צדיקים?

ה'כלי יקר' מביא פרוש פמיניסט מפתיע: אם המרגלים היו נשים- לא היה חטא!! מה קורה פה? מדוע שנשים תצלחנה לעשות את הדבר הנכון במקום שראשי השבטים נפלו?
כדי להסביר את זה נביא בקצרה את המבט החסידי לחטא המרגלים. בתקופת המדבר עם ישראל חיו חיי קדושה מנותקים מגשמיות. מן ירד מן השמים, מים נבעו מבארה של מרים, ענני הכבוד שמרו והגינו עליהם מפני מזיקים וכבסו את בגדיהם עליהם. יום ולילה היו כולם פנויים לעסוק בתורה. וכאן, מגיעים המרגלים לארץ ורואים שכדי לחיות בה יצטרכו להילחם ולגרש את האויבים, לחרוש, לזרוע ולבנות בתים—לשקוע במטלות יומיומיות גשמיות שלא יאפשרו להם חיים רוחניים כמו במדבר, ולכן אמרו בפחד שאינם רוצים לעלות אליה כי היא- 'ארץ אוכלת יושביה'! הארציות , הגשמיות שבה לא תאפשר לנו לעבוד את ה'.
אוקיי, זו נשמעת טענה הגיונית. אם כך, מה היה שונה אם היו אלו נשים?
נשים וגברים- נשמה אחת- שני גופים. בתחילה היו מחוברים, אך הקב"ה הפריד אותם לשנים ששונים זה מזה בכל תחום. בתכונות האופי, ברגשות ובמבנה השכל. כל אחד/אחת מקבלים את התורה ומפנימים אותה בדרך אחרת.

כבר במתן תורה, הקדים הקב"ה נשים לאנשים. הוא אומר למשה לתת את התורה לנשים לפני הגברים."כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"
בית יעקב- הנשים, אלה שיוצרות את ה'בית' את החום, האווירה. אלה שקובעות את עצם היהדות בילד, וממלאות את הבית באהבה ושמחה למרות הכל.

'בני ישראל' אלה הגברים, ההגה של המשפחה. האחראים על לימוד תורה, יראת שמים הפרנסה הגשמית והרוחנית של המשפחה. כשגבר רוצה להתעלות בתורה, הוא מרגיש צורך להתנתק, לשבת עם עצמו וללמוד. נשים לעומת זאת, מטביעות את הרעיונות הרוחניים בהכנת האוכל, בשירים סיפורים ואווירה. הן משלבות קדושה במשימות היומיומיות שלהן.
בעיניהן, אין כאן שום סתירה.
אישה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן -לא רק מכורח המציאות של תפקידיה הרבים. עבודת ה' של אישה לא זקוקה לתזכורות קבועות. אצל נשים מאירה אהבת ה' באופן טבעי והן חשות באינטואיציה פנימית את הדבר שאליהן רוצות להתמסר.
כשהגברים מביאים תכשיטים לעגל הזהב הנשים לא משתתפות, כשהגברים נצטוו על תרומות למשכן, רצו ראשונות לתרום את חפצי הערך שלהן. כשהגברים מביאים את דיבת הארץ, הנשים באות לבקש נחלה בארץ המובטחת. "אותו הדור, נשים גודרות את מה שהגברים פורצים" כמו במצרים, כך במדבר, הנשים לא זורמות עם הלך הרוח הכללי שהתוו הגברים, ותיקנו את מה שהתקלקל.
ומכאן אפשר להבין כיצד נשים מרגלות, היו מתמודדות עם הנתונים שהביאו מארץ ישראל. אמנם, בארץ יצטרכו לכבס ולנקות, לבשל ולאפות.. ובכל זאת, הרי זהו השילוב המנצח שבשבילו ברא הקב"ה את העולם! בדיוק
בשביל זה מביא ה' אותנו לארץ ישראל. להפוך כל פרט מהיום יום הגשמי שלנו להיות קדוש.
אז פרשת המרגלים, מעניקה לי כוחות ועוצמה,
לרגל ולבדוק מהי הדרך האידיאלית להשרות קדושה-
בבית, בעבודה וגם בתוך הנשמה..
‏
שבת שלום
נחמי בית חב"ד בנגקוק