'גאן-תאי'🌅 נוסח בלעם

מנקה הרחובות התאילנדי גם הוא מרגיש שמשהו משמעותי קורה פה. הרחוב שקט מדיי, חנויות מעטות מנסות את מזלן למכור לתושבים המקומיים מזכרות, וכל אדם חדש שמופיע באזור מתקבל במחיאות כפיים.
במקומות רבים בעולם אמנם חוזרים לשגרה והשמחה הגדולה על בתי הספר ומקומות העבודה שנפתחו, כבר לא מותירה הרבה מקום למחשבות על עתיד שונה.
‏אך כאן, בשקט של רחוב רמבוטרי, ובעוד הרבה מקומות שעדיין סגורים, שומעים עדיין את הקולות שמדברים על עולם חדש שיפציע אחרי שהכל יגמר.
‏
בכל העולם יש תחושה שקורית פה מהפכה, והשינוי הזה מביא אותנו לעולם טוב יותר, מואר יותר, מדויק יותר.
בתאילנדית קוראים לזה 'גאן-תאי' בעברית- גאולה.

כולם מדברים על זה כבר בחופשיות, קוראים לזה בשמות רבים, חזון אחרית הימים, עולם חדש, עולם מושלם, קץ
הימים.. זה כבר לא אוטופיה רחוקה מהמציאות, זה כאן ועכשיו.
ואני תוהה בקול רם, למה כל כך משמעותית האמונה בביאת משיח וגאולה? איך זה משנה את כל התמונה? האם לא עדיף שנתמקד בשאיפה לחזור לשגרת החיים שהיתה ונעבוד את ה' הכי טוב שאפשר בתנאים הקיימים בלי להתעסק או להטריד את מנוחתינו במחשבות על גאולה? מה באמת חסר פה בתמונה?

התשובה מגיעה ממקום לא צפוי בכלל.
פרשת בלק מספרת על הניסיון של בלק מלך מואב להילחם בעם ישראל בדרך מקורית. משה- כוחו בפיו, הבה נילחם בו בעזרת מישהו שכוחו בפיו. בלק שולח להביא אליו את בלעם בן בעור, נביא ממדין שהיה ידוע כאדם בעל כוחות נעלים שמסוגל לחזות את העתיד ולקלל את מי שחפץ.
בלעם מנסה את מזלו, אך להפתעת כולם, במקום לקלל-
הוא משבח את עם ישראל בסוד ההישרדות הפלאית "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" ומברך אותם
בברכות עצומות. ויותר מכולן: נבואת הגאולה: "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" "אראנו ולא עתה, אשורנו
ולא קרוב.. ומחץ פאתי מואב והיה אדום ירשה"
כאן מנבא על דויד המלך ועל המלך המשיח שעתיד לעמוד מבית דויד.
מדהים לגלות שאחת משלוש הראיות מהתורה על הגאולה, שבה אנו מובטחים שעם ישראל יהפוך להיות אור לגויים, נאמרה דווקא מפי נביא גוי.
הרמב"ם בספר 'היד החזקה' קורא להם "שני המשיחים"- דויד המלך ומלך המשיח. מהי הסיבה שדויד המלך מכונה כאן בשם 'משיח', למרות שהוא לא גאל את עמנו משום גלות?
ההסבר לכך נמצא בייחודיותה של נבואת בלעם. למרות שהיא כתובה בלשון מליצית – בזמן שישנן בתורה
הוכחות ברורות ומפורשות יותר ממנה (לדוגמה: ההבטחה מפי משה "ושב ה' אלוקיך את שבותך", המתייחסת
לקיבוץ הגלויות). ייחודיותה של הוכחה זו הוא בהתייחסותה לגאולה כמציאות שתתחולל על-ידי מנהיג בשר ודם – נתון שאינו מצוין באף אחת מהראיות האחרות.

דווקא נבואת בלעם הופכת את האמונה במשיח ובאופי מנהיגותו להלכה מחייבת מהתורה. מהות הנהגתו של
המשיח היא לשחזר את השלמות שהייתה בהנהגתו של דויד המלך.
על פי התורה, משיח הוא מי שמכונן בעם ישראל שלטון שמאפשר קיום מושלם של התורה והמצוות. דויד המלך
היה הראשון שהביא לכך. הוא היה המנהיג הראשון שהחל במשימת בניין בית-המקדש בירושלים – מציאות
שתלויות בה מצוות רבות מהתורה.
משיח בן דויד הוא מי שמביא את חזונו של דויד המלך לשיא השלמות. כאשר הוא יבנה את בית-המקדש השלישי וישליט את עם ישראל על כל האנושות, תתאפשר שלמות מאין כמוה בקיום התורה והמצוות. לכן מכנה הרמב"ם בתואר זהה את דויד המלך ואת משיח בן דויד, כי אופי ההנהגה של שניהם קשור קשר בל יינתק.

כיום, יותר מאי פעם, אנחנו קרובים לעידן הזה שעליו מדבר בלעם. כל ההבטחות של הגאולה מתממשות לנגד
עינינו. עם ישראל נמצא במרכז ההתענינות העולמי, ובמיוחד אחרי החודשים האחרונים, קל יותר לחוש מה עיקר ומה טפל בחיינו כיהודים. המדינות מתקדמות לכיוון של קץ המלחמות ועולם שמושתת על צדק ויושר. קיבוץ הגלויות מתרחש כל הזמן בעליה מתמדת לארץ, ומתקרבים לזמן שאודותיו הכריזו הנביאים : "וכיתתו חרבותם לאיתים" (מילים שכתובות על חומת בניין האו"ם)

במצב המבלבל שמסביבנו כולנו מרגישים את החסר במנהיג בשר ודם, משכמו ומעלה, מנהיג של אמת, שנוכל
ללכת אחריו בעיניים עצומות וללמוד תורה חדשה מפיו. מרגישים את הצורך לשחרר את התלות בצרכים הפיזיים ולהתמקד בחיים של חיבור לאינסוף. גם למנקה הרחובות אפשר לספר, שישאף ליותר מתקוה לשגרה טובה. זה הזמן ללמוד מחדש את המקור להבטחה- שלימות של קיום תורה ומצוות ועולם שמכיר במציאות האמיתית שלו.
שנזכה כבר לרגע הזה מיד ממש!

שבת שלום
בשורות טובות!
נחמי, בית חב"ד בנגקוק