אחד המקרים שהכי הפנימו לי עד כמה "כאשר קשורים לרבי, אין לטבע שום דעה שם", קרה לי בחודש החגים.

באמצע תשרי נאבד לי החת"ת שלי (קורה כמעט לכולם, והסיכויים למצוא ע"פ דרך הטבע, אפסיים..) וכל עוד יום שעובר הבטתי בקנאה על הבנות שזוכות להתפלל מהחת"ת שלהן (עדיין…), כל מי שהייתה אצל הרבי יודעת כמה קשה להיפרד מהסידור האישי שהתפללת בו אצל הרבי, וגם כי ב-770 הסידורים מאוד גדולים וקשה להתפלל בהם בצפיפות המאוחדת שיש. מידי פעם שמעתי סיפורים על בנות שמצאו את החת"ת שנה אחר כך ולאט לאט כבר עיכלתי את הרעיון שכנראה החת"ת ישאר כאן, ועד להתגלותו המיידית של הרבי שליט"א מלך המשיח, הוא יהיה הנציג שלי פה.

יום לפני נסיעתי לארץ הקודש, נפלה לי הארה חזקה מאוד. זה היה בדיוק היה אחרי לימוד שיחת ה'דבר מלכות' של שבת בראשית, בה הרבי אומר שיהודי הוא למעלה מהעולם. בשבילי נברא העולם כולו! אז את החת"ת שלי אני לא אמצא?… ידעתי באותו רגע שאם אני אחליט שבטוח אמצא, אני אמצא. כי כשיהודי מחליט משהו באמת, וברור לו מעל לכל ספק, שום דבר לא עומד בדרכו.

החלטתי שהיום אני אומרת קריאת שמע רק מהחת"ת שלי! לקחתי פנס מחברתי והתחלתי לעבור ספר ספר, בכל המוני הספריות בעזרת הנשים, ולא מצאתי עדיין. ואז נזכרתי שצריך לעשות כלי לברכה, אז אמרתי את החומש של אותו היום והכרזתי יחי. והחת"ת? נמצא באותו רגע כמובן…

ומשיח? מגיע הרגע כמובן "הרי בודאי ובודאי שכבר כלו כל הקיצין, וכבר עשו תשובה, ועכשיו אין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו!" (ד"מ נח תשנ"ב) אז אנחנו רוצים עכשיו באמת, וברור שהרבי מתגלה אלינו נאו!