זכיתי, השנה, זו הפעם החמישית,
לשהות בחצרות קדשינו בחודש השביעי.

זה שנים מספר שאני משקיעה,
בלי סוף עמל ויגיעה,
כדי להשיג כסף לכרטיס נסיעה,
ואם תשאלו – על מה ועל מה?
הן כבר היית שם זה כמה,
לכן אענה בסיפור קצר,
שאותו שמעתי זה מכבר.

אחד מבעלי התשובה המפורסמים,
אשר היה מבין הראשונים,
שזכה לטעום ממעיין מים חיים,
נשאל על ידי חבריו המסורים:
מילא, לשמור מצוות – בבקשה,
קצת שבת, קצת תפילות, לימוד תורה –
אך למה אתה זקוק להפגין ולחבוש,
כיפה בריש גלי על הראש?
ענה הוא, וכך אמר:
חברה, בעצם אי אפשר,
להסביר מדוע צריך לחבוש כיפה,
נסו ללבוש אותה בעצמכם – ותדעו את התשובה!
ובשולי דבריו נוסיף ונאמר –
שאומנם להשיב להם היה מיותר,
כי חבל להסביר שכיפה – סגולתה,
להוסיף יראת שמים בחובש אותה.
גם אם יכביר במילים, לא יורגש,
מה שיתחולל באדם אשר כפה ילבש.

באותו סגנון אומר לכן, חברותי –
אין טעם להכביר מלל עד בלי די.
כי הקניין הרוחני אשר נרכש,במוחנו, בלבנו ובכל הרמ"ח ממש,
בזה החודש, ירח האיתנים,
לא ימוש מתוכנו לעולמים.

קניתי מטען רב ערך לאין שיעור ומידה,
של חמימות חסידית, התלהבות ותשוקה,
ללגימה נוספת של דברי אלוקים חיים,
שיחות של הרבי, אגרות ומאמרים.

אותי הרי אתן מכירות,
אינני מן החובבות הרצאות,
ואם אותי בתשרי הייתן רואות,
בוודאי לא הייתן מאמינות:

שתיתי בצמא דברי כל מרצה ומרצה,
בחסידות, הלכה, ענייני משיח וגאולה,
אך זה לא הכל, חברות,

יכולתן אותי ב-770 לראות,
מן הבוקר – במנין של הרבי מה"מ מתפללת,
ועד לקריאת שמע שעל המיטה – שם את יומי מסיימת,
מי שלא היתה, לא תאמין,
לא תדמיין את המחזה המרנין,
של עשרות רבות של בנות,
בשעה שתיים אחר חצות,
על הספסלים של עזרת הנשים,
עוסקות במבחר עיסוקים די מרשים:
אלו לומדות דבר מלכות,
האחרות – מעיינות בדברי ההגות,
ששמעו מקודם, בהתוועדות,
זו אוחזת מאמר והשניה שיחה,
כהכנה רוחנית לאמירת קריאת שמע,
בשעות אלו של לילה, בעזרת הנשים,
לא היה אפשר למצוא ספרים פנויים.

אין אפשרות לתאר את ההרגשות המפעמים,
של חשבון הנפש הנוקב, ללא וויתורים,
ליד החדר של הרבי – קודש הקודשים.

– ומי שלא מבינה ולא קולטת,
למה אני כל כך נרגשת –
שתקום ותסע, דווקא לחגים,
דווקא לחודש תשרי המשובע בגילויים,
ותיראה ותיווכח שאין מילים –
שם מתרוממים מעל לעשרה טפחים.
שם הופכים כל המילים החסידיות,
למשהו אמיתי שאפשר לחוש ולראות,
ואז – לא תשאלו שאלות.

תופעה זו שאין לה תקדים,
של צעירות הנמשכות לשם, למרות התנאים הקשים,
ומתמוגגות מן המים החיים,
אשר מלחלחים בנפש עד לעמקים –
היא ההוכחה הניצחת,
שהרבי מלך המשיח נמצא אתנו יחד,
כי לא אל העצים והאבנים של בית חיינו,
אנו שמות בערגה את פעמינו,
הרי מלך המשיח הוא המרעיף טל תחיה,
לנשמותינו המשוועות בצפיה:
אנא, מהרה יחי אדוננו מורינו ורבינו,
מלך המשיח, בגאולה האמיתית והשלימה!