אולי יצא לכם לקרוא ברשת: הבת של השליחים של בית חב"ד האמפי- הודו, תינוקת בת שנה, נפטרה שם ממחלה פתאומית.

אבל אתם לא באמת מבינים. אין דברים כאלה!

מה אומרת לכם המילה שליחים?

יש שליחים של המדינה בקונסוליות, יש שליחי סוכנות, יש שליחי חברות הייטק, תעשייה אווירית וחברות כלכליות. מי ששלח אותם מתגמל אותם במשכורת מכובדת, שמצדיקה את המאמץ, ובתנאים כמו דיור על רמה, ביטוח רפואי הכי טוב, תקציבי חופשות וכו, נהג וצוות וכו.

תשכחו מכל זה, כשאתם שומעים על שליחי הרבי.

מי שלח אותם?

הרבי.

הרצון של הרבי , שבכל מקום בו יש יהודים שיהיה בית חב"ד. בית חב"ד, שיאחד יהודים באשר הם, יקרב אותם ליהדות בדרכי נועם וביחד להביא משיח.

אז מה נותן השולח הזה?

משכורות? תנאי עבודה? חוזים?

תשכחו מזה.

שליח שיוצא בשליחות הרבי, יוצא בברכתו של הרבי, בכוחותיו ובעזרת ה' (שזה הכי גדול כמובן)

אין משכורת. אין! אין פנסיה מצטברת. אין תנאים. אין אפילו הוצאות.

השליח מגייס בעצמו, פרוטה לפרוטה, מה שהוא צריך לבית חב"ד ולעצמו. ואם לא הצליח לגייס מספיק? אז הוא יקח על עצמו חובות ויחיה עוד יותר בצמצום, וה' יעזור…

אין גם חוזה העסקה קצוב. הדרך לשליחות היא 'וואן ווי', שליחות לכל החיים. אצל החבדניקים אומרים ששליח של הרבי הוא יותר ממשה רבינו.

???

משה רבינו, "איש לא ידע מקום קבורתו", ואצל שליח הרבי, לאן שיצא, שם תהיה קבורתו….

אז יוצא לו זוג צעיר, עם כל החלומות של זוג צעיר להאמפי.

אין טיפת פרטיות של נניח 'לשבת ביחד על כוס קפה'. הרי כל היום אתה מארח.

בית מטופח , מושקע?

תשכחו מזה. אין שם בכלל בתים נורמלים. רק בקתות עם גגות קש (ויותר מנחש אחד הציץ עליהם מלמעלה).

אין פינוקים. מוטי וליבי עבדו מאוד מאוד (ושוב מאוד) קשה על גיוס המשאבים לבית חב"ד. מילה יפה ללאסוף שקל ועוד שקל לבית חב"ד. אין לכם מושג כמה זה קשה ובמה זה כרוך.

הפינוק שלהם הוא לקנות ולהגיש דגים בערב שבת לעשרות או אפילו מעל מאה יהודים שמחים.

ולשם הם מביאים בת אחת, ואח"כ עוד בת. מגדלים אותן באהבה, בשמחה, בכיף, אבל בתנאים לא תנאים.

מוטי בנה מין לול ענק שבו הן יכולות לשחק, כי על הרצפה פשוט מסוכן, יש עוד זוחלים.

***

אז מה מריץ אותם?

ממש לא מה שמריץ את העולם מסביב. לא קריירה, לא בניה אישית, לא צ'ופרים.

אהבת ישראל נטו.

אין. אין דברים כאלה.

נסתרות דרכי השם.

למה??

משה רבינו שאל את הקדוש ברוך הוא:

"למה הריעות לעם הזה למה זה שלחתני?

מאז באתי אל פרעה…. הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך"

(למה לא הצלת התינוקת הטהורה הזו? שליחה מבטן ומלידה להורים גיבורים. איפה משיח איפה?!)

ועל השאלה הקורעת הזו, ה' ענה לו: "וארא אל האבות". האבות אף הם עברו נסיונות, והם לא שאלו למה.

נו, אז מה לכן?? משה לא ידע על דרכם של האבות? משה הרי עמד בדרגה רוחנית גבוהה מהם, והוא בכל זאת צועק: "למה הרעות?!"

על פי הקבלה, יש שכל ויש מידות. המדרגה של משה היא מדרגת החכמה. מדרגת האבות היא מדרגת המידות.

במידות יש נטיה לקבלת עול: ככה נגזר למעלה, וזהו. אבל השכל שואל שאלות, רוצה להבין…

כמה שזה מדבר לכאן ולעכשיו שלנו!

נכון, קשה מנשוא, כואב ולא מובן.

אבל כשעומדים לקראת גאולה, צריכים לקחת את הדרך של האבות ולא לשאול שאלות. אמונה…

מצד שני, נשארת נצחית גם הזעקה של משה.

כשיהודי נמצא בגלות, ורע לו, ומבולבל לו בין אור למכת חושך, אז לצד האמונה, שהחושך הזה בטוח יוביל לטוב, הוא צריך לצעוק:

ל-מ-ה??! עד מ-תי???

והצעקה הזו לא נוגדת את האמונה.

השכל, בודק בכלים שלו את הענינים, וצועק "למה הרעותה?? למה זה שלחתני???"

כי כך רוצה האלוקים: שהשכל יגיב באמת שלו.

ולצד הצעקה הזו, תתגבר במקביל דרך האמונה של האבות, לא להרהר אחרי מידותיו של הקב"ה.

ויהודי יכול וצריך לחיות עם שני הצדדים האלה בנפש: אמונה שלמה ובלתי נתנת לערעור, ולצידה צעקה: למה?? אנו רוצים משיח עכשיו!!!!