יש אמרה שגם אנשי העסקים וגם אנשי הרוח יסכימו עליה:

אחת ועוד אחת שווה שלוש. כשמחברים עולם אחד עם עולם אחד אחר, מקבלים תוצאה גבוהה יותר משתיים, מקבלים משהו חדש, מפתיע והרבה יותר גבוה.

איך אפשר לחבר עולמות? איך מחברים את הרוחניות שמילאה אותנו בימי הפסח עם ענייני העבודה הגשמיים שאליהם חוזרים עכשיו?

אם נעיין היטב בפרשות אחרי מות וקדושים, נגלה את הפתרון לשאלה הזו. כל היצירה המופלאה הזו, נועדה כדי לתת לנו את האפשרות להשקיע ולעבוד את ה' בלב שלם.
בפרשת אחרי מות, אנו מקבלים דוגמה למצב הגאולה. מסופר בה על עבודת הכהן הגדול הנכנס בגוף גשמי לקודש הקדשים, שהוא מקום גשמי, אך האירה בו אלוקות בגילוי. זהו המקום הקדוש ביותר בעולם, ובו אנו רואים את החיבור של הגשמי והרוחני יחד. ושימי לב – הגשמי לא מתבטל, אלא הוא כלי לרוחניות, המתגלה בכל התוקף.
גם פרשת קדושים מדגישה את הימצאותו של יהודי בעולם ירוד, בו צריכים להזהיר לפרוש מעניינים בלתי רצויים, ושם נדרש מהיהודי להגיע עד הקדושה הכי נעלית – קדושתו של הקב"ה – "קדושים תהיו כי קדוש אני"!
הכוהן הגדול היה צריך להיות גם עשיר מכולם – כי התכלית היא שהקדושה תחדור גם בדברים הפשוטים ביותר, בבגדים ובכסף הגשמי. מקומו האמיתי של הכהן הגדול הוא בקודש הקדשים, דבר שיתגלה בגאולה האמיתית והשלמה, שאז הוא יוכל להיכנס לשם בכל עת שיחפוץ. ולא רק הוא, אלא כל יהודי יהיה בגאולה בדרגה קדושה זו של כהן גדול כשהוא נשמה בגוף בעולם הזה הגשמי.

אז חזרנו לשגרה ולענייני העבודה ונזכור שהעולם נברא בשביל המאמץ. כן. ממש כך. קשה לקבל את זה, אבל נשמותינו ירדו לכאן, לעולם הזה, על מנת לעשות נחת רוח לקב"ה. וכל מאמץ, כל יגיעה וכל השתדלות, הם הזדמנויות וניסיונות. הקב"ה בודק כמה אנחנו מתאמצים להיות קרוב אליו והוא זה שגם מעניק לנו את ההזדמנויות לעמוד במבחן. ואם נשלב את הרוחניות בעולם העבודה הגשמי ולהפך, נזכור שהגשמי הוא כלי לעולם הרוחני – עמדנו במשימה!

אז עוד התאמצות אחת, עוד השכמה למשימות יומיות, עוד דף ניהול משימות, עוד ציון וי וטפיחה על השכם למי שאת ביום של אחרי החגים, עוד קבלה והכלה של השונה והאחרת (כן, גם אם היא הלקוחה הכי מסחררת…), ואז כבר באמת אפשר יהיה לקרוא לימים האלה ימי שגרה מבורכים.

מאת: מירי שניאורסון-הבחירה שלי

מנטורית עסקית ואישית, מרצה ומנחה ושליחה בתקשורת.