מאת: אודליה מימון

אחד המשפטים הנפוצים הנשמעים לגבי חיי הנישואין הינו: "נישואין- זו עבודה קשה!" משפט המבטא את הקושי והעמל הנדרשים מאתנו בכדי ליצור שותפות והתאמה טובה וחיובית. יחד עם זאת, לא פעם יוצא גם לשמוע משפט הופכי כמעט: "אני אתחתן וזה כבר יפתור לי את כל הבעיות!"

איך זה מסתדר? הרי אם זה עבודה קשה איך זה פותר את כל הבעיות?!

****

שני משפטים אלו, כך נראה, מבטאים שתי עמדות מעט קיצוניות ביחס לחיי הנישואין והזוגיות. מצד אחד, ברור הוא שנישואין הם לא רק עבודה קשה, כמו שהם לא רק "פותרים את כל הבעיות". ומצד שני, ברור הוא שחיי הנישואין דורשים מאיתנו עבודה עצמית וזוגית, כמו גם שחיי נישואין טובים יכולים להוות מקור לכוח התמודדות בתחומי חיים נוספים.

 מה השורש של התפיסות הללו?

אחד המשברים הנפוצים בשנה הראשונה לנישואין הינו המשבר שבין הציפיה, הדמיון או החלום לבין המציאות. בדמיון שלנו לא פעם אנו מתארים את הזוגיות שניצור כמשהו מושלם. אישה מופלאה, חרוצה, לבבית, מטופחת ונעימה. וכן האיש אוהב וחם, קשוב, רגיש ובעל חוש הומור. מתוך הציפיה הזו, נדמה לנו כי הנישואין הם הפתרון לכל הקשיים… נתחתן- וכל הקשיים ייעלמו. אלא שמחשבות אלו עלולות להפיל אותנו לאכזבות ולתסכולים.

פעמים רבות אנו מגלים כי אותה אישה עדינה ולבבית היא לפעמים גם עצבנית או בכיינית, ואותו איש רגיש וקשוב, לפעמים פשוט אינו מסוגל להבין, להקשיב או לתמוך. וככל שהדמיון יותר מפותח ומוגדר, כך האכזבות עלולות להיות קשות יותר.

לפני זמן מה נערך מחקר שציין את הגורם העיקרי לשביעות רצון מהנישואין. במחקר התגלה כי ככל שהציפיות שלנו מהזוגיות הן יותר נמוכות ויותר הגיוניות וסבירות, כך גם שביעות רצוננו ואושרנו, ולהפך. כשהציפיות הם בשמיים, וכשהדמיונות מרקיעות שחקים, כך גם האכזבות וחוסר שביעות הרצון.

אך מעבר לכך יש כאן עניין שחשוב להבין: נישואין לא פותרים בעיות. נישואין טובים בהחלט נותנים כוח, מסייעים בחיזוק הביטחון העצמי, השמחה או ההרגשה הטובה, אבל – הם לא משנים את חיי,  את הורי או את עצמי. כאשר יש לנו קשיים והתמודדויות בתחומים שונים בחיים, ואנו חושבים כי כשנתחתן הכל ייפתר – זוהי אשליה. אשליה שעלולה להוביל לאכזבה גדולה יותר.

וכאן אנו מתחברים גם למשפט השני. חיי הנישואין בעצמם דורשים מאתנו כוחות. כוחות של ויתור, של סבלנות, של הקשבה, של רגישות ובעיקר של מוכנות ללמוד ולהשתנות בעבור הקשר המשותף. בייחוד בשנים הראשונות, כשאנו מבססים את יסודות הבית המשותף שלנו, לא פעם נדמה כי לא רק שהזוגיות לא פתרה את הבעיות, היא גם הוסיפה קשיים ודורשת עוד כוחות. ייתכן כי מתוך כך נוצר המשפט: "נישואין זה עבודה קשה!".

אך גם זה אינו מדויק.

בזוגיות אמנם יש עבודה, אך זוגיות אין פרושה – עבודה. העבודה אמנם היא אמצעי חשוב לבניה ולהתפתחות הקשר, אך היא בוודאי לא משקפת את מהות הזוגיות. זוגיות זה חיבור, זה שמחה, זה שלמות, זה אהבה. זוגיות היא הרבה מעבר "לעבודה".

מתוך כך יוצא שהאמת נמצאת אי שם בין שני האמרות הללו.

אחד הדברים שמשתנים מיד בתחילת הנישואין הינה העובדה שאיננו לבד. כמו שאמרה פעם כלה בשבת שבע ברכות שלה: "אני פתאום קולטת שמעכשיו הוא יבוא איתי לכל שבת…". אינני לבד קודם כל מבחינה טכנית וגשמית. יש לנו בית משותף, אנו מבלים יחד, ישנים יחד, אוכלים יחד, מבקרים את ההורים יחד, מארחים יחד (לפחות כך בדרך כלל). וכשאני לא לבד זה כבר מעניק כוחות ומחזק את היכולת שלי להתמודד עם ניסיונות אחרים בחיי. כשאני יודע/ת שבסוף היום אני חוזר/ת לבית שלי, לאיש/ה שלי, לפינה החמה שלה, לזוגיות שלי, לביחד שלי – זה נותן כוח. אני לא לבד.

ומכאן נכנסת גם העבודה. העבודה המשמחת והחשובה היא – ליצור ולחזק את הביחד הנפשי והעמוק יותר. ביחד, שיש בו שותפות רגשית ופנימית. ביחד שיש בו הבנה, אהבה, הקשבה, חיבור פנימי המיוחד רק לנו.

כי נישואין במובן הכי עמוק זה שלמות מהותית וקרבה גדולה.

והלוואי שבעז"ה – נצליח!

אודליה מימון (MA), טיפול זוגי ואישי והנחיית קבוצות, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים"[email protected]