שבוע חמישי – הוד

ענווה, הודאה

אם מידת הסבלנות היא מנוע החיים, הענווה היא הדלק המניע.

כשם שגבורה ממקדת את החסד, כך ההוד ממקד את הנצח. הענווה היא השותף הדומם של הסבלנות, וכוחה בשתיקתה…

ההדר שבה נובע מהשלווה שהיא נוסכת.

אין לבלבל בין ענווה, לחולשה ולחוסר הערכה עצמית. ענווה משמעה צניעות והכרת תודה- הוד מלשון  הודאה לה'. 

עליך להכיר בכך שהעוצמות שבך ותכונותיך אינם בעצם שלך. הם נתנו לך מהבורא למען מטרה גבוהה יותר מאשר סיפוק צרכיך.

בכך שתכיר עד כמה קטן אתה, תבין כמה גדול באמת אתה יכול להיות.  הסבלנות היונקת אנרגיה מההכרה בענווה, מעניקה לך חלקמ"כוח הסבל" של הבורא.

לא ניתן למלא כוס מלאה. כשאתה מלא בהרגשת "אני ואפסי עוד", אינך מסוגל לקבל יותר.

ברגע שתרוקן את עצמך מכל ישות שהיא , תיהפך לכלי קיבול גדול יותר.

ענווה נובעת מרגישות. זוהי בושה בריאה שמקורה בידיעה שאתה יכול להיות טוב יותר הענווה היא תכונה מעשית הפועלת פעולת גומלין בין שאר המידות.

(מתוך החוברת: 'תיקון המידות היומי' בעריכת הרב סיימון ג'ייקובסון. תרגום: נ. גבירץ)