-
אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה
כל מה שרצית לדעת על הרכישה הכי יקרה שאת עושה כאישה. סקירת מגוון הפאות החדישות המצויות בשוק וטיפים מה הכי חשוב לבדוק לפני רכישת פאה · עשי זאת בחכמה • לקריאה
דבורה לאה אמיר, עטרת חיה
כשנתבקשתי לכתוב בנושא הפאות פירסמתי משאל על-מנת לקבל מגוון רחב של שאלות העולות ומטרידות נשים בנושא, הבולטות ביותר היו:
למה ואיך המחירים התייקרו בצורה כזו משמעותית?
ולמה השירות של הפאניות הוא כה לוקה בחסר?
נושא הפאות הוא נושא טעון במיוחד אצל נשים רבות.
אני שומעת בלי סוף טענות ומענות וגם אני עצמי חוויתי אכזבות רבות. על מנת לקבל תשובות שוחחתי עם שתי פאניות נהדרות: תהילה לב העובדת בכפר חב"ד ודיני ליפסקר מרמלה-לוד.
כמה מילים על עצמך:
דיני: "שמי דיני ליפסקר, פאנית, מתעסקת במכירה, עיצוב, גזירה, צבע ושידרוגי פאות, חשוב לי להתאים את הפאה ללקוחה, כך שתאהב את המראה שלה".
תהילה: "אני תהילה לב. אמא לשלושה ילדים שהם הלב שלי. בעלת בוטיק פיאות יוקרתי בכפר חב"ד, שהסלוגן שלו הוא: 'לא כמו של כולן' – אני קוראת לעצמי סטייליסטית פאות ולא פאנית. האהבה שלי לתחום מתחילה מהרצון להתאים לכל אישה את הפאה המדויקת למראה, לאישיות ולמקצוע שלה מתוך אמונה שפאה טובה יכולה להשפיע בצורה מאד חיובית על התחושה והבטחון של האישה שהיא לב הבית".
ברכישת פאה, מהו הדבר הראשון שעליי לשים עליו דגש?
"רכישת פאה חדשה היא ענין יקר ומשמעותי לאישה, מדגישה תהילה, "מדובר בסוג של חלום. כשאישה מגיעה להגשים אותו, היא רוצה להגיע למקסימום תוצאה. לפני החלטה כזו, כמו לפני החלטות אחרות משמעותיות בחיים, צריך שיהיה לנו ידע. כדאי שתדע מה היא מחפשת, מה חשוב לה גם בפאה עצמה וגם בשירות של הפאנית וכך תוכל לבחור את הפאנית המתאימה. תיאום ציפיות הוא הדבר הראשון שעושים כשהולכים לרכוש פאה, כיון שצריכה להיות אינטראקציה טובה עם הפאנית ורוגע – שהיא מבינה מה את רוצה וצריכה – ובעזרת השם תצא תוצאה טובה שתשדרג את הנראות שלך".
דיני שמה את הפוקוס בעיקר על השירות!!! – האם יהיה מענה ושירות גם אחרי קניית הפאה…
איך ביכולתי לזהות שיער איכותי?
“שיער איכותי רק פאניות מקצועיות יכולות לדעת לבחור" מבהירה תהילה. "הלקוחה יכולה להרגיש את רכות השיער והנעימות שלו, אבל לא את האיכות ו’ההתנהגות’ שלו לאורך זמן, זו אבחנה ששמורה למקצוענים".
מהו "לייס", "פרונט" ו"טופ לייס"?
לטובת הקוראות שלא מספיק מכירות הפאניות שופכות אור על המושגים העדכניים:
"פרונט" זהו גובה בקידמת הפאה שיוצר גובה נמוך או גבוה ומחזיק את השיער = מונע נפילת השיער על הפנים.
"לייס" ב"פרונט" זהו פס רשתי דקיק בקידמת הפאה (בדרך-כלל בעומק של 2.5-4 ס"מ) המדמה צמיחה של שיער אמיתי ומחובר ל"סקין" (עור הקרקפת) של הפאה, ישנם כמה שיטות לתפירת "לייס" לפאה וכל שיטה נותנת מראה אחר לפאה. ה"לייס" אמנם עדין אבל אפשר להסתדר איתו והמראה הנוצר מאד טיבעי.
"טופ לייס" זהו שביל חדשני, בעצם רשת דקה על כל הכיפה, הנמצאת במקום ה"סקין", ומדמה צמיחה של שיער בקרקפת ויוצרת מראה של פאה טבעית לגמרי. הטופ מיוצר בתפירה או שזירה ידנית, עדינה ומוקפדת.
ל"טופ" ול"לייס" רמת בלאי גבוהה יותר והיא תלויה בתיחזוק נכון ומדויק בגלל שהבד עדין ודק. מדי תקופה יש צורך בהוספת שיער (ולא, אי אפשר לדעת מראש אחת לכמה זמן – זה תלוי בכל אחת ואופן השימוש שלה).
איך אדע לבחור מה הכי נכון עבורי?
תהילה אוחזת בדעה שלא לכל אחת מתאים הטרנד הכי חדש בשוק. גם אם זה אופנתי, מקובל וחדשני. "מה שהכי חשוב" היא אומרת, "זו ההתאמה למבנה הפנים, לאופי הלבוש שלך, לגיל ולאישיות. פאה שלא נכונה לך, גם אם היא הכי יפה ואופנתית, לא רק שלא תשדרג את המראה, אלא להיפך". לאחרונה נותנת תהילה שירות ייעוץ להתאמת פאה בו מתאפשר ללקוחה למדוד מגוון פיאות מכל הסוגים מבחינת אורך, צבע, סוג שיער, רמת מלאות ופתיחה, על מנת לאפשר לנשים להבין ולראות מה הכי מחמיא להן ולתת להן ידע ויכולת להסביר בשפה מקצועית את צרכיהן. עם קבלת הידע האשה יכולה בביטחון לבחור פאנית ולדעת להסביר לה את רצונה ובעזרת השם להגיע לתוצאה המיוחלת.
מהי הסיבה שפאה היא מוצר כה יקר?
דיני תולה את סיבת ההתייקרות בשיער. מחירי השיער עלו משמעותית בשנים האחרונות בעקבות ביקוש לשיער איכותי יותר. ווהיא מוסיפה את רכיב האחריות לשנה המלווה בתיקונים, תוספות, צבע, גזירה וזה שווה זמן וכסף. "לעיתים, צריך להוסיף או להחליף שיער ושוב חוזרים לעלויות הגבוהות של השיער".
תהילה פותחת בעובדה שיש פאות זולות, בכל טווח המחירים, אפשר אפילו להזמין פיאות מסין באינטרנט ולהוסיף קצת כסף על עיצוב ולחבוש אותן. "פאת יוקרה היא פאה יקרה" מגדירה תהילה. "בדיוק כמו כל מוצר יוקרתי שעשוי מהחומרים הכי טובים שיש ועובר תהליכי יצור מוקפדים ובהתאמה אישית ללקוח, כך גם פאת יוקרה היא מוצר יקר". גם היא מציינת שמעבר לשיער האיכותי שהוא חומר גלם יקר ולתהליך היצור, כשמדובר ברכישת פאה יש שירות לאורך שנה שעולה המון כסף גם מבחינת הזמן שהוא דורש וגם מבחינת תיקונים ופניות נפשית לכל לקוחה וכל זה יחד הופכים את הפאה למוצר יקר אבל שווה "כי כשיש לך פאה יפה זה לא משנה מה תלבשי את תמיד תראי ותרגישי טוב עם עצמך".
ההבדל באיכות הפאות
יש הבדל משמעותי בין פאות שנתפרות בהתאמה אישית לבין פאות שנתפרות בסרט נע במפעלים בחו"ל. לא רק שיטת התפירה מביאה להבדל, אלא גם חומר הגלם. ככל שהפאה יוקרתית יותר היא עשויה משיער איכותי ויפה יותר. "אין ספק שאישה שיצרו עבורה פאה בהתאמה אישית עם השיער המשובח ביותר, תראה ותרגיש יותר טוב. פאה צריכה להתאים לאישה ולשדרג לה את הנראות. אנחנו כל כך מתאמצות לקיים את המצווה הזאת, אז למה שהיא לא תהפוך אותנו ליפות ושמחות יותר?!" תוהה תהילה.
דיני טוענת שבהחלט ניתן למצוא פאות במחירים שונים – גם פאות איכותיות וזולות! הדבר אמנם דורש ממנה חיפוש מאד יסודי כדי למצוא פאה זולה ואיכותית, ולשם כך צריך ניסיון ארוך טווח בבחירת שיער. "כשאני מוכרת פאה ללקוחה, אני מרגישה שאני קונה פאה בשבילי" היא משתפת, "כיוון שפאה זה מוצר בעל ערך רב עבור כל אישה הן בגלל שזה בסיסי וכל אחת רוצה להרגיש בטוחה בעצמה ובנראות שלה ומאידך, זה מוצר שהיא חוסכת עבורו מזה זמן רב. לכן חשוב לי שהלקוחה תהיה מרוצה ותאהב את התוצאה הסופית. לא כולן מבינות באיכות שיער לכן חשוב לי מאד להבין מה הלקוחה מחפשת ולפי זה לתת לה מענה מדוייק".
האם עדיף (מבחינת מחיר) לקנות שיער לחוד ולתפור אצל יצרנית או תופרת פאות?
דיני אומרת שבניית פאה כרוכה בניסיון של בחירת שיער איכותי, לא כל שיער שניראה יפה בקוקו לפני תפירה, ניראה טוב אחרי תפירה ודרושה מיומנות והבנה לבחירת שיער. היא ממליצה לסמוך על הפאנית שתבחר את הטוב ביותר ללקוחה שלה. גם תהילה סוברת שלא וטוענת שחייבת להיות הבנה גדולה בבחירת שיער וגם הרוגע בידיעה שמישהי אחת מרכזת ואחראית לכל תהליך יצור הפאה.
מה ההבדל בין פאה מוכנה או בהזמנה אישית?
פאה בהזמנה אישית מיוצרת בהתאמה מושלמת ללקוחה, מבהירה תהילה. הרשת במידה המדויקת, הגוונים, צבע הבסיס, הבנייה, כל התהליך נעשה בצורה הכי טובה שיש ואחרי שהלקוחה והפאנית הגיעו להבנה ולתיאום ציפיות לגבי הפאה הרצויה.
גם בפאות מוכנות יש מעלות, כי הלקוחה רואה בדיוק מה היא הולכת לקבל. היא רואה את בסיס הפאה שלה שעליו אפשר בהמשך לעשות שינויים ושידרוגים. בסטודיו היא מוכרת גם פיאות מוכנות, כאשר בהתאם ללקוחה משנים ומשלימים את יצירת הפאה. מכיוון שאצלה אין הבדל משמעותי במחיר, כשלקוחה מתלבטת בין האופציות, היא ממליצה לה לחשוב מה יותר מתאים לאופיה, איזה תהליך רכישה ישמח ויעשה אותה רגועה יותר.
בחירת גוונים תואמים
תהילה מציעה לבוא עם רעיונות ותמונות של שיער או פאות שאת אוהבת ולהראות לפאנית. "יחד תעברו על האופציות, תמדדי ממלאי הפיאות בגוונים שאת מעוניינת בהם ותראו האם זה נכון ומתאים לך. את ההחלטה תשאירי לפאנית וכדאי שמראש תבחרי באשת מקצוע שאת סומכת עליה. אני בעד שכל אחד יעשה את הדבר שהוא טוב בו" היא סוברת.
לעומתה, דיני חושבת ש"צבע השיער שנולדתי איתו, שהקב"ה ברא לי, הוא הכי מתאים לי! לכן אתאים ללקוחה את הצבע הטבעי שלה, אם כי אפשר ורצוי להוסיף גוונים לצבע הטבעי של הלקוחה, זה מאיר את הפנים ומאד מחמיא, אבל חשוב להיצמד לצבע הטיבעי הבסיסי".
נשים רבות מתלוננות על השירות שהן מקבלות? מדוע לדעתך זה כך?
"מתוך ניסיון של שנים ומפגש עם כל סוגי הלקוחות", אומרת תהילה, "הייתי מחלקת את נושא התלונות על השירות לשתיים. יש נשים שאכן נכוו. חלמו על פאה, חסכו כסף וקיבלו שירות גרוע, מוצר שלא ענה על ציפיותיהן מבחינת התאמה/איכות והרגישו שהפאנית עברה הלאה ללקוחה הבאה והן נשארו מאוכזבות וגם חסרות אמון לרכישה הבאה. אני פוגשת הרבה כאלה עם סיפורים לא פשוטים וליבי איתן. אני מתפללת להשם שבתוך כל העומס, אצליח לתת לכל לקוחה את השירות שמגיע לה ולהוציא אותה מרוצה ויפה. לא הכל תלוי בנו.
"החלק השני של המתלוננות והמאוכזבות, הן נשים שמבחינתן הפאנית מראש לא בסדר. העובדה שהפאה יקרה מאד, מביאה אותן לתהליך הזה עם ציפיות לא הגיוניות ואפילו עם סוג של כעס וזלזול כלפי הפאנית. במצב כזה, מה שלא נעשה לא ירצה את הלקוחה. יצא לי לפגוש נשים כאלה, לשמחתי הן אחוז קטן מאד לעומת המפרגנות והמקסימות שנותנות כח להמשיך לעשות את העבודה הזאת בכיף ואהבה וגם כשמשהו לא הולך בדיוק, הן יודעות לבקש עם חיוך ולהיות סובלניות בתקופות לחץ".
לסיום, משתפת תהילה כי במהלך העבודה שלה יוצא לה לפגוש מקורבות שבאות לרכוש פאה לראשונה. "זה צעד כל כך מרגש ולא מובן מאליו ואני כל פעם מודה על הזכות ומרגישה שליחה לעזור להן ולגרום לפאה להיות כמה שיותר יפה וטבעית, כך שהתהליך יהיה עבורן הכי קל ומשמח שאפשר".
אני מאחלת לכל אישה שתזכה לפאה צנועה, נוחה, יפיפייה וכזו שהיא אוהבת.
כתבות נוספות שיעניינו אותך:
-
הגדלה
אני מעתיקה תשובה הלכתית בנוגע לפאות לייס, מהאתר "פאה או מטפחת":
הפאות החדשות (שכבר לא כל כך חדשות…) מנסות כל הזמן להשתכלל עוד קצת, ולטשטש את העובדה שמדובר בפאה. כעת מדובר ב'לייס' שהוא פס שקוף בקדמת הפאה שעליו מודבק שיער, ונראה כאילו השיער יוצא מהראש.
כרגיל, אותם אנשים שמגמת חייהם היא לכפות על אחרים את אורח חייהם והשקפת רבותיהם, ומטרתם לאסור את הפאות לגמרי, מיהרו להוציא איסור, ולהחתים רבנים נגד ההמצאה החדשה, שכביכול היא אסורה גם לדעת הרבנים המתירים.
ושוב הם מנצלים את בורותו של הציבור שלא למד כלל את הסוגיה (בהזדמנות זאת אמליץ שוב ללמוד בעיון את הספר "חן וכבוד", שזמין להורדה באתר), ואין לו שמץ של מושג על מה נחלקו ראשוני החולקים בסוגיה זו, לפני 500 שנה.
ובכן, כל המעיין בסוגיה זו יראה שאין כאן שום דבר חדש, וראשוני האחרונים נחלקו על ענין זה ממש. ראו למשל בדבריו של ראשון האוסרים, מהר"י קצנלנבוגן, לפני 500 שנה: "ושלא יתקשטו בפאה נכרית, כי שיער באשה ערוה ולמראה עין יראה כאילו הוא שיער שלהם" (ספר י"ב דרשות). דהיינו שמראה הפאה דאז היה זהה לגמרי לשיער הראש, ולמרות שלא היה להם פטנט שנקרא 'לייס', אבל הם עשו הכל כדי שהפאה תהיה דומה לשיער הטבעי.
ור' שמואל קלוגר (שנות חיים תשובה שט"ז) כתב לפני 250 שנה: "אף ההולכות בפאה נכרית מה מהני זה, הרי הרואה לא יידע ויסבור דשלה הוא". ובספרו קנאת סופרים (תשובה ע"ב): "דהרי אי אפשר להכיר בלי הבחנה [=בלי להתבונן] אם הוא שיער שלה או של אחרת".
ובשו"ת חסד לאברהם (אה"ע סי' פ"ז) כתב לפני 200 שנה: "שנראה כאילו הולכות בשערות עצמן מגולות… שניהם דומין זה לזה ואין היכר כלל בין פאה נכרית לשערות עצמן".
ובספר ברכת שלמה (עמ' ח') כתב לפני 100 שנה (בשנת תרפ"ח): "התחילו עתה ללכת בפאות העשויין משערות קצרות תלויים באופן שאין ניכר כלל אם היא נשואה או פנויה, ונראה ממש כהולכת בגילוי שיער".
ועל זה כתבו המתירים לחלוק ולהתיר, מטעם שאין לחוש למראית העין, היות ורבים נהגו כך והרואה יתלה בהיתר (כלומר שאין הפאה ניכרת כלל, אבל הרואה ישער בדעתו שמדובר בפאה, כי ההיתר מצוי), וכך כתבו הגאונים בעל שו"ת שואל ומשיב ובעל מאמר מרדכי, בספרם מגן גיבורים (נדפס בשנת תקפ"ט):
"וגם גוף דבריו לחוש בפאה נכרית משום מראית העין, לענ"ד ברבים שנהגו כן לא שייך מראית העין, דלא חשידי, ועיין ביורה דעה סי' קמ"א סעיף ד' בהג"ה, וכל שכן בזה דכל הנשים נהגו כן, האיך אפשר דכולהו יעברו על דת משה ויהודית עכ"פ, ומכל שכן למאן דסובר דהוא דאורייתא, ועל כן ישפטו הכל שהוא פאה נכרית". כלומר, הרואה "שופט" ומבין שזאת פאה, למרות שאינו "יודע" זאת, כי רבות נשים נהגו כן, ואיך אפשר שכולן יעברו על דת משה.
ובשו"ת "סתרי ומגיני" (נדפס בשנת תרצ"ב) כתב: "וגם לחוש אחשדא שיסברו הרואים שהיא שערות עצמה היא חומרא גדולה, דכיון שיודעים העולם שיכולין עתה לעשות הפאה נכרית יפה כל כך שתיראה כשערות עצמה, אמאי נחשוד אותה". כלומר, אדרבה משום שכעת יודעים לעשות את הפאה יפה כל כך, ונראית כשערות עצמה, למה נחשוד אותה?
[ומכאן גם פירכא לאותם הטוענים שהפאות בזמן ההוא היו נראות כמו קש ותבן. כי מדבריו לפני שמונים שנה משמע ההיפך הגמור. וכן הובא בירחון התורני "המאור" שיו"ל בארה"ב בחודש שבט תשי"ג, לפני כשבעים שנה: "נתייסדו כאן הרבה בעלי מקצוע מאחינו בני ישראל, לעיבוד פאות נכריות בשביל בנות ישראל הכשרות. היהודים בעלי מקצוע הזה, הינם ברובם ג"כ מהגרים שבאו לכאן בשנים האחרונות והתעסקו במקצועם הזה גם באירופה, וכי על כן הינם מומחים בעיבוד הפאות הנכריות לכל פרטיו ודקדוקיו, בתכלית היופי והשלימות. ישנן בעלות מקצוע מומחיות מפורסמות כאלו, שמעבדות פאות נפלאות, שהרואה אותן לא יכיר בשום אופן שאלו הן פאות נכריות".
והארכיאולוגים לפני כמאה שנה מצאו מערת קבורה במצרים, וקבעו שהיא מזמן מתן תורה – מלפני 3400 שנה, ושם מצאו פריטי לבוש של המצרים בתקופה זו, וביניהם פאה נכרית משיער טבעי שנראית כשיער טבעי ממש.
וכן רבי תנחום הירושלמי (שהוא אחד מן הראשונים) בספרו "המדריך המספיק" (אלמרשד אלכאפי – ביאור על הרמב"ם) כתב: "אמרו: "יוצאה אשה בפאה נכרית" והן מחלפות שיער שנשים מרכיבות על ראשיהן להתייפות בהן, אם אין להן שיער רב, וכל מי שרואה אותן חושב שהוא טבעי, ולכן נקראה נכרית, כלומר שיער זר שאינו מגופן אלא הוא מורכב ושאול"].
וגם מצוי שמערבים מין באינו מינו, ענין מראית העין עם ענין פריצות, שהרי במה שנראית הפאה כשיער עצמה ממש אין פריצות כלל, שאם נאמר כך נבוא לאסור את שיער הרווקות שהוא שיער מחובר ולא תלוש, אלא וודאי שמראה השיער איננו פריצות, וכפי מה שכתבו כל הראשונים בברכות כ"ד, שאם השיער רגיל להיות גלוי, אין בו פריצות כלל ומותר לקרות ק"ש כנגדו. וכל הנדון באחרונים הוא משום מראית העין, שיחשדוה שהולכת בשיער עצמה ולא בפאה נכרית.
ובספר "דברי חיים" (חלק א' על מסכת עבודה זרה, ענין מראית העין אות ב'. נדפס בשנת תרצ"ו) כתב: "כיוון דדרך הנשים כן, לעשות פאה נכרית על ראשן, כבר ידוע הוא לכל. וכמו בזמנינו דידוע דנשים צדקניות נושאות על ראשן פאה נכרית… ככל זה אין שום מראית עין והוא פשוט". כלומר, מפני שידוע שנשים צדקניות לובשות פאה – אין בזה מראית העין, כי הרואה "מבין" שזאת פאה, ואין הסיבה משום שהפאה ניכרת והרואה "יודע" שזאת פאה.
וכן בשו"ת "ישכיל עבדי" (חלק ז' אה"ע סי' ט"ז) כתב: "ואשר לטעם משום מראית העין, שהרואה יחשוב שהוא שיער שבגופה, הנה פשוט שבמקומות אשר אין רגילים בכך ללבוש פאה נכרית, ודאי יש מקום לחוש מפני מראית העין. ובודאי גם הש"ג לא כתב להתיר אלא במקומות שנהגו בכך, כמו שדייק ותני בזה הלשון "וסמך לנשים היוצאות בכיסוי שערות שלהן כשהן נשואות, אבל במקום קליעת שערן נושאות שערות חברותיהן" וכו', הרי לך שכל דבריו אינם אלא למצוא סמוכות למנהג שנהגו נשים בכך, דבזה אין ענין למראית העין, דכיון שנהגו בכך הרי כולם יודעים דהוא פאה נכרית, אך ודאי דבמקום שאין מנהג ודאי דגם הוא מודה במודים דרבנן דאין מקום להתיר להם לכתחילה, מפני מראית העין". כלומר, כאשר נהגו בכך, "כולם יודעים" שזאת פאה, ולא מחמת שניכרת הפאה – אלא מחמת שהמנהג נפוץ. ואין מקום כלל לחלק בין פאה ניכרת לפאה שאינה ניכרת, אלא בין מקום שנהגו למקום שלא נהגו.
וכן בשו"ת "אגרות משה" (חלק ד', אה"ע ח"ב סי' י"ב) כתב: "ויש עוד טעם גדול במה שלא אסרו בפאה נכרית, דכיון דידוע לכל שיש [אפשרות] ללבוש פאה נכרית שתהיה נדמית כשערות האשה עצמה, אין לאסור דמהאי טעמא יחשדוה הרואים מרחוק ואלו שאין מסתכלים כ"כ בנשים שהשיער הנראה הוא משערות האשה עצמה, כיון שהיא מוחזקת לאשה כשרה, ויודעים שמקרוב ודאי מכירים שאינן שערותיה, והרואים אותה בקרוב ומסתכלים הרי ברוב הפעמים יכירו שהיא פאה נכרית".
כלומר, מקרוב אפשר להבחין, ומרחוק יתלו שזאת פאה, מחמת ש"ידוע לכל" שאפשר לעשות פאות שנראות כשיער ממש, והיא מוחזקת כאשה כשרה.
לאחר מכן התיר במפורש פאה שאינה ניכרת: "וממילא אין לאסור גם כשלא ניכר לפעמים, אף אם היה זה מאיסורי לאוין, וכ"ש שהוא רק מאיסורי עשה, שאפשר שליכא כלל איסור מראית עין בזה".
וכן כתב הגר"מ גרוס בספר "אום אני חומה" (עמ' צ"ד): "רבים האוסרים הוא משום מראית העין, והוא לפני שנתפשט לבישת הפאות. וגם טעם האוסרים שיסבור שהוא שערות ויבוא לידי הרהור, ליכא כיום".
ובספר "חידושי בתרא" (שבת ס"ד, ואו"ח הלכ' ק"ש) להגאון רבי חיים דב אלטוסקי, כתב: "וגם אין לדחות דשאני פאה נכרית דמתני', דלא היו מומחים כבזמנינו והיה ניכר שאין השיער שלה, מה שאין כן כשאין להכיר שאין השיער שלה יש להחמיר בכל הדינים כאילו שיער שלה מגולה, דזה אינו דהא רש"י והשלטי גיבורים הנ"ל פירשו שעושה כן כדי "שתיראה בעלת שיער", ואם יש להכיר דאין השיער שלה איך תיראה על ידה כ"בעלת" שיער, אלא על כרחך גם בזמנם היו מומחים ואע"פ כן מותר".
[וכן ראיתי שנדפס בקונטרס נגד לבישת פאה, וזה לשונו שם: "העולה מדברי הגמרא [בנזיר דף כ"ח], שאין כל הבדל בין הפאה נכרית לשער הטבעי לענין יופיה של האשה. כלומר למרות שהבעל יכול להפר כל נדר בנוגע ליופיה של אשתו, ואפילו אם מדובר רק בחסרון קטן ביותר ביופיה בעיני בעלה, כמו שכתב ברמב"ם הלכות נדרים פרק יב' וז"ל: "בדברים שבינו לבינה כגון שנשבעה או נדרה שלא תכחול (את עיניה) או שלא תתקשט… או שלא תלבש רקמה" עכ"ל, אפילו הכי לענין שצריכה האשה לגלח את כל ראשה בסוף נזירותה אין הבעל יכול להפר את נזירותה, כיוון שאפשר לה בפאה נכרית. רואים שאפילו לבעל המתבונן באשתו מקרוב אין כל חסרון ביופיה של אשתו המגולחת, כי "אפשר בפאה נכרית". ולכן הפאה הנכרית היא תחליף מושלם של השער לענין יופיה של האשה".
ובפשטות, ת"ק סובר "אפשר בפאה נכרית" כי לשיטתו היא תחליף מושלם וכנ"ל (מדוייק גם מדברי רש"י, "ומיחזיא כאינה מגלחת"), ור"מ סבר "איידי דזוהמא לא ניחא ליה", כי אחרי הכל מדובר בשיער של אשה אחרת, וזה גורם לו לסלוד מכך (שמענו גם מאנשים רחוקים מדת שהתנגדו שהאשה תלבש פאה, מסיבה זאת). וזה מדוייק מדברי התוס', "ואינו מגופה – מגני לבעל". ומדברי הרא"ש: "ור' מאיר סבר דמזוהם בעיני הבעל שתתן אשתו על ראשה שער אשה נכרית". ומובן מדבריהם שלפי מראה עיני הבעל נראה כשיער לכל דבר, אבל הידיעה שזהו שיער של אשה אחרת, מפריע לו].
ובספר "אמרי המזג" להגאון רבי מאיר זאב גאלדבערגער, אב"ד דק"ק פעלעדיהאזא בהונגריה (שבת פ"ו) כתב: "והכי נמי הרי בוודאי לא שייך משום מראית העין אלא לגבי ישראלים אחרים המכירים אותה שהיא ישראלית (עיין במג"א ובמחצית השקל שם ס"ק ד'), והרי הם יתלו בהיתר שהיא פאה נכרית ולא שיער גופה, וגם אם יחקרו הדבר יוודע להם שכן הוא האמת". כלומר – הרואה "יתלה" בהיתר, ורק אם "יחקור" וידרוש יתברר לו שזאת פאה. וטעם ההיתר הוא משום שיש לרואה במה לתלות, ולא משום שניכר.
ובשו"ת אז נדברו להגאון רבי בנימין זילבר (חלק י' סי' כ"ח) כתב "ומדכתב במשנה ברורה דבמקומות שאין המנהג כן אסור משום מראית העין, משמע דהמדובר באינו ניכר היטב דהוי פאה". כלומר, במקום שאין חשש של מראית העין, אע"פ שאינו ניכר, יש להתיר.
ובספר "עמודי שש" למסכת בבא מציעא (צא. עמ' ק"ע בהערה) כתב: "יש להתיר מהטעם הנ"ל שההיתר מצוי מאוד ומהיכי תיתי שיתלו באיסור, וע"פ זה נראה דבלבישת פאה אין לחוש למראית העין שיראוה שהולכת בגילוי ראש, דמהיכי תיתי שיתלו בגילוי ראש, והרי מצוי ומפורסם לכל שיש פאות בעלמא, ולכן המתירים בזה לא חשו למראית העין. ואף אלה שאסרו משום כן, היינו בזמנם שזה היה מעט ולא מצוי". וכל פוסקים אלה הבינו שהרואה "תולה" שזאת פאה, ולא "יודע" מחמת שהיא ניכרת. כי למראה עיניו אין לו אפשרות לדעת שמדובר בפאה.
ובשו"ת "תבואות שמש" (אה"ע סי' קל"ח) להגר"ש משאש כתב: "גם משום מראית העין ליכא, כי מאות ואלפי נשים לובשות פאה… ואיזה מראית עין יש בדבר שעושין כל הנשים?"
ובספר "דת והלכה" (סימן א') להגר"מ שטרנבוך כתב: "כעת שרבו הנשים בפאות נכריות, הלא במראית העין לא יתלה כלל ששערותיה פרועות רק ידמה שיש לה פאה נכרית וכו', שרבו כ"כ הפאות נכריות היום שיש לתלות בהן". כלומר, לא מחמת שהפאה איננה ניכרת, אלא מחמת שהרואה "ידמה" שהיא לובשת פאה.
ובספר "אבני ישפה" (ח"ה סי' קמ"ה) כתב: "כיום נעשה מצב שרוב הנשים לובשות פאה נכרית, ואם כן ודאי שלא שייך לומר שיש כיום ענין של מראית העין, שהרי יודע כל אדם שיש כאן פאה נכרית. ודבר זה דומה לתחילת השימוש בשעון שבת, שבתחילתו היתה מראית העין שאנשים חשבו שהוא מכבה או מדליק האור בשבת, אבל אחר שהתפשט הדבר שוב אין מראית העין, כי הוא דבר שרוב בני אדם עושים, ולא שייך בזה ענין של מראית העין. וכן הדבר בענין הפאה הנכרית… בזמננו הדבר ברור שהוא נפוץ ביותר, ולא שייך כלל מראית העין, וממילא גם הבאר שבע שאסר הפאה הנכרית, היה מודה אם היה רואה המצב שנוצר בימינו".
וכן כתבו בקובץ "תל תלפיות" (קובץ ס"ז): "בש"ך סי' רח"צ סק"ב בדינא דהרא"ש כתב דסגי במה שזה מצוי, אף שאין מכירין להבחין שזה של היתר, וע"ש בב"ח. וכמו כן מצינו בספר מגן גיבורים או"ח סי' ע"ה סק"ג (עיקר דבריו הובא במשנ"ב שם סקט"ז), גבי בפאה נכרית, דגם המתירין לצאת כך לרה"ר משום דמדינא שרי, מ"מ ת"ל דאסור משום איסורא דמראית עין, וכתב דכיון דהרבה הולכות כן, הרואים לא יתלו באיסור, ומשמע נמי דאין צריך שידעו להבחין בין פאה נכרית לשיער, וסגי מה שהוא מצוי".
ובשו"ת "אור יצחק" (אה"ע סימן ג') כתב: "ומה שאנשים יחשדו לנשים שמכסות ראשן בפאה נכרית שהן הולכות בגילוי ראש, דבר זה אין נראה לחוש לו כלל מכמה טעמים, וכבר הזכיר מזה הגאון רבי משה פיינשטיין בתשובתו הנ"ל. א. שאין לנו לגזור מדעתנו ולחשוש למראית העין. ב. אם החשש שהנשים הרואות אותה יחשדוה, זה דבר שאינו נכון כלל, דבהסתכלות מועטת יכולים להבחין אם זה שערה ממש או פאה נכרית, גם בפאות היפות ביותר. ג. אם הנשים מכירות אותה לזאת שלובשת פאה נכרית, הרי הן גם יודעות אם היא לובשת פאה נכרית או לא, וזה פשוט. ד. אם החשש הוא שהאנשים יחשדוה, אותו טעם שייך אצלם אם הם מכירים אותה או לאו, ואם אינם מכירים אותה אולי היא באמת לא נשואה, ויש בנות בתולות וכו'. ה. ועוד שהיום שכל כך מצוי פאה נכרית, א"כ למה לחשוש למראית העין, ולמה שלא ילמד עליהם זכות".
ובספר "פאת שדך" להגרש"ד מונק, כתב: "וכן אם הדבר ידוע באותו מקום ובאותו זמן, כגון נדון דידן דהש"ך דחלב שקדים בבשר עוף, שהיה מפורסם מחמת המנהג, אבל בשר בהמה דמי ממש לגזירת דם דגים ואין להקל בו. ומהרש"ל (פרק כ"ה סי' נ"ב) ס"ל דאף חלב שקדים דמי ממש, דלא מסתברא ליה לחלק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן בדבר זה. ולפ"ז וכו' הרווחנו טעם לזכות לנשים הלובשות פאה נכרית, כיון שהדבר ידוע שרגילין בזה, ולא מצינו שגזרו רז"ל בכגון דא". כלומר, כל הסיבה שאין מראית העין – הוא משום שרגילים בכך. ולא משום שניכר.
ומכל הנ"ל מוכח שאין בעיה הלכתית בשכלולים המתחדשים בימינו (כגון "טופ לייס" הנ"ל) שמטרתם לטשטש יותר את ההבדל בין שיער עצמה לפאה, היות ואין "מראית העין" במקום שנהגו וההיתר מצוי, ואפשר לתלות בהיתר. ואין זה משנה עד כמה לא ניתן לזהות שמדובר בפאה.
וכן כתב בשו"ת יביע אומר (חלק ט' יו"ד סי' י') בענין היתר גילוח במכונה, וזה לשונו: "ואף שכתב הריטב"א שמדת חסידים להיזהר מפני חשד הרואים, נראה שבזה הזמן שהרבה מגלחים זקנם במכונה ומפורסם דבר ההיתר, אפי' טעם החשד שכתב הריטב"א אינו שייך כל כך, שכל שהדבר מפורסם שיש דרך היתר, לא שייך בו איסור משום מראית העין, וכמש"כ כיו"ב רבינו האי גאון, והובא להלכה בטור ובשו"ע או"ח (סי' רמ"ג), שאפי' מרחץ או תנור, אם השכירו שנה אחר שנה ונתפרסם הדבר שאין דרכו לשכור פועלים אלא משכירו לאחרים, או שהיה מנהג המקום להשכירו, מותר להשכירו לגוי, שאין מקום לחשד ולמראית העין. ע"כ. וכ"כ כיו"ב בשו"ת חשב האפוד (ח"א סי' כ'), לענין אכילת לחם עם ממרח מרגרינה ועליו בשר או נקניק, שמותר, ואין לחוש בזה משום מראית העין, שיחשבו שהיא חמאה, כי היום מצוי ממרח מרגרינה כמו חמאה, והרואה לא יחשוד שהיא חמאה. ע"ש. וכיו"ב כתב בשו"ת יגל יעקב (חלק יו"ד סי' כ"ג). ע"ש. ואף דלאידך גיסא אחסור דרי ורבים מעמי הארץ מתגלחים בתער, מ"מ טעם חשד דבנד"ד דאינו מפורש בש"ס אלא מתורת חסידות, דיו להדחות בטעם כל דהוא, וכמו שכתבנו". עכ"ל.
ובהמשך הוסיף שם, "עוד כתב לאסור משום מראית העין… אולם לכאורה באנו להפרי חדש (או"ח סי' תס"א ד"ה עוד), דלא חיישינן לגזור איסור משום מראית העין מדעתינו. וכבר הבאנו לעיל דברי הריטב"א (מכות ב.), שכתב "מדת חסידים שלא לגלח במספריים כעין תער מפני חשד הרואים, וכן ראוי לעשות". הרי שלא אסר הדבר בהחלט משום מראית העין, אלא ממדת חסידות, אלמא דלא גזרינן גזירות משום מראית העין אחר חתימת הש"ס, ובפרט בזמן הזה שנפוץ המנהג של גילוח הזקן במספריים כעין תער גם אצל יראי שמים, ולא נשאר מקום כל כך לחשד".
"ועיין עוד בפרי חדש (יו"ד סי' פ"ז ס"ק ז'), דהיכא דאיתמר בש"ס למיחש משום מראית העין, איתמר, והיכא דלא איתמר לא איתמר, שאין לנו לחדש גזירות מדעתינו. ע"ש… ועיין להגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ושלום (דף מד.) שכתב שאין לנו לבדות חומרות מלבנו, מה שלא נמצא בש"ס ובראשונים, ודיינו במה שכבר נמצא כתוב ומפורש בש"ס ופוסקים לאסור, והבו דלא להוסיף עלה והיכא דאיתמר איתמר, והיכא דלא איתמר לא איתמר. ע"ש. וכן העלה בשו"ת אגרות משה (פיינשטיין, בחלק אה"ע סי' י"ב, ד"ה וכעין ראיה), דליכא בהכי משום מראית העין… ומלבד זה כבר כתבנו לעיל בראש דברינו, שכל שנתפרסם ברבים דבר ההיתר לא חיישינן למראית העין, כמש"כ הטור ושו"ע (או"ח סי' רמ"ג סעיף א'), ואין לגזור בשביל אלה שאינם יודעים לחלק בין תער למכונה, דזה אינו, דלא חיישינן לגזור בשביל כל שוגה ופתי בדברים המפורסמים בש"ס ופוסקים". עכ"ל הרב שם.
וכן כתב בשו"ת יביע אומר חלק ו (יורה דעה סימן ח): "הפרי חדש (סי' פז סק"ז) הסכים לד' הרמ"א להקל בשר עוף בחלב שקדים, דאעיקרא מה שאסר הרשב"א בחלב אשה משום מראית העין חידוש הוא, והבו דלא להוסיף עלה, משום דלא גזרינן משום מראית העין זולת מה שנתבאר בש"ס להדיא, שאם לא כן, בואו ונאסור בשר חיה בלי ניקור כדי שלא יטעו להתיר חלב של בהמה וכו', ואם באנו להוסיף מדעתינו יש לנו לאסור הרבה כיוצא בזה, וכבר כתב התוס' בחולין (קד) שאין לדמות גזרות חכמים זו לזו אלא במקומות שהש"ס מדמה. והרמב"ם רפ"ו מה' מאכלות אסורות התיר דם דגים שכנסן בכלי אפי' בלא קשקשים, ולא חשש למראית העין, וע"כ דהיכא דאיתמר בש"ס איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר, ואין לנו לחדש גזרות מדעתינו אחר סתימת התלמוד".
[ועוד מלשון הפרי חדש שם: "והרי בשר חיה כתב הרמב"ם בפ"ט שמותר לבשלו בחלב ופסקו המחבר לעיל, ואמאי לא חיישינן למראית העין שהרואה יהיה סבור שמותר לבשל בשר בחלב. ודוחק לומר דמה שכתב הרמב"ם היינו לעיקר דינא אבל משום מראית העין לא מיירי… ועוד הרי הרשב"א גופיה כתב בתורת הבית שיש בשר בחלב מותר לגמרי… בשר בהמה בחלב זכר ובחלב קיבה, ע"כ. וכיון דחלב זכר של בהמה לית ביה איסור מפני מראית העין, דהא קאמר שמותר לגמרי, כל שכן בחלב אשה… סוף דבר שדעתי להתיר אף לכתחילה לבשל מה שמותר מן הדין, ולא חיישינן למראית העין. אלא שכבר הורה זקן לאיסור וראוי לשמוע אליו, זולתי במידי דלא אסור אלא מדרבנן שיש להקל בפשיטות וכפסק ההגה". עכ"ל. והיינו שבעניני בשר בחלב אין להקל במראית העין כיוון שהורה הרשב"א לאסור בזה, ולכן הקל רק בדרבנן. אבל בכל העניינים האחרים אין לאסור משום מראית העין מה שלא אסרו חז"ל, ואין חילוק בין דאורייתא לדרבנן, כי גם בדרבנן מצינו שאסרו וגם בדאורייתא מצינו שהקלו היכא דשכיח].
ועוד כתב הגר"ע יוסף שם, "ויש להוסיף סניף להתיר ע"פ מה שכתב הרא"ש (פרק ט דנדה סי' ז) דהא דתנן השיריים והכלך אין בהם משום כלאים אבל אסורים משום מראית העין, דדמו לצמר או לפשתן, מ"מ האידנא מצויים בגדי משי בינינו והכל מכירין בהן ואין לחוש למראית העין, ומותר לתפור משי בבגד צמר. ע"ש. וכן פסק הטוש"ע (סי' רצ"ח). והכא נמי מאחר שנתפשט הדבר והכל יודעים שמצוי חלב צמחוני לא חיישינן למראית העין, ולא דמי לחלב אשה דלא שכיח… והאידנא פשט המנהג להתיר בזה, ופוק חזי מאי עמא דבר, והיינו טעמא מפני שנתפרסם הדבר מאד". עכ"ל. נמצא שאפי' באיסורי דאורייתא (כמו גילוח בתער, חלב, כלאיים, דם) הקלו באיסור מראית העין שלא גזרו בו מפורש בתלמוד, ואף במה שגזרו בתלמוד, הקלו אם התפשט היתרו אין בו משום מראית העין.
לאחר כל זה יש לציין שעדיין הפאות בימינו (גם המשוכללות ביותר) ניכרות ע"י כל מיני סימנים, והם: א. הפאה גבוהה יותר משיער עצמה. ב. הפאה מבריקה יותר משיער עצמה. ג. רוב תסרוקות הפאות הצנועות, הן ישרות ולא מקורזלות, וניתן לזהות פאה ע"פ התסרוקת, ובפרט שרוב הרווקות הולכות בשיער אסוף כתקנון בתי הספר והסמינרים (למרות שאין זה חיוב מדינא לפי רוב האחרונים).
עוד דנו בזה מצד שנשואה צריכה להיראות נשואה, וגם לזה אין מקור כלל בספרי הראשונים, וגם לא בחז"ל, והגר"ע יוסף דחה סברה זו בשתי ידיים, וזה לשונו בשו"ת יביע אומר חלק ה' (סי' ה' אות ו'): "ובהיותי בזה ראיתי בספר מקרי דרדקי (בראשית אות ל"ה) שכתב… איסור תורה הוא שתצא אשה בפאה נכרית, כיוון שע"י כך אין היכר בין נשואה לפנויה, ותוכל לבוא לידי קריבה דגילוי עריות, מפני שנראית שהיא פנויה. ע"כ. ולענ"ד אין דבריו מחוורים כלל… ועוד שאפי' לדבריו אין בזה אלא גזירה מדרבנן, שמא יבואו לידי קריבה באשה נשואה בחשבם שהיא פנויה, וברור שאחר התלמוד אין לנו לגזור גזירות מדעתנו, וכנודע מדברי הרא"ש (שבת כד.) וכ"כ הרב המגיד (פ"ה מהלכות חוה"מ הלכה כ'), והר"ן בתשובת הריב"ש (סי' ש"צ), והבית יוסף (או"ח סי' תס"ב). וכ"כ הרבה מגדולי האחרונים…"
"ומכל שכן בזמן הזה שכל הפנויות הן בחזקת נדות, שאינן טובלות אלא סמוך לחופתן, ומשום גדר וסייג נהגו כן, וכמש"כ בשו"ת הריב"ש (סי' תכ"ה). וע"ע באה"ע (סי' כ"ו). נמצא שגם בפנויות יש לאו דקריבה דגילוי עריות, ואיסור כרת בביאה. ומה לי איסור כרת או איסור סקילה. והן אמת שמצאתי להחוות יאיר (סי' קצ"ו) שכתב כיו"ב בדין ארוסה (בקידושין) שצריכה לכסות ראשה בצאתה לרה"ר מכמה טעמים, ואחד מהם, כי מנהג הבחורים לנהוג קלות ראש עם הפנויות, ויש לחוש פן יכשלו בה ח"ו, משא"כ עם הנשואות דגדרו גדר ואין מי שינהג בהו קלות ראש. ע"ש. אך בשו"ת נחלת דוד (סי' ל') כתב על דעת החוות יאיר דלא נהירא, שאין בידינו לגזור גזירות מה שלא גזרו חז"ל". ע"כ לשון הגר"ע יוסף זצ"ל שם.
ויש להוסיף על זה, שאם נאמר שכיסוי הראש נועד להראות שהאשה נשואה, לא מובן מדוע גרושה ואלמנה חייבות בכיסוי ראשן, והרי אדרבה יש להן להראות שהן פנויות. ובפרט שלשון הגמ' בכתובות (עב.) "אזהרה לבנות ישראל", משמע רווקות ונשואות, ולא מוזכר כלל שצריך להיות היכר בין נשואה לרווקה, וכן כתבו הגר"א והב"ח (אה"ע כ"א), וכן פשט לשונם של הרמב"ם והשו"ע "אחת פנויה ואחת אשת איש", וגם הטעמים שנאמרו בגמ' לאסור גילוי שיער, אם משום ניוול (בכתובות שם) שזהו עיקר הטעם, אם משום קללת חוה (עירובין ק:) ואם משום שיער באשה ערוה ששיבחו הכתוב (ברכות כד.), שייכים בין בנשואה ובין ברווקה. ורק מפני המנהג הרווח בימינו שרווקות יוצאות פרועות ראש, נדחקו האחרונים בביאור הגמ' ובביאור דברי הרמב"ם.
ואין לחלק בין נשואה לבתולה ולומר שנשואה גורמת יותר הרהורי עבירה, מפני שהיא בבחינת "מים גנובים ימתקו". כי זה אינו, שהרי כל מה שלא שייך לאדם ולא נמצא בחזקתו הרי זה מים גנובים בשבילו (ראה נדרים צא: ובביאור תוס' שם, ומה שפירש בזה הגר"א דסלר זצ"ל בספר מכתב מאליהו ח"א, קונטרס החסד עמ' מ"ב), ואין נפק"מ בין נשואה לבתולה. ובגמ' סנהדרין (דף עה.) מוכח במפורש ששייך "מים גנובים ימתקו" גם בפנויה. והגר"ש משאש כתב שבתולה גורמת יותר הרהורי עבירה מנשואה, כי הרואה נשואה יודע שאי אפשר להשיגה מחמת שהיא נשואה ולא מהרהר בה, וכמש"כ הראב"ע לגבי לא תחמוד, אבל בתולה אולי תסכים להינשא לו. וכן כתב הגאון רבי יהודה שיינפלד שליט"א בספר אוסרי לגפן (ח"ט דף קע"ה והלאה), וזה לשונו: "הניסיון מוכיח שהיום אדרבה, פנויות גורמות להם הרהורים יותר מאשר נשואות, מפני שנכנסים לדמיון אולי תסכים להינשא להם". עכ"ל. וגם ארוסה, למרות שדינה כאשת איש, פטורה מלכסות שערותיה, וממילא מוכח שאי אפשר לחלק כך.
וכל זה מוכח מדברי הראשונים בברכות כ"ד, שביארו שבשיער הבתולות אין הרהור, כיוון שרגילות לגלותו. ולא עלה על דעתם לחלק בין נשואה לבתולה, כפי שמנסים לדחוק באופנים שונים ומשונים ולבאר שבנשואה יש הרהור וברווקה אין, אלא כל החילוק הוא בין שיער המכוסה לשיער גלוי, ושיער הרגיל להיות מגולה, אין בו הרהור.
וכן כתב הגאון רבי ישראל דוד טאוב שליט"א, האדמו"ר ממודז'יץ ארה"ב, בספרו "יד יחזקאל" (כת"י) להוכיח מהרמב"ם (בהלכות ק"ש ג, ט"ז) שלא הזכיר שאסור לקרות כנגד שיער, וביאר הכסף משנה שם שסובר שאין איסור אלא להסתכל בו, אבל לק"ש מותר, וכן מוכח מעוד ראשונים, ראה בריקאנטי (סי' כ"ו) "הא דאמרו שער באשה ערוה היינו להסתכל בה אבל לקרות לא, דמעשים בכל יום שאין אנו נזהרין מלקרות כנגד שער הבתולות, כך פי' רבינו טוביה בשם ר"ת", וכן כתב באור זרוע (חלק א' הלכות טהרת קריאת שמע ותפילה סי' קל"ג): "הא דאמר שמואל שער באשה ערוה שנאמר שערך כעדר העזים, פי' מורי רבינו יהודה בר יצחק דלאו לענין ק"ש איירי, וגם אין אנו נזהרין לקרות ק"ש לפני בתולות פרועות ראש".
והנה כל הראשונים הנ"ל הביאו ראיה שאין הרהור בשיער מכח המנהג לקרוא נגד שיער הבתולות, ונמצא א"כ שלדעתם אין הרהור בשיער אשת איש יותר משיער הבתולה, ואע"פ שאשת איש צריכה לכסות את שערה. שאם לא נאמר כן, מדוע לא כתבו אותם הראשונים שאסור לקרות עכ"פ נגד שיער הנשואות. וממילא גם אי אפשר לומר שהתורה חייבה את הנשואות לכסות שערותיהן כי יש הרהור בשערן יותר משיער הבתולות.
עוד כתב הגאון רבי ישראל דוד טאוב להוכיח שאין מקום לחלק בין נשואה לרווקה ולטעון שיצר אשת איש תקיף יותר, שהרי ארוסה דינה כנשואה לכל דבר, ובכל זאת לשיטת הגאונים (המובאת בשטמ"ק בכתובות ע"ב), והב"ח (אה"ע כא), וחלקת מחוקק (שם), ודגול מרבבה (שם), ומג"א (או"ח ע"ה), ומחצית השקל (שם), והגר"א (שם), והפמ"ג (שם), וחוות יאיר (סי' קצ"ו), ושבות יעקב (ח"א ק"ג), וישועות יעקב (אה"ע כ"א), וכן נראה דעת רבנו גרשום, אין שום חיוב לארוסה לכסות שערותיה (ע"כ דברי הגרי"ד טאוב שם).
ואין לומר שבתולה צריכה להיות נאה ולגלות שערותיה כדי "דלקפצו עלה למינסבה", כי היום תיתכן מציאות שאדם רווק יראה בתולה ותמצא חן בעיניו, אך להתחתן איתה לא יוכל מפני כמה וכמה סיבות (כמו עדות שונות או הפרשי גיל וכדו'), ואדם שהוא נשוי לא יוכל להתחתן איתה כלל, כי לא נהגו היום לשאת שתי נשים, וגם היא בוודאי לא תסכים ע"פ רוב להינשא לו ולחכות שיתגרש מאשתו, ומדוע יתירו לבתולה ללכת בגילוי שיער בשביל מיעוט דמיעוט של גברים הראויים להינשא לה? וגם מבחינת "מים גנובים ימתקו" כנ"ל, הרי היא בשביל רוב הגברים כמים גנובים, כיון שבדרך הטבע אין היא יכולה להינשא להם. ולכן אין מקום לחלק בין נשואה לבתולה, וגם לא מצינו שום חילוק בדברי חז"ל בדיני הצניעות בין נשואה לבתולה (כיצד להתנהג או כיצד להתלבש). ומפני סברה זו נהגו מקצת נשים מחוגים מסוימים ללכת בכיסוי ראש חלקי בלבד, וכשמעירים להן שאין זה כיסוי כלל, הן אומרות שאין הכיסוי מיועד לכסות את הראש, אלא רק לעשות היכר בין נשואה לרווקה.
וכתב הריב"ש (בשו"ת הריב"ש סי' תכ"ה) שאדרבה, ברווקה החמירו חז"ל, וזה לשונו: "ואף הפנויה שאינה נדה, חמורה היא בזה מאשתו נדה [שעם אשתו נדה יכול להתייחד], שהרי אע"פ שאין יחוד הפנויה אסור מן התורה, מ"מ בית דינו של דוד גזרו עליו". וכן הוא בדיני הסתכלות: "אפי' להסתכל בפני הפנויה אסור, אא"כ הוא כדי שיראה אם היא נאה בעיניו, וישאנה… ובזה ג"כ חמורה היא הפנויה, אפילו אינה נדה, מאשתו נדה, שמותר להסתכל בפניה, ואפילו נהנה בראייתה. ולא אסרו להסתכל באשתו נדה, אלא במקום התורף".
העולה מכל הנ"ל שלדעת המתירים שהם רוב גדולי הפוסקים, אין כל חשש בפאות "לייס" וכדומה, כי על זה גופא דנו המתירים בתשובותיהם לאורך השנים והתירו, ואין נפק"מ האם יש הבדל קטן או גדול בין הפאה לשיער, שכל זה מותר אם לא חוששים למראית העין.
כתבה שלא מדברת בכלל על הפאן ההלכתי ציפיתי לקרא על פאות צנועות והכי חשוב זה בסך הכול כיסוי ראש!!
יישר כוח בר!!!