מגזין עטרת חיה / שרה יוטא גופין

בחודשים האחרונים כולנו הוצאנו בכח מסדר היום הקבוע, וללא הפרעות ולחץ חברתי מתפנה זמן להרהר במשמעות החיים. כמה אירוני שהמצב של שהות ארוכה בבית מולידה תנועתיות בתוך הנפש, שמוצאת לה מזור על ידי התחדשות בתחום היצירתיות. השכנה לידי התחילה ללמוד פסנתר באופן עצמאי וחברתי רות דיילס, שהיא זמרת ויוצרת, החלה לצייר ציורים מדהימים. אפילו ללא מסגרת של חוג כישרונותיהן פורים. בנוסף, התרשמתי משיר משובב לב שחיברה נחמה שחר, מורה ומחנכת, בזמנים בלתי רגילים אלו. היא מספרת: "כשהתחילה המגפה הרגשנו פעמי משיח. העברתי את כל התופים ודגלי משיח לכניסה לבית כדי שנוכל לקחת מיד כשיגיע". התקופה הביאה העלמות והסתרים, ונחמה פותחת את סגור ליבה דרך שירה, שהיא בעצם תפילה. חברה נוספת – חנה לוסטיג, מורה ותיקה, הביעה את רחשי ליבה בשיר מרגש ביותר (יצירותיהן מצורפות לכתבה).

המשנה בפרקי אבות (ה', כ"א) מחזקת את התודעה שככל שמתבגרים, אוצרות הנפש משתבחים. הביטוי "בן שישים לזקנה" מקדים את "בן שמונים לגבורה" והסדר לכאורה הפוך! החברה המודרנית מתייחסת לצעירות כזמן השיא של החיים מכיוון שהכושר הגופני במיטבו. בניגוד לדעה זו, ממבט של היהדות – במעלה הראשונה מצויים הכוחות הפנימיים של הנפש, המתעצמים לאורך כל חיינו משמירת תורה ומצוות.

משנה ידועה זו מציגה סולם בעבודת השם. "בן עשרים לרדוף" – בגיל עשרים האימפולסיביות דועכת ובמקומה באה אחריות בוגרת על המעשים, לכן זהו הגיל בו התורה מחייבת להיות "יוצא צבא בישראל". "בן שלושים לכח" – הלויים החלו בעבודתם לשאת ולבנות את המשכן, עבודה מאומצת שדרשה כוח פיזי רב, בהיותם בני שלושים. "בן חמישים לעצה" – לאחר עשרים שנה של עבודה טכנית במשכן, הלויים רכשו ניסיון רב, הועלו בדרגה והחלו לנהל ולייעץ ללויים הצעירים. גיל חמישים, "שער הנון" מסמל שלמות בנפש האדם. חז"ל אומרים: "עולם חדש ללויים", שהוא בשנת היובל לחייהם, בה כל יהודי מתברך בגל על-טבעי של התחדשות והתעלות.

פתגם עממי אומר: "מי שהכי מגביל את האדם הוא האדם עצמו". אילו היינו מתבוננים ביכולות האינסופיות שהקב"ה חנן אותנו, היינו מסתכלים על כל מהלך חיינו בזווית הנכונה. שליחותנו בעולם הזה מתרחבת ככל שאנו מתבגרים. בילדות רוכשים כלים לנהל את עצמנו, גיל ההתבגרות מכין אותנו להיות ראש משפחה ובשלבים הבאים אנו מובילים בתוך הקהילה, ואם זוכים, משפיעים על עם ישראל כולו.

זכיתי להיות בהתוועדות י"א ניסן תשמ"ג, יום ההולדת ה-81 של הרבי מה"מ. לעולם לא אשכח את התרוממות הרוח ששררה בקהל החסידים. בשיחה מאלפת הרבי הדגיש שאצל יהודי לא שייך הביטוי "לצאת לפנסיה", מכיוון שהאנטומיה שלנו מתנהלת על פי הכלל של "מעלין בקודש". הניצוצות הקדושות של כל מעשה טוב שעשינו מביאות תוספת אור וכוח לנשמה ועבודת השם הופכת להיות טבע שני. לכן רף הציפיות של הרבי מה"מ מאיתנו עולה עם כל שנה המתווספת לחיינו. בחב"ד זקני החסידים תמיד זוכים ליחס של הערכה. בתפילות ביחד עם הרבי מה"מ נשמר להם מקום של כבוד בשורה הראשונה ובהתוועדויות הם ישבו מאחורי הרבי ובנוכחותם המאירה פיארו את הבמה. זקני החסידים הם ראשי המדברים באירועים שלנו והקהל שותה בצמא את דבריהם.

אסיים במשל מעורר השראה: הנשמה נמשלה ליונה כיוון שהיא תמיד בתנועה כלפי מעלה. כאשר כנף אחד נח, הכנף השני ממשיך בתנועה בכדי להגביה את התעופה לשמי רום. היונה מהווה דוגמה עבורנו שאין היתר לשביתת הכוחות. בכל מצב ובכל גיל ניתן לפרוס כנפיים ולהתרומם אל על.

בתקופה האחרונה כולנו עדים שרק את הגוף ניתן להגביל, טבע הנשמה להתעלות כמו להבה. לעומת הגוף, שמיועד לשרוד, הנשמה שואפת לברר ניצוצות ולפעול לתיקון העולם. במיוחד בדור הגאולה, אין שום תירוץ לליאות ואדישות כשסביבנו מעיינות החסידות מציפים את העולם ואנו זוכים לשאוב חיות אמתית מהתקשרות עם הרבי מלך המשיח!