"סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֨רֶך…" (שמות ל"א, ח') יום שני פרשת כי תשא

סביבות העיירה ליובאוויטש היה ישוב אחד ששם גר אחד מחסידי ה"צמח צדק". חסיד זה לקח לבתו חתן עילוי וסיפק לו כל הצטרכותו והוא ישב ולמד בביתו, אבל במשך הזמן פסק מלימודו והתחבר עם חברים לא טובים ונתפקר.

החסיד נסע להצמח צדק ושפך לבו לפניו על דבר חתנו, ואמר לו הצמח צדק שיביא אותו לפניו.

אחר רוב הפצרות פעל על חתנו שיסע עמו לליובאווויטש. כשבא לליובאוויטש ונכנס לחצר הצמח צדק, ראה אותו הצמח צדק וקראו אליו ושאלו: מה החילוק בין סוס צעיר וטוב לבין סוס זקן וחלש? אמר לו: באותו הזמן שהסוס החלש הולך חמשה מילין, על דרך משל, הסוס הטוב רץ עשרים מיל. אמר לו הצמח צדק: אבל באותו זמן שהסוס החלש תועה ביער הנה אז הסוס הטוב תועה פי ארבעה. אמר לו האברך: כן הוא בוודאי, שבזה מעלתו נהפכת להיות חסרון. ואמר לו הצמח צדק: אבל כשהסוס הטוב מרגיש שטעה בדרכו, ושב מדרכו הוא ממהר לבוא לדרכו האמיתי גם כן פי ארבעה מהסוס החלש. דברי הצמח צדק פעלו עליו, האברך נעשה לביתו ונעשה לבעל תשובה.

(מהרה"ח ר' זלמן שמעון דבורקין ששמע מפי הרה"ח ר' שמואל גרונם ז"ל)

*

מוגש ע"י 'מעגל הסיפור החסידי', לקבלת סיפור חסידי מדי ערב לחצו:

https://wa.me/972584770782