חיה גדלה להורים טורקים שחיים בקוזומל, מקסיקו. הזוג התגרש כשהייתה ילדה קטנה, והיא גדלה ממש כמו מקסיקנית גויה ולא ידעה כמעט שום דבר על היהדות שלה. אפילו שלמדה לבת מצווה, החגיגה עצמה הייתה באווירה לא דתית לחלוטין והאורח חיים שלה היה לא קשור גם לקהילה היהודית.

כשהגיעה לגיל 15 התחלנו להיות בקשר וכך היא התחילה לבוא עם הזמן לביקורים יותר תכופים לבית שלנו. היה משהו בבית שלנו שהיא לא ראתה מעולם – הבית שלה מאוד מסודר ואורחים מגיעים לאחר הזמנה מסודרת שנעשתה כמה ימים קודם, וכך גם הלו"ז נקבע בהתאם.. אצלנו הבית משמש כבית פתוח לקהילה ומארח גם הרבה מטיילים (לתת להם הרגשת בית מעבר לבית חב"ד.. כמו למשל ימי הולדת). יש גם סיבות נוספות ל"בלאגן" שלנו 🙂 כמו למשל מטיילים שמגיעים מאוחר לאי ומסעדות הבית חב"ד סגורות ואין עוד אוכל כשר אז אם שולחים הודעת ווטסאפ, אנחנו מביאים אותם אלינו הביתה ומכינים להם אוכל.. כמובן שאלו מצבים שלא יודעים עליהם מראש, וזה אומר שב12 בלילה אני מעמידה סירים, לפעמים למעל 10 אנשים..

כך קורה שביום רגיל אני יכולה לקבל הודעה על אורחים בכל שעה שלא תהיה ולכן בשביל חיה (הנ"ל) הבית שלנו היה מעניין ולא שגרתי. הפוך ממה שהיא הכירה.

לאחר תקופה היא אמרה לי שהיא לא מבינה את הסיבה לכל הדברים המוזרים שאנחנו עושים, אבל היא מבינה דבר אחד- את השמחת חיים שיש לנו שהיא לא ראתה מעולם (מאוחר יותר אבא שלה אמר לנו את אותם מילים בלי לדעת שהבת שלו אמרה את זה 🙂 היא הוסיפה ואמרה- אני לא מבינה את הסיבה אבל אני מבינה את התוצאה- התוצאה היא אנשים שרואים להם בעיניים שהם חיים חיים מלאי תוכן וזה מסב להם שמחה. אני רוצה להיות כזאת!

מפה לשם בחגים היא התארחה אצלנו והתחלנו ללמוד יחד, היא התחילה לשמור שבת וחג פה ושם ולהתלבש יותר בצניעות.. קלטנו מאוד מהר שהסביבה החברתית שלה לא מקלה עליה בלשון המעטה- הגויים לא רצו בשינוי ושמו עליה הרבה לחץ והבנו שהיא סתם סובלת כי היא לקחה כבר את ההחלטה, ועדיף להוציא אותה מפה למקום שיהיה לה קל יותר.

אז סידרנו לה סמינר- מכון ליהדות בקראון הייטס וכשבעלי- דודי טס לכינוס השלוחים בכסלו, הוא נסע איתה לשם לוודא שהיא מגיעה ומתאקלמת. מאז היא שם. מתחילת התקופה שהייתה שם היא שמעה שאמור להיות שבתון בו המשפחות מוזמנות לראות את הבנות שלהן בתהליך הזה וביקשה מאמא שלה להגיע (האבא בלי ויזה), אמא שלה ממש פחדה ודאגה והעדיפה לחסוך את הקושי ולהסתפק בזה שהבת חוזרת לפסח.

כשהאמא סיפרה לי זאת באופן אישי, ממש ניסיתי לשכנע אותה לטוס למרות הקושי כי היה לי ברור שלראות את הבת באמריקה במוסד הלימודי וכו' יהיה שונה לחלוטין וזה חייב לקרות.. באיזשהו שלב הבנתי שאם לא אטוס זה לא יקרה וסגרתי איתה על המקום שאני טסה איתה ואין סיכוי שהיא אומרת לא 🙂

וכך היה. דקה לפני סגירת הכרטיס כשחשבתי על הילדים שלי, ידעתי שאני חייבת לקנות כרטיס גם לבת שלי שממש התבגרה בזמן האחרון וכשליחה קטנה זה יעשה לה טוב להבין לאיזה עולם ענק היא מחוברת- לעולם של חב"ד שהיא כמעט ולא מכירה.. (היא תהיה בת 7 עוד חודש)

טסנו. היה מדהים! מעל המשוער!

התחלנו בביקור באוהל, היינו כמה פעמים ב770- אפילו לילה אחד בריקודים של חודש אדר, טיילנו קצת ברחבי ניו יורק (האמא של חיה – שרה – רק עשתה עצירת לילה לפני 17 שנה בניו יורק אז הביקור הראשוני בעיר, היה מאוד מרגש בעבורה). היינו בשבת במכון הלימודי של חיה, ושם שרה קיבלה מכל המורות מחמאות על הבת שלה שעוברת תהליך מדהים! והיום אפילו כבר מחלקת נש"ק בימי שישי, ולומדת הלכות כדי לשמור קלה כבחמורה.

היו כל כך הרבה חוויות בין לבין ששרה התפלאה לחוות, כמו – לראות בית מלא בילדים ולחשוב על זה שבעז"ה יהיו לה הרבה נכדים חבדניקים קטנים 🙂

ובליל שבת אחרי הסעודה שרה סיפרה שהיא פעם רצתה להיות גם דתייה וההורים שלה הקשו עליה כל כך שהיא החליטה שעדיף לה לוותר. עכשיו כשהיא רואה את הבת שלה ככה הכל עולה לה שוב והיא רוצה לעשות את התהליך הזה כל כך אבל היא מבוגרת כבר (בת 46) אז היא לא יכולה ולפחות הבת שלה עושה את זה במקומה.

ליבי, הבת שלי, שישבה איתנו פנתה אלי בשקט ואמרה לי- אמא אולי תספרי לה את הסיפור של רבי עקיבא!

שרה, שראתה אותה מדברת איתי שאלה אם הכל בסדר אז סיפרתי לה שליבי הציעה לספר לה סיפור שקשור אליה.. וכך התחלתי לספר.. שרה עם דמעות בעיניים כל כך התרגשה מהסיפור ובמיוחד שילדה כל כך קטנה מחפשת ומוצאת פתרון לתת לה ביטחון לעבור תהליך כזה! היא שמחה כל כך שהבת שלה נמצאת במוסד בו מחנכים לגדל ילדים כאלה שחשוב להם למצוא פתרון כדי לשמח עוד יהודי ולקרב אותו לה'.

הבית ששרה ראתה (עם הרבה ילדים) זה בית שהתארחנו בו בשבת בצהריים, שם הבת שלה חיה – עושה בייביסיטר, אם המשפחה ילדה עכשיו את התינוק התשיעי בלי עין הרע.

כשהתארחנו שם הם ביקשו שאדבר ואגיד כמה מילים על השליחות. והשיחה הזו – הפכה להתוועדות של כמה שעות.

מפה לשם הם ביקשו שאתוועד עם בנות כיתתן של הבנות וביום שני זה מה שעשינו 🙂 הגעתי, סיפרתי להן על החיים באי (למשל שהמים בבית שלנו מגיעים מבאר וזה נורמלי לחלוטין), שרוב האי ישן על ערסל ולא על מזרון ועוד.. על חיי שליחות ועל הפתעות שצצות כמו תאונות שיהודים צריכים עזרה באישפוז (לפעמים אפילו מגיעים אלינו ואנחנו מטפלים בהם), שתי מטיילות שהיו על ספינת קרוז ולא שמו לב לזמן ונשארו פה באי עם דרכון, פלאפון ללא בטריה ומגבת. נשארו אצלנו שבת וסידרנו להן הכל כדי לחזור לאמריקה ולקחת משם את המזוודות.. על כמויות המטיילים שמגיעים כל שבת לבית חב"ד לחוות חווית שבת שהופך לסופ"ש גדוש בחוויות חיוביות על שמירת שבת וחיים יהודיים.

גם דברים מצחיקים כמו שחברות שלי חולמות על טבעת יהלום מהבעל, והחלום שלי לקנות פרה – שיהיה לנו חלב 🙂

וזהו.. חזרנו לאי מלאות חוויות ובעז"ה – המשך יבוא משרה שחזרה כל כך נרגשת ושמחה.