מורן קורס, עטרת חיה

פעם הגיעה בחורה אל הרבי מלך המשיח, סיפרה שהיא מתקשה למצוא שידוך והציגה אבחונים המעידים שהיא אנוכית מאוד ואינה כשירה להתקדם לפרק הבא בחיים – חתונה.

הרבי הקשיב, אך לא התפעל מדי ממה שהיא סיפרה. הוא שאל אותה היכן היא לומדת, והיא ענתה שהיא לומדת ומתגוררת במכון לבעלות תשובה. הרבי שאל כיצד מתנהלות שם הארוחות, והבחורה ענתה שכל אחת לוקחת לעצמה את האוכל מהבר, וניגשת לשולחן.

הרבי אמר לה: "מהיום, בכל פעם שתיגשי לבר – אל תקחי אוכל לעצמך בלבד, אלא מלאי צלחת מרכזית לכל החברות שיושבות ליד השולחן שלך".

הבחורה לא הבינה את הקשר שבין הבקשה הפעוטה של הרבי לבעיה הגדולה שלה, אך צייתה מתוך הבנה שזה דבר ה' אליה. והנה, אט אט היא החלה להבחין שמשהו בה משתנה, מתפתח. ב"ה, לא עבר זמן רב עד שהיא הכירה את האחד שלה, והם התחתנו בשמחה.

מעשים קטנים – שינוי גדול!

תגידו לי אתן, איך חולל הרבי את השינוי האדיר הזה?

לעומת הפסיכולוגים שחתמו על האבחונים שמגדירים את הבעיות ה"קשות" שמהן היא סובלת, הרבי בפשטות ובגאונות רבה הוציא אותה מהמשבר שאליו היא נקלעה, ונתן לה דרך ריפוי על ידי פעולה אחת פשוטה ועקבית. כך יוצרים שינוי מהותי, בעקביות ובהתמדה.

בדרך לשינוי המיוחל – אין לנקוט צעדים מרחיקי לכת, אלא להתקדם בצעדים מדודים דווקא, קטנים אבל עקביים. דווקא הפעולות הקטנות הן שבונות את האדם. לכן, נייקר ונעריך את המעשים הקטנים האלה. נייקר את הרגעים האלו, שבהם התקדמנו עוד קצת. אומנם רגעים קצרים, מעשים קטנים – אך הם חלק מתהליך משמעותי וגדול בנפש.

ולא לחינם ייעץ הרבי לבחורה האנוכית לעסוק בנתינה. הנתינה מולידה אהבה. ככל שניתן יותר לזולת, נעניק לו מעצמנו – תגדל אהבתנו אליו. לא פלא אפוא שהורים אוהבים את ילדיהם יותר מאשר הילדים אוהבים את הוריהם. ההורה כל הזמן בעמדת נתינה לילדיו, ולכן הוא אוהב אותם כל כך. אם ניתן יותר – נאהב יותר.

כשלמדתי בסמינר בצפת, למדה איתי בחורה מקסימה. בכל פעם שאכלה משהו, היא חילקה לחברות. פעם אחת שאלתי אותה למה היא כל הזמן מחלקת משלה לאחרות. היא גילתה לי ששמעה את הסיפור הזה על הרבי מה"מ, והחליטה שכיוון שגם היא אנוכית מאוד – היא תנסה לפעול על פי ההכוונה שהרבי נתן לאותה בחורה, ותחלק משלה לאחרות.

אחרי שנה של נתינה מתמדת מהאוכל שלה לאחרות, היא התחתנה בשעה טובה ומוצלחת. כששאלתי אותה אם היא חושבת שהנתינה הועילה לה, היא אמרה שאילולי אותה פעולה פשוטה של נתינה, היא לא הייתה מסוגלת ליצור קשר אמיתי של שותפות ומסירות עם בעלה. עוד עדות לכך שפעולה קטנה ועקבית משפיעה על הנפש ומשנה את המידות.

גדולה העקביות

המדרש מספר על דיון בין שלושה חכמים – מהו העיקר הגדול שעליו התורה עומדת. החכם הראשון אמר שהאמונה חשובה מכל, השני טען שמצוות "ואהבת לרעך כמוך", והחכם השלישי אמר שקורבן התמיד – העקביות. בסיום המדרש מסופר שקם רבי פלוני על רגליו ואמר שההלכה כבן פזי – החכם השלישי. מרתק, לא? מהו הרעיון הכביר שטמון בעקביות? אלא שברגע שיש עקביות בפעולות, במחשבות ובדיבורים קדושים – יבואו גם האמונה והאהבה. אבל בלי עקביות – גם האמונה והאהבה לקדושה – עלולות להתפוגג ולהיעלם.

לכן, כדאי שכל אחת שקוראת את המילים הללו, תשאל את עצמה איזו פעולה עקבית היא רוצה להוסיף, כדי שהשכינה תיכנס יותר לביתה. פעולה אחת קטנה ועקבית, אפילו אמירת תודה לבעל בכל יום (ולא חסר על מה לומר תודה), יוצרת שינוי תודעתי גדול שמשפיע על טבע המידות.

תחשבו איך היום שלכן נראה כשאתן קמות בבוקר ומכוונות ב"מודה אני"; וממשיכות להודות לה' במשך כל היום כולו, ואיך היום שלכן נראה כשאינכן עושות זאת…

"תודה" – מילה אחת קטנה ועקבית, שאיתה פותחים את היום, משפיעה על כל היום כולו.