אני מכירה אותה כבר כמה שנים מקהילתנו ברחובות, ושמחתי שהיא הסכימה להתראיין. "חשוב לי להעביר מסרים מהרבי מה"מ על חשיבות השליחות בדורנו, הדור האחרון לגלות, והדור הראשון לגאולה", פותחת מירה את השיחה שלנו.
"שליחות פירושה לחיות עם ייעוד, עם תכלית, וכל הזמן לראות את המטרה לנגד עינייך. מזה חמש עשרה שנה, חמישה ימים בשבוע, אני יוצאת בערב לאסוף תרומות עבור 'הכנסת כלה', ומעבירה את כל ההכנסות לוועד שמטפל במבצע זה. המסלול הקבוע כולל יותר מ–30 רחובות ולוקח כשעתיים. אני מקפידה לאסוף את הכסף בתוך שקית, כדי למנוע אי–נעימות. כל תרומה, אפילו הכי קטנה, חשובה אצל הקב"ה!"

לא לזרוק, לא לגנוז – להפיץ!
מה שמייחד את מירה זה שבאותה הזדמנות בה היא מתרימה אנשים, בד בבד היא משפיעה עליהם להתחזק בתורה ומצוות. "אני תמיד לוקחת איתי שקית נוספת, בה יש נרות שבת קודש, מגנטים בהם מופיעים זמני הדלקת נרות לכל השנה, תפילת הדרך עם תמונה של הרבי, עלונים פופולריים לכל הגילאים, כ'שיחת השבוע', 'שיחת הגאולה', 'הגאולה מעניין ועכשווי', 'עטרת חיה' ועוד. אני משתדלת שיהיו לי גם חומרים באנגלית, בצרפתית וברוסית. קריאת עלונים אלו מעוררת התבוננות פנימית שמחברת אותנו להקב"ה". מספרת מירה וממשיכה: "אני מציעה להן נש"ק וזה פותח את הלב. לאחר מכן, אני ממליצה לקחת חוברת אחת או שתיים מכל סוג.
"אני מפרסמת בקהילה שלנו שאני מקבלת שקיות של גניזה במצב טוב. המוטו שלי הוא: 'לא לזרוק, לא לגנוז – להפיץ!' חשוב לי להיות מצוידת גם במספרי טלפון חיוניים לכל צורך. למשל, שידעו לאן לפנות לבדיקת תפילין ומזוזות. הרבי מה"מ תמיד מדגיש את הנחיצות לבדקם פעם בשנה".
מירה מתמסרת כל־כולה לשליחות. בבקרים יש לה סיבובים קבועים בחנויות ובקניון בהם היא מתרימה את בעלי העסקים. "אני מקישה על דלתות לאסוף צדקה, וגם מחלקת נש"ק ועלונים. כל זה הוא דבר המנוגד לגמרי לאופי שלי. בטבעי אני בן אדם מופנם. לפעמים אני סופגת עלבונות, וזה מאוד לא נעים… אבל כשיהודי חדור בתודעה של שליחות, הוא דבק במטרה ומקבל הכל אחרת. יש לו את היכולת להתגבר על כל אי–הנעימויות והקשיים. בשליחות אנו באמצע עבודה, לכן אפילו אם פוגעים בנו, אי אפשר לעזוב באמצע".
חוץ מהתרמות וביקורי בית, בכל ערב שבת מירה שולחת מסרונים אישיים לנשים בנושא מעמדה של האישה ביהדות, ומוסיפה את זמן הדלקת נרות שבת.
הנה אחד המסרונים שלה:
"חברתי היקרה – בת מלך!
חיילת בסיירת נבחרת,
על היצר הרע מתגברת,
ולעצבות לא נופלת.

נכדה של אמותינו הקדושות,
יש בך את הכוחות,
רק צריך להסיר את הקליפות,
ואת האוצרות שלך לגלות.

תכירי את הערך האמיתי שלך,
וכמה ה׳ אוהב אותך!"
מירה.

חשוב לציין שהיא שולחת את המסרונים מפלאפון פשוט. "זה באמת לוקח לי המון זמן. אין לי רגע פנוי כדי להתעסק עם כל מה שיש ב'סמארטפון', וגם אין לי 'וואטסאפ' או 'מייל'. אני לא רוצה לבזבז את הזמן היקר שה׳ מקציב לי בכל מיני אתרים. אני מעדיפה להשקיע במה שהכי חשוב – שיעורים, לאסוף צדקה, חלוקת נש"ק, הפצת המעיינות- ולקיים את רצונו של הרבי להוסיף טוב וקדושה לעולם".

התעוררות בעקבות כתבה
ניסיתי להבין מה מניע את מירה לפעול בכזה מרץ, והתעניינתי בהתקרבותה לחב"ד.
"גדלתי בבית לא דתי, ללא שורשים. בכלל לא ידעתי שיש הקב"ה", היא משתפת. הנשמה שלי סבלה אבל לא הכרתי שום מציאות אחרת. אני זוכרת שקראנו תהילים בבית הספר כאילו מדובר בספר היסטוריה. לדוגמה, התייחסנו לפסוק בתהילים, 'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל' כסגידה לצה"ל". היא נעצרת לרגע ונאנחת, "צריך לרחם על האנשים האלו, הם מסכנים…
הייתי טובה בלימוד שפות, וסיימתי תואר אקדמי בלשון עברית ובערבית. לימדתי תחומים אלו ובמשך שנים רבות עסקתי בהוראה, אך לא מצאתי את עצמי בחיים האלו עד שהקב"ה פשוט גאל אותי…
חיי השתנו בעקבות כתבה על 'מרכז אגרות קודש' ברחובות בניהול הרב הרצל בורוכוב, כתבה שאימי, רחל מנצור ז"ל, ראתה בעיתון 'לאישה'. הניצוץ האלוקי התעורר אצלה, ואמא החלה להשתתף בשיעורים בביתה של חגית בורוכוב היקרה, והשפיעה עליי להצטרף אליה".
מירה מספרת בערגה: "אימי הייתה בשבילי לא רק אמא, אלא גם חברה ומשענת. הייתי מספרת לה הכל. באותה תקופה הייתי במצוקה, והחלטתי להיפגש עם הרב בורוכוב כדי לקבל ברכה מהרבי. פתחתי את ה'אגרות קודש', והרב בורוכוב הסביר לי את המענה של הרבי אליי. יצאתי מפגישה זו עם רשימת החלטות טובות. הרב בורוכוב הפנה אותי לאנשים הנכונים שיכלו לעזור לי בכל תחום, וככה החל תהליך התשוקה שלי לקב"ה.
"תחילה מצאתי את עצמי מתחברת לזרמים חרדיים אחרים, והרבי כתב לי ולבעלי ז"ל שהוא רוצה לראות אותנו כחסידי חב"ד. זאת הייתה תפנית של 180 מעלות! קיבלנו על עצמנו מנהגי חב"ד, ונקשרנו לרבי מה"מ בלב ובנפש".

סערה בשקית תפוצ'יפס
מירה היא אישה עם עקרונות, והיא לא תוותר עליהם לעולם. היא תעשה הכל כדי להשפיע על הסביבה כך שתתאים לרוח האמת.
"אני חייבת לשתף אותך בסיפור שחוויתי לאחרונה", היא אומרת בהתרגשות. "באחת הפעמים שעברתי ליד הצרכניה השכונתית, ראיתי משאית הפורקת סחורה. על הדופן הארוכה של המשאית, בחלקה העליון, הייתה פרסומת עם יד מושטת לכיוון שקית תפוצ'יפס. תחתיה הופיע כיתוב, 'טבעי שלא תשלוט בעצמך'. איזה מסר שלילי ומסוכן זה. לא יכולתי לעבור לסדר היום. מיד התקשרתי למספר שהופיע בקטנה מתחת לפרסומת כדי להביע את הזעזוע שחשתי… מזכירת חברת הפרסום הגיבה באדישות, וסיפרה לי שהחברה ביקשה כזו פרסומת.
"אחר כך, נכנסתי לצרכניה וראיתי את סוכן החברה מסדר את המוצרים על המדפים. פניתי אליו ואמרתי לו שאנחנו לומדים בתניא שכן אפשר לשלוט על הטבע, וכתוב ש'מוח שליט על הלב בתולדתו'. לתדהמתי הוא ענה לי, 'כן, אני מסכים איתך, גם אני לומד תניא!' והביא לי את מספר טלפון של החברה. התקשרתי אליהם והבעתי את הסתייגותי מהמסר האנטי־חינוכי שהם מעבירים. לצערי, לא היה נראה לי שהם לקחו את דבריי ברצינות".
במבט של סיפוק ממשיכה מירה בסיפורה: "חלפה שנה, ושוב ראיתי את משאית החברה פורקת סחורה ליד הצרכניה. פתאום שמעתי את הנהג קורא לי, 'גברת! את זוכרת את הפרסומת "טבעי שלא תשלוט בעצמך"? הורדנו את זה!'
"מחובתנו לדאוג לחינוך של הדור הבא, אבל לפעול רק בדרכי נועם, בלי אימפולסיביות, ומתוך אהבת ישראל. אדם אחד יכול לשנות את כל העולם. הרבי אומר שאתה בעל הבית, וברגע שלא מתפעלים מהניסיון, הוא נעלם. הרבי תמיד מגלה לנו כמה אנו שווים, ולאיזה מקום גבוה אפשר להגיע. אולם לא בכוחות שלנו, את הכוחות אנו מקבלים מהמשלח, הרבי. אני כל הזמן מרגישה שהקב"ה נושא אותי על כפיים".
מירה מסיימת, "ברגעי–שיא אלו, כשאנו נמצאים על סף הגאולה, מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו אחריות גורלית לפעול בכל הכוח והמרץ להחיש את הגאולה. צריכים להיות קשובים לסביבה, להרגיש את המקום של האחר, ולשים לב מי זקוק לעזרה.
"תפילתי שהקב"ה יתן לי המשך הצלחה במבצעים של הרבי. כל אחד צריך להיות בית חב"ד מהלך!"

באדיבות: מגזין עטרת חיה