בעקבות פטירתה הטראגית של בת השליחים בהאמפי ולהבדיל הולדתה המשמחת של בת השליחים בדלהי.. כמה מחשבות על עולמן הלא יאומן של השליחות…

הן בכל מקום. בחום, בקור. במרחק טיסה, נסיעה, הליכה רגלית או כולם יחד. במדינות חשוכות. במדינות מתקדמות. בארצות המערב והמזרח. בערים הגדולות, בכפרים שכוחי א-ל, בשכונות מצוקה ועוני. בשיכוני פאר ויוקרה. באיים אקזוטיים ובערים מנוכרות. במקומות של 'סיר הבשר' (לא שהן טועמות ממנו..)  ובתנאי עוני מחפיר. עם מטיילים. עם קשישים. עם צעירות. עם ילדים. עם יהודים מתבוללים. עם חרדים. בכל מקום ובכל זמן, תמיד תמיד תמיד.

אחיותיי השליחות!

חוד החנית של הרבי. הסיירת המובחרת והמזוקקת ביותר. ההון האנושי היקר והעוצמתי ביותר. נכון, כל אחת מאיתנו שליחה, כל אחת במקומה. בשכונה, בסופר, בבנק, במקום העבודה והפנאי (אם יש כזה). כל אחת מביאה איתה את הרבי. מקרבת עוד אחת ועוד אחת. מפיצה עוד אור, ומעט מן האור, דוחה הרבה מן החושך.

אך בשעה שאנו לרוב חוזרות לחיי הנוחות שלנו, לבית, לילדים, למקלחות וארוחות הערב, לפרטיות ולשקט הן ממשיכות להיות שם, בחזית. לקום באמצע הלילה כי מטייל נתקע, כי בחורה חולה ואבד לה הדרכון. כי יהודי רעב. כי מישהי עומדת להתחתן וחייבים להסביר לה את חשיבות טהרת המשפחה, כי צריך לבשל לשבת, ולא לזוג חברים שיבואו לסעודה אלא לעשרות, מאות וכנראה יותר עוברי אורח, אנשי קהילה או מטיילים שכולם בונים על זה שמישהו יאכיל אותם לשובע ולהנאה. וזו היא. השליחה.

יש נשים שרוצות להיות טייסות. יש ששואפות להיות מנכ"ליות. יש הנלחמות על פרופסורה. אני מעריצה את השליחות.

את כולן!! מהודו ועד כוש. ברוסיה, בסין, באמריקה, בעפולה, בשיכון האפרורי בבאר שבע ובאי החלומי בקאריביים. הן מתמודדות עם כל קשת הבעיות והאתגרים הקיימים עלי אדמות: התבוללות, בורות, בערות, שנאה עיוורת וסתמית ליהדות, חוסר הכרות עם דברים בסיסיים. חוסר צניעות, חוסר טאקט, ביורוקרטיה, אנטישמיות, לכלוך, אטימות, סחבת, מחסור תמידי בכסף, אדישות, דרכים עקלקלות ולא סלולות, בעיות כשרות, אוויר מזוהם, שכנים עוינים, התרי בניה, ומה לא בעצם. אני חוטפת מיגרנה מטופס של ביטוח לאומי והן מקימות מקווה באמצע שומקום!

והן גם יולדות!!! לא ילד וכלב… כמה שניתן! כמה שנותן הקב"ה. ארבעה, חמישה, שבעה, עשרה ילדים… ויותר, כן ירבו. ומניקות אותם. ומחנכות אותם. רק מלחשוב על לשים 'נאגל ואסר' (נטלה) לכל ילד עושה לי סחרחורת והן… מקפידות עם הילדים על קלה כבחמורה. על ברכות, על צניעות, על לימוד בטהרת הקודש, גם כששום דבר קדוש לא נמצא ברדיוס של אלפי ק"מ. יש המבלות עם הילדים יום יום, כל היום – כי אין מסגרות חינוכיות אז הן המורה, הגננת, הסייעת, המטפלת והמחליפה. אה… וגם השליחה.

יש השולחות את ילדיהן לנסיעה של שעות מידי יום בכדי שיגיעו למוסד חינוכי ראוי לשמו, ובליבן תפילה, שייסעו לשלום וישובו בשלום. יש השולחות את הבנים לישיבות והבנות לסמינרים בארץ, ליבן במזרח, והן בסוף מערב.

ולומדות. תניא. חת"ת. חסידות. מאמרים. שיחות. לא נותנות למוח להתייבש, מרוות את הנפש במעיין חסידות מחיה. עושות חברותא בבית חב"ד, בטלפון, בוואטצאפ. כותבות דבר תורה מלבב ומעבירות בתפוצת מיילים אדירה ובפייסבוק. לא שוכחות לצרף איזה תמונה מחיי הבית חב"ד, לתת טעם וצורה.

הן מכינות דברים בלתי אפשריים כמו יין לפסח להמוני משתתפים, עשרות חלות (אני את השתיים שהכנתי שרפתי לחומרא…), סעודות מעולות מחומרי גלם מגוחכים, בלי בשר, בלי עוף – מרק מכפתור הן יכינו! השולחן ייראה מתוקתק ומעוצב גם אם מדובר בחור מעופש בהודו, עדיין יהיו מפיות נקיות מקופלות על השולחן. יהיו ברכונים גם ביפנית, שיבינו.

וחושבות על הכול! גם על ההיא שבקצה השולחן שנראית קצת עצובה, וצריך לגשת לעודד ולדבר איתה. גם על הבחור שלא הוציא מילה מפיו כל הסעודה ואולי דיבוב קטן עם התינוקי יפשיר אותו, גם על המשפחה ההיא שתקועה בבית הרפואה עם הילד וצריך להביא להם סעודת שבת חמה ולבקר ועל האיש שהגיע לכלא וחייבים לארגן לו פגישה עם עו"ד ועל עוד אינסוף דברים…

הן כמובן פועלות מתוך תא משפחתי בריא ושמח, כי אחרת אי אפשר, וזוגיות לרוב מתחשלת מקשיים ואתגרים.

והן נראות טוב. חבל'ז! מתוקתקות, יפות, ייצוגיות, עם פאה ובגדים שהם גם צנועים וגם בשיק, כי בניגוד לאישה הרגילה, שמרשה לעצמה להסתגר בבית עם כפכפים ואיזה סמרטוט כרוך על הראש, להן אין את ה'פריבילגיה' להיראות מוזנחות, כי תמיד מישהו יכול להיכנס, אורח או אורחת. יש גם צוות לנהל, וילדים לגדל אז אי אפשר להראות כמו פומפה דהויה…

רוחב היריעה תקצר מלתאר את חייה ופועלה של שליחת הרבי. ועם כל זה, היא שומרת על חיוך, מאירת פנים, מקבלת בלב חם ופתוח את כולם, מפשירה קרחונים ויוצרת אווירה של אחדות ושמחה, שפע וברכה. מבלי להמעיט בחשיבותם של הגברים כמובן, שהם עושים עבודת שליחות קדושה וראויה בפני עצמה, הנשים הן עמוד השדרה של הזוגיות, המשפחה, הבית והשליחות. הן מחזיקות את הכול. הן נקודת הארכימדס במפעל האדיר והבלתי יאומן הזה שיצר הרבי שליט"א מלך המשיח, והוא ידע באיזה ידיים להפקיד אותו. בידיים הנאמנות והאוהבות ביותר בעולם כולו.

לכן אחיותיי השליחות, רשמיות ושאינן רשמיות (מה זה בכלל), צעירות וצעירות יותר, אמהות, נשואות טריות, סבתות ושליחות צעירות עתידיות מכל הסוגים המינים והצורות, בכל השפות ומכל קצוות תבל. תרשו לי להצדיע לכן ולעשות לכבודכן 'לחיים לחיים' כי בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובזכות נשים צדקניות, יגאלו!!!!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

מוקדש להדס יהודית בת חי'ה ולרחל בת חנה לרפואה שלמה תיכף ומיד ממש בתוך כלל ישראל!

לפניות ותגובות: [email protected]