בביתו של אחד מרבני ירושלים – בשנים הראשונות לנישואיו, שררה עניות רבה. הוא ישב ולמד והיא עבדה קשה כדי להביא טרף לביתה. פעם ראתה אותו שכנה שב לביתו עם ספרים תורניים חדשים שרכש. שאלה השכנה את אשתו: את חוסכת כל גרוש, והוא קונה ספרים? ענתה לה אותה אישה: אם הייתי תופרת והייתי קונה חוטים ומחטים – היית אומרת שזה מוצדק, כי זה עבור העבודה שלי. גם אצלו – התורה היא העסק שלו, הוא קונה ספרות מקצועית…

פעמים רבות אפשר לשמוע נשים שאומרות: אני רוצה שבעלי ילמד יותר, אני רוצה שהוא ישב וילמד עם הילדים, שילך לשיעורים וכו'… אני באמת רוצה בית ספוג בתורה. אז הפעם כמה טיפים חשובים לבית של תורה, כי כל אחת מאיתנו רוצה, וחג השבועות הוא ההזדמנות שלנו לפאר ולרומם את לימוד התורה אצלנו, בביתנו. במיוחד עתה, בהקשר למצב בארץ ישראל ובעולם כולו,  כי הרי ידוע ש"תורה מגינה ומצילה".

• מי כמונו הנשים יודעות ליצור אווירה טובה בבית על ידי מחמאות ותשבחות על כל דבר שקשור לענייני תורה ומצוות. במיוחד בזמננו, לילדים לא פשוט לשבת וללמוד, אחרי שהם רגילים לצג המחשב ולציורי הקומיקס הצבעוניים ומלאי התנועה. אם נצליח ליצור הילה סביב מי שלומד, נעורר בהם השתוקקות ללמוד תורה. זה מתחיל מהגיל הקטן כשמספרים מהגן ומבית הספר, וממשיך בהעצמת סיום כל פרק שלמדו בתורה בבית הספר, פרק במשנה, סיום חומש, גמרא ועוד באמצעות "סעודת סיום" משפחתית חגיגית.

• נשנן לילדים כי היכן שנמצאת התורה – שם נמצאת כל חוכמה: אישה חסידית אחת הייתה משבחת את ילדיה כשהיו עוזרים לה בדברי חול, כמו לתקן את החשמל, ומכריזה: "מה הפלא, מי שלומד תורה, יודע לעשות הכל.." נאדיר את מי שלומד תורה וניתן לו עדיפות: מגיע לו לקבל ראשון ממתק, מגיע לו לעשות מעט פחות תפקידים מהבנות בבית  – כי הוא משקיע בתורה ועוד..

• כדאי לבדוק כמה אנו מאפשרות בפועל לבעלך ללמוד. לדוגמא – אם ניתן – לוותר על העזרה של הבעל בערב כדי שיוכל לצאת לשיעור, תפילה וכדו'. לאפשר לו לנוח לפני/אחרי שחוזר. להראות שזה באמת חשוב ואני מוכנה להתאמץ בשביל שיהיה לו כוח ואפשרות לעשות את הדבר החשוב הזה…

• התוועדויות זה תורה – לאפשר לבעל להישאר בהתוועדות, או לצאת להתוועדות גם אם זה לא נוח. גם אם נראה שיש  בהתוועדות 'שיח אברכים' – זה חשוב. הרי כשמישהו מתייעץ עם חברו  על עבודת ה', זהו שיח של "שתי נפשות אלוקיות נגד נפש בהמית אחת".

• האמא מנחילה את אהבת התורה לדור הצעיר על ידי שהוא מפארת את הדוגמא האישית של אבא: "בואו נשמור על שקט – אבא נח, כי למד תורה בליל החג", "נשב לסעודת שבת בצהריים בלי אבא, כי אבא בהתוועדות חסידית". "תודה לאבא שאפילו שהוא עייף סיפר לנו סיפור חסידי בסעודת שבת" ועוד.. כשילדים יגדלו בתחושה שנעימת הלימוד של אבא היא המנגינה הערבה ביותר בעולם – ירצו גם הם להשמיע אותה.

שנזכה כולנו – ואף נזכה להנחיל לצאצאינו – קבלת התורה בשמחה ובפנימיות!