כשגיליתי את הגישה (או אם תרצו: השיטה) המונטסורית הרגשתי שמצאתי את שחיפשתי. הייתי שותפה לערכים הללו לפני עוד שנחשפתי אליה: לימוד דרך חוויה, לתת ולהעצים את תחושת המסוגלות והעצמאות, כבוד לילד… זו גישה מדהימה שאני כה מתחברת אליה.

אחד מערכי הגישה המונטסורית הוא הנגשת הבית לפעוט/לילד. שמתי לב שהבית לא מונגש לקטן ואיך הוא יפתח עצמאות כשהוא חייב את עזרתי?!

אז גם אם אין לנו אפשרות לשלוח לגן שמשלב את הגישה המונטסורית להקניית מיומנויות לילד, בבית אפשר לשלב זאת בקלות. התחלתי מדברים פשוטים כמיון משחקים, שילובו בבישול ואפייה והכנת ארוחת הבוקר לעצמו. מדף במטבח בגובה שלו עם כליו, מגש עם פירות וירקות חתוכים הנמצאים בהישג ידו בכל עת. תליית מתלים (לתיק ולמעיל) התואמים לגובהו. שילובו בעבודות הבית. הרחבתי גם משימות שנתתי לו בעבר – הוצאת כביסה מהמכונה, טאטוא, ניקוי עם סמרטוט. הכנתי מקום מיוחד לנעליו על שרפרף עץ וגם מגשים עם פעילויות ומשחקים המתאימים לו. עבורי היה זה גילוי מרתק ושמתי לב שרבות מחברותיי, כלל לא יודעות מה זה אומר לכן אני כאן כדי לשתף ולספר.

גישה מתקדמת

אני מעבירה את הבמה לקרן שתסביר על הגישה המופלאה:

"שלום, שמי קרן פוליצקי, נושמת ומגשימה חינוך רוב חיי, דור שני לעוסקים בחינוך. בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד, מדריכה מונטסורית מוסמכת לגילאי 3–6, גננת ומדריכה מונטסורית מובילה בגן 'פרחי הבר' בקדימה 8 שנים. כמו כן, בניתי מערך פדגוגי מונטסורי לשני גנים נוספים שנפתחו.

"בסוף לימודי התואר שלי בחינוך מיוחד לפני 14 שנה, התחלתי לעבוד בגן פרטי… אבל, מצאתי עצמי מתוסכלת שוב ושוב: מכמות הילדים, צורת הלמידה, העומס, התלות בגננת, הלימוד התבניתי הכובל, חוסר המשמעות מאחורי הלמידה – הגוררת חוסר מסוגלות ואי־אכפתיות אצל הילדים. התעוררו בי שאלות כמו: האם חינוך הוא העברה בעל־פה של ידע? האם למידה מתוך הקשבה היא למידה איכותית וטובה? הרי ילדים סקרנים אז למה הם לא אוהבים ללמוד? כאשר אנחנו הגננות 'גוף הידע' מה תפקיד הילד – לשבת פסיבי ולהקשיב? כשילד יושב על כסא/שטיח שעות ומקבל הוראות הפעלה האם הוא יפעל מתוך הנעה פנימית ובחירה או מתוך ריצוי וכפייה?

"עם השאלות האלה ועוד, פגשתי את הגישה של 'מונטסורי' להקניית מיומנויות לילדים שאמרה כי, 'תפקיד החינוך לעזור לילד לגלות את הכוחות הטמונים בו' לכן בכל גן/בית ספר מונטסורי בעולם הידע נמצא בסביבה! ולא אצל הגננת. מוח הילד מסוגל לספוג ידע וביכולתו ללמד את עצמו. הרי ילד מדבר בשפת הוריו, בקלילות, ומצליח להשתמש בשטף בהטיית פעלים, לקרוא בשמות עצם, להצמיד תארים ולהרכיב משפטים בצורה מעוררת התפעלות. לילד, לא היה מורה ללמידת שפה, ובכל זאת, למד אותה היטב! כי אנשים לומדים הכי טוב מחוויה, התנסות חושית, מדוגמא אישית.

הסביבה: גוף הידע

"הגישה המונטסורית בונה סביבה, שהיא 'גוף הידע'. הסביבה נבנית לפגוש את צרכי הילד: את כל התקופות הרגישות שלו; את העובדה שבגיל הזה, מוחו כספוג ורוצה רק לחקור וללמוד; את העובדה שילדים זקוקים לתנועה, להתנסויות חושיות, לסדר וארגון. בתצוגה המונטסורית יש מסגרת ברורה המאפשרת לילד לפעול עצמאית מתוך חוויה ובחירה. וכשיש חופש, ילדים לומדים ומסתקרנים בצורה הכי טבעית ואיכותית. בכל כיתה/גן מונטסורי תבחינו שהסביבה מסודרת ומאורגנת, תראו 5–6 מרחבים בתחומי דעת שונים. בכל אזור ישנם שידות מעץ, הרבה חומרים, מגשים ומגוון עצום של פעילויות".

מונטסורי/אנתרופוסופי/דמוקרטי?

"שיטות אלו הם חלק מזרם חינוך מהפכני שצומח ומתפתח. רוב השיטות לא חדשות ונוסו בהצלחה במדינות מגוונות, אך לקח להן עשרות שנים לקבל הכרה ממסדית. הדומה בכולן, שהן מציעות דרך אלטרנטיבית ללמידה, ולחקירה. לכל שיטה ייחודיות משלה ונשענת על תיאוריות שונות. היום בכל העולם, הפרדיגמות החינוכיות הישנות נשברות בעזרת הרבה לחץ מהשטח.

"בארה"ב ובהודו לדוגמא, הגישה המונטסורית נפוצה עשרות שנים ואף ניתן לראות מוסדות מונוטוסרי חב"דיים. בישראל יש כ–30 גנים ו–6  בתי ספר פרטיים, כ–8 גנים ציבוריים ו–5 בתי ספר ממלכתיים שנפתחו בשנתיים האחרונות. 40 יוזמות מונטסוריות הן בתהליכים מול העיריות בימים אלו, חלקן כבר אושרו".

השיעור החשוב ביותר שלמדתי

"כשאבי ואני החלפנו ביחד גלגל בפעם הראשונה, משהו קרה שם, הייתי צעירה בת 24, לא ידעתי להסביר זאת אז, אבל שנים לאחר מכן, תוך כדי החלפת גלגל פעם בתקופה, הבנתי שמה ש'היד עושה הראש זוכר' ואיך תחושת המסוגלות והעצמאות שלי התעצמה. כך בלמידה, בני אדם לומדים הכי טוב מהתנסות וחוויה. גב' מונטסרי אמרה: 'הידיים הם כלי האינטליגנציה של האדם' וילדים תמיד ימשכו לאביזרים מעולם המבוגרים ולתחושת שייכות ותפקיד.

"בדיוק על ההנחה הזאת מתבססת הגישה – בניית סביבה שתכין את הילד פיזית לכך שהוא ידע שהוא יכול ומסוגל! שתעורר בו את הרצון, ההנעה הפנימית ותאפשר לו ללמוד מתוך חוויה, התנסות וחקירה אקטיבית. למידה מתוך הקשבה–פאסיבית' היא קרקע פוריה למאבקי כוח ושליטה. ילד לא עושה פעילות או משימה בשביל התוצאה – שהשולחן יהיה נקי, הוא פשוט יתלהב לנקות כי יש לו מים ומטלית, וזה חושי וחוויתי, ואפשר לחקור איך מים נספגים. לא מעניין לו שהשטיח יתנקה, אבל הפעלת שואב אבק זה מרתק! ילדים עושים דברים בשביל התנסות שיש בה חקר וגילוי ולכן אם נהפוך למידה למשחק, לחוויה חושית ואקטיבית הילדים ישמחו לחקור וללמוד דברים חדשים.

"כשילד לומד, מתוך חוויה והתנסות הוא מרגיש מסוגל, מוצא משמעות, מרגיש שייך, חש הצלחה ורוצה לשתף פעולה וללמוד. הוא רוצה להשתתף במשימות הבית/הכיתה ולא מרגיש אותם כמטלות. כי אם אני יכול להתנסות במזיגה מכוס לכוס או לטאטא כמה אגוזים, ולקחת מגש ולהחזיר אותו למקום, אני חלק מסביבתי, אני שייך וגם יכול!"

 מעשה בפועל

"במקום לדבר עם הילדים בבית, על ניקיון ואיסוף גזרי הנייר למשל, צרו פינת ניקיון עם מספר מטאטאים ויעים נגישים, בגודל ובגובה הילדים, פח נגיש, ותראו איך הם יתווכחו, מי ינקה עם המטאטא קודם. במקום לנאום לילדים על שיתוף פעולה וחברות: צרו מספר פעולות יומיות הדורשות שיתוף פעולה – למשל: איסוף כביסה מלוכלכת, איסוף כוסות/צלחות לאחר א.בוקר/צהריים או הרמת משהו כבד יחדיו. במקום למזוג לילדים מים לשתייה כל היום, צרו פינת שתייה, בה הם ממלאים בעצמם מתוך קנקן/בקבוק/בר מים את הכוס האישית שלהם. כך, בעזרת הנגשת עצמאות ובחירה, אנחנו יוצרים אצלם, הנעה פנימית לעשייה ולמידה אקטיבית מתוך סקרנות ומשמעות, והילדים ישתפו פעולה בהנאה ושמחה.

"בימים אלו אני מלווה גנים שרוצים להכניס כלים מונטסורים, מפתחת ובונה משחקים/עזרי לימוד ואמצעי הוראה בגישה. מדריכת חוגים מונטסוריים, מדריכה הורים, צוותים וגנים בגישה ומלווה הורים בתקשורת מקרבת. לשחק עם ילדים בשבילי זו חגיגה, שם הם מלמדים אותי, מה זו בחירה, חיבור, נראות, חגיגת המשחק ואותנטיות. אני שמחה להנגיש ולהראות שכל למידה היא משחק וכל משחק הוא למידה!

כיצד פועלת הגישה בגן חב"ד?

מדריכה מונטסורית חסידת חב"ד משתפת:

"שמי אימי גבאי, אם לחמישה ב"ה, שליחה ביפו. בהכשרתי אני יועצת אישית עסקית וזוגית, עובדת כרכזת סניף ומדריכה מונטסורית לגיל הרך בגן 'בראשית' ברמת אביב.

במונטסורי יש עקרונות שמאוד מתחברים לעקרונות החינוך החסידי – כבוד לילד והתבוננות אמיתית וכנה ביכולות, בכישרונות ונטיית לבו. יש דגש על ניקיון, אסתטיקה וארגון הסביבה באופן המתאים. הכל מכוון לכך שהילד יוכל למצות את יכולותיו וכשרונותיו. עקרונות אלו מאוד מזכירים את העקרונות שהרבי הריי"צ מדבר עליהם ב'כללי החינוך וההדרכה'. החל מראייה אמיתית של הילד, דרך הרגלי עבודה והנקיות, דרישה מהמחנך שיהווה בעצמו דוגמא ויפתח מערכת יחסים של הדדיות ואמון עם הילד, שימת לב לטבע ולסביבה שלנו ועוד. בסופו של דבר, מטרתנו שהילדים יגדלו להיות כ'שלהבת עולה מאליה', והעבודה המונסטורית מכוונת למקום הזה. לעניין, לאתגר, לפתח את הילד במקומות שאליהם הוא מחובר. בנוסף, מונטסורי זו גישה שלא מערבבת בתוכה פילוסופיה, זו גישה שכלית המבוססת על תצפיות ועל השלבים השונים שהילד עובר במהלך התפתחותו, ולכן אפשר לקחת ממנה את הטוב בלי חשש כמו בשיטות אחרות שקיימות".

האם יש גני חב"ד מונטסורים?  ואיך ניתן לשלב את הגישה בגני חב"ד? ומה בכל זאת החיסרון בזה אם יש? 

"אני לא יודעת לומר כמה גני חב"ד יש היום בארץ, בחו"ל יש המון. אני מאמינה שהסיכוי שנראה יותר ויותר גנים של חב"ד משלבים את הגישה הולך וגדל, כבר רואים זאת בשטח – מאז שבגן 'בראשית' התחלנו לשלב את הגישה פונות אלינו כל הזמן גננות להתייעץ, לקבל רעיונות ולהבין איך משלבים את המונטסורי בגן. זה בהחלט תהליך ואנחנו עדיין לומדים ומדייקים כל הזמן.

למשל: בגן מונטסורי רוב הבוקר הוא מה שנקרא 'מעגל עבודה', בזמן מעגל עבודה, מרכזי הפעילות פתוחים והילדים בוחרים את התרגילים שהם רוצים. בזמן הזה הצוות מכוון, מתצפת ומדגים, באותו זמן הילדים גם יושבים לאכול באופן עצמאי – אבל מה עם 'נטילת ידיים' ו'ברכת המזון'? תפילה?… לנו כמובן זה לא התאים. החלטנו לקחת מהגישה את מה שאנחנו יכולים ליישם ולזכור ש'השפיץ של המחוגה' שלנו הוא בתורה ומצוות, בחינוך החסידי, ואם יש התנגשות בין השניים, אין בכלל שאלה מה מנצח.

"הצוות נמצא כל הזמן בקשב לצורך שעולה מהשטח – מה מעניין ומה לא, מה עובד ומה פחות ואיך לשלב את הנושאים החשובים בתרגילים. יש לנו אזור שבו מונחים רק התרגילים הקשורים לנושאים הנלמדים עכשיו בגן – בכסלו אלו היו תרגילים הקשורים בשמן, סביב ה' טבת תרגילים שעסקו בדפוס, התחלנו להמחיש את פרשת השבוע על מגש איתו הילדים יכולים לשחק לאחר מכן. נדרשת חשיבה רבה בכדי לבנות נכון את שילוב הגישה בגן קיים, אבל התוצאות בשטח שוות הכל!"

מה את מציעה לאמהות שמעוניינות להכניס הביתה את הגישה? במה להתחיל? איך נדע מתי להתקדם עם הילד? 

"לתינוקות ממש קטנים כדאי לייצר סביבה עם מעט גירויים, צבעים רגועים. להוריד עומס משחקים. לגדולים יותר אפשר להנגיש את הפעולות היומיומיות לפי רמת הגיל. שרפרף לצחצוח שיניים, סידור הבגדים כך שיוכלו להוציא לבד מהארון, כנ"ל לגבי כלי אוכל. צריך לזכור שיישום מונטסורי בבית הוא שונה מהיישום בגן, אני רואה בקבוצות שונות הורים שמעמידים בבית שידות עם תרגילים, רוכשים אביזרים יקרים ומשקיעים בזה המון. זה יפה כשלעצמו, אבל העיקר במונטסורי הוא לא האביזרים והתרגילים. הבסיס של הגישה הוא הכבוד לילד, ההקשבה.

"בבית זה יבוא לידי ביטוי בהנגשת הסביבה הביתית לצרכי הילד. לאפשר לו עצמאות כשהוא מבקש אותה ולעזור לו לגלות אותה במקומות שהוא עדיין לא יודע לבקש אותה בעצמו.

ליישם מונטסורי בבית אומר מבחינתי שאם הילד שלי מראה רצון לתחום מסוים, אני אסייע לו להתקדם בתחום הזה. בגילאים הצעירים מאוד פשוט לראות מה מעסיק אותם וללכת איתם לכיוון הזה. לתרגל העברה מכלי לכלי עם כף או מלקחיים של עצמים מוצקים מאפשר לילד בהמשך למזוג לעצמו אוכל, תרגיל של מזיגת נוזלים מכלי לכלי – למזוג לעצמו מים וכן הלאה… צריך רק לזכור שבמונטסורי מתאמנים, מנסים, עד שמצליחים – ולא מתרגשים מכל מה שנשפך, מתפזר או לא מצליח בדרך… חלק מהעניין הוא ללמד את הילדים לאסוף ולנגב (ואגב, גם למיומנויות אלו יש תרגילים).

"תפקידי הוא להיות קשובה למה הוא מבקש, מה מעניין אותו ובעיקר האם זה תואם את הגיל שלו. כשהבן שלי (היום בן ארבע וחצי) ביקש לחתוך איפשרתי לו לחתוך עם סכין לא חדה (טיפ – לא חד פעמי!) דברים קלים, כמו: פטריות וביצה קשה. בהמשך הוא חתך דברים קשים יותר עם סכינים 'אמיתיות'. בשלב מסוים הוא חתך כל היום ירקות לסלט… עד שעבר לו. מיומנות השימוש בסכין כבר לא עניינה אותו והוא עבר לדבר הבא.

"כאמא, עם הילדים הגדולים יותר זה אומר מבחינתי לייצר שיח מאפשר ומכבד. ליצור תנאים בהם הילד יכול לחקור ולהתפתח בתחומים המעניינים אותו. אם הבן של מתעניין בציור למשל, אספק לו את התנאים המתאימים – חומרים איכותיים, מידע, אפשרות לתרגל ועוד.

הרבה נחת חסידי לכולן!"

באדיבות: מגזין עטרת חיה