• לבקר בהיכלו – רב שיח

    הגדלה

    בימים אלו ניכרת תכונה ורחש סביב הנסיעה לחצרות קדשנו לחודש החגים > אלו תנאים צריך כדי לאפשר את הנסיעה, באיזה גיל נכון לנסוע ללא ליווי מבוגר צמוד, כיצד מפיגים את החששות מבזבוז-זמן ומחוסר הכנה רוחנית, לצד טיפים מעשיים לניצול השהות בצורה מקסימלית מכל הבחינות > פארן צום רבי'ן! מאת: שרה ששון, עטרת חיה. לקריאה  

    מסופר על אחד החסידים שבכל תאריך שבו היה מתוועד היה מדבר על תשרי אצל הרבי. כששאלו אותו מה הקשר בין החודש הנוכחי לתשרי ענה: ״הרי עכשיו חודש סיון ומיד לאחריו מגיע חודש תמוז, אחרי תמוז מגיע חודש אב ולאחריו חודש אלול, ובאלול הרי נוסעים לרבי!!! אם כך, כעת זו ההזדמנות להתוועד על נסיעה לרבי!״

    אז איך מגיעים לרבי? הכוונה כמובן לא לאופן הגשמי הפשוט, אלא לאופן ההכנה הנדרשת טרם הנסיעה.

    כתשובה לזה יש סיפור נוסף שאני מאוד אוהבת אודות קבוצת חסידים שנסעו לרבם לחודש תשרי לפני הרבה מאוד שנים. באותם זמנים הנסיעה לרבי הייתה בסוס ועגלה ולקחה כמה שבועות, אולי אפילו כמה חודשים. החסידים היו נוסעים, נוסעים ונוסעים ו… נוסעים. במהלך הנסיעה היו מתכוננים ומתוועדים, רוקדים ושמחים על הזכות להגיע לרבי לחודש החגים. בכל פעם שראו שלט שמודיע שבעוד כך וכך מטרים מגיעים לעיירה ליובאוויטש – השמחה בעגלה הרקיעה שחקים, המשקה נשפך כמים והחסידים החלו לרקוד ולפזז בשמחה עצומה. כך נסעו כל הדרך אל הרבי.

    באחת הפעמים כשהתקרבו החסידים קרוב לליובאוויטש נפל לפתע הסוס ומת. העגלה נעצרה, העגלון הודיע על הפסקה קצרה ורץ לעיירה הסמוכה להביא סוס חדש והחסידים שנותרו בעגלה החלו להתוועד ביניהם על טיבו של הסוס הזה.

    פתח אחד החסידים ואמר: ״הסוס הזה, מתנגד גדול! דווקא כשאנחנו נמצאים קרוב לרבי הוא מחליט למות ולעכב אותנו, בגללו עצרנו בנסיעה. הוא מוכן אפילו למות העיקר שלא נגיע לרבי!״

    החסידים הנהנו בהסכמה ולפתע קם אחד מזקני החסידים וקרא: ״הקשיבו היטב! הסוס הזה – חסיד גדול הוא!״ מבטי פליאה נשלחו לעברו והוא המשיך בדבריו בהתרגשות: ״כן כן, הסוס הזה חסיד גדול הוא! אפילו הוא, בשכל הסוסי שלו מבין שכאשר מגיעים לרבי – צריך להפסיק להיות סוס!״

    אז כשמגיעים לרבי – צריך להפסיק להיות סוס. להשאיר את הנפש הבהמית שלנו מאחור ולעמוד במעמד ומצב שמתאים לקבלת פני משיח.

    כדי לדעת איך מגיעים לזה פניתי אל הגב׳ חנה בקרמן, אמא ברוכה ששולחת מידי שנה כמות מרשימה מילדיה לרבי לשמוע ממנה על ההכנה הנדרשת מאיתנו כהורים לקראת הנסיעה.

     

    לאפשר ולשחרר?

    אילו תנאים צריך כדי לאפשר את הנסיעה?

    אני חושבת שכדי לאפשר את הנסיעה צריכים להיות תנאים של משמעת. משמעת עצמית של הבחור או הבחורה, ציות למסגרת שבה הוא נמצא. חשוב מאוד שבחורים צעירים או נערות צעירות עד הגיל שבו הם כבר עצמאיים – חשוב מאוד שיהיו שייכים למסגרת. המסגרת זו מעטפת שמאפשרת לקלוט את הרוחניות ולקבל את כל ההשפעות שאפשר לקבל שם. ברור שהרבי שייך לכולם והנסיעה לרבי היא כדאית וטובה תמיד ואפשר גם כמו שאומרים ״לקלוט רק מהקירות״ אבל כהורים אנחנו צריכים לדעת שכל עוד הילדים בשליטתנו, אז אם ההורה לא נוסע עם הילד – עליו לדאוג שהוא נמצא במסגרת ומציית לה.

    ובדרך כלל המסגרת זו המסגרת שבה הוא נמצא כעת. לבחון האם לילד יש יכולת של משמעת עצמית והוא לא מחפש לחצות גבולות ולעשות מה שמתחשק לו, כי שם קל מאוד להתפזר… ולכן המסגרת והיכולת לעמוד תחת המסגרת ולקבל את המשמעת והכללים – היא הכרחית.

    את אומרת בעצם שצריך לבחון לפני כן האם הילד מסוגל להיות בתנועה של קבלת עול ומסגרת וגם כשהוא נמצא שם – עליו לדעת שהוא במסגרת, בקבוצה, תחת פיקוח ולא באויר.

    מתי יש לעצור את זה במקרה שמבינים שזה לא מתאים?

    ״זה קשה קצת לקבוע כללים כי זה ממש לבחון כל מקרה לגופו. כל הורה צריך לבדוק זאת בשיח משותף עם הילד. לא להנחית עליו הוראות מלמעלה. זאת אומרת, אם הילד בא ויש לו רצון מאוד גדול לנסוע לרבי ומשדרים לו שאנחנו לא סומכים עליו, לא מאמינים בו – הנזק יכול להיות מאוד גדול. אז נקודת המפתח צריכה להיות שאנחנו מאמינים בו וסומכים עליו. זה חייב להיות השדר, ויחד עם זה צריך להכניס ׳אורות׳ ב׳כלים׳. לחפש איך כן אפשר להצליח לעשות את זה.

    דבר ראשון זה מתחיל מהכסף. לדעתי, הורה לא אמור לממן לילד את הנסיעה מעל גיל בר מצווה. צריך להיות איזשהו הישג כספי שהילד השיג ועבד עליו. כמובן אפשר לתת ׳מתנת חינם׳ לכבוד הבר/בת מצווה אבל זה משהו שנעשה באופן חד פעמי. גם הורה שיש לו יכולות כלכליות – מבחינה חינוכית נכון יותר שלא לתת לילד את הסכום במלואו במתנה ולתת לו לעבוד על זה, להשקיע, להתאמץ ולהראות נכונות.

    בשלב השני כשהילד כבר השיג את הסכום וכעת אני בתור הורה צריך רק לאשר לו – אז לא לחפש איך לא, לחפש איך כן. איך ניתן לאפשר את הנסיעה.

    אם זה להצמיד לו מישהו מבוגר שמלווה אותו, קרוב משפחה, דוד, אח גדול, מישהו שאפשר לסמוך עליו ושיהיה מוכן לתפקיד. אם זה ילד שקשה לו לעזוב את הבית אז להתחיל מהתנסות אחרת. לשלוח אותו לשבוע בקעמפ, לבדוק אם הוא מצליח להתמודד עם זה, כי תשרי זה הרבה יותר קשה מבחינה רגשית וחבל לתת לילד חוויה של חוסר הצלחה ותסכול שנובע מקושי והנסיעה לרבי תחרט אצלו כחוויה לא טובה שהוא לא רוצה לחזור עליה.

     

    מה עושים במקרה שאחת הבנות רוצה מאוד לטוס (לעיתים זה נובע מלחץ חברתי) אבל אני כאמא חושבת שהיא עוד לא בשלה ומוכנה לזה?

    במקרה כזה כדאי מראש לשבת איתה, לדבר, לשאול את השאלות מתוך נעימות, לבדוק את הדברים יחד איתה. אפשר להציע לה לטוס רק לחלק מהחודש.

    לפעמים אמא מרגישה שהיא מכירה את הבת שלה יותר טוב אבל זה לא תמיד נכון.

    אני מאוד מאמינה בתחושות של הילד (כמובן לא מדובר בילד עם הפרעה שיש לו קושי והוא לא מחובר למציאות), אבל אם הילדה מספיק בוגרת והיא באה ואומרת לאמא שהיא גדלה והיא מוכנה ורוצה לנסוע יכול להיות שהאמא עדיין לא גדלה ובראש שלה הילדה עדיין קטנה. אז כן לדעת לשחרר, לתת אמון, אם היא מאוד רוצה ואני כאמא דואגת לה למסגרת ולאפשרות להיות בקשר – אז לשחרר ולאפשר.

     

    באיזה גיל את חושבת שנכון לנסוע לרבי מה״מ ללא ליווי מבוגר צמוד?

    כל עוד זה נעשה בכפוף למסגרות שהם נמצאים בהם. היום המסגרות כבר מותאמות, פשוט המסגרת הישיבתית עוברת לתשרי. אז במידה וזו המסגרת, והמסגרת בונה את כל המערך בצורה כזו אז לסמוך על המסגרת, להרגיש את הילד מה מתאים לו ולהרפות. לא לתת לילד את התחושה שלא סומכים עליו, אין בזה תועלת…

    חשוב לחדד אצל הבנות את העניין הבטיחותי בשהות בדירה. קריטי לדאוג שהדירה ננעלת מידי לילה והבנות חוזרות בשעה סבירה.

     

    כיצד ניתן להפיג את החששות מבזבוז זמן, חוסר הכנה רוחנית ועוד?

    דבר ראשון, לקשור אותם לארגונים. הארגונים עושים עבודה נהדרת. אם נדבר על הבנות – יש את ארגון ״אחות התמימים״ – אחו״תשרי, לא נדרש מאיתנו משהו מיוחד לעשות, רק לחבר ולאפשר ולעזור אם צריך שהילדה תהיה מחוברת לארגון הזה. ואז אנחנו יכולים לדעת שהן תקבלנה את המקסימום. אם זה בשיעורים, אם זה בהתוועדויות, בהווי, בהכנה לפני ובנחיתה אחרי – הבנות פשוט מקבלות שם הכל. וזה מדהים! מבחינת הישיבות, הם עושים הכנה נהדרת לפני ועבודה נהדרת שם, באמצעות ארגון אש״ל ואת״ה. כל מה שהם עושים, כל הארגונים הקיימים, עושים לנו את העבודה. אז פשוט לחבר את הילדים שלנו לארגונים האלה. אנחנו לא צריכים להמציא בעצמנו את הגלגל. יש הכל וברמה גבוהה. צריך פשוט לעודד ולחבר ולדאוג שהילדים שלנו בתוך הארגונים האלה, שם הם חושבים על כל הפרטים, על ההכנה לפני, על איך לחזור לעולם, מדברים על זה, נותנים כלים, בזכות הארגונים המדהימים האלה בונים בילדינו את המהות החסידית הזו. וזו ההשקעה הכי משתלמת. גם אם זה עולה כסף, אז שווה להוציא על זה את הכסף. על זה לשים ובזה להתמקד כי זה הדבר הכי משמעותי שייתן לילדים שלנו את המעטפת הרוחנית והגשמית שהם זקוקים לה״.

    אשרינו שזכינו להיות בדור כזה שבו הכל כבר מסודר, ולנו נותר רק לבוא ולקבל!

     

    בעלת הניסיון

    פניתי אל חברתי רבבה כהן שטסה לרבי 9 פעמים (!) לחודש חגי תשרי כמעט ברציפות, לקבל ממנה קצת טיפים מעשיים וכיוונים פרקטיים לניצול השהות.

    רבבה: כל עוד את יכולה להיות אצל הרבי ולנצל את השהות בצורה פנויה – תנצלי את זה. בתור נערה, בתור בחורה יש לך את כל הזמן והפניות שבעולם. בהמשך החיים המציאות לא תמיד מאפשרת – יש עבודה, לימודים, בית, משפחה, ילדים… כך שכל עוד אפשרי לטוס – תעשי זאת. אני כל כך שמחה שעשיתי את זה בכל שנה באדיקות כזאת, כי איפה חסיד צריך להיות? אצל הרבי.

    בכלל, ידוע שנסיעה לרבי היא אחד מאופני ההתקשרות. אני זוכרת שקראתי פעם על זה שאחד מדרכי ההתקשרות של חסיד לרבי שלו זה פשוט לנסוע אליו וזה חיזק אצלי מאוד את העניין. צריך לא רק להסתכל על המימד של ״מתי לטוס?״ אלא פשוט לקום ולנסוע. לא משנה מתי. כמו שאנחנו כותבים לרבי ומתעסקים בשליחות ובעשרת ה׳מבצעים׳ – גם נסיעה לרבי זה חלק בלתי נפרד מההתקשרות שלנו.

    ״באופן אישי,״ היא מוסיפה ״אני מכירה מישהי שטסה לרבי מ׳הקהל׳ ל׳הקהל׳. פעם בשבע שנים. וגם זה משהו! העיקר שתהיה קביעות בנפש ושנדע מה הערך והחשיבות של הנסיעה לרבי גם סתם כך במהלך השנה, לא רק בתשרי או בכל תאריך מיוחד אחר.

    נכון, יש קשיים, יש מכשולים בדרך, זה הרבה כסף והרבה בירוקרטיה ויש גם את הדאגות הגשמיות של מה נאכל ואיפה נישן, אבל בסופו של דבר – לדעת שנסיעה לרבי זה חלק עיקרי ובלתי נפרד מחייו של חסיד״.

    תמיד לפני תשרי בנות היו שואלות אותי: ״את טסה לתשרי?״ והייתי מדייקת – אני לא טסה לתשרי, אני טסה לרבי! אמנם זה יוצא בחודש תשרי, חודש מלא וגדוש בחגים ובתאריכים מיוחדים, אבל לא בגלל זה אני טסה… אני טסה לרבי. אין מתאים יותר מלסיים את השנה ולהתחיל את השנה הבאה במחיצתו של נשיא הדור.

     

    מה את זוכרת מהתשרי הראשון שלך?

    אני מאוד זוכרת את התשרי הראשון שלי, אמנם לא לפרטיו, הייתי ילדה בכיתה ג׳ ואני חושבת שזה הדבר הכי מבורך שיש – להביא ילדים קטנים לרבי. אני מתכוונת לגילאים שהם כבר זוכרים משהו מהחוויה, מהמקום, שהם יכולים להיזכר בדברים משמעותיים שהם חוו, זה נחרט בנפש ונשאר לכל החיים. החוויה הזו, להיות אצל הרבי בתור ילדה בת שמונה, חדרה בי כל כך עמוק שזה מה שהביא אותי אחר כך לרצון פנימי וחזק לטוס לרבי מתי שרק אפשר ובאמת בהזדמנות הראשונה שיכולתי לטוס שוב – עשיתי זאת.

    הדבר שאני הכי זוכרת מתשרי הראשון שלי, בתור ילדה, אלו התפילות. הייתי ילדה קטנה וניסיתי לעקוב אחרי החזן בתפילה – חזרת הש"ץ ומודים דרבנן.. אני ממש זוכרת את שמחת תורה, עמדתי בעזרת נשים ׳יוניון׳ מאחורה יחד עם כל ״מחנה משיח״, והיתה איתי מורה מהיסודי, והיא הסבה את תשומת ליבי לחסידים שרוקדים ולכל השמחה הגדולה למטה. אני זוכרת שהיה שם מישהו שעשה ׳קולע׳, וראיתי מלמעלה את אלפי החסידים רוקדים בדבקות ושרים את ניגון ההקפות של ר׳ לוי יצחק… התמונה הזו חלק ממני. תמונה של השמחה העצומה שהייתה שם.

    כל פעם כשמגיעים לרבי נוסף עוד רובד עמוק יותר לחוויה ולשהות שם. ברור שהפעם הראשונה היא מיוחדת, אבל בכל פעם כשמגיעים יש עוד רובד שנוסף כמו הצמיחה והבגרות שלנו בנפש. אין מה להשוות בין התשרי הראשון שלי בכיתה ג׳ לבין התשרי האחרון שחוויתי כבחורה, כי ככל שאנחנו מתבגרים יותר אז היכולת שלנו להבין ולהרגיש עולה, וכמובן גם שככל שאנחנו מתכוננים יותר אנחנו יכולים גם לקבל יותר ולהתחזק בהתקשרות לרבי מה״מ.

     

    אני חושבת שככל שעולים שלב, כמו שהגדרת, החוויה מקבלת מימד עמוק יותר. אם פעם הייתי מתרגשת מכל דבר קטן, היום אני צריכה לעבוד קשה כדי לחוות שוב את ההתרגשות הזו של ״הפעם הראשונה״.

    זה נכון, אבל אני דווקא חושבת שלפעמים ההיפך הוא הנכון. אני זוכרת את עצמי בחודשי תשרי בתור בחורת סמינר, מתרגשת עד דמעות משירת ׳יחי׳ יומיומית ו״פשוטה״ לכאורה.. ולמה? כי ככל שאני גדלה, אני לומדת לראות את הדברים מנקודת מבט עמוקה יותר, הרצון והכמיהה לראות את הרבי רק מתעצמים!!! ולכן מצאתי את עצמי דווקא יותר ויותר מתרגשת מהדברים הפשוטים.

    החכמה היא להתחבר לדברים ממקום יותר עמוק ויותר פנימי ואז באמת את יכולה להרגיש. לפעמים יש תחושה של "לחץ חברתי" ושברגע הזה "חייב" להתרגש… אבל העבודה היא להיות – חסיד פנימי.

    ראיתי שעם כל שנה שעוברת הרגעים הקטנים מקבלים משמעות גדולה יותר כשהסתכלתי עליהם במבט אחר.

     

    מה היה המניע שדחף אותך לטוס מידי שנה?

    המניע היה החוויה הראשונית שלי כילדה בכיתה ג׳ שמגיעה ונמצאת אצל הרבי, החוויה היתה כזו חזקה ועוצמתית! ורציתי רק עוד ועוד לחוות להיות. וזה הניע אותי לקום ולטוס כל שנה. אני גם זוקפת את זה לחוויה החיובית הראשונה שנצרבה בי, ושוב חוזרת – להביא ילדים לרבי זה כל כך חשוב! וכשמביאים אותם אז לדאוג שהחוויה תהיה עוצמתית, חזקה ומשמעותית בשבילם! כדי שהם ירצו לנסוע שוב לרבי!

     

    באיזה גיל את חושבת שנכון לטוס לרבי ללא ליווי של מבוגר צמוד?

    לדעתי זאת שאלה שאין עליה תשובה חד משמעית. הייתי ילדה בוגרת גם כילדה בכיתה ח׳ ו–ט׳ זרמתי והסתדרתי נפלא, היו מקומות ומושגים שזכרתי, ובאופן כללי ידעתי להסתדר, אבל לא אצל כל אחת זה ככה. חשוב לדעת ולהתכונן לזה מראש. ידוע שיש יצר הרע מיוחד שמנסה למנוע מחסיד לנסוע לרבי ולכן ההכנה היא מאוד חשובה ומשמעותית וגם הבדיקה הזו, של השלב והגיל האם זה אכן מתאים לטוס.

    לדעתי פעם ראשונה שטסים לרבי רצוי לעשות זאת עם אחד ההורים. אבא ובן, אמא ובת. ואחרי שפעם אחת חוויים את השהייה אצל הרבי ביחד, מכירים את המקום, לומדים את המושגים ומבינים פחות או יותר איך הדברים עובדים, אז כבר בכיתה ט׳ אפשר לחשוב על לטוס לבד. ושוב, זה משתנה. יש נערות שיכולות לטוס בפעם הראשונה לבד בכיתה ט׳ ולהסתדר מצוין, ויש כאלה שט' זה לא הגיל המתאים להן. מה שכן חשוב בכל מקרה זו המעטפת. חשוב שתהיה מעטפת תומכת, ופה נכנס ארגון אחו״תשרי שהינו אחד הדברים המבורכים שעוזרים למקסם ולנצל את השהות אצל הרבי. החל מהדירות, ההדרכה, השיעורים, ההתוועדויות וכמובן גם כל שאר הדברים מבחינה רוחנית וגשמית.

    נקודה שכן חשוב לקחת בחשבון, ולצפות מראש – יהיו אתגרים.

    בדרך כלל כשבנות חוזרות מהרבי הן מדברות עם ברק בעיניים ומספרות רק דברים חיוביים כי את הרגעים המאתגרים שוכחים… ומצד שני צריך להיות מודעים לזה שכל הקשיים מתגמדים מול עצם העניין – להגיע לרבי. אמנם אנחנו אנשים גשמיים, וזה לא תמיד קל, אבל לזכור לקחת את הדברים בפרופורציה, לא להתפעל, לדעת שטסים לרבי וזה הדבר הכי טוב והכי מבורך שיש.

     

    תוכלי לשתף אותנו בטיפ גשמי וטיפ רוחני כצידה לדרך?

    טיפ גשמי – להסתכל על ההתנהלות היומיומית הרגילה שלי, כאן בארץ ישראל, ולבדוק אילו דברים אני משתמשת בהם והם מאוד חשובים לי ואני רוצה שיהיו איתי. זה יכול להיות תה מסוים, עוגיות, כרית נוחה, מצעים נוחים, זה בעצם משהו שעושה לי טוב שאני מביאה מהבית, ושאני רגילה אליו… חשוב מאוד לזכור לדאוג לעצמי גם כשאני מחוץ לבית.

    טיפ רוחני – בתשרי יש המון המון ׳אורות׳. החכמה היא להורידם לכלים, לחשוב איך אני רוצה לנצל את חודש החגים אצל הרבי. להגדיר לעצמי מה זה תשרי מנוצל ב ש ב י ל י.

    ידוע שבנות שערות כל הלילה (מבלי לישון קצת לפני) בשמחת בית השואבה, למחרת בבוקר הן פשוט לא מצליחות לקום בזמן לשחרית עם הרבי… אז חשוב לראות את ההתאמה ל׳כלים׳ שלי. החכמה בתשרי היא לדעת לבחור את הדברים. כשאני מסתכלת ומגדירה לעצמי מה זה תשרי מנוצל – אני יודעת לבחור מה נכון עבורי. בתשרי יש המון מה לקבל, אבל צריך לזכור שיש לנו גם נתונים פיזיים, כמו את צרכי הגוף, וצריך לקחת אותם בחשבון.

    חשוב לי להוסיף נקודה חשובה מאוד בעניין אהבת ישראל בתשרי.

    לפעמים נוצר מצב שמישהי שומרת מקום לחברה ומגיעה מישהי שרוצה לשבת באותו מקום ומתחיל שם בלגן… בכל הסיפורי מקומות, כדאי לשאול את עצמי ׳האם זה מה שמתאים לחסיד?׳

    לצעוק ולהסביר כמה התאמצתי וממתי אני פה ולמה דווקא לי מגיע… איבדנו את הכיוון.

    חשוב מאוד לדעת – בסופו של דבר אנחנו עומדות מול הרבי מה״מ! ואנחנו רוצות לגרום לרבי רק נחת.. אז לדעת לוותר, לפתור את הקונפליקטים ביחד, למצוא דרכים איך לשתף חברות במקום שלי באהבת ישראל ולא להביא רק את עצמי לרבי. אם טסים ומגיעים לרבי בתור חסידים, איך אפשר לעמוד מול הרבי במעמד ומצב כזה שלא מתאים? חסיד מגיע לרבי בכל האופנים. לא רק הכנה רוחנית לפני, אהבת ישראל זה גם בפרטים הקטנים. לוותר, לגלות אכפתיות, שבתוך זה נכלל גם להחזיר את הסידור ואת הספרים למקום. לשמור על 770 מסודר ונקי כמו שמתאים ל״בית חיינו״, בית מקדש.

    טיפ אחרון לשהות הניצול אצל הרבי –  לעשות קביעות בנפש של כתיבה לרבי. לדווח לרבי שאני פה, מה הצלחתי ללמוד, איך התכוננתי לחג, איך ניצלתי את החג ואת היום… ובאופן כללי לראות את הטוב שעשיתי והצלחתי היום. הגעתי לתפילה בזמן, נתתי צדקה, השתתפתי בהתוועדות, בשיעור. לסכם באופן יומי מה עשיתי היום ואחרי זה כשאשאל את עצמי האם התשרי שלי היה מנוצל? אוכל להסתכל בדו״ח לרבי או בפתק שרשמתי לעצמי ולראות שכן, למרות כל מה שלא הספקתי – היה לי יום מנוצל. עשיתי הרבה דברים שאמנם הפכו כבר להרגל ולדבר מובן מאליו, אבל חשוב מאוד לזכור שהיצר הרע מאוד משחק ומפריע בכל הנוגע בקשר בין רבי לחסיד. ומנסה להראות לי כמה שלא עשיתי ולא ניצלתי מספיק… וה׳קאך׳ שלו הוא דווקא כשנמצאים אצל הרבי. אז הפתק הזה ייתן ׳דרייב׳ להספיק יותר ולראות בעיקר את הטוב.

     

    התשרי הראשון שלי

    לסיום, פניתי לחיוש, שטסה בשנה שעברה בכיתה ט׳ בפעם הראשונה לתשרי עם הרבי, לראות ולשמוע על החוויה מכלי ראשון:

    איך את מסכמת את התשרי הראשון שלך?

    היה תשרי מאוד מיוחד, כולם היו בהלם שטסתי בכיתה ט׳ לחודש שלם, ועוד בשנת הקהל ש–770 עמוס ומלא… הגעתי כל בוקר לתפילות, עמדתי בשורה ראשונה, עם כל העומס של תשרי, השתדלתי לא לפספס שום תפילה, לנצל כל רגע, אפילו להתחנן למדריכה להישאר עוד כמה דקות ב–770 כל לילה… תשרי זה משהו מיוחד.

    שמעתי הרבה על המעלה של נסיעה לרבי, במיוחד בחגים ובמיוחד בשנת ׳הקהל׳, אז ידעתי שאין סיבה שאשאר בארץ ישראל. השתדלתי לעשות את ההכנה שלי, ליצור כלים והרבי עשה את שלו. הרבי פשוט דאג לי לכרטיס.

     

    איך עשית את זה באמת?

    כבר מתחילת שנה היה ברור לי שאת התשרי הבא אני לא עושה בארץ ישראל. אני חייבת לטוס. רוב בני המשפחה שלי טסים לרבי, ותשרי בארץ ישראל הרגיש לי ריק קצת. שמעתי מכולם כמה תשרי אצל הרבי הוא מיוחד ועוצמתי ורציתי גם כן לחוות אותו. החלטתי שאני טסה.

    ידעתי שהכרטיס עולה יקר אבל האמנתי שבעז״ה אני אוכל להשיג את הסכום. לקראת הקיץ אחים ואחיות שלי שכבר אספו כל השנה כסף התחילו לומר לי שככל הנראה אין לי סיכוי לטוס.. הכרטיס עולה יקר, ולא עשיתי שום דבר משמעותי עד עכשיו, הסכום שהיה לי ביד היה מזערי ביותר ולכאורה אין סיכוי שאוכל לקנות כרטיס… אבל אני ידעתי שאני טסה. לא משנה מה.

    חודש אלול הגיע, הלימודים כמעט מתחילים, בדרך הטבע אין סיכוי שאטוס וכולם סביבי מנסים להוריד אותי מהרעיון אבל לי ברור שאני טסה. החלטתי השנה שאני אטוס וזה חייב לקרות.

    באמצע חודש אלול נערכה התוועדות הכנה של אחו״ת בכפר חב״ד לכל הבנות שטסות לרבי, ואני שידעתי שאני בטוח טסה רציתי לבוא אבל עדיין לא סגרתי כרטיס… גם לא נרשמתי עדיין לתכנית… התלבטתי ממש אם להגיע או לא, והחלטתי לכתוב לרבי.

    ישבתי וכתבתי בפירוט על ההתוועדות שתערך מחר לאחיות התמימים והוספתי שאני רוצה מאוד לטוס אבל עדיין אין לי כרטיס ואני לא יודעת כל כך מאיפה להשיג את הכסף. פרטתי את כל הלבטים והחששות שהיו לי. במכתב הרבי ענה לי ״שמחתי לשמוע שהשתתף בועידה בכפר חב״ד״! התשובה של הרבי שליט״א נתנה לי ביטחון וידעתי שיהיה מה שיהיה, אני טסה.

    אם הרבי אומר לי שהוא שמח לשמוע שהייתי בועידה, אז אני הולכת להשתתף בהתוועדות ואם אני משתתפת אז ברור שאני טסה.

    נסעתי להתוועדות, נהנתי מאוד, התחלתי את ההכנה הרוחנית לקראת הנסיעה ובמקביל ניסיתי למצוא דרכים להשיג כסף, להלוות מבני משפחה ולהגיע לסכום שיאפשר לי לקנות כרטיס.

    באותו ערב דיברתי עם סבא וסבתא שלי שידעו שאני רוצה מאוד לטוס והם שאלו אותי אם סגרתי כבר כרטיס, עניתי שעדיין לא אבל בעז״ה אני מתכננת לסגור עם אחותי.

    סבא שלי התעניין לשמוע כמה עולה הכרטיס, נקבתי בסכום שהיה לא נמוך בכלל, בכל זאת הרגע האחרון… סבא שלי שמע את הפרטים ואחרי כמה שעות התקשר לאמא שלי בערב והודיע לה שהוא מוכן לממן לי את הכרטיס. הרבי פשוט שלח לי את הכרטיס במתנה!

    סגרתי את הכרטיס בשעה טובה, אבל עדיין נשארה בעיה – איפה אישן? הדירות ב׳אחותשרי׳ כבר מלאות, שבוע לפני ר״ה… אבל לא דאגתי, יש לי ברכה מהרבי, רק הסתקרנתי לראות איך זה יסתדר…

    מפה לשם דיברנו עם האחראית וממש יומיים לפני הטיסה הצליחו לסדר לי מקום שהתפנה בנס.

    וככה ב״ה טסתי.

     

    אילו הכנות עשית לפני הטיסה?

    מבחינת ההכנה הרוחנית השתתפתי במבצע של אחו״ת, היו חוברות לימוד, חברותות, הגרלות, דיווחים, חוברת הכנה וערכת מבצע מיוחדת.

    מבחינת ההכנות הגשמיות – עשיתי רשימה לכמה ימים אני יוצאת, כמה בגדים צריך, מה חסר לי, מה אין לי, ארגנתי תיקים… כל מה שצריך.

     

    האם את חושבת שלטוס לתשרי לחודש שלם זה מתאים לכל אחת?

    ״לא, לדעתי זה ממש לא מתאים לכל אחת.

    תשרי, עם כל החוויה הרוחנית שיש בו, כולל גם הרבה קשיים, גם בפן הרגשי וגם הפיזי… הדירה לא תמיד קרובה, יש הרבה עומס וצפיפות ב–770, האוכל לא כמו בבית.

    אז ילדה שקשה לה להיות רחוק מהמשפחה הרבה זמן או ילדה שחייבת מיטה מסודרת ומקלחת חמה אז בתשרי זה לא תמיד ככה. התנאים קצת שונים.

    גם לי היו רגעים שהתגעגעתי הביתה, לאווירה המשפחתית…

    אז ילדה שהיא יותר ביתית – לא הייתי ממליצה לה לטוס לכל החודש, אלא רק לשבועיים, וכדאי גם לקחת בחשבון שהתנאים הגשמיים פחות נוחים מהרגיל.

    בהמשך מתרגלים וזה הופך להיות חלק מהחוויה אבל בפעם הראשונה כן כדאי לבדוק עד כמה זה מתאים לי כדי לא לצאת עם חוויה שלילית.

     

    אילו טיפים יש לך למי שטסה בפעם הראשונה בחייה?

    לפני הנסיעה – אני ממליצה לבחור חוברת או קונטרס שאת רוצה ללמוד ולחלק אותה לחלקים קטנים, כל יום קטע לימוד קצר. להתחיל ללמוד חודש, חודש וחצי לפני כל יום קטע קצר (יש הרבה חוברות שאפשר ללמוד מתוכן, למשל ׳מ'פארט צום רבין׳ על המעלה של הנסיעה) ללמוד לבד או בחברותא עם חברה ובצורה כזו הלימוד נכנס יותר.

    טיפ מאוד נח – אחרי שהיה לי את כל הבגדים שאיתם אני נוסעת, עשיתי רשימה מפורטת מה אני הולכת ללבוש כל יום, לפי תאריך. ככה היה לי נח באריזה, בתשרי עצמו זה עשה לי סדר וגם באריזה חזור ידעתי מה להכניס.

    בתשרי הרבה מהחודש הוא חגים, אז אם זה לא בזמן התפילות רוב הבנות נשארות ללמוד ב–770, אין זמן לקניות ובזבוזים. אבל גם כשנמצאים אני הרגשתי שאי אפשר ללמוד כל הזמן. אני חושבת שעדיף ללמוד שיחה אחת ביום/יומיים לעומק וללמוד אותה ולזכור אותה וליישם אותה, במקום ללמוד הרבה שיחות כל יום, כי העניין פה זה לא הכמות אלא האיכות. אם זו אחת שלא רגילה ללמוד – כדאי ללמוד עם בחורה גדולה או מישהי נוספת, לא להתבייש להצטרף לבנות, זה מקובל בתשרי.

    בכלל כדאי לדעת לנצל את מה שמתאים לך בתשרי ולא את מה שכולן עושות.

    לפעמים נכון ללכת לישון מוקדם ולא להשתתף בהתוועדות באותו ערב, או להשתתף עד שעה סבירה וללכת לישון מוקדם כדי לקום למחרת בזמן לשיעור הכנה לתפילה.

    טיפ אחרון נחמד – אני קניתי את הכרטיסיה של אש״ל בשביל האוכל והשתדלתי לא להוציא כסף על שטויות אבל פעם בכמה ימים כן חשוב לצאת להתפנק, לקנות בייגל או פיצה או משהו ב'שוקולטה'. לא כל יום ללכת ולבזבז את כל הכסף, שם אבל פעם בכמה זמן כן כדאי כדי לגוון קצת.

     

    באדיבות: מגזין עטרת חיה

    תגיות: ,

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.