את פותחת ספר קטן או קובץ לימוד, מתחילה.

“המצווה הק”ט – הציווי שנצטוינו…” לפעמים זו תהיה אזהרה שהוזהרנו, או נוסח שונה.

זה יקרה לאחר התפילה בבוקר, או לפני השינה. אבל כל יום – מבלי לפספס. ספר המצוות.

אז… ממתי זה התחיל? בואי נתוועד על זה.

כך הכל התחיל

בהתוועדות אחרון–של–פסח תשד”מ הורה הרבי שליט”א כי על כל אחד ואחד ללמוד את ספר ‘משנה תורה’ כולו במשך השנה. מיד לאחר החג התפרסמה הבשורה בכל רחבי תבל, אך עדיין לא נוסד אופן לימוד מסודר, כל אחד למד כפי שקבע לעצמו.

ביום חמישי ליל כ”ה בניסן התקיימה ‘יחידות כללית’ לאורחים שהגיעו לשהות בחצר הרבי בחג הפסח, שם הורה הרבי שליט”א לערוך שלושה מסלולים בלימוד הרמב”ם. הראשון והשני – בספר היד החזקה. לתמימים ולאברכים. ואילו לנשים והטף מקדיש הרבי את המסלול השלישי. במסלול זה מסיימים בכל שנה את ספר המצוות לרמב”ם, בצורה כזו שלומדי המסלול הראשון והשלישי – עוסקים בו זמנית באותן ההלכות.

ל’קאך’ המיוחד בלימוד הרמב”ם – נתן הרבי כמה הסברים. אחת הסיבות המרכזיות היא האחדות שנגרמת על ידי לימוד התורה:

“לכל לראש – יש בכך עניין של אחדות ישראל, שהרי כאשר רבים מישראל לומדים שיעור קבוע בעניין אחד בתורה – הנה, מכיוון שבמקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא, מתאחדים כולם בייחוד אמיתי ונצחי, כשם שהתורה (שעל–ידה נפעלת אחדותם) היא נצחית”. (התוועדויות תשד”מ, כרך ג׳, עמ’ 1595)

מסביר הרבי שליט”א שכאשר הלימוד המשותף הוא לימוד של כל התורה כולה – ישנה מעלה מיוחדת של שלימות העם עם שלימות התורה. לימוד הרמב”ם מיועד (כלשון הרמב”ם) “לקטן ולגדול” – הקטן יכול להבין את ההלכות שנכתבו בשפה פשוטה, והגדול יכול ללמוד, להתעמק ולהתפלפל בלימוד זה. כך שהלימוד מאחד את כל עם ישראל.

דווקא רמב”ם

בשיחת ש”פ מטות ומסעי תשל”ו אומר הרבי (בלתי מוגה, תרגום חופשי):

“שמעתי פעם מיהודי כי בטוח הוא שתהיה לו אריכות ימים. שאלתי אותו: מדוע אתה כה בטוח? ואמר לי, שהייתה לו הבטחה מכ”ק מו”ח אדמו”ר שיהיה ירא שמים. ומכיוון שהוא יודע שעדיין הוא רחוק מיראת שמים, וכדי שיהיה ירא שמים צריך לקחת ריבוי זמן, במילא בטוח הוא כי הוא יאריך ימים ושנים… שאלתי אותו (ממשיך הרבי): מה אתה עושה כדי לקיים את מה שהרבי אמר? והוא אומר לי: אשרי ובא לציון הרי “מהיכא תיתי” (= הוא לא כל–כך מקפיד על זה), אבל את השיעורים של חת”ת, את זאת שומר הוא בכל התוקף. שכן אשרי ובא לציון זהו הרי דבר שיש בזה שינויי המנהגים, והוא אינו רוצה להכניס עצמו בשינויי המנהגים. אבל חת”ת זהו דבר שהוא שמע מהרבי, שגופא בתר רישא אזיל (שהגוף הולך אחרי הראש), אם כן הרי שמע זאת מהראש שלו – ואיך יוכל לשכוח על זה?! ומסיים הרבי: “מילא את הרש”י או את הרמב”ם וכו’ הוא שכח, אבל דבר ששמע בעצמו כיצד ׳מ’קאכט זיך׳ בזה בהתוועדות – איך אפשר לשכוח על זה?!”.

את לימודי החת”ת – קיבלנו במתנה מהרבי הריי”צ, שמענו על זה, ואנחנו מבצעות. אבל רמב”ם – שמענו מהרבי בעצמו!!! זו תקנה של לימוד שבה יש לנו מסלול מיוחד. זו ההתקשרות האמיתית למלך המשיח, לתורתו. זכינו שהרבי מעודד את סיומי הרמב”ם, מגלה חידושים בהלכות מלך המשיח דווקא מתורתו של הרמב”ם. ואנחנו צריכות להמשיך לזכות.

“ויהי רצון, שעל–ידי עצם ההחלטה בדבר יקבלו תיכף ומיד את השכר, הקיום בפועל של דברי הרמב”ם בסיום ספרו, שלאחרי שישנו כבר ה׳מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו . . ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמת ה’׳ – שהוא ׳בחזקת שהוא משיח׳ – שכבר יהיה מיד ׳משיח בודאי׳, על–ידי–זה ש׳עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל . . ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה’ ביחד כו’׳, עד – כסיום הרמב”ם – ׳מלאה הארץ דיעה את ה’ כמים לים מכסים׳”.

(משיחות קודש הרבי שליט”א מלך המשיח, ש”פ שמות ה’תשנ”ב).

באדיבות מגזין עטרת חיה