המילים "מהודו ועד כוש" – המתארות את גודלה העצום של ממלכת אחשוורוש, מסמלים 'בדרך צחות' גם את תפילת שחרית. איך? הכרתי אחת מזקנות החסידים, שהייתה שואלת את נכדיה בבוקר: עשית כבר מהודו ועד קוש? כשהכוונה היא האם התפללת מ"הודו" – שהוא החלק שאיתו מתחילים את תפילת שחרית בבית הכנסת במנין, ועד 'קוש' (באידיש – נשיקה) – נישוק הסידור בסיום התפילה.

ניתן גם לומר שזו תמצית החינוך האימהי – הנחלת המצוות לילדים ובני הבית מתוך שמחה. 'קוש' – הנשיקה לסידור בסיום התפילה, ממחישה את השמחה וההתרגשות להתקשר לקב"ה ולדבר איתו מידי יום.

ההורים מחנכים לא רק באמירה, הם מעצבים את ילדיהם גם ע"י הדוגמא האישית. מורה אחת, למשל, שאלה בכיתה מי היה הרמב"ם? אחת התלמידות מיד קפצה: מי שכתב את מה שאבא אומר כל לילה לפני שהולך לישון.  תלמידה אחרת ציינה שתפילת מנחה זו התפילה שמתפללים מיד אחרי שקמים ממנוחת צהרים, כי כך הכירה את אמא, קמה ממנוחת צהריים ומיד נעמדת להתפלל.

נזכור זאת גם כעת, לקראת פורים. ההכנות מרובות כל כך – תחפושות, משלוחי המנות וסעודת המצווה. כדאי שבין לבין נבחין שהילדים 'מצלמים' אותנו, ומסיקים עד כמה חשובה לנו מצוות 'מתנות לאביונים', ובאיזו מידה אנו משתדלות לשמח במשלוחי מנות גם את אלו שלא זוכרים אותם. 'תצלומים' אלו הם ישאו בליבם, וינתבו בעזרתם את חייהם הבוגרים.