שלום לכולם

חלפו להם 22 שבועות ללא אחינו ואחיותינו החטופים ומוחזקים בעזה בתנאים לא אנושיים ובמצוקה גוברת והולכת המעמידה את חייהם בסימן שאלה קיומי וראשוני!

את גודל ועצמת מאבק המשפחות היקרות להשבת יקיריהם לא יספיקו המילים מלתאר..   אך אם יש משהו משמעותי אחד שלמדתי מהם זו הנחישות הבלתי נלאית שבאה לידי ביטוי במילה אחת עכשיו!!!

העצמה שמתגלמת במילה עכשיו מבטאת את כל החבילה של המשפחות במסע המטלטל להשבת יקיריהם בריאים ושלמים הביתה. הצער והזעם, האהבה- החמלה והאמפתיה, הבכי-והצחוק, הכאב והייסורים- התקווה והגעגוע, ה-לבד וה-ביחד- שבשותפות הרגשית..

מה משמעותו של הצורך הנפשי הזועק על והדורש את ה'כאן ועכשיו' ללא דיחוי כלל וכלל? מה הוא מספר לנו? ומהו מספר עלינו?

לשם כך אקדים את המבט הייחודי על משמעותו של כאן ועכשיו ממבט יהודי תורני חסידי ופסיכותרפי הנשקף מפרשת השבוע.

'הטירוף לתרומת המשכן'!

השבוע נקרא בפרשת ויקהל.

בפרשה זו מתארת התורה בפרטי פרטים את מלאכת בניין המשכן. עם ישראל מתגייס בצורה חסרת תקדים מתנדב בגוף בנפש ובממון עד שמרוב נתינה משה רבינו נאלץ לעצור את ה'טירוף' ולהודיע שהגענו למכסה שכבר עברה מזמן את רף הציפיות לנדבת המשכן!

מה עומד מאחורי ה'טירוף' וההתגייסות המדהימה הזו למלאכת המשכן?

משה רבינו יורד מהר סיני בפעם השלישית והאחרונה ומיד מורה ומודיע לבני ישראל לבנות בית לה' יתברך על מנת לכפר על מעשי העגל ובכך להביא את השראת השכינה על עם ישראל, זהו  הסימן המובהק לכך שה' יתברך התרצה וסלח לבניו יקיריו על העוול והצער הגדול שבמעשה העגל!

לכן עם ישראל עושה כל אשר ביכולתו ויותר מכפי יכולתו בכדי לשמח את אביהם שבשמים ולהחזיר לו במעט נחת רוח, לאחר שציערו אותו מאוד בחטא העגל.

התגייסות מידית וטוטאלית- מקבלת ביטוי וממד פנימי כאשר אנו נדרשים להסיר מעל עצמנו את צו המצפון האנושי הממלא את חלל לבנו בתחושת חרטה בושה ואשמה!

משהו בנו יוצא מגדרו ופועל באופן שגם לנו לא תמיד מוכר, הכוחות ותעצומות הנפש המתגלים בנו מפתיעים אותנו כל פעם מחדש שאנו נדרשים לפעול ממקום בו אנו חשים ש'גבינו אל הקיר'!

'כאן ועכשיו' זוהי מחויבות נפשית ורגשית להיות קשוב לצרכי הזולת בדיוק כפי שהוא צריך וזקוק לנו 'כאן ועכשיו'!

אחד המושגים שטבע הפרופסור ד"ר ארווין ד' יאלום בספרו 'מתנת התרפיה' (יאלום 2002) הנו השימוש הנעשה בטיפול ב-'כאן ועכשיו' כלומר: שימוש במידע העולה בין המטפל למטופל על פי מה שקורה ביננו כאן ועכשיו, מבלי לחפש אחר אירועים מקדימים בחייו של המטופל, פשוט להיות אתו כאן ועכשיו בהווה ומשם לחבור לעולמו של הזולת ולצרכיו.

הדרך היצירתית לשימוש ב-'כאן ועכשיו אומר יאלום (שם) הנה': 'לגדל אזני ארנבת'.

כלומר: להיות ער וקשוב למסר הלא נשמע זה הזועק מבין השורות. מה המסר אותו מעביר אלי הזולת בדיבורו, בהתנהגותו ובהתנהלותו מולי. מה המסר שהזולת רוצה שאשמע ולא מה המסר שאני שומע. מה המסר אותו רוצה הזולת להעביר לי ולא מה המסר אותו אני רוצה להעביר לו!

השימוש ב-'כאן ועכשיו' דרך גידול 'אזני ארנבת' הנו הביטוי להסכמה שלי להיות פתוח להקשבה מלאה בה הזולת ימצא את מקומו לאדם קשוב הסקרן וצמא לשמוע ממנו מה הוא צריך, למה הוא זקוק, מה מתאים לו ובכך לאפשר כאמור את הבחירה הנכונה לו ממקומו, על פי מצבו הנפשי והרגשי 'כאן ועכשיו'.

בכך למעשה אנו מעבירים מסר לזולת: אתה הוא זה שמעסיק אותנו כעת, אותך אנחנו רואים כאן ועכשיו, בך אנו עסוקים ברגע זה, אתה עצמך ולא הניסיון לפענח ולפצח אותך ובכך לחבור אליו ממקומו תוך ידיעה ברורה שהדבר היחיד שמעסיק אותנו כאן ועכשיו זה רק מה נכון לו ולא הרצון שלנו למצוא עבורו את הדרך הישר, מה שבאופן טבעי ירחיק אותו מאתנו.

המטפל צריך למצוא את הנכונות והדרך לפתח 'אוזני ארנבת' על מנת לעזור למטופל ממקומו, על פי המסר המועבר אליו 'כאן ועכשיו'. אל לו למטפל להתעסק ב-איך וכיצד אני אמור להוביל את הסיטואציה לכיוון שנראה לי מתאים ונכון לו, אלא לאפשר למטופל להוביל אותו אל עצמו.

המטפל אמור להבין שהשהייה עם המטופל במרחב שלו כאן ועכשיו היא זו שתניע את המטופל להוביל את עצמו לאן שהוא אמור להגיע. גם אם המרחב בו שוהים המטפל והמטופל איננו מרחב מאפשר עבור המטפל, עדיין צריך המטפל לשים עצמו בצד על מנת לחבור למטופל ממקומו שלו ולאפשר למה שמתרחש ב-כאן ועכשיו לקרות.

הסכמה זו של המטפל לשהות במרחב הלא מאפשר עם המושפע, יוצרת מציאות ומרחב חדש עבור המטופל לפיו יש מישהו שמוכן לשהות עמו יחד במרחב הזה כפי שהוא מבלי לשפוט לבקר או לערער עליו. מציאות זו יוצרת מרחב חדש עבור המטפל, מרחב אותו פותח המטופל עבורו בכדי לאפשר לו להראות לו את הכוחות הסמויים הטמונים בו ולהניע אותו להשתמש בהם על מנת להגיע למקום האידיאלי עבורו.

כאשר המרחב החדש נוצר עבור המטופל, המטפל צריך 'לצאת' מהמרחב של המטופל אליו נכנס בכדי לסייע לו ולחזור חזרה למרחב שלו כמטפל על מנת לעזור ולסייע למטופל ממקומו בצורה יעילה מבלי להתערבב רגשית במרחב של  המטופל.

זו התחושה המופלאה בה חשו והיו נתונים עם ישראל עד חטא העגל. תחושה שאין ולא יהיה תנאי מצדו של ה' יתברך בקשר ביניהם, הוא קיבל אותם כעם בדיוק כפי שהם ולמרות מה שהם היו עבדים למצרים, ריקים מכל תוכן רוחני, אך מלאים באמונה ובתקווה עת שמעו על כך שהוא רוצה לגואלם ולקחתו לו לעם!

הם התמלאו באהבה הערצה ואהדה למי שבחר לראות אותם ולראות בהם את החומר גלם המזוקק ביותר שאפשר להפיק מהם כעם! את מי שהאמין בהם כשהיו חסרי תקווה ואמונה כשקרסו והיו חסרי אונים תחת השעבוד הפיזי והנפשי במצרים, עת היו שקועים במ"ט שערי טומאה, רגע לפני התרסקות נפשית ורוחנית!

ה' יתברך יצר עבורם מרחב מאפשר בתוך מציאות בלתי אפשרית שזרעה ונטעה בהם את התקווה והאמונה שיש מישהו בעולם שניתן לבטוח ולהאמין בו!

ה' יתברך נתן להם את התחושה שהדבר היחיד מעסיק אותו ומעניין אותו זה הם ורק הם! הוא היה קשוב לשוועתם ולמאוויים בדיוק כפי שהם ציפו ממי שיסכים להסכית ולהאזין לקול העולה ממעמקי ליבם ונפשם עת זעקו אליו ברגע בו רק היה ניתן לזעוק!

ה' יתברך הפך למניע הפנימי הראשוני והעיקר של בני ישראל במסע מיציאת מצרים אל עבר הארץ המובטחת.

מה קורה 'שמשימה לאומית' משתבשת?!

בני אדם הנקראים 'לדגל' חייבים להיות קשובים ולפעול בהתאם ובמדויק למשימה אליה נקראו. הם לא יכולים בשום פנים ואופן לאפשר לעצמם לעשות ככל העולה על רוחם בשם 'המשימה הלאומית' אליה גויסו, גם אם זה נובע להבנתם ממקום של רצון אמיתי לסייע ולעזור!

חייל הנקרא לדגל חייב להיות קשוב להתנהג ולעשות בדיוק כפי ההוראות והפקודות אותן נדרש לבצע, שאם לא כן עלול הוא להוביל לאסון עליו ועל חבריו חלילה!

'משימה לאומית' משמעה דאגה לטובת הכלל! ואני כאן בכדי לדאוג שלכולנו יצא טוב מהמשימה אותה נדרשתי לבצע!

המציאות הסובייקטיבית שלי מקבלת ביטוי שונה כאשר אני פועל לטובת הכלל, הסובייקטיביות שלי מגויסת לטובת האובייקטיביות של הכלל ופועלת אך ורק עבורה. הסובייקטיביות שלי הופכת לחלק בלתי נפרד מהאובייקטיביות שבטובת הכלל!

אך מה קורה כאשר העניינים יוצאים משליטה כאשר משהו משתבש חלילה? כאשר צריך לפעול כאן ועכשיו בכדי להציל חיי אדם? האם גם אז התוקף לביצוע המשימה מבלי לסטות ולו במעט בכדי לבצע את המשימה כפי שנדרשתי קיים, או שכעת נשברו כללי המשחק ואני חייב לפעול אך ורק בכדי להציל את חיי חבריי הנתונים בסכנת חיים מידית?

ברור לכל בר דעת שהצלת חיי אדם קודמים לכל משימה גדולה ככל שתהיה! כעת אני פועל אך ורק להצלת חיי חבריי ורק לאחר מכן שב למשימה במלוא המרץ!

זוהי משמעותה של 'משימה לאומית' במלוא מובן המילה, היא איננה חד צדדית, או חד ממדית, היא נשענת על טובת הכלל בהתאם למצב הנגזר בשטח! כאשר טובת הכלל כעת היא הצלת חיי אדם הנתונים בסכנה קיומית ומידית אנו חייבים לעשות הכל, אבל הכל ולהתעסק אך ורק בהצלת חיי אדם!

'המשימה הלאומית' של עם ישראל הייתה והנה המחויבות שלנו לקשר עם ה' יתברך, הדבר היחיד שהעסיק את בני ישראל עת יצאו ממצרים הייתה כיצד הם מחזקים את הקשר שלהם עם ה' יתברך, כיצד הם מתקרבים אליו יותר ויותר ומעמיקים את הקשר ביניהם? הקשר שלנו עם ה' יתברך נשען על איך וכיצד אנו עושים הכל אבל הכל בדיוק כפי שהוא ציווה ולימד אותנו על מנת לעמוד במשימה הזו לשמר ולחזק את הקשר עמו! ישנם כללים וחוקים הנגזרים מהתורה והמצוות אותם קבלנו על עצמנו במתן תורה על מנת לייצר את הקשר ולבסס אותו באופן המיטבי החזק והעמוק ביותר!

אך מה קורה כאשר הקשר עולה על 'שרטון' ומאיים להתנפץ אל 'המזח'? כאשר ישנם תנודות קיצוניות בקשר שלנו עם ה' יתברך? כאשר משהו נוראי שעשינו מאיים על הקשר ביננו?

כאן נשברים להם חוקי המשחק ומה שנדרש מאתנו זה לעשות הכל, אבל ממש הכל כדי להציל את הקשר בינינו , לבנותו לייסדו ולהעמיקו שוב! זהו החמצן שלנו ואין לנו פריבילגיה לוותר עליו חלילה!

עם ישראל לאחר חטא עגל ניצב במעמדה בלתי אפשרית מבחינה פיזיולוגית נפשית רגשית ורוחנית. הם חשו שהכל התערער, שהקשר שלהם עם ה' יתברך בסכנה קיומית, מה שהוביל אותם לפעול ממקום אחר, כל מה שעשינו עד עכשיו הוא טוב ויפה, אך כעת עת הקשר שלנו עם ה' יתברך התערער, חובה עלינו לעשות את כל מה שניתן בכדי להשיב אותו על כנו!

ההתגייסות לבניית המשכן ללא סייג, הייתה הדרך לבזבז את כל הכוחות והאוצרות שבעולם ושברשותם, ולגייס את מיטב המוחות והכישרונות בכדי ועל מנת להשיב את האמון של ה' יתברך בהם בכדי שיסכים לשוב להשרות שכינתו בקרבם!

מטרת הריחוק והניכור הנה לעורר את התשוקה הבוערת בתוכנו לחדש ולהעמיק את הקשר ביתר שאת מכפי שהיה עד עתה! קשר הנשען על עבודה עצמית הוא בלתי ניתן לשינוי!

במרחב החיים ובמסע הזוגי שלנו אנו עדים לירידות ועליות בקשר, לעיתים אנו חשים קרובים מתמיד ולעיתים רחוקים..

המסע בקשר הזוגי נשען על הביטחון בקשר הזוגי! כאשר בני הזוג מרגישים וחשים את העומק שבקשר הם חשים בנינוחות ובביטחון סביב העליות והירידות שפוקדים אותם! הם לא חשים מבוהלים שמא חלילה כעת הקשר יפגע ואולי יוביל לניתוק ביננו..

הביטחון שבקשר נשען על האופן בו בני הזוג בוחרים לבסס את הקשר הזוגי שלהם. כאשר הקשר נשען על עבודה עצמית מתמדת, משמעותית ויום יומית, כשכל אחד מהם לוקח אחריות על עצמו! הוא לא עסוק במה השני בסדר או לא בסדר, במה עשה השני נכון או לא נכון? האם השני עושה את המוטל עליו או לא?

 כל עיסוקם הוא אך ורק בביסוס ובייצוב עמוד שדרה חזק ויציב שלהם כבני זוג, ומשם הם נעים אל הקירוב ביניהם, אזי הם יכולים לחוש שלווה ובטחון שהקשר הזה יחזיק מעמד לאורך ימים ושנים טובות!

 גם הרוחות הזרות הנושבות ביניהם המנסות לעקור נטוע לא יוכלו להם, להיפך משבי הרוח והתנודות בקשר רק יובילו אותם לבסס ולהעמיק את הקשר ביניהם אף יותר מכפי שהיה עד עתה, זאת משום שהם רואים בעליות ובירידות שבקשר הזדמנות! הזדמנות להתבונן פנימה בניסיון להבין איך וכיצד אני יכול להיות רגיש יותר, סובלני יותר, אכפתי יותר!      

עם ישראל משול לכנסת ישראל שהנה הכלה של ה' יתברך עת עמדו יחד כחתן וכלה תחת החופה במתן תורה, ניצבו במעמד שלא הכירו עד עתה, ה' יתברך שליווה אותם בכל צעד ושעל מרגע בו יצאו ממצרים ועד למרגלות הר סיני עת זכו לקבלת התורה במעמד אלוקי שטרם הכירו במושגים אנושיים מתרחק מהם כעת לאחר חטא העגל, הם חשים היטב בניכור ובריחוק של ה' יתברך הכועס עליהם בעקבות מעשה העגל, ה' יתברך מצווה על משה להיפרע ממי שהיה שותף לחטא, נמנע מלהשרות את שכינתו בתוך עם ישראל, ומחליף את התלוותו הצמודה לעם ישראל בדרך לארץ ישראל במלאך מטעמו..

עם ישראל מבולבל מה יקרה עכשיו? האם ה' יתברך עוזב אותנו חלילה? נטש אותנו?

תחושת הפגיעות הרגשית העמוקה, מייסרת את המצפון ומזמינה חשבון נפש מצדם של בני ישראל, מה נעשה עכשיו? האם עדיין אפשר לשנות את המציאות? אם כן איך ניתן להשיב את המצב לקדמותו? מה צריך ואפשר לעשות בכדי לפייס את ה' יתברך ולגרום לו לשוב ולהשרות את שכינתו בינינו תהו?

משהו עמוק התערער בהם, הם לא באמת יודעים מה יעלה בגורלו של הקשר ביניהם..

עד שהתשובה הגיעה ממקום לא צפוי משה רבינו יורד מהר סיני בפעם השלישית לאחר שעלה לשם להתחנן לה' יתברך שיתרצה לסלוח לעם ישראל על חטא העגל, ואכן כשמשה רבינו שב הוא מביא עמו בפיו את הבשורה המשמחת לעם ישראל ה' יתברך נענה לתחנוניי והתרצה לסלוח לכם, כעת בכדי לזכות ולשוב לזכות באמונו ובכדי שישוב וישרה את שכינתו ביניכם עליכם לבנות בית לה' יתברך!

עם ישראל שומע את הפתח והתקווה המחודשת יוצא מפיו של משה רבינו ומיד הוא נרתם כל כולו למשימה: כולם ללא יוצא מהכלל אנשים נשים וטף מתגייסים למלאכה ומביאים את עצמם, את ממונם ואת רוחם המחודשת לצורך הקמת בית ומשכן לה' יתברך!

זוהי רוח הלחימה' הנושבת בקרבם שהניעה אותם 'לטירוף' סביב הקמת המשכן, כעת לאחר שזכו שוב באמונו של ה' יתברך הם לא מתכוונים שוב לאכזב אותו! הם פועלים במלוא הכח והמרץ להביא כמה שיותר מהר להשראת השכינה!

הם נוטשים את כל דרכי הפעולה המוכרות והשגרתיות אותם הכירו עד עתה ומתמסרים בצורה 'על שכלית' לשוב ולחדש את הקשר הינם לבין ה' יתברך בכל מחיר, בכל דרך ובכל כלי אפשרי, כל אשר יידרש מהם כעת הם יעשו על מנת לזכות מחדש באמון של ה' יתברך!

אך הדבר החשוב מכל במסע הזה, הנה העובדה שעם ישראל הפנים שהקשר בינו לבין ה' יתברך איננו מותנה לא במקום (עולם), זמן (שנה) מצב או סיטואציה (נפש), הקשר חזק מהם ומכל דבר המנסה לערער ולחבל בו, זהו קשר נצחי בלתי ניתן או נתון לשינוי!

'לדפוק על השולחנות כפי שצריך לדפוק על שולחנות!

המקום: 770 ברוקלין נ.י. התאריך: ל"ג בעומר תשמ"ו (1986). השעה: 01:40 בלילה! הרבי מליובאוויטש יושב להתוועדות עם חסידיו.

באחת השיחות במהלך ההתוועדות הרבי מבאר את דברי הרמב"ם "לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה" (הלכות גירושין פרק י' הלכה כ"א). הרבי מאריך בביאור על מחויבותו של הבעל כלפי אשתו בבחירתו לשאתה לאשה, על כך שאין באפשרותו האדם לשאת אשה על מנת לגרשה חלילה ובטח של לגרשה שלא מדעתה ורצונה. הנלמד מהפסוק: "אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ" (משלי פרק ג' פסוק כ"ט).

הרבי כדרכו בקודש מקביל ומקשר את הנישואין בעולם הזה הגשמי למקבילה ולמשמעות הרוחנית שהנה עם ישראל הנמשל לכנסת ישראל הכלה הבאה ברית הנישואין עם ה' יתברך החתן 'הנושא את עם ישראל לאשה'!

הרבי שואל איך יתכן אם כן שה' יתברך שהתחייב לעם ישראל והביא אותו בברית נצחית במתן תורה אומר למשה רבינו לפני מותו: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם .." (דברים פרק ל"א פסוק ט"ז-י"ז).

לפי זה נמצא לכאורה שבשעת הנישואין של כנסת ישראל עמו התכוון ה' יתברך לגרש חלילה את עם ישראל מהיות לו 'לאשה'? היפך פסק דין התורה? שאף הוא מחויב אליה כפי שנאמר: "מַגִּיד  דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל" (תהילים קמ"ז פסוק י"ט). ועל כך אומר המדרש: "מה שהוא עושה הוא מצווה לישראל לעשות"! (מדרש רבה פרק ל' פסקא ט').

הרבי לוקח את השאלה הזו ומשתמש בה לכיוון הנגדי ('מרים להנחתה'), במקום לנסות ולחפש תשובה לשאלה זו, הרבי מחזק את העובדה והקביעה שלה' יתברך אין אפשרות כלל וכלל לגרש חלילה את עם ישראל מלהיות עמו ונחלתו על פי דין תורתנו הקדושה ולכן אומר קובע הרבי שתמיהה זו אמורה רק לעורר ולחזק את התביעה של עם ישראל כלפי ה' יתברך עד מתי! על אורך ועומק הגלות ולפעול על פי מחויבותו אלינו בדיוק כפי שנקבעה מחויבותו של הבעל כלפי אשתו על פי ההלכה לכבד את אותה, לזון אותה ולדאוג לכל צרכיה ויותר מצרכיה!..

כשלפתע אמר הרבי: " ולכן אין עצה אחרת אלא להקים קול זעקה אמיתית! לדפוק על השולחנות כפי שצריך לדפוק על השולחנות"!

הרבי חייך ואמר: אם ידפקו על השולחנות כפי שצריך לדפוק על השולחנות, אזי יצטרכו לשבור את השולחנות.. ואז לא יהיה היכן להניח את הכוסות, מה גם שאלה שישנים כעת על השולחנות לא יהיה להם היכן להישען, ולכן מוכרחים השולחנות להישאר בשלימותם..

ואז הוסיף הרבי ואמר: למה זה נוגע אם ישברו השולחנות או לא, העיקר הוא שאנו צריכים כעת את משיח צדקנו בגלוי ממש!

ואז החל קהל החסידים לשיר את השיר אנו רוצים משיח עכשיו באנגלית בהתלהבות דקות ארוכות, הרבי אף עודד את השירה בידיו עד שלאחר זמן השירה נרגעה ונחלשה מעט בציפייה שהרבי ימשיך את ההתוועדות ויאמר שיחה נוספת, הרבי מצדו ישב על מקומו לא עודד את השירה ולא ביקש לעצרה, לכן הקהל מצדו הגביר את השירה שנמשכה לה במשך כשעה וחצי, ואז בשלב זה הקהל עבר לצעוק רק מילה אחת נאו!!! עכשיו!!! במשך זמן רב ובדפיקות על השולחנות כפי שצריך לדפוק על השולחנות! 

היה זה מחזה סוריאליסטי עבורי כשצפיתי בווידאו מהתוועדות זו, שלפתע בבת אחת הושלכתי ושמעתי את קול הזעקה המהדהד העולה מגרונם, ליבם ונשמתם של ההורים היקרים של משפחות החטופים הזועקים עכשיו, עכשיו,  עכשיו!!! מרעידים את אמות הסיפים, ובוודאי זעקתם עולה נשמעת ומגיעה עד 'כסא הכבוד' ומרטיטה את לבבותינו ונשמתנו, מה שגרם לי להפנים את דבריו של הרבי מהי משמעות הזעקה האמיתית ואיך היא צריכה ולהישמע ולהיראות שזועקים באמת עד מתי לגלות הנוראה והקשה הזו ומבקשים את משיח צדקנו עכשיו!!!

שבת שלום ומבורכת

 מאת מישאל אלמלם

לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה