שלום לכולם

אנו עומדים בסוף השבוע ה-32 למלחמת הקיום על עמנו ארצנו ותורתנו הקדושים! המצב המורכב אליו הושלכנו כתוצאה ממלחמת הקיום שנכפתה עלינו מביאה עמה מצבים מורכבים וקשים הן בנפש והן בגוף, הרוגים, פצועים בנפש ובגוף, פינוי מהבית לתקופה כל כך ארוכה, התרסקות כלכלית של אנשי מילואים עצמאיים, ועסקים קטנים או גדולים של מפונים, יוקר מחיה ששבר כל שיאים אפשריים..

איך מתמודדים עם מצב שכזה? מניין שואבים כוחות להתמודד עם השבר הגדול שנחת עלינו? מה הכלים העומדים לרשותנו בכדי להתרומם ממורכבות שכזו? האם ניתן בכלל לצאת מנקודת שפל שכזו?

ייקח ויחלוף לו זמן רב עד שבאמת נוכל לאסוף את השברים ונצליח לעמוד שוב על שתי רגלנו, אם בכלל..

אבל בכדי לנסות להתמודד בכל זאת כעת עם המצב ולנסות להשיב אל חיינו את השפיות והכוחות לקום מנפילה כל כך מורכבת וקשה, ננסה לתת מבט נקודה ייחודית הנשקפת לה מפרשת השבוע כפי שמתבארת בתורת החסידות ומהיבט פסיכותרפי.

לא רק שלא דיבר הכתוב בגנותן של ישראל חלילה! אלא גילה ופרסם הכתוב בשבחן של ישראל!

השבוע נקרא בפרשת אמור

בסוף הפרשה התורה מתארת ומספרת סיפור יוצא דופן וחריג:

"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן". (ויקרא פרק כ"ד פסוקים י'-י"א).

ורש"י על אתר מפרש:

וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה – מִבֵּית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה יָצָא מְחֻיָּב. בָּא לִטַּע אָהֳלוֹ בְּתוֹךְ מַחֲנֵה דָּן. אָמְרוּ לוֹ: מַה טִּיבְךָ לְכָאן? אָמַר לָהֶם: מִבְּנֵי דָּן אֲנִי. אָמְרוּ לוֹ: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם" כְּתִיב (במדבר ב, ב')  נִכְנַס לְבֵית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְיָצָא מְחֻיָּב; עָמַד וְגִדֵּף.
בֶּן אִישׁ מִצְרִי – הוּא הַמִּצְרִי שֶׁהֲרָגוֹ מֹשֶׁה.
בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – מְלַמֵּד שֶׁנִּתְגַּיֵּר.
וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה – עַל עִסְקֵי הַמַּחֲנֶה.
וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי – זֶה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, שֶׁמִּחָה בּוֹ מִטֹּעַ אַהֳלוֹ. וַיִּקֹּב – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וּפָרֵשׁ", שֶׁנָּקַב שֵׁם הַמְּיֻחָד וְגִדֵּף. וְהוּא שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ שֶׁשָּׁמַע מִסִּינַי. לְמַטֵּה דָן – מַגִּיד שֶׁהָרָשָׁע גּוֹרֵם גְּנַאי לוֹ, גְּנַאי לְאָבִיו, גְּנַאי לְשִׁבְטוֹ. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: "אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן") שמות ל"א, ו') שֶׁבַח לוֹ, שֶׁבַח לְאָבִיו, שֶׁבַח לְשִׁבְטוֹ.

התורה מספרת לנו על בנה של שלומית בת דברי משבט דן שבא לפני בית הדין הרבני שהעמיד משה רבינו במדבר וביקש חלק ונחלה עם שבטו שבט דן, אחרי שעם ישראל החל לחנות במסעותיו על פי ציווי ה' יתברך בחלוקה מוסדרת של שבטי ישראל.  כפי שמפורש במקרא: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ." (במדבר ב, פסוק ב').

בית הדין מסביר לו שאין יכולת לשכנו עם שבט דן לו אמו מיוחסת משום שאביו איננו יהודי ואינו נמנה על שבטי ישראל ומאחר והנחלה מוסבת על שם האב אין דרך לסייע לו..

אז בכדי להבין קצת יותר את מאחורי הקלעים של הסיפור ננסה לשפוך אור על הסיפור דרך חזרה בזמן לשעבוד מצרים: עם ישראל תחת שעבוד פיזיולוגי ונפשי כבד מנשוא מוצאים את עצמם נרדפים ומוכים בידי קלגסי מצרים, ללא מנוחה יום יום הם מאולצים לעבוד בעבודת פרך מייסרת, בעבודות כפייה רוויות סבל.

בתוך בליל האירועים מנצלים המצרים את ההזדמנות מצדם ומנסים לפגוע בנשות ישראל ולאונסן, אך ה' יתברך עמד להן בעת צרתן והציל את כולן ממש מאונס בעקבות עמדתן הבלתי מתפשרת על צניעותן וקנאותן על גופן ופרטיותן שלא אפשרו למצרים לפגוע בהן!

מקרה אחד ויוצא דופן היה זה שהפר את הסטטוס קוו במחנה ישראל. שלומית בת דברי משבט דן הייתה אישה מסבירת פנים, נעימה חביבה, וטובת לב, היא החזיקה במנהג אותו אימצה לשאול ולדרוש בשלום כל אדם שפגשה.

אלא שבמקרה של קלגסי מצריים היווה הדבר את הדך המעוותת לנצל את שאילת ודרישת השלום בכדי לפגוע בה. ואכן לצערה וצער משפחתה היא נאנסה על ידי הקלגס המצרי שהופקד על בעלה בשעבוד מצרים. אותו קלגס שראה ביופי הייחודי של שלומית בת דברי חמד אותה בלבו וכבר זמם וחרש עצה במוחו איך לפגוע בה.

באחד הימים הוא החליט הקלגס לבצע את זממו הוא הגיע לביתה של שלומית בת דברי בערב אחרי יום עבודה קשה, והוציא את בעלה בטענה שלא השלים את מכסתו כראוי והוא חייב לחזור כעת לעבודתו עד שישלימה, הוא הפקיד עליו את חברו שיפקח על עבודתו. ובינתיים ניצל את המצב כדי לפגוע בשלומית בת דברי ולאנוס אותה!

כשחזר בעלה שוב הביתה הוא היה רצוץ ושבור לחלוטין אמנם, אך הוא הרגיש והבין מיד את מה שאירע לאשתו כשראה אותה במצב הנפשי בו הייתה נתונה.

 למחרת ביום העבודה החדש חש הקלגס המצרי במבטים הזועמים המופנים אליו מבעלה של שלומית וחשש התגנב ללבו שמא יבולע לו, לכן הוסיף חטא על פשע בכך שהכביד על בעלה של שלומית את העבודה באופן יזום ומכוון, הוא היה מכהו ורודהו בעצמה, ומכביד את עול ומכסת העבודה היומית, שבעלה חזר הביתה חבול ומוכה, עייף ורצוץ מבלי יכולת לעשות דבר על העוול הגדול והנורא שאירע לאשתו האהובה! ולפירוש אחר במדרש לא הניחו עד שרצחו נפש! (ויקרא רבה, מדרש תנחומא על אתר).

את אותו קלגס מצרי הרג משה וטמן בחול כפי שמתואר בפרשת שמות: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל."

ורש"י על אתר מפרש:

וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם – נָתַן עֵינָיו וְלִבּוֹ לִהְיוֹת מֵצֵר עֲלֵיהֶם.
אִישׁ מִצְרִי – נוֹגֵשׂ הָיָה מְמֻנֶּה עַל שׁוֹטְרֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיָה מַעֲמִידָם מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר לִמְלַאכְתָּם.
מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי – מַלְקֵהוּ וְרוֹדֵהוּ. וּבַעְלָהּ שֶׁל שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי הָיָה וְנָתַן עֵינָיו בָּהּ, וּבַלַּיְלָה הֶעֱמִידוֹ וְהוֹצִיאוֹ מִבֵּיתוֹ, וְהוּא חָזַר וְנִכְנַס לַבַּיִת וּבָא עַל אִשְׁתּוֹ, כִּסְבוּרָה שֶׁהוּא בַּעְלָהּ, וְחָזַר הָאִישׁ לְבֵיתוֹ וְהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ מִצְרִי שֶׁהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, הָיָה מַכֵּהוּ וְרוֹדֵהוּ כָּל הַיּוֹם. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה – רָאָה מֶה עָשָׂה לוֹ בַּבַּיִת וּמֶה עָשָׂה לוֹ בַּשָּׂדֶה. 

בנה של שלומית נולד לה מאותו קלגס מצרי אך גדל  וחי עם אמו שלומית, וכעת הוא נאבק על הכרתו ועל זכותו לחלק בתוך שבטו שבט דן בזכות אמו, אך בית הדין נאלץ לדחות את בקשתו מכיוון שייחוס לחלק ונחלה לשבטים מתייחס אחר האב ומכיוון שאביו מצרי היה לא ניתן היה ליחסו לשבו שבט דן!

משמעות הדברים הנה שכעת אין למשפחתו חלק ונחלה בין שבטי ישראל. בנה של שלומית ששמע את פסק הדין זעם וברוב זעפו קילל את שם ה' ויצא מבית הדין.

הרבי מליובאוויטש: מבאר באריכות מסביר ונשען על מפרשי המקרא ומדרשיו להוכיח ששלומית בת דברי הייתה אשה טובת לב, עדינה, צנועה בקדושה וטהרה ככל בנות ישראל הכשרות שרבב לא דבק בה על פי פירושם של ה'חתם סופר', 'האמרי שפר', ו'האשתרוק הקדוש)!

אך לצערה הטבע האבהי מאישיותו של הקלגס, שגדל והתפתח לאיש (בשעת המעשה שגידף את שם ה' היה בן 42, על פי פירוש החזקוני) שמידותיו ודרכו בעולם הושחתו בהתנהגות שהלכה והידרדרה ככל שהזמן הלך וחלף לו, עד שהגיע לשפל כאשר בית הדין פסק, פסק-דין על פי הוראת וציווי ה' יתברך אך הוא לא היה מסוגל לקבל ולהכיל את פסק הדין גידף וקילל את שמו של ה' יתברך! 

מוסיף הרבי מליובאוויטש ואומר שעל פי תפיסה זו ששלומית בת דברי הייתה אשה כשרה שרבב לא דבק בה ושתכונת הנפש והרגלה לשאול בשלום הבריות הנו תכונת ומידת נפש הנובעת מרגישות אנושית ואין בה לערער חלילה על מידת צניעותה של לשלומית נבין עניין נוסף בסיפור זה.

העובדה שהתורה באופן מכוון ומודע בחרה לפרסם את שמה ושם אמה ושם שבטה של שלומית בת דברי למטה דן ברבים יש בה בכדי ללמדנו הוראה בעבודת ה' ובין אדם לחברו, שכן ידועה הזהירות הקנאית והטוטאלית של התורה שלא לדבר או לספר חלילה בגנותן של בני אדם ויתרה מזו אף בגנותן של בעלי חיים טמאים לא דיבר הכתוב!

מדוע אם כן בכל זאת כאן בחרה התורה באופן חריג ויוצא דופן לפרסם את שמה ושם אמה ושם שבטה שלומית בת דברי למטה דן?

מסביר הרבי: שבסיפור זה ובחשיפת שמה של שלומית לא רק שאין חלילה גנאי לשלומית בכך, להיפך זהו שבחה של שלומית שעל ידה נודע ונתגלה שבחן של כל בנות ישראל שהקפידו באדיקות רבה על שמירת צניעותן ופרטיותן לבעליהן בקנאות רבה! כפי שמעיד הכתוב: " גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם". (שיר השירים פרק ד' פסוק י"ב). מכאן למדו רז"ל שלא נחשדו ישראל על העריות!

(לקוטי שיחות חלק ל"ז שיחה ב' עמ' 67 ואילך).

'יתרון האור מן החושך' הנו כאשר החושך מגלה לנו שהינו חלק מן האור!

מדוע בוחרת התורה לספר לנו וללמד אותנו על שבחן של בנות ישראל ומידת צניעותן המופלאה דרך סיפור קשה ומורכב כל כך?

ישנן במקרא ובתנ"ך שפע ושלל דוגמאות וסיפורים חיוביים וייחודיים על מידת הצניעות הייחודית של בנות ישראל שמהם ניתן ללמוד על ההקפדה היתרה והקנאית של בנות ישראל בצניעות ובנאמנותן לבעליהן ול-ה' יתברך?

ההסבר נעוץ ביסוד הדברים של מאמר החכם מכל אדם שהפך מושג יסוד ומהותי בתורת חסידות חב"ד הלקוח מפסוק בספרו של שלמה המלך 'קהלת' "וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ". (קהלת פרק ב' פס' י"ג).

מקור ביאור הפסוק בתורת חסידות חב"ד הינו מספר היסוד של מייסד התנועה רבי שניאור זלמן מ-ליאדי ספר התניא שם נתבאר פסוק זה (פרק י"ב) בהקשר של עבודת האדם המכונה 'הבינוני' הנמצא במאבק תמידי עם שני יצריו ומשיג שליטה מוחלטת על רצונותיו שבמוחו ותאוותיו שבלבו במחשבה, דיבור ומעשה, ומסיח דעתו לגמרי מתאוות לבו אל הצד ההפכי ובפרט אל צד הקדושה (שם).

'האדמו"ר הזקן' מצטט (שם) על כך את הפסוק הנ"ל מקהלת וראיתי שיש לחכמה וגו'. ראשית יש להדגיש שאדמו"ר הזקן משמיט את המילה וראיתי אני מדברי שלמה המלך על מנת להדגיש כי המאבק והשליטה על המח והלב עם היצר הרע הינה ביכולתו של כל אדם ולא רק של שלמה המלך.

אדמו"ר הזקן מבאר (שם) את הפסוק באופן מעמיק ומסב את הדיון בפסוק מהעובדה שלחכמה יש יתרון על הסכלות, אל  הדרך בה החכמה משיגה את היתרון מן הסכלות. לשם כך הוא נעזר במשל המדגיש את היתרון של האור מן החושך. כלומר הדרך בה האור משיג את יתרונו שליטתו וממשלתו כדברי האדמו"ר הזקן (שם) הינה בדרך בה פועל האור, והוא בעצם פעולתו הטבעית 'להאיר', כלומר בדרך ממילא, וכדבריו (שם) "שמעט אור גשמי דוחה הרבה מן החושך שנדחה ממנו מאליו וממילא".

בדבריו אלו ועל פיהם משלים האדמו"ר הזקן את ביאורו לנמשל ואומר: "כך נדחה ממילא סכלות הרבה של הקליפה (דימוי הקליפה הינו: לחושך הרוחני, המכסה על האור האלוקי כפי שקליפה מכסה על הפרי), וסטרא אחרא (הצד האחר, כלומר: המציאות המנגדת לאור האלוקי נקראת, הצד האחר) שבחלל השמאלי (שבלב) מפני החכמה שבנפש האלוקית שבמוח".

כלומר: אדמו"ר הזקן בחר לבאר במשל את המושג: 'יתרון האור מן החושך' ועל ידו את הנמשל 'יתרון החכמה מן הסכלות', באופן שונה מן הרגיל ובשתיים:   א. בכך שהוא מתייחס לדרך בה משיג האור את יתרונו מן החושך.   ב. בהדגשתו: 'יתרון האור מן החושך' דווקא ולא על החושך.                                          

בכך בעצם פותח אדמו"ר הזקן דרך לחשיבה מחודשת על הדרך בה האדם יכול להשיג שליטה על חייו, ובהקשר הספציפי את השליטה של האדם על מציאות החושך והרע בעולם המכסה על אור ה' בעולם והוא מאבק האדם עם יצרו ותאוותיו הבאים מן המציאות המכסה ומעלימה על אור ה' בעולם 'הסטרא אחרא' כאמור.

כאשר האדם לומד כי הדרך להשגת המטרה לא עוברת בהתנגדות ובמאבק לוחמני עיקש פנים אל פנים עם החושך ובהשאלה החושך המכסה על אור ה' בעולם, אלא ממילא כאשר מאירים את המקום באור ממילא נדחה החושך. משם הדרך אל היתרון הבא מן החושך, כלומר מהחושך עצמו, בעזרתו ובסיועו של החושך קצרה.

הרבי מליובאוויטש: מרחיב את המושג במאמר ייחודי העונה לשם: 'ואשה אחת מבני הנביאים' (מלכים ב' פר' ד' פס' א' ואילך) העוסק בביאור פסוק זה בעבודת ה'. (שבת פרשת חיי שרה ה'-תשמ"ו (1986).

הסיפור בקצרה המתואר בספר מלכים הוא אודות אשת עובדיה הנביא שנפטר והותיר חובות אחריו, עקב מסירותו ודאגתו למאה נביאי ה' ללחם ומים בשעת משבר וסכנת חיים בה היו נתונים. האישה פונה אל אלישע הנביא בתחינה ובזעקה לעזרה מפני הנושה יהורם בן אחאב שהלווה לעובדיה בריבית, המאיים לקחת את שני בניה לעבדים תחת החוב. אלישע הנביא מושיע אותה בעזרת נס שמימי המתחולל אל מול עיניה בעזרת 'אסוך שמן'- כלי קטן ובו מידת שמן קטנה לסיכת הגוף שנותר לה בבית המעיד על מידת העוני בו הייתה שרויה, וכלים שאשת עובדיה לווה מכל מכריה על פי ציוויו של אלישע, אשת עובדיה מוזגת מן האסוך את השמן שזורם מן הכלי ולא נעצר עד שכל הכלים שלוותה התמלאו בשמן. אשת עובדיה פועלת על פי ציוויו של אלישע באמונה תמימה, מוכרת את השמן משלמת את החוב ומכלכלת את עצמה ושני ילדיה עם מה שנותר לה על פי דברי הנביא: "ואת ובניך תחיי בנותר". יש מפרשים שמבארים ש-'הנותר' הוא הכסף ממכירת השמן, ויש המבארים ש-'הנותר' הוא השמן הנותר בכלי. חכמים דרשו (ילקוט שמעוני על הפסוק) ש- 'בנותר' הכוונה עד שיחיו המתים כלומר לזמן בלתי מוגבל, כדי להסיר ממנה דאגה וכתגמול על מעשהו של בעלה שהציל את נביאי ה' במסירות נפש.

הרבי מבאר את דברי הנביא אלישע לאשת עובדיה (פס' ג') "ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכניך כלים ריקים אל תמעיטי", על פי תורת החסידות. משמעות כלים ריקים מבאר הרבי הינו מעמד ומצב נפשי בו האדם חש 'ריק' כמטפורה לריקנות נפשית רוחנית וריחוק מאור ה', כאשר האדם יתבונן במעמדו ומצבו זה אומר הרבי אזי יאיר על ובנשמתו אור ה'. יתרה מזו אומר הרבי יתרון האור הבא מהתבוננות זו גדול יותר מן האור כפי שהוא מצד עצמו, כיתרון האור מן החושך.

כלומר: כאן נכנס נופך נוסף בביאור המושג 'יתרון האור מן החושך', בכך שהאור הבא ממצב נפשי של ריחוק מהאור (אור ה') גדול יותר ביתרונו מן האור לכשעצמו (שלא קדם לו מצב של 'חושך'- ריחוק ריקנות וכד').

יתרונו בא לידי ביטוי בכך שהריחוק, הריקנות הפנימית, מעוררת געגועים פנימיים וכסיפה אל האור (אור ה'). החושך משמש תפקיד משמעותי בכך שהוא פועל על הנפש, מגלה ומעורר בה כוחות נעלמים ובכך מזמין מפגש מחודש עם האור הבא מן החושך בעוצמה ייחודית לאדם המתמודד עם הריקנות, מה שבא לידי ביטוי ביצירתיות הייחודית לאדם ולכוחותיו הייחודיים לו ובעוצמת 'האור' הבאה מן 'החסך' של השהיה בריחוק ובריקנות פנימית.

הרבי מוסיף (שם אות ב') שביתרון האור הבא מן החושך ישנם שני עניינים:   א. יתרון האור בכדי להאיר את החושך: כלומר- שבכדי להאיר במקום רחוק וחשוך ביותר, צריך אור גדול ביותר.  ב. יתרון הנפעל כתוצאה מן המרירות מהחושך המסתיר על אור ה', הממשיך מבחינת 'יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ' (תהילים י"ח, י"ב), כלומר: חושך שלמעלה מאור.

ומסיים הרבי: שעל ידי ההתבוננות על הריחוק מאור ה' והריקנות הפנימית שבו המעוררת את המרירות והגעגועים הנובעים ממנה, מגיעים למצב של חושך שלמעלה מאור.  

הרבי מזמין אותנו להתבונן על מצב נפשי שאינו אידיאלי עבור האדם מחד והוא ריחוקו מאור ה', מצב בו האדם שקוע בתאוות העולם הזה ללא פנאי נפשי להחדיר בעולמו ובנפשו את אור ה'. אך מאידך מצב זה יכול להיות הזדמנות מיוחדת עבורו להגיע למצב הרבה יותר גבוה מבחינה נפשית ורוחנית לולי הזדמן לו  המצב הנפשי בו היה רחוק מאור ה' והריקנות הפנימית הייתה מנת חלקו.

המדרגה הרוחנית עליה מדבר הרבי הינה כאמור 'החושך שלמעלה מן האור', בבחינת 'ישת חושך סתרו', כלומר: כאשר האדם מתבונן בחושך הפנימי בו הוא שרוי, רחוק מאור ה' וחלל  הריקנות הינה מנת חלקו, התבוננות פנימית זו מביאה לידי מרירות נפשית (הדגש הוא על מרירות בניגוד לעצבות, מרירות הינה התבוננות על המצב הלא אידיאלי, לעומת עצבות שהינה שקיעה אל תוך המצב הלא אידיאלי. ובמילים אחרות האם אני קרבן של המצב הלא אידיאלי מה שאומר שאני חלק ממנו ללא יכולת לשלוט במצב ולצאת ממנו, או שמא נקלעתי אל המצב הלא אידיאלי, מה שאומר שמצב זה זר לי וכעת באופן זמני אני נתון בו) המעוררת ומגלה בו כוחות נעלמים פנימיים הבאים 'מעצם הנפש', ומזמינה מצב בו האור הנמשך ומאיר על נפשו ובנפשו הינו אור המגיע מעצם הנפש שעוצמת השפעתו על הנפש היא שלא בערך לאור הנמשך על הנפש מצד עצמו.

ובמילים אחרות: המצב המזדמן לאדם בו הוא רחוק מאור ה' וריקנות 'ממלאת' את חלל הנפש הינו מצב ייחודי בו כוחות הנפש העצמיים והנעלמים יכולים לבא לידי ביטוי בהתגלות הנפש ובעוצמה רבה. מצב זה יכול להתאפשר כאשר האדם מנצל את ההזדמנות שבמצב הלא אידיאלי הזה ריחוקו מאור ה', לצורך התבוננות במצבו הנפשי ובריקנות הממלאת אותו, התבונות מעמיקה במצבו תזמין מרירות שתאפשר לנפש לגלות כוחות ייחודיים לאדם זה, ופנימיים הבאים מעצם הנפש.

כוחות ייחודיים ופנימיים אלו המגלים את עצם הנפש, מכונים 'חושך' משום שהם חבויים ונעלמים ואינם מתגלים  ובאים לידי ביטוי בפעולה שגרתית (לעומת כוחות הגלויים שבנפש הבאים לידי ביטוי בפעולה שגרתית בדוגמת אהבה ויראה או כל פעולה המעוררת את המידות שבלב).

אמנם בחינה זו של חושך הינה למעלה מהאור, כלומר: בחינה זו המכונה חושך כאמור, הינה כוח בעל עוצמה הבא לידי ביטוי בשליטה, בממשלה, ביתרון ובעליונות של עצם הנפש והכוחות המתגלים על ידה, על ידי המצב הלא אידיאלי, קרי החושך המסתיר על אור ה' והריחוק מאור ה' בו נתון האדם. יחד עם זאת ההוויה הקיומית של בחינת עצם הנפש וכוחותיה הבאים ממנה נמצאים בהעלם בה, מה שמאפשר מצב בו התגלותם לא רק שמגלה את החושך המסתיר על אור ה', אלא גם ובעיקר מגלה שהחושך עצמו הינו חלק מהאור .

כלומר: האור של עצם הנפש שהווייתו הינה חושך, בחינת העלם והסתר שלמעלה מהאור 'משתמש' בחושך לצורך העלם והסתר על אור ה', שמטרתו היא לפעול את גילוי עצם הנפש והכוחות הנעלמים והפנימיים שבאדם, על ידי התבוננות פנימית , המביאה לידי מרירות שבסופו של דבר פועלת את בחינת 'ישת חושך סתרו', גילוי עצם הנפש שלמעלה מהחושך עצמו כאמור, ולכן דווקא בחינה זו היא זו שיכולה לגלות שהחושך הינו אור הנעלם.

ובמילים אחרות: בכדי לפעול 'ישת חושך סתרו', שגם החושך עצמו יתגלה כחלק מהאור וישמש את האור (אור ה'), אנו זקוקים לדרגה ובחינת עצם הנפש שכוחותיה הינם בעצמם בהעלם והם אלו המסוגלים לגלות את האור שבחושך עצמו, ועל בחינה זו נאמר 'ישת חושך סתרו, שהחושך עצמו מגלה את האור.

כל זאת נפעל כאמור על ידי המרירות הבאה מהתבוננות מריחוקו מאור ה' ומביאה להתגלות עצם הנפש  וכוחותיה הפנימיים עד לבחינת 'ישת חושך סתרו'.

וזהו 'יתרון האור הבא מן החושך': הדרך לגלות את יתרונו של האור הוא דווקא כאשר האור עצמו בא מן החושך, כלומר: שהחושך מגלה לנו שהינו חלק מן האור.

דבר זה יכול להתאפשר כאמור על ידי בחינה של 'חושך' (המכונה כך בשל היותה בהעלם והסתר, היא וכוחותיה הפנימיים) שהיא למעלה מן האור, והיא עצם הנפש שלמעלה מכוחות הגלויים הן המידות שבנפש (אהבה ויראה). 

  השגרה הבאנלית כמטפורה לחושך והיצירתיות כמטפורה לאור בדרך להתמודד עמה!    

כאשר נתבונן על חיי היום-יום והשגרה אליה נקלענו בעקבות המלחמה הקשה מנשוא שנכפתה עלינו לצערנו הרב, נמצא כי השגרה הפכה באנלית עבורנו, מגלה בנו ומוציאה מאתנו כוחות והתנהלות  שאינה אופיינית לנו, ה-'לא אני' שלנו מתגלה ויוצא מאתנו בדמות מתח, כעסים, תסכולים, חוסר סבלנות התפרצויות, דפוסים הישרדותיים, ועוד.

ניתן לחוות זאת: במערך הכלכלי, הלימודי, החינוכי, הביטחוני, הבריאותי, ובכל מערך החיים. נוכל לראות בני אדם המתמודדים עם חווית שגרה שוחקת במערך העבודה, החוזרים הביתה לאחר יום עבודה שגרתי, ופקעת עצבים מתחילה לפרוץ מהם החוצה אם בשל יוקר המחיה לעומת גובה השכר במשק, המאמץ הפיזי והנפשי אותו הם משקיעים השוחק ומתיש אותם, קשרי עובד מעביד מורכבים, או סתם יום עבודה לא מוצלח.

נוכל לראות כיצד הדבר בא לידי ביטוי בלחץ והתפרצויות היוצאים מהם פנימה בביתם על ילדיהם, על בן או בת הזוג, או במרחב החוצה אם זה בכביש, בתור בסופר-מרקט, בבנק, קופת חולים וכד'. מכיוון שמדובר על מצב שגרתי הנחווה אצל רוב האוכלוסייה, המתמודדת עם אתגרי החיים המזדמנים לנו, אפשר להבין מכך שהשגרה עצמה מזמינה מגלה ומוציאה מאתנו 'דמויות מוזרות'  אלו שלא ממש נח לנו איתן (בספרות המקצועית התופעה מכונה: 'ריבוי מצבי עצמי') ואילו היינו מתבוננים בהם מהצד בהזדמנות נינוחה יותר, סביר להניח שהיינו צוחקים, בוכים, או גם וגם. תופעה זו נובעת בעיקר מהריקנות שמביאה עמה השגרה, מהמקום בו היצירתיות פוגשת את השגרה 'ונכנעת' לה.

דווקא המצב החריג והלא שגרתי מעורר את הכוחות החבויים בעצם נפש האדם, בדוגמת 'החושך שלמעלה מהאור'!

לעומת זאת אנו עשויים לפגוש את מלא הסובלנות והחמלה האנושית, העולה בנו ומוצאת מקום חם בלב, מסור, אוהב, רגיש, אכפתי, אמפתי, תומך ומלווה כאשר אל תוך שגרה באנלית זו פורץ לו אירוע 'חריג' לא שגרתי הן לטוב הן למוטב.

 נראה זאת באירוע משמח: חתן וכלה שנתקעו בפקק תנועה ולחוצים להגיע אל היעד בזמן, משטרת התנועה תפלס להם מקום בתוך הפקק ותעשה ככל שביכולתה על מנת לעזור להם, לשמחתם של כל התקועים 'בפקק העצבני', תוך גילויי הבנה ושותפות רגשית מלאה לזוג המאושר,

עובר: באירוע התגייסות למען משפחה במצוקה כלכלית שלבו הרחב והפתוח של כולנו מעניק בחום ובשמחה ממה שיש וממה שאין.

בגיוס המוני ובהתגייסות חסרת תקדים למען חיילנו וכוחות הביטחון וההצלה לטרוח ולבשל אוכל בכמויות אדירות הנובעת מטוב לב אין ואהבה סופית שלנו האחד כלפי השני מעצם היותנו עם אחד אוהב ואהוב.  

וכלה: באירוע הקשה מנשוא אתו אנחנו מתמודדים כעת מצוקתם וסבלם של החטופים היקרים ללבנו שסבלם וכאבם נוגע בלבם של כל העם היקר והאהוב שלנו, אחד למען ובשביל 'הילדים של כל העם'.

כאן התופעה מתייחסת לכוחות הפנימיים הנפשיים של האדם ולמצב 'החריג' הלא שגרתי 'שהושלכנו' אליו, בו בא לידי ביטוי הקשר הנפשי העצמי, המאחד ביננו, ומגלה לנו עד כמה אנו קשורים אחד לשני. מצב זה הינו הפריצה הגדולה של השגרה, על ידי 'ה-לא שגרתי' המעורר בנו כאמור כוחות נעלמים ופנימיים, 'חושך שלמעלה מאור' (כזכור: 'חושך' זה, מתייחס למצב של הנעלם וחבוי בנו מצד הכוחות העצמיים שאינם בגלוי בחיי השגרה).

כאשר נבא לחשוב כיצד ניתן לתרגם אל תוך השגרה הבאנלית מצב של התעוררות הכוחות הפנימיים החבויים בנו, גם ללא מצב או אירוע 'חריג' ולא שגרתי, נידרש למצוא דרך בה ועל ידה ניתן להחדיר אל ובחיי השגרה הדומה 'לחושך', את הכוחות הנעלמים הפנימיים שבנו המתגלים במצב 'הלא שגרתי'. לשם כך נדרש כוח בדמות יצירתיות שבה ועל ידה ניתן להחדיר את ה-'לא שגרתי' לחיי השגרה, כפי שזה בא לידי ביטוי בחיי היום יום וכדלהלן.

החדרת וגילוי כוחות הנפש הפנימיים המתגלים במצב לא שגרתי אל ובתוך השגרה על ידי יצירתיות!

יצירתיות היא יכולת חשיבתית המובילה את האדם למקוריות תכליתית, היצירתיות היא תהליך פסיכולוגי המפיק רעיונות הולמים ומקוריים‏.

היצירתיות נשענת על גמישות חשיבתית המאפשרת חשיבה רב-ממדית ורב-כיוונית‏.  אחד המאפיינים המשמעותיים של חשיבה יצירתית הוא החדשנות שלה‏, להבדיל מדפוסי חשיבה נוקשים ומקובעים המתנגדים לארגון מחדש של עמדות שונות, הגמישות החשיבתית יכולה להוביל לרעיונות חדשים או להמצאת דרכים חדשות להתמודדות עם סיטואציות שונות.

מרכיב משמעותי של החשיבה היצירתית הינו בחינה חופשית של אפשרויות חדשות ללא חשש מכישלון. האדם היצירתי נשען על חוויית התנסות אישית שבה כבר פתר מספר בעיות בצורה יצירתית, באופן שגיבש אצלו ערך עצמי גבוה, מוקד שליטה פנימי ותחושת מסוגלות גבוהה בתחום היצירתיות.

הומור ויצירתיות מתבססים על חשיבה מקורית וקשורים זה לזה. בנוסף, מבחינה פסיכולוגית ההומור מסייע לאדם להתמודד עם מתחים בצורה נעימה ויעילה. באופן זה ההומור יכול להקנות לאדם את הביטחון הנחוץ לבחינת רעיונותיו באופן חופשי ויצירתי ללא חשש מכישלון כאמור. בהתאם לכך, נמצא ששימוש מוגבר בהומור מגביר את היכולת לחשיבה יצירתית‏.

 להפוך מטלה לחוויה על ידי 'יצירתיות נובעת', הבאה ממקום פנוי נפשית ורגשית! זה משמעותו של הביטוי העמוק 'יתרון החושך מן האור' דווקא במלא מובן המילה!

התבוננות במצב לא שגרתי בניסיון להבין את המצב, מאפשרת ופותחת הזדמנות חדשה להתייחסות אליו ולהתמודדות עמו. ישנה אפשרות להילחם בו, להיאבק בו עם אפשרות לנצח אם בכוח הזרוע, אם בכוח הדיבור, בסיוע של כוח המחשבה, אך גם קיימת אפשרות להפסיד. לעומת זאת קיימת אפשרות לנסות להפוך את המצב, מלא שגרתי לשגרתי, על ידי החדרת הלא שגרתי בשגרה.

כלומר: כאשר נכניס אל תוך מערך חיינו מצב בו הלא שגרתי עבורנו, יכול להיות שגרתי, יתאפשר מצב בו הלא אפשרי הופך לאפשרי, ויותר מכך הלא שגרתי הופך למאפשר ומסייע.

את זאת ניתן לפעול על ידי הפיכת 'מטלה לחוויה'. לשם כך נדרשת כאמור יצירתיות הכוללת: גמישות חשיבתית, פתיחות לשינויים, מוקד שליטה פנימי, תחושת מסוגלות, והומור כחלק מתהליך השינוי הכללי.

נשתמש בדוגמא של חיי שגרה באנליים בעבודה (לעיל): אדם המסיים יום עבודה עם כלל החוויות והקשיים המתלווים לה, יכול לחיות את השגרה הזו כל ימי חייו ולא לשנות בה מאומה לטוב ולמוטב. אמנם כאשר מתעורר קונפליקט החודר לחיי השגרה הללו יתכן שכתוצאה מכך יחולו שינויים, הם יכולים להיות קטנים וחסרי משמעות אך הם יכולים להיות גם גדולים ורבי משמעות, תלוי באופי הקונפליקט והשפעתו עליו.

אך אילו אל תוך חיי השגרה הללו נכניס את 'ה-לא שיגרתי', את היצירתיות החשיבתית על שלל מאפייניה, ויחד אתה נכניס שינוי ולו הקטן ביותר אל תוך השגרה היום יומית, פתאום נחווה את השגרה כלא שגרתית, כחדשה, כרעננה, כמרחיבה את מעגל האפשרויות עבורנו

ומאפשרת לחוות את השגרה יחד עם שלל האתגרים שהיא מביאה לנו 'ומשליכה' אותנו אליהם, כמיטיבים, כמאפשרים, כנינוחים, כאחרים.  

אתן דוגמא קטנה לכך ממקרה אליו נחשפתי שחזרתי מאחד מימי העבודה השרביים החמים והלוהטים בקיץ שנה שעברה: קבוצת ילדים עמדה לה באחד הצמתים הגדולים מרכז הארץ, בפקקים הגדולים של שעות אחה"צ בחום של 37 מעלות, הנהגים עצבניים, צופרים מקללים וכו', והנה ברמזור הקצר ניגשים אליהם ילדים עם שתייה קרה ופרח כלנית אדום בודד, חיוך רחב על שפתותיהם ומכבדים את הנהגים. דומני שאירוע זה נחרט בלבי כחוויה כל כך שונה  כל כך מאפשרת ומיטיבה, חוויה שהוציאה את הנהגים מהשגרה הבנאלית ופרצה אותה לחלוטין על ידי מעשה קטן כל כך אך משמעותי לאין שיעור. אירוע שהפך את החוויה הקשה 'המטלה' למאפשרת ומיטיבה 'לחוויה'.

אפשר לקחת שלל דוגמאות מחיי היום יום בהן ניתן להחדיר אל חיי השגרה את הלא שגרתי ולפרוץ אותה על ידי דברים קטנים אך משמעותיים.

 ניקח את הליצן הרפואי בבת הרפואה כדוגמא 'להפיכת מטלה לחוויה' פרצוף אחד קטן שמוציא מהחולים פרץ של צחוק או אפילו מעלה בהם חיוך קטן. את האשה המכינה עבור בעלה משהו קטן אך אהוב עליו וייחודי לו בתפריט ארוחת הצהריים לאחר שובו מן העבודה עייף ורעב. הבעל שמכניס בבוקר לתיק של אשתו חטיף שוקולד בין החפצים השונים ומפתיע את אשתו בחשיבתו עליה עם משהו קטן אך משמעותי עבורה בכך שהוא רואה אותה, מעריך אותה וחושב עליה. הילדים הקטנים והמתוקים המכינים לאבא ואמא ציור בדמות 'קשקוש ילדים' עם לב ענק 'ועקום' אמא אבא אנחנו אוהבים אתכם, כמה חמימות טוהר תמימות יש במעשה קטן זה בכדי לשבור את לבנו ולהתרגש.

אפשר למצוא את המהפך הקטן גם בתוך שגרת חיי המשפחה ביום יום, לדוגמא: הילד שיחק במשחקים החדר מבולגן, אפשר להיות הכי טבעיים ולומר חמודי בבקשה לסדר את החדר, ואז נשמע- אמא אין לי כוח, זה קשה מידי, תראי כמה חלקים מפוזרים על הרצפה, מאיפה אני אתחיל בכלל?  

 ישנה אפשרות לעזור לחמוד הקטן לעשות סדר בראש על מנת להקל מעליו את סידור החדר בכך שנמיין את המשחקים על שלל גווניהם לקבוצות קבוצות ובכך נסייע לו ולו במעט.

אך ישנה אפשרות שתהפוך את המצב לחלוטין: להיות שותפים פעילים במשחק וליצור אתגר חוויתי בסידור החדר. כלומר: רגע או שתיים לפני שניגשים לקטנטן ודורשים את סידור החדר, נהפוך לשותפים פעילים במשחק שלו, פשוט נשחק אתו, אפשר להוסיף אלמנט של שעשוע וכיף למשל שיחקנו בלגו יחד סיימנו לבנות בית מפואר, אנחנו רוצים לסדר ולהחזיר למקום נוסיף גימיק משלנו, לפני הפירוק והסידור, ננסה להיכנס לבית עם הגוף מה שיכניס אלמנט של הומור, הבית התפרק שנינו צוחקים והשלב הבא כבר מתחיל אוספים ונהנים יחד.

הדרך של 'להפוך מטלה לחוויה', הינה 'יצירתיות נובעת', הבאה ממקום פנוי נפשית, ממקום רחב נפשית, מבין, מכיל, אוהב, ומאפשר מה שיוצר שינוי אצלנו בדמות: גמישות חשיבתית פתיחות לשינויים, מוקד שליטה פנימי, תחושת מסוגלות, והומור שופע.

בדרך זו נוכל להחדיר אל תוך חיינו את הלא שגרתי ולהפוך אותו לשגרתי עבורנו, לעורר את הכוחות הפנימיים אל תוך ובחיי השגרה גם בזמן שגרה, ובמילים של תורת החסידות 'להפוך את החושך לאור על ידי החושך שלמעלה מהאור', זהו יתרון החושך מן האור במלא מובן המילה!

כעת נוכל לחבר את הקצוות מפרשת השבוע אל חיינו כעת בשעת מלחמה מורכבת וקשה מנשוא שכזו ומה שהיא מזמינה עבורנו.

התורה מספרת לנו ורוצה ללמד אותנו פרק מאלף בתולדות עם ישראל ועל צניעותן של נשות ובנות ישראל דווקא מהמקום הכי מורכב והמצב הכי קשה בו היה נתון עם ישראל שעבוד מצרים הנורא והאיום שאיים להשמיד את עם ישראל היה לא תהיה.

התורה מלמדת אותנו שצמיחתה של הנהגה טובה בנפש האדם ואימוץ מידת הצניעות נולדה לה דווקא במקום הכי חשוך שיש בעולם ובחיי האדם!

התורה רוצה ללמדנו כשדוחקים את נפש האדם 'לפינה' ומאיימים על הדבר הקדוש והערכי לו  ביותר, הוא יעשה הכל, אבל הכל כדי לגלות את נאמנותו למי שאליו הוא שייך!

בעצם מעשה הכפייה האכזרי אנו מגלים תעצומות נפש אותם לא הכרנו ועליהם לא ידענו שקיימים אצלנו לפני כן!

יתרון האור הבא מן החושך הנו ביטוי מהותי ליכולת שלנו לגלות שהחושך הנוכח בעולם איננו באמת מציאות אמיתית שביכולתה לאיים עלינו או להפחידנו. החושך אמנם ניכר היטב בשעות הקשות הפוקדות אותנו, אך אין בו ולא היה בו אף פעם יכולת קיום עצמאית וממשית בפני עצמה!  

החושך ניכר ונראה לעיננו רק כאשר אנחנו מאפשרים לו לתפוס מקום של כבוד במרחב החיים שלנו! ברגע שנתייחס אליו כמצב חולף ועובר שפקד אותנו בשעת משבר, ונתאמץ לגלות את האור השוכן בתוכו, נגלה שהחושך לא באמת מציאות שלילית היכולה להעיב על חיינו, אלא אירוע חולף שאנו צריכים לעבור דרכו בכדי לגלות את האור הנסתר השוכן בתוכו! 

גם המצב הקשה בעקבות המלחמה הנראה שנכפתה עלינו, בו אנו נתונים כעת, הנו אחד מאירועי החושך אמנם זה חושך כפול ומכופל המעיב על חיינו בצורה לא רגילה ואף קשה מנשוא, אך בתוך החושך הזה שוכן לו וממתין לנו אור גדול ועצום הממתין שניגש אל הערפל החשוך המכסה עליו ונגלה אותו בתוכו!

דווקא המצב החריג והלא שגרתי בו אנו נתונים כעת מעורר בנו את הכוחות החבויים אצלנו בעצם הנפש, בדוגמת 'החושך שלמעלה מהאור'. על ידי החדרת וגילוי כוחות הנפש הפנימיים המתגלים במצב לא שגרתי אל ובתוך השגרה על ידי יצירתיות נובעת.  תפקידנו להפוך מטלה לחוויה על ידי 'יצירתיות נובעת', על ידי מציאת המרחב המאפשר בתוכנו הבאה ממקום פנוי נפשית ורגשית, בכך נזכה לגלות את משמעותו של הביטוי העמוק 'יתרון החושך מן האור' דווקא, במלא מובן המילה! בגאולה האמיתי והשלימה תיכף ומיד ממש.

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה