ממטרים עזים ירדו באיזור המרכז בסוף חודש שבט תשפ"ד. השמים נצבעו בצבע אפור, וגשם עוצמתי סימן כמו פסים אלכסוניים בדרכו לאדמה.

היה זה עבורי איתות ברור, שיבצר מאתנו להגיע לשמחת ברית המילה לנכדנו שיחי' , שאמורה להתקיים בשבת. כתבתי על כך לרבי ביום חמישי והנחתי בכרך "איגרות קודש". יום אחד בלבד עבר, והנה להפתעתי הרבה אני מבחינה, שהשמים בהירים. הגשם פסק לחלוטין וקרני שמש מאירות את היקום. היה זה מהפך מפתיע שאליו לא התכוננתי. יום שישי. שבת בפתח. אנחנו צריכים אם כך בזריזות מירבית לצאת לדרך.

עד שסיימתי לערוך סבב טלפונים לוודא, שימצא עבורנו מקום לינה בשבת, נס בפני עצמו, והנה השעון מראה שמאוחר. אל האוטובוס היוצא לצפון, לא נספיק להגיע בשעה היעודה.

החלטנו "להוריד יד מהלב" ולקחת "דרייבר" . נסיעה שאורכת כשלוש וחצי שעות ! ומחירה בהתאם. אך מדובר באירוע מיוחד. ברית מילה לנכד. עודדתי את עצמי, שלא אצטער על הסכום הנכבד שנצטרך להפרד ממנו…

הנהג הנחמד הגיע ואנחנו אמונים על דברי הרבי. שהכל בהשגחה פרטית מדויקת. זמן רב עמד לרשותנו כדי לנצל אותו ל"מבצעים" עם הנהג.

התחלנו במבצע "אות בספר התורה הכללי לאחדות ישראל". המשכנו במבצע "אות בספר התורה לילדי ישראל" . הנהג הסכים לשתף פעולה. קנה אות הן לעצמו והן לאחיינים הצעירים, בספרי התורה המיוחדים הללו. הוא סיפר, שאחת מקרובות משפחתו הנשואה, עדיין לא ניפקדה בילדים.

הצעתי שימסור לאמו שתתקשר אלי על מנת לספר לה, שבמקרים כאלה הרבי המליץ על בדיקת תפילין ומזוזות ודקדוק בדיני טהרת המישפחה. והנה, הדרך חלפה במהירות ובנעימים. ברוך השם הגענו אל היעד. הודנו לנהג וניפרדנו ממנו בלבביות בברכת; "שבת שלום"!

ברוך השם, זכינו להשתתף בברית המילה. ויהי רצון שיגדל להיות חסיד, ירא שמים ולמדן. מקושר לרבי בלב ובנפש בבריאות ובשמחה.

יום ראשון הגיע. להפתעתי הרבה מאד, אמו של הנהג מתקשרת אלי. היא משתפת אותנו בכאב, שסילקו את בנה הצעיר מהתלמוד תורה בשל איחור קל. היא ביקשה את עזרתנו לכתוב לרבי ולבקש את ברכתו הקדושה, שיחזירו אותו ללימודים. בנוסף היא סיפרה , שיש לה בן גדול שתורתו אמנותו, אך הוא רווק בוגר, שעדיין לא זכה להתחתן.

לא נלאה את הקוראים הנכבדים, בתאור צערה העצום של האם אותו חשה, כשסילקו את בנה מהמוסד. ואת כעסו של מנהל התלמוד תורה כשגילה, שהאם במצוקתה כי רבה היא, הלכה לשוחח בנושא הכאוב עם רב הישוב שלהם.

כתבתי לרבי ובקשתי את ברכתו הקדושה בענינו של הילד. שמתי בכרך "איגרות קודש", לא לפני, שהאם קיבלה על עצמה החלטה טובה. להגיד פרקי תהילים דווקא לפי השיעור תהילים שנהוג בחב"ד. לפי יום בחודש. וזאת לפני כל פרקי התהילים שהיא נוהגת להגיד.

ובנוסף קיבלה על עצמה כנהוג בחב"ד, להגיד את הפרק האישי בתהילים של כל אחד מילדיה. וכמו כן, הדריכה את הילד, שהתחיל לתת כל יום כמה פרוטות לצדקה בבוקר, כבקשת הרבי.

צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים. ברכת הרבי הושיעה אותם. המנהל קרא להם להגיע אליו. הוא כל כך כעס על הילד, שאפילו לא הביט בפניו, אך הסכים להחזירו ללימודים.

עוד מספר ימים חלפו והאם מתקשרת בשנית לגבי הבן הרווק. היא מדרבנת אותי לכתוב גם עבורו לרבי.

הצעתי לה לתרום לזכותו לבית חב"ד אבן יהודה והיא הסכימה. השתדלתי לעשות את השליחות שזכיתי בה בברכת הרבי "אזכיר על הציון" כיו"ר בית חב"ד הנ"ל. כתבתי לרבי מכתב נוסף, גם עבור הבן הרווק.

ביקשתי את ברכתו הקדושה, שימצא את הזיווג הטוב והמתאים בקרוב ממש. את המכתב הנחתי בכרך " איגרות קודש" של הרבי.

עברו עוד מספר ימים.

האמא המסורה צילצלה אלי ונשמעה שוב לחוצה. הצעתי לה, להוסיף על עצמה עוד משהו טוב ממבצעי הרבי. לצאת למבצע נש"ק לזכות זיווג טוב ומתאים לבן הרווק המבוגר.

היא ב"ה אשה עם לב יהודי חם. היא יזמה לצאת עם אשה נוספת בעלת רכב. הן חילקו נרות שבת לבנות, שאינן שומרות לעת עתה את מצוות התורה.

יום שישי הגיע. כז' אדר ב' תשפ"ד. צילצול הפל שלי נשמע היטב בסלון ביתנו. על הקו היתה האם שהודיעה לי הפעם בקול נירגש, "ברוך השם אתמול הבן סגר שידוך".

התרגשתי מאד ! חישוב מהיר ערכתי. התברר לי לשמחתי שתוך חודשיים בלבד הבן הבוגר נהיה חתן.

ברוך השם ברכת הרבי התקיימה בשני הבנים.!

בדידי הווה עובדא.

טמה חורושוכין