שלום לכולם

אנו עומדים בסוף השבוע ה-36 למלחמת הקיום על ארצנו עמנו ותורתנו הקדושים.

השבוע החולף מאז היוודע על שחרורם של 4 החטופים הפגיש אותנו עם הייחודיות שלנו כעם, השמח וחש את שמחת אחינו ואחותנו ששוחררו מהשבי במבצע נועז על גבול הבלתי אפשרי של חיילנו האהובים והיקרים שמוסרים נפשם על הגנת עם ישראל ארץ ישראל ותורת ישראל.

אחד הפרטים שהתפרסמו משחרור החטופים היה, כאשר הגיעו לחלץ את נועה ארגמני. החייל הלוחם מיחידת הימ"מ שחילץ אותה פנה אליה מחלון הבית והחדר בו שהתה עת שטפה כלים בשבת בבוקר החילוץ והפתע אותה "נועה זה צה"ל באנו לחלץ אותך". נועה תיארה שהייתה בהלם ולא ממש הבינה מה קורה כאן, היא חשבה שזה סתם מתיחה של החאמס, אך החייל חזר ואמר לה באנו לחלץ אותך זה בסדר אם אקח אותך על כתפיי? לנועה ההמומה 'נפל האסימון' ואז היא ענתה כן, כן בטח!

אחד הדברים המרגשים ביותר בסיפור הנועז הזה שנגע בי היה הרגע בו החייל שאל את נועה: 'זה בסדר אם אקח אותך על כתפיי'? כנראה שאין מי מאתנו שלא מודע למשמעות ויוקר הזמן במבצע שכזה, אך בכל זאת כדי לסבר את האוזן ננסה לתאר לנו את אותן שניות ה'זהב' במפגש הזה פנים אל פנים של נועה והחייל שבא לחלצה.

המשימה שהוטלה על הלוחם עליו הייתה, לחלץ את נועה בשלום. כל שנייה של עיכוב מסבכת את מבצע החילוץ ומסכנת את חייו ואת חייה של נועה. אך הוא כאדם רגיש בעל ערכים יהודיים אנושיים לא מתבלבל.

מדובר כאן על בחורה זרה לו, שאין לו היכרות מוקדמת עמה, הוא איננו קרוב משפחתה, מכר, ידיד, או חבר, פשוט חייל אמיץ שנפגש אתה לראשונה בחייו, פונה אליה בשיא הרגישות ושואל ברגע הכי קריטי והכי לחוץ בחייו, כאשר הוא מבין ויודע איזו אחריות 'רובצת על כתפיו' תרתי משמע, רגע לפני הוא שואל 'זה בסדר אם אקח אותך על כתפיי'?

זו התגלמותה בעיניי של הנפש האצילית שלנו כחברה וכעם!

בכדי להבין יותר ולשפוך אור על תופעה אנושית זו אנסה לגשת אל הסוגיא הרגישה הזו כפי שניבטת מפרשת השבוע מנקודת מבט יהודית תורנית חסידית ופסיכותרפית!   

'פרשת סוטה' הנה הזמנה: להתבוננות על הקשר ועל הנאמנות שבקשר בין בני הזוג, הנובעת מהבנה שקיים קושי אמיתי ביכולת לקיים קשר אינטימי ביניהם!

השבוע נקרא בפרשת נשא

אחד הנושאים היותר מורכבים בפרשתנו נוגע בפרשה שקיבלה מקום מכובד בפני עצמה בתורה הקדושה המכונה 'פרשת סוטה'- בפרשה זו נפרס לפנינו דיון מעמיק אודות אישה שנחשדה על ידי בעלה בהתייחדות עם אדם אחר וזר וכיצד ואיך התורה מכוונת אותנו להתמודד עם סוגיא מורכבת שכזו.

זה נושא שכולנו פחות אוהבים לדבר עליו ובצדק זהו נושא אישי ואינטימי שבין איש לאשתו והיה מתאים שסוגיא זו תידון בינם לבין עצמם בסיועם של רב מורה הוראה ואנשי מקצוע, לשם מה יש צורך בכלל לדבר על נושא שכזה בפורום כל כך ציבורי, מעל דפיה של התורה הקדושה?

בהתבוננות ראשונה אכן הסוגיא והדיון בפרשה אינטימית שכזו גורמת לכל אחד מאתנו להרים גבה, אבל בהתבוננות מעמיקה קצת יותר נוכל לגלות שהצורך לדון בסוגיא מורכבת שכזו דווקא פותח לפנינו צהר לדרכה המופלאה של תורתנו הקדושה בהתייחסה לסוגיות מורכבות ואינטימיות שבין אדם לחברו ובין איש לאשתו.

'פרשת סוטה' הנה הזמנה: שנועדה לבני זוג להתבוננות על מהות הקשר ביניהם ועל הנאמנות שבקשר שביניהם הנשענת על ההבנה שקיים קושי אמיתי ביכולת לקיים קשר אינטימי בין בני הזוג!

אינטימיות: הנו מצב ועמדה נפשית בה אדם מסוגל להתקיים ולקיים קשר במרחב בין אישי ולחוש את האותנטיות שבקשר הנובעת ממנו בבטחה ובנוחות לחשוף את עצמו ואת נבכי נפשו מבלי לחוש אבוד במרחב!

היכולת לקיים קשר אינטימי נשענת על יכולת לקיים קשר בין אישי עם כל אדם שהוא בעולם אך בעיקר ביכולת לשהות בקשר הזה במרחב אינטימי הדורש ממני חשיפה נפשית-רגשית ופיזיולוגית!

מהותו של דיון שכזה בא להבהיר לנו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: התורה לא חוששת לדבר על נושאים רגישים ואינטימיים ככל שיהיו, כאשר היא רואה שלפניה מונחת סוגיית המוגנות האישית והאינטימית שלנו התורה תעשה הכל, אבל הכל בכדי להעניק לנו ביטחון קיומי ואישי שישמור עלינו! על הקשרים שלנו, על הזוגיות שלנו, על שלום הבית שלנו, על שלום שבין אדם לחברו!

ככל שנעמיק בסוגיא זו נבין עד כמה הצורך לחדד עבורנו את ההתנהגות היהודית, התורנית, האנושית המוסרית בנושא כל כך רגיש ועדין הנה קריטית בכדי לאפשר לנו לקיים חיים מאושרים ובטוחים האחד לצד השנייה!  

הסוגיא של 'אישה סוטה' באה לחדד עבורנו את משמעות הנאמנות בקשר הזוגי האמורה להתקיים בין איש לאשתו. ולא שלא נבין נכון התורה לא פונה כאן לאשה, שבמקרה זה נחשדת על ידי בעלה שהתייחדה עם אדם זר.

התורה פונה לזוג החיים יחד ומכוון אותם איך לשמר את נאמנותם האחד לשנייה מצד מחויבותם האחד לשנייה!

מצב זה יכול להתאפשר על ידי שימור הנאמנות האחד לשנייה המבוססת והמתבססת על קשר אינטימי עמוק ביניהם, המבוסס על אמון עמוק, המעניק להם ביטחון קיומי בקשר ביניהם ומאפשר את חייהם זה לצד זו בשמחה ובאושר!

התורה ב'פרשת סוטה' פונה לגבר ופורסת בפניו את הדרך להתמודדות עם מצב רגיש בו התערער אצלו האמון באשתו.

הדבר הראשון שעליו לברר מה קרה והאם קרה? רק לאחר שהתברר שאכן קרה הדבר אפשר לברר איך זה קרה? על מה זה יושב ? אך בעיקר בניסיון להבין את משמעותה של התנהגות זו מצידה של אשתו ומה היא מספרת לו?

אדם המעוניין 'לחפש את אשתו'- (תרתי משמע), 'לרגל' אחריה, לבדוק אחריה ואחר מעשיה, להטיח את האשמותיו בפניה, לא רק שלא ימצא מענה ומזור לבעיותיו, להיפך הוא ימצא אישה שתתרחק ממנו ותחפש את המקום ואת האדם שרואה אותה, שמבין ללבה, שחושב עליה שרוצה בטובתה, לא את זה שמחפש אותה, ושאת כל מרצו וכוחו מפנה הוא בכדי להוכיח ולתפוס את אשתו בקלונה! להוקיעה ברבים ולבישה!

הדבר הראשון במעלה והחשוב מכל הוא שנדע ונזכור שהתורה מעניקה את זכות החפות מכל, לכל אדם ומכירה בתום ויושר לבו ובניקיון כפיו ומעשיו כל עוד לא הוכח אחרת! התורה דורשת לעשות הכל, אבל ממש הכל בכדי לברר את העובדות. רק לאחר בירור מקיף ומעמיק התורה נוקטת עמדה כלפי כל אדם באשר הוא!

לאחר מכן אנו ניגשים להבנה ולחקירה מעמיקה בניסיון להבין מה לא התקיים בקשר כפי שהיה צריך להתקיים ואפשר את המצב הזה בו נאמנותם של בני הזוג האחד בשנייה התערערה ונפגעה עמוקות?!

הדבר הראשון לבדוק במצב שכזה הנו מה המניע ומהי המשמעות העומדת מאחורי מעשה שכזה? לא בניסיון להתחקות האחד אחר השני, אלא בכדי להבין ללבו ונפשו של השני! כאשר אנו מגלים רצון להבין ללבו של האחר, אנו מגלים את הקשר העמוק השורר ביננו, המבקש להיפגש ולהבין מה עובר עלינו?, מה קורה לנו?, מה הצורך שלנו? ממקום משמעותי עליו נשענת היכרות שלנו!

היכולת להבין את הצורך עליו נשען המעשה הנו הדבר המשמעותי ביותר בגשתנו לפתור כל בעיה או קושי אליו אנו נקלעים בחיינו!

הבנת הצורך העומד מאחורי המעשה מעניק לנו ויוצר אצלנו מרחב מאפשר להמשיך לקיים את הקשר העמוק הקיים ביננו ועליו נשענת אהבתנו ומשם הדרך לגעת בלבו של הזולת קצרה!

הזולת חש את המפגש עמו, מה או מי בא לקדמו: הביקורת, השיפוטיות, האשמה, או הרצון להבין ללבו באמת בניסיון להתחקות אחר המשמעות והצורך שהניע אותו במעשה שעשה ולסייע לו להתמודד ולהתגבר על הקושי אליו נקלע!

אנחנו לא מקילים ראש בעצם המעשה או עושים הנחות למישהו בכך שאנו בוחרים לגשת למקרה בתבונה אנושית המעניקה לנו את המרחב הנפשי והרגשי לפגוש את האדם מהמקום בו הוא זקוק לנו ומשם אנו באים לפגוש אותו!

אנחנו יכולים לנסות להטיח בו את כל מה שרק עולה לנו ממוחנו ולבנו ולהשתלח בו כמה שרק נרצה, רק שלאחר מכן כבר לא יהיה שם את השותף שישמע את כל קיתונות הביקורת, השיפוטיות והאשמה שהטחנו בו!

הדרך לגשת ללבו של הזולת עוברת בשביל האנושי הרואה את הזולת האהוב בדיוק כפי שהיה כאן רגע לפני שחטא, פשע או עשה מעשה שלא יעשה!

מהותו של קשר לא יושב על רגעי הנוחות בה אנו רוצים מעוניינים או פוגשים בפועל את הזולת! קשר נועד גם לרגעי משבר בהם אנו מוצאים את עצמנו חסרי אונים, מבולבלים, שלא יודעים מה לעשות חוץ מלהשתגע!

רגעי המבחן בהם הקשר עומד בפני שבר, הנם הרגעים המהותיים והמשמעותיים בקשר! דווקא ברגעים אלה ניתן לזהות את מהות הקשר ועל מה הוא יושב: האם רק על הנוחות והאינטרסים האנוכיים שלי או גם על אכפתיות, ואהבה בלתי מותנים שפוגשים את הזולת כאשר הוא מועד ונופל לבור עמוק!

הזולת אף הוא מחכה לראות כיצד נגיב למעידה שלו? מה נעשה עכשיו? אך בעיקר האם נמשיך לאהוב אותו ללא תנאי!?

תפקידנו למצוא את הדרך לעורר בנו את האהבה החבויה בנו על ידי התבוננות אמיתית על הקשר הקיים ביננו ומשם לנסות ולהבין מניין נובע המעשה אליו נקלע חברנו או בן/בת הזוג שלי?

אחד הדברים המסייעים לכך הנו: הרגע בו בחרנו לבסס את הקשר שלנו ולהפכו לקשר מחייב עת עמדנו תחת החופה והחלטנו יחד להקים בית נאמן בישראל בית שיהיה בניין עדי עד המבוסס ומכונן על יסודי התורה והמצווה כפי שהם מוארים במאור שבתורה זוהי תורת החסידות!

רגע בו הבנו את מה שאף אחד לא יכול להבין חוץ מאתנו, שהשייכות שלנו זה לזו והקשר שלנו הנם שמימיים.

אני רוצה לשתף בדוגמא מהקליניקה שתשפוך מעט אור על הדרך בה בחרנו יחד (אני ובני הזוג) לגשת למקרים מורכבים שהתגלו בן בני זוג (כמובן שכל פרט מזהה של המטופלים לא קיים כאן, והכל בהסכמת ובאישורם המפורש של מטופלי!).

לא אחת (ממש לא אחת) אני מתבקש לסייע במקרים בהם הפנייה באה אלי או מהבעל או מהאישה. כאשר הגבר פונה הוא בדרך כלל מתוודה על כך שנפל בצפייה בתכנים מורכבים ואינטימיים מעוותים ומבקש עזרה. כאשר האישה לעומת זאת פונה ניכרת בדרך כלל הבהלה מורגשת בקולה של האישה, אך בעיקר אפשר לשים לב לחוסר אונים בו היא נמצאת ומתחננת לעזרה.

אחד הדברים הראשונים שאני מקפיד לעשות מיד בתחילת המפגש או השיח עם בני הזוג זה הנרמול לחוויה!

אני מסביר ופורש את התובנות הנובעות מהתיאוריה הטיפולית המקצועית הדנה במהות ובמשמעות הבעיה ככל שהיא נשמעת או נחווית כקטסטרופה לא פחות, בטח בקרב המגזר החרדי. 

אני אתאר בקצרה את התובנה המשמעותית ביותר בעיניי להסבר התופעה ונרמולה על מנת להגיש סיוע לבני הזוג ולהרגיעם עד כמה שניתן.

משמעות הבריחה לצפייה בתכנים מעוותים יושבת על הקושי הראשוני לקיים קשר משמעותי אנושי ואינטימי מצד אחד מבני הזוג במקרה זה הנו הבעל.

שאני אומר אינטימי בקשר כוונתי להמשגת המונח הרחב 'אינטימיות' – המבטא כאמור את משמעות הקשר הבא לידי ביטוי ביכולת לקיים קשר במרחב הבין אישי ביניהם תוך חשיפה אישית נפשית רגשית ופיזיולוגית.

בין היתר נוכל לצפות בקשר שכזה הבא לידי ביטוי במחוות וג'סטות בסיסיות המתקיימים בין בני אדם המקיימים ביניהם קשר אנושי.

בקיום קשר עין ביניהם, מחמאות, שהייה האחד לצד השני במרחב בו נדרשת מהם קרבה לבבית, נפשית ורגשית בשיח ביניהם, ביכולת להביע אהבה ביניהם:

 במחשבה- האחד על השני, כשאני חושב טוב על בן/בת הזוג שלי

בדיבור: היכולת לשתף את בן/בת הזוג שלי בדיבורים טובים האחד על השנייה.

במעשה: לחבק ולהרעיף אהבה בחום ובקרבה פיזיולוגית ביניהם.

ומשם אנו יכולים להתבונן ולהבין את מהות הקשר ביניהם כאשר הם נדרשים לקיים יחסי קרבה ואישות ביניהם.

הפחד והחרדה המשתקים הגורמים לבריחה מצדו של הבעל למרחב בו הוא מנסה למצוא מקום בו הוא יוכל למצוא תחליף לקיום קשר אנושי, משמעותי ואינטימי, מובילים אותו לאשליה לא מודעת שבמרחב בו קיימים תכנים מפצים מעוותים ניתן לקיים רגעים של קשר משמעותי ואינטימי גם אם הוא רק וירטואלי משום שהמוח מוצא דרך להפיק את אותה תחושת חוויה אשלייתית של מרחב וקשר אינטימי בו הוא מוצא נחמה רגעית.

שכן ככל שהבריחה למרחב הווירטואלי נמשכת התופעה רק הולכת ומחריפה עם הזמן, משום שהיא לא באמת מהווה פתרון לבעיה, להיפך היא מחריפה אותה בכל פעם מחדש בו הבעל מנסה להסתתר מאחורי תכנים ווירטואליים שיעניקו לו את האשליה שהוא מסוגל להתמודד עם מרחב אנושי ואינטימי בקשר זוגי!

והדבר החשוב בסיפור הזה איננו רק חוסר היכולת של הבעל להיות, לחיות ולקיים קשר אינטימי משמעותי בזוגיות!

הקושי המשמעותי האמיתי הנו בכך שהגבר לא מסוגל לקיים קשר משמעותי ואינטימי גם עם חבריו לחיים!

הקושי נשען על חרדה בין אישית, הנובעת ממשבר בין אישי עם אחד מהדמויות המשמעותיות בחייו, הורים, דמות סמכות, חברים, איתם הוא חווה משבר אמון בקשרים הבין אישיים אותם קיים לאורך חייו ושנות ילדותו המוקדמות!

והפתרון לכך עובר בעיבוד נפשי ורגשי של אותן חוויות עם אותן דמויות משמעותיות בחייו, איתן הוא חווה את המשבר הראשוני והמשמעותי אתו הוא מתמודד כעת בדמות קושי משמעותי ראשוני לקיים קשרים בין אישיים משמעותיים ואינטימיים!

חשיבות ההתבוננות על משמעות הקושי המאוד מבלבל והמסעיר בין בני זוג המתמודדים עם משבר זוגי בעקבות קושי מסוג זה שתיארנו בו הבעל המתמודד עם קושי לא מודע ושואל את עצמו, מה קורה לי? מדוע אני נמשך ומתמכר לתכנים כל כך מורכבים ומעוותים? שאלות אלו לא נותנות לו מנוח והוא מוצא את עצמו אבוד, בודד ומתוסכל עם קושי שהוא לא מעז לשתף בו אף אחד בטח שלא את אשתו, הוא מתבייש במעשיו ובעצמו ואף מפנה אצבע מאשימה כלפי עצמו בכך שהוא זה שאשם במה שקורה לו כעת ובכך שהוא ממיט אסון על חייו ועל חיי הזוגיות שלו ועל חייהם של משפחתו במעשים אלו! 

האשה אף היא מתמוטטת מבפנים ולא מבינה מה קרה לבעלה האהוב? מדוע הוא מתעסק עם תכנים מעוותים אלו? מה עובר עליו? מניין נובע 'השיגעון' הזה? מה זה אומר עליו? מה הוא הסתיר ממני כל התקופה הזו? מה עוד הוא מסתיר ממני? האם אפשר עוד לסמוך עליו בכלל?…

את ההתמודדות הזו אפשר וחייבים לפתור על ידי התבוננות כאמור במהות הבעיה והתבוננות לאן היא מפנה אותנו ומה היא מספרת לנו על הבעל שנפל לשאול תחתית?

כאשר העיסוק יהיה בנרמול של התופעה לא בכך שנגמד את עצם התופעה! אלא בכך שנדע איך נכון להתבונן, להביט בה ולהתמודד עמה?! ובעיקר מה לעשות אתה?

זו סוד הזוגיות: להבין את האהוב, להביט עליו מנקודת מבט חיובית, לחשוב עליו טוב, לדבר עליו טוב, להתבונן על מהות הקשר שלנו, על הרגע בו חברנו יחד ובחרנו האחד בשנייה להיות בני זוג. זו דרך מאפשרת להתמודד עם רגעי משבר הנרגשים עלינו כגלי הים ומאיימים להטביע את ספינת אהבתנו.

מהות האמון בין בני הזוג הנה כאשר אין בהלה מהמתח הקיים והעולה בין בני הזוג כאשר עולים מתחים בקשר הזוגי!

אנו נוכל לראות את האמון המשפיע על הרוגע, ועל הסבלנות המתגלה ברגעי משבר ומאפשרת לאהבה ביניהם לדבר, לעיניים להעביר את המסר אני סומך/ת עלייך/יך! אני יודע/ת ובטוח/ה שנעבור את זה יחד!

כאשר האמון חזק ומבוסס בין בני הזוג, המשברים מהווים מקפצה בקשר הזוגי. האמון הנו המסר הסמוי העובר ביניהם המספר על הביטחון הקיים בקשר ביניהם, אך בעיקר על כך שטעות, נפילה, מעידה, משבר, עמוק ככל שיהיה לא מהווה תנאי לאמון הקיים ביננו וממילא לא ישפיע על עצם הקשר והאהבה השוררת ביננו!

זהו גם המסר אותו מעביר אלינו ה' יתברך דרך 'פרשת סוטה': הקשר ביננו נשען על האמון שלי בכם! אני אוהב אתכם לא בגלל מצבכם הרוחני, להיפך מצבכם כפי שהיה במצרים עת בחרתי אתכם לי לעם היה בכי רע שקעתם ב-מ"ט שערי טומאה, אלא בגלל מי שאתם! בחרתי בכם לא בגלל שאתם הרוב מבין העמים להיפך דווקא בשל היותכם המעט מבין העמים! לא בחרתי בכם בשל היותכם פופולארים ומבוקשים להיפך רציתי בכם כפי שאתם דווקא, למרות היותכם העם הנרדף על ידי אויביו, המדוכא והשפל מבין העמים, רציתי בכם בשל מי שאתם מעצם היותכם אלו שהכריזו בגאון נעשה ונשמע, כאשר כל העמים 'עיקמו את האף' ששמעו מה יש לי להציע להם!

תבונת הלב של אישה שמשאלת לבה היחידה הייתה הרצון העז לנצחיות הקשר עם בעלה!

מעשה באשה אחת מצידון שחיה עשר שנים עם בעלה ולא היו להם ילדים.
באו אצל רבי שמעון בר יוחאי ואמרו לו אין חפצים אנו להתגרש חלילה אך חפצים אנו בילדים וה' יתברך לא זיכנו עד הלום, כך שלא נותרה לנו ברירה אלא להתגרש על מנת לזכות בילדים משלנו. (בתקופה זו היו נוהגים שבמידה ובני הזוג לא נפקדו בילדים עד 10 שנים הם היו מתגרשים על מנת לזכות ולהביא ילדים לעולם, למרות הקושי העצום הכרוך בפרידה האחד מהשנייה בשל הקשר והאהבה הגדולה ששררה ביניהם).

אמר להם, "חייכם כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים זה מזה אלא מתוך מאכל ומשתה". הלכו ועשו כדבריו ערכו לעצמם יום טוב ושיכרתו יותר מידי. כיוון שנתיישבה דעתו, אמר לה: "בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בביתי, טלי אותו ולכי לבית אביך".

מה עשתה היא? לאחר שישן, רמזה לעבדיה ושפחותיה ואמרה להם: "שאוהו במיטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא". בחצי הלילה, נעור משנתו כיוון שפג היין, אמר לה: "בתי היכן אני נתון"? "אמרה לו בבית אבא". אמר לה: "מה לי בבית אביך"?
 אמרה לו: "לא כך אמרת לי בערב – 'כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך'?
אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך". הלכו אצל שמעון בר יוחאי התפלל עליהם ונפקדו בילדים.     (מדרש שיר השירים רבה א', פסקא ל"א).

הסיפור נוגע ומרגש כאחד משום ובעיקר בגלל איך שהוא נפתח: "מעשה באשה אחת מצידון ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה". רק לאחר מכן מתואר ששניהם באו להתייעץ עם רבי שמעון בן יוחאי מה נכון לעשות.

הסיפור נסוב על אישה חכמה ומופלאה שעוד טרם לכתה עם בעלה לרשב"י ידעה בלבה שהסיפור יסתיים בטוב. משום שהגישה שלה הייתה שונה מזו של בעלה!

היא נגשה באמונה תמימה שמכיוון שאין סיבה לפרידתם חוץ מכך שה' יתברך מנע מהם פרי בטן! דבר שאינו בשליטתם, כך שחייב לקרות נס שיוכל להשאיר אותם מאושרים יחד עוד שנים רבות.

חכמת ותבונת לבה היוו את ההבדל שבין לחיות אחד לצד השנייה, לבין לחיות האחד עם השנייה!

 היא אהבה את בעלה בכל לבה ונאמנותה לא הייתה מוטלת בספק אף לא לרגע, גם ברגע המשבר הגדול בחייהם, הרגע בו הם היו אמורים לקבל בהכנעה את העובדה שהם כבר לא יזכו כבר לפרי בטן, מה שיאלץ להפריד ביניהם. היא נשארה רגועה ושלווה, אך חדורת אמונה וביטחון למלא את משאלת לבם לזכות ולהמשיך לחיות יחד כזוג אוהבים.

ברגע שרשב"י ראה את נאמנותה ואת תשוקתה להישאר ולקיים את הקשר עם בעלה בכל מחיר גם אם לא יזכו להביא ילדים לעולם מהשיחה שקיים עמה, הוא החליט לאתגר אותם במטרה לבחון גם את הבעל ולראות את נאמנותם האחד לשנייה ועד כמה הם מוכנים ללכת רחוק וחפצים לקיים ולהנציח את הקשר ביניהם גם אם לא זכו להיפקד בפרי בטן!

האתגר אכן היה גדול, איך בכלל אפשר לקיים סעודה ולחגוג גירושין כפי שחגגו נישואין? אבל בהתבוננות מעט על העצה ניתן לראות איזו חכמת ותבונת חיים היו בה.

העצה החכמה והמופלאה שנתן להם רשב"י נועדה לעורר בהם את הקשר העצמי כפי שהיה בשעה בה נישאו זה לזה. כאשר יזכרו למה בחרו האחד בשנייה. כאשר יחיו את הקשר כפי שהיה על נשאו האחד לשנייה. זה כח עצום לשימור הקשר האותנטי בזוגיות ובכל קשר בחיינו!

בשלב זה כאשר היו הזוג בשיא החגיגה והרגש האותנטי בקשר ביניהם חי ובועט כבראשונה עת נישאו זה לזו האישה בתבונת לבה השכילה לנצל את ההזדמנות, את הפתח ואת הרגע שקיבלה כעת מרשב"י על מנת לקיים את הקשר ביניהם בכל תנאי גם אם זה אומר שיחיו את שארית חייהם יחד ללא ילדים, שכן באותו רגע לא חשבה על כך שהם יתברכו ויזכו לילדים!

בחכמתה הרבה ובתבונת ליבה הביאה את בעלה למצב נפשי ורגשי ועוררה בו את הרצון העז להמשיך ולקיים את הקשר ביניהם גם במידה ולא יזכו להתברך בפרי בטן.

  בכך שהביאה אותו לבית אביה הציבה וקבעה עובדה אותך אני לא עוזבת, עליך אני לא מוותרת!  גרמה שאף הוא החליט שהוא לא עוזב את הקשר הזה למרות שברור לו שלא יזכו כנראה לחבוק פרי בטן!

כעת ששניהם הביעו את רצונם להישאר יחד ולחיות אף אם לא יזכו בילדים נפתחה האפשרות הרוחנית בפני רשב"י לברכם שיזכו בפרי בטן באופן ניסי!

הרצון העצום של האשה בקיום הקשר יחד עם בעלה, הוא זה שהשפיע על גורל הקשר ביניהם ואף אפשר את המשכיותו ונצחיותו. יתרה מזו הוא אף שינה ושידד את מערכות הטבע עבורם בברכה לה זכו מאת רשב"י ונפקדו בפרי בטן באופן ניסי.

מעשה אצילי זה אפשר את המשכיות הקשר, ולא רק שהם זכו להישאר יחד ולחיות האחד עם השנייה כזוג אוהבים אלא אף להתברך בילדים!

כשהאדם מביע את נאמנותו ואת משאלת לבו לקיים את הקשר היקר לו מכל, מעומק לבו, ה' יתברך פותח בפניו שערי שמים ומברכו באופן של למעלה מדרך הטבע אך כפי שמתלבש בטבע.

 הקשר הבלתי מותנה שלנו עם בורא עולם מחייב את הרגישות האנושית לשמור האחד על השנייה בכל תנאי!

היכולת לעורר בנו את הרצון לקשר הקושר ביננו כעם וכחברה שנבחרו על ידי ה' יתברך היא זו המכריחה אותנו להישאר רגישים, אנושיים וערכיים דווקא בשעת לחץ או משבר, קשר ייחודי זה הוא זה  המשפיע על התנהלותנו בעולם ועל הבחירות אותם אנו מקבלים!

השמירה בה התברכנו על ידי ה' יתברך בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה), ובכל סיטואציה (נפש), מהווה את הבסיס למחויבותנו כלפי בורא עולם לשמור על עולמו, על מעשה ידיו, על הנבראים מעשה ידיו, שמים וארץ וכל אשר בהם בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה),  ובכל סיטואציה (נפש).

ה' יתברך רוצה שנראה עיין בעיין את מחויבותנו היהודית, האנושית, המוסרית באופן שבה הוא ברא את עולמו. כאשר ה' יתברך רוצה שהקשר האנושי הבן אישי יתבסס על רגישות אנושית ומוסרית האחד כלפי השני אנחנו חייבים לשמר את הקשר הזה בדיוק כפי שהוא רוצה.

מה שאומר שכאשר אנו נפגשים עם העולם סביבנו ומתמודדים עם שאלה של נאמנות ומחויבות כלפי בורא עולם ושמירה על עולמו, אנו מתכווננים ומישרים קו עם עמדתנו בקשר שלנו האחד עם השני.

כאשר מדובר בקשר זוגי, קשר שלמענו בחר ה' יתברך ואפשר את מחיקת שמו בכדי להשרות שלום בין אישי לאשתו, אף אנו צריכים לעשות הכל, אבל ממש הכל בכדי לקיים אותו בכל מחיר גם אם האתגרים עצומים, רגע לפני שנחליט שהגיע הרגע בו אנו נאלצים להיפרד!

שמדובר על קשר הורי כאן הרי צוונו על ידי בורא עולם 'כבד את אביך ואת אמך' המחויבות לקשר לא נשענת על שכלנו והבנתנו המוגבלת, אלא על קשר עצמי עם מי שהביאונו לעולם ואמונים על חינוכנו וגידולנו במסירות אין קץ, כך שאין תנאי לאהבה או לכבוד אותו אנו אמורים להעניק להם!

גם ברגעי משבר, ובתנאים בהם נוכל לטעון שאין לנו חלילה סיבה אמיתית לאהוב אותם בשל התנהגותם כלפינו ופגיעתם בנו, עדיין המחויבות לא נגזרת או מותנית בהבנתנו או ברגשותינו לקשר, אלא מכך שקשר זה הנו קשר עצמי בל ניתן לשינוי או פירוד לעולם! 

כשמדובר בקשר בין אחים זהו קשר דם, ואין ביכולתנו לערער עליו, אין לנו בחירה עליו, זהו מנת חלקנו וגורלנו אתו נולדנו ובאנו לעולם, כך שאנו מחויבים לעשות הכל, אבל הכל בכדי לשמר את הקשר ולהעמיק אותו על מנת לקיים קשר מיטיב בין אחים!

גם כאשר מדובר על קשר חברי אנחנו עושים ככל שביכולתנו לשמור האחד על השני ברגישות אנושית מתוך אכפתיות וערבות הדדית.

בטח שמדובר על קשר הנובע אך ורק מעצם היותנו עם שגורלו נקשר בגורל חברו, אנו חייבים אבל חייבים להזכיר לעצמנו בכל רגע נתון איך מקיימים את הקשר הזה מבלי לפגוע חלילה באף אחד, להיות רגיש, אכפתי ואמפתי, האחד כלפי השני, לגלות את המרקם האנושי השורר בינינו ולשמרו מכל משמר!

את  הביטוי לכך קיבלנו בשיעור מאלף מאותו חייל אלמוני לוחם הימ"מ בשעת וברגעי החילוץ הנועז והמסוכן, שאין לך זמן לחשוב או להרהר בשום דבר חוץ מלחשוב איך אני שולף את נועה מהבית ומחלץ אותה!

עוצר את כל הלחץ והמתח העצום בו הוא שרוי ומגלה את אישיותו האצילית בשאלה הכי רגישה אנושית ומוסרית נועה: 'זה בסדר אם אקח אותך על כתפיי'?

שנזכה ונהיה ראויים לייצג את בורא עולם בדיוק כפי שהוא רוצה שנייצג אותו כאן בעולמו הקטן

שבת שלום ומבורכת   

מאת מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה