שלום לכולם

אנו עומדים בסוף השבוע ה-37 למלחמת הקיום על עמנו תורתנו וארצנו הקדושים.

אחת ההתמודדויות עמה אנו נאלצים במצב ובתקופה כל כך מורכבת וקשה הנה 'החוויה' בה אנשים האמונים על שלומינו וביטחוננו מוצאים עצמם לעיתים קרובות לאחרונה עומדים ושומעים תלונות רועמות, ביקורות צולבת ומואשמים בהאשמות קשות כשלמולם עומדים לא אחרים מאשר אחינו ואחיותינו ומפנים אליהם את תלונותיהם, משפריצים את כעסם ומרמורם עליהם בכל דרך אפשרית מילולית ולפעמים אף פיזית! אם זה בהפגנות במקומות שונים ציבוריים ואף במרחבים פרטיים כאלה ואחרים!

מבט עמוק מספר לנו: לא אין כאן משהו אישי כלפי אף אחד חלילה, אך יש ויש כאן כאב עמוק של אחינו ואחיותינו היקרים והאהובים המביעים את כאבם בדרכם שלהם! הזועקים ממר ליבם על המצב הנורא והאיום אליו נקלענו, ללא מודעות, או יכולת התבוננות שכלית מעמיקה מחוסר פניות נפשית ורגשית על המשמעות ועל דרך הבעת הזעקה והכאב העולה מליבם.

תלונה הנה מלשון להלין, להלין את כאבנו, צערנו ולהפקידו בידי מישהו אחר!   תלונה עוברת בהפניית הצער, התסכול, הכאב, הבלבול כלפי מישהו שאנו מרגישים שאנחנו רוצים ומצפים לעזרתו, מישהו שאנחנו סומכים עליו באמת, מישהו שאנו חפצים בקשר עמו שאם לא כן, לא היינו מעיזים, או טורחים כלל להפנות את זעמנו לכיוונו ביודענו שאין ביכולתו או ברצונו לסייע לנו באמת!

 בכדי להבין את משמעותה של תלונה ומשמעותה בחיינו ואיזה מסר היא מעבירה אלינו? ננסה להביט על מושג זה כפי שנשקף וניבט מפרשתנו מהיבט יהודי תורני חסידי ופסיכותרפי. 

השבוע נקרא בפרשת בהעלותך.

אחד התיאורים בפרשה הנו מהרגע בו עם ישראל עוזב את הר סיני לאחר מתן תורה ופונה המדברה למסעותיו. התורה מתארת את ההתמודדות עם המצב החדש אליו נקלעו בני ישראל כאשר במדבר חם, חם מאוד, אין אוכל לאכול ומים לשתות סיוט לכל מטייל. ואז מגיע הרגע בו העם מביע את מצוקתו כפי שמתארת התורה:

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה וַיִּשְׁמַע יְהוָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְהוָה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה". (במדבר י"א, א').

הרמב"ן מפרש את המילה כְּמִתְאֹנְנִים כך:

"והנכון בעיני כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון היו מצטערים בעצמם לאמר מה נעשה ואיך נחיה במדבר הזה ומה נאכל ומה נשתה ואיך נסבול העמל והעינוי ומתי נצא ממנו מלשון: 'מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו' (איכה ג, ל"ט). שהוא לשון כואב ומצטער על עצמו. 'וכן בן אוני' – בן צערי האמור בבנימין (בראשית ל"ה, י"ח).

וכאשר אמר הכתוב כי היו כואבים ומצטערים כבר הזכיר וסיפר החטא ואמר "כְּמִתְאֹנְנִים" כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים והיה רע בעיני ה' שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם והיו מתאוננים ומתרעמים עליו.

כלומר: לפי הרמב"ן 'כמתאוננים' משמעו הפניית הכאב והצער והפקדתו בידי בורא עולם. עם ישראל מפנה את כאבם כלפי בורא עולם על חששם מהכניסה למדבר ודאגתם לצרכי קיומם!

הרבי מליובאוויטש מדייק בלשון הפסוק ובפרט במילה: "כְּמִתְאֹנְנִים". לכאורה העם מתלוננים על מה שמפריע להם ומה רע בכך?

מסביר הרבי כאשר האדם מתלונן כלפי בורא עולם כשמשהו חיצוני מפריע לו ואין הוא עושה דבר מלבד מאשר להתלונן אין זו אלא תלונת שווא. אך כאשר התלונה נובעת מעומק ליבו ומטרתה לקדם את הקשר עם בורא עולם זוהי תלונה רצויה לפני ה'.

התורה מדייקת בלשונה ואומרת: 'וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים', בכ"ף הדמיון, בכדי לומר לנו שעם ישראל אחד הוא עם בוראו, כך שאין ביכולתו להתלונן באמת לפני ה' יתברך!  אז תלונת עם ישראל  אומר הרבי היוותה כאן כמיהה עמוקה לקשר שלהם עם ה' יתברך!

כאשר עם ישראל חש שמשהו פנימי מתערער בתוכם עקב כניסתם למדבר והמסע בו, כשפתאום הם חושבים על כך שבעצם במדבר יחסר להם הבסיס הקיומי לחייהם הם עלולים למצוא עצמם רעבים ללחם וצמאים למים, המחשבות על חוסר האונים הצפוי להם העיב עליהם והם מצאו עצמם מתלוננים לפני ה' יתברך!

וזו הייתה התלונה שלהם, הזעקה הפנימית כלפי ה' יתברך: מה קורה לנו פתאום מדוע כאשר אנו נכנסים למדבר? מדוע מתערערת בנו האמונה והביטחון הקיומי לו דאג ה' יתברך עד כה? מה יום מיומיים? הפריע להם הריחוק הנפשי והרגשי מה' יתברך אותו חשו ואשר נוצר בליבם פתאום! למה אנחנו לא מסוגלים לראות ולהאמין ולבטוח בה' יתברך בדיוק כפי שהיה עד עתה מאז יצאנו ממצרים? זו המועקה שבעקבותיה באה התלונה של עם ישראל!

ובמילים אחרות: עם ישראל מביע את מצוקתו וכאבו לפני ה' יתברך בדמות תלונה המופנה פנימה אל עצמם! מדוע אנחנו כה רחוקים מלהאמין ולבטוח בך בלב שלם ולא להרהר אחר מידותיך? מדוע איננו יכולים להישאר רגועים, שלווים, סמוכים ובטוחים בך, גם ברגעים בהם חל שינוי טכני במצבנו, ביודענו שבוודאי אתה תדאג לנו ותשפיע לנו מטובך הגדול מידך המלאה הפתוחה הקדושה הגדושה והרחבה?

היינו רוצים לממש את מלא יכולת הקשר אתך אבא שבשמים ובארץ, בכך שנרגיש סמוכים ובטוחים בך ועליך בכל מקום (עולם), בכל מצב (שנה), ובכל סיטואציה (נפש).

היכולת להישאר שלווים ורגועים ואף  שמחים ומאושרים גם ברגעי חוסר וודאות לסמוך ולבטוח בה' יתברך שידאג להם ולכל צרכיהם הנה התשוקה האמיתית והפנימית של עם ישראל בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה), ובכל סיטואציה (נפש)!

להתלונן ולחפש אשמים בבחירות שעשית בחייך הנה הדרך לברוח מעצמך ולהימנע מלחבור באמת למי שאתה! להביע את כאבך על העדר הקשר לאוהביך בתלונה שכל מהותה זעקה לקשר אמית ועמוק הנה הדרך הישרה להביע את התשוקה בדרך לקשר אמיתי ועמוק!

אחד הנושאים הבוערים העומד על סדר היום בעבודתי השוטפת הנה המצוקה הגדולה בה שרוי ונתון הנוער היקר והאהוב שלנו. הקשיים, המורכבויות וההתמודדויות בקרב בני הנוער רבים ומגוונים הנם. בטח בזמן ובתקופה כל כך מורכבת של קורונה שלאחריה נכנסנו לאירועי המלחמה והשלכותיה רבות ולא פשוטות כלל.

אחד הקונפליקטים הגדולים בה אני פוגש בעבודתי הנו מצבם הנפשי והרגשי של ההורים האמורים להתמודד עם ילדיהם המתבגרים בני ובנות הנוער שלנו.

שאלת ההתמודדות עם גיל ההתבגרות תמיד היוותה אתגר לנו ההורים ולאמונים על חינוכם בבתי הספר השונים והמגוונים ובישיבות התורניות השונות.

בשורות ארוצה להתייחס לתופעה לה אני עד זה שנים במפגשי הרבים עם בני הנוער היקרים ובני משפחותיהם. תופעה בקרב כלל המגזרים בכלל, אך המקבלת ביטוי ייחודי בעולם היהודי הדתי, דתי לאומי, התורני והחרדי על מגוון הזרמים השונים והרבים הקיימים במגזר השונים והמבורכים שיש לנו בעם ישראל.

אני מדבר על תופעת ההתרחקות של בני ובנות נוער מחיים של שמירת תורה ומצוות בגלוי לעת עתה.

בני ובנות נוער שהתחנכו על ברכי התורה והמצווה בבית יהודי דתי, תורני חרדי, חסידי..  שבאמצע הדרך פרשו להם למרחב שונה של ניהול חיים זר וחדש להם.

העולם החרדי על כלל זרמיו הגיב ועדיין מגיב באופן שונה לתופעה הן בניסיון להבין אותה והן בניסיון להתמודד אתה.

מה לעשות? כיצד לעשות? מה יקרה כעת ? האם חיינו ישתנו? נישאר אותה משפחה? ועוד..

ראשית יש להבין את עולמם של משפחות אלו, מה המשמעות בחייהם כאשר תופעה כזו פוקדת אותם? מה עובר עליהם? איך מרגישים?

אז הניסיון להבין גם את התופעה בקרב בני הנוער היקרים וגם את ההורים היקרים של בני הנוער  עובר בהבנה מה עומד מאחורי ההתרחקות של בני ובנות הנוער משמירת אורח חיים יהודי דתי, תורני, דתי לאומי, חרדי או חסידי שחיו עד עתה?

הבנה זו תאפשר לכולם לחיות חיים מיטיבים ולהתמודד בצורה מיטיבה עם השינוי שנכנס לחייהם! למרות הקושי הגדול המתלווה לצד ההתמודדות אתו!

אז בדרך כלל שמדברים על דרך חיים שקיבלה תפנית בעלילה והביאה לשינוי מפתיע בחיינו אנחנו ניגש להבין מה קדם לה? מה היא מספרת לנו? מה משמעותה בחיינו? ואיזה צורך היא משרתת?

בדרך כלל ניפגש בקושי אובייקטיבי שפקד את חיינו, שדרכו אנחנו רואים ומסבירים את השינוי שחל בחיינו!

במילים אחרות: כאשר נחווה משבר כל שהוא אישי, או בין אישי, בתוך המשפחה או מחוצה לה נשתמש בו בכדי להסביר לעצמנו בעיקר אך גם לאחרים מדוע בחרנו לעשות שינוי בחיינו!

כאשר בני נוער חווים קושי אובייקטיבי אתו הם מתמודדים הם לא יכולים לקום בוקר אחד ולהודיע לנו חגיגית אנחנו כבר לא שומרים תורה ומצוות!

אך לאמיתו של דבר זה בדיוק מה שהם עושים.. רק מבלי להצהיר על כך לאף אחד!

אנחנו כמובן מופתעים והמומים, אך הם יודעים שהם כבר מזמן לא שם..

משבר שכזה קשור למרחב גיל ההתבגרות, שלצדו צצים ועולים קשיים אובייקטיביים כאמור הבאים מתוך בני הנוער פנימה, אך נשענים על קשיים והתמודדויות מבחוץ!

אחד הטיעונים שאני שומע מההורים היקרים הנו: 'נכשלנו בחינוך הערכי התורני והיהודי עליו גדלנו וניסינו לחנך את ילדינו'!

אני בדרך כלל מנסה לבדוק את משמעותה של טענה זו ולברר יחד עם ההורים מדוע הם חושבים כך?

כאשר אין בתוך הבית חינוך ברור יסודי איתן ויציב של שמירת תורה ומצוות אז אני עוד יכול 'ללמד עליהם זכות', להבין ללבם, אני יכול להתחבר רעיונית ותיאורטית ולהבין על מה הם מדברים!

אבל שאני רואה לפניי הורים יראי שמים המקפידים על קלה כבחמורה אני לא ממש מבין על מה הם מדברים!

אין קשר בין החינוך אותו מעניקים ההורים לילדיהם למידת הצלחת החינוך שלהם כאשר הילד בחר בדרך שונה ממה שגדל והתחנך עליו!

הנער/ה בחרו בדרכם מסיבה שאינה קשורה לאופי ולצביון החינוך היהודי והערכי עליו חינכנו את ילדינו!

ישנם גורמים וסיבות שונים עליהם ודרכם ניתן להסביר את השינוי שחל בחייהם של יקירנו, אך על  עצם החינוך אותו קיבלו מאתנו כאשר הנו ערכי ומיוסד ביציבות על דרך חיים הברורה לנו ולילדנו אין בו בשום פנים ואופן בכדי להסביר את הכישלון שלנו כהורים וכמחנכים לבין הבחירה אותו עשו יקירנו!

כאשר אנשים תוהים איך זה שבנם או ביתם של הורים למשפחה דתית, חרדית, חסידית שכזו התרחקו משמירת תורה ומצוות?

אני עונה: הבחירה של ילדים לשנות את אורח חייהם אין בה בכדי לערער על ההורים ומידת יראת השמים של ההורים!

היא כן מספרת לנו על גורם כזה או אחר בחיי ילדיהם שלעיתים כלל לא קשור להורים אלא למרחב החוץ ביתי חברים, מחנכים וכד'!

אך גם במקרה בו יש קשר ישיר להורים ולמצב ילדיהם, נוכל להצביע בדרך כלל על הקשר בין מי שהם כאנשים ובני אדם עלי אדמות, לאישיותם, לאופיים ולמידת השפעתם על ילדיהם כהורים, בהתנהגותם בדרך ובאופי חינוכם! אך לא על מידת יראת השמיים שלהם!

כאשר ילדינו פוגשים במרחב  החיים חברים, מחנכים מבחוץ, או נשענים על החינוך הביתי עליו גדלו והתחנכו מידת ההשפעה עליהם ועל חייהם רבה מאוד !

כאשר החברים מגיעים אף הם מבתים בהם התקיים חינוך רוחני יהודי בריא יציב ויסודי, מידת ההשפעה על חבריהם תהיה אף היא טובה ומיטיבה עמם. ולהיפך כאשר החינוך אינו בריא, יציב ויסודי ההשפעה תהיה שלילית ומזיקה!

כאשר המחנכים בהם פוגשים ילדינו הנם בעלי אישיות בריאה, יציבה, יסודית ואיתנה אופיים מיטיב מכיל מבין, מתעניין אכפתי, קשוב, מסור התוצאות של החינוך יהיו בהתאם ילדים שמחים, בריאים ערכיים. לעומת זאת כאשר המחנכים בעלי אישיות מורכבת, נוקשה, קרה, מנוכרת ומקובעת התוצאות יהיו בהתאם הרסניות ושליליות!

ואף אנו ההורים כאשר חינכונו מבוסס על הורים מתפקדים, פנויים נפשית ורגשית לילדיהם, בעלי תבונה אנושית וחינוכית המוצאים את דרכם ללבם של ילדינו בחינוך יציב, ברור ומסור, נצפה לתוצאות מזהירות וחיוביות בקרב ילדינו, לעומת הורים שאינם יציבים נפשית ורגשית, אינם מתפקדים, אינם פנויים נפשית ורגשית לילדיהם חינוכם אינו יציב וברור, נראה תוצאות הרסניות ושליליות כפי שיבואו לידי ביטוי בנפשו של הילד!

מכאן שהדרך בה בוחר הילד והמתבגר נשענת על אופי החינוך אותו קיבל ועל הדמויות מהם הושפע ובוסס חינוכו!

כן כאשר מדברים על אופי החינוך יש בהחלט משמעות לחינוך אותו מקבלים הילדים ועל מידת השפעתו עליהם ועל בחירותיהם בחיים!

            האם החינוך רך או נוקשה? בוטה קר ומרוחק או מתחשב מכיל ומבין? חכם, יצירתי וזורם או צודק לוחמני, דורס וחונק?

אבל בהחלט אין קשר אבל שום קשר בין בחירותיו לבין החיבור ליהדות ולדת עליה גדל וחונך! אי אפשר לקשור בשום פנים ואופן בין חינוך שאיננו בריא נפשית ורגשית לדת!   

אמנם יש עובדה אתה אי אפשר להתווכח כאשר אנו רואים ילד מתבגר מתרחק משמירת תורה ומצוות לבין חינוך מעוות ולא בריא שקיבל והשפעתו על בחירתו והתרחקותו מאורח חיים וצביון חיים יהודיים של שמירת תורה ומצוות! 

אבל בהחלט אין שום קשר למהות העניין של אורח חיים יהודי תורני!

באותה מידה בה בחר הנער שעבר חוויה נוקשה ומעוותת בביתו הלא בריא, שהביאה אותו לשנות מסלול! כך היו פני הדברים בדיוק אילו היה גדל בבית שאיננו שומר תורה ומצוות ומתרחק ממשפחתו ובוחר בסגנון חיים שונה כזה שלא יזכיר לו את חייו בבית בו גדל וחווה חוויות קשות ומעוותות!

הבחירה שלו לא קשורה לדת! היא קשורה לחוויה הקשה אותה חווה! הניסיון להתרחק משמירת תורה ומצוות מספרת לנו על הרצון להרחיק ממני כל סממן המהווה תזכורת או קשר למקום ממנו הגעתי, בו גדלתי ועליו התחנכתי!

כך שהמאבק האמיתי והפנימי של הנער/ה הנו על הקשר הסמנטי בלבד בחייו של הנער/ה, המציף ומעלה בו זיכרונות קשים ולא נעימים, במקרה זה הנו הזיכרונות הסמנטיים שבחיי שמירת תורה ומצוות!

זה יכול להיות כל סממן אחר שהוא חייב להרחיק מעצמו כעת בשל המשבר אותו חווה, כדי לברוח מאיזה שהוא סממן העלול להזכיר לו את אותה חוויה קשה דרך אותם סממנים שהוו את השבר בחייו!

אם אביו או אמו רופאים, מחנכים, קופאים, אנשי הייטק, או מה שלא יהיה הוא יפתח באופן אוטומטי ולא מודע התנגדות שתבוא לידי ביטוי בניכור וריחוק ממעגל זה העלול כאמור להזכיר לו את מי שפגע בו! 

למרות ועם כל זאת כל זאת לא תצמח שום תועלת לנער/ה מלהתלונן או להאשים מישהו במצבם! כאשר הנער/ה מתלוננים על מצבם הנפשי והרגשי בשל מצוקה או משבר אותו חוו, יש לנו את היכולת לכוונם לקבלת עזרה שתמנף את הסבל והמצוקה בכדי לשנות את מצבם ולהפכו מסבל ומצוקה להזדמנות נפלאה להעמיק ולחזק את הקשר בינם לבין חבריהם, מחנכיהם או הוריהם! 

בכדי לספר על כך שלנער/ה יש איזה שהיא יכולת אמיתית לצמוח מהמשבר אליו נקלעו אנו זקוקים לחברם לעצמם בכדי לגלות את הקשר העצמי שלהם עם הוריהם, חבריהם ומחנכיהם!  אנו חייבים להעניק להם את המתנה של הקשר הבלתי מותנה שלנו איתם ושלהם אתנו!

אנחנו צריכים להיות קשובים לקול העולה מהתנהגותם המתריסה, הצינית, 'הסוררת', בכדי להבין מה המסר שהם מעבירים אלינו דרך התנהגותם!

התלונה שלהם בעצם הזעקה הפנימית כלפינו ובביטוי חיצוני בהתנהגותם מספרת לנו על מצוקה וקריאה לעזרה! על הרצון לחדש ולהעמיק את הקשר ביננו!

הם מפקידים ומלינים (מלשון תלונה) בידנו ואצלנו את הכאב והתסכול ממצבם, מתוך הבנה שאנחנו האנשים המשמעותיים ביותר בחייהם והם רוצים ומחפשים את קרבתנו, את אמוננו וביטחונם בנו הוא זה שמפנה אותם דווקא אלינו.

 הכאב והצער נשמע היטב מהמסר הסמוי העובר אלינו מהם: מה קורה לנו פתאום מדוע אנו מתרחקים מאהובינו ויקירנו? מדוע התערערה בנו האמונה והביטחון הקיומיים בדרכנו? לפתע הם חשים שמפריע להם מאוד הריחוק הנפשי והרגשי מביתם ונוף ילדותם, הם חשים צימאון עז על הריחוק מיקיריהם, הם חשים את הריקנות אשר נוצרה בליבם פתאום! למה אנחנו לא מסוגלים לראות ולהאמין ולבטוח במי שהיווה את הבסיס לקיומנו כפי שהיה עד עתה? זו המועקה שבעקבותיה באה הזעקה!

ובמילים אחרות: הנערים/ות מביעים את מצוקתם בדמות תלונה המופנה כלפי עצמם דווקא! מדוע אנחנו כה רחוקים מלחוש את יקירנו שאוהבים אותנו, דואגים לנו, מתמסרים עבורנו בכל ליבם ונפשם? מדוע איננו יכולים להישאר בטוחים רגועים, שלווים, סמוכים ובטוחים בדמויות המשמעותיות לנו, גם ברגעים בהם חל שינוי במצבנו בעקבות משבר זה או אחר?, ביודענו שבוודאי הם יישארו שם עבורנו, נאמנים לנו, מחכים לנו רק שנשוב חזרה, והם יעניקו לנו את אהבתם וישפיעו לנו מטוב ליבם וידאגו לכל מחסורנו!

הם רוצים לממש את מלא פוטנציאל הקשר עמנו, בכך שיוכלו להרגיש סמוכים ובטוחים עלינו בכל מקום (עולם), בכל מצב (שנה), ובכל סיטואציה (נפש)! תפקידנו ליצור את המרחב המאפשר הזה עבורם, כדי שיוכלו להביע את כאבם ומצוקתם ואת רחשי ליבם על ריחוקם מאתנו!

כאשר הם יחושו בטוחים בנו ובמרחב אותו יצרנו עבורם הם יוכלו להרגיש בנח להביע את תלונתם המספרת על הרצון והכמיה לקשר בלתי מותנה, אמיתי, עמוק וכנה ביננו לנצח!

זו זעקתם האמיתית והכנה הבוקעת מליבותיהם ומנשמתם של אחינו ואחיותינו המביעים את משאלת ליבם להעמיק את הקשר ביננו! תלונותיהם אינם מופנים באמת כלפי מישהו, זו הדרך שלהם להפקיד אצלנו ולהלין את תלונותיהם במקום ובמרחב בו הם חשים בטוחים להלין,

 יתרה מזו יש בתלונתם גם את ההיבט הפנימי הנוסף שבו המפנה אותנו אל משמעות התלונה והמספרת לנו במסר הסמוי העובר ממנה אלינו שהתלונה פניה אינה אלא כלפי עצמם בעצם! מדוע אנחנו לא מרגישים גם כעת בשעת משבר את היכולת לחוש בטוחים, רגועים, שלווים, מדוע התערערה בנו תחושת הביטחון הקיומי? הם מתחננים שניצור עבורם את המרחב החברתי המאפשר לתחושת הביטחון הקיומית שהייתה בתוכם לפני שנקלענו למצב הנורא והקשה אתו ועמו אנו מתמודדים כעת!

נישא עיננו למרומים אל אבינו שבשמים נתחנן ונבקש 'חדש ימינו כקדם'!

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם

לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה