אחיה, סער הי"ד מרגוליס, ל"ע נרצח בכיסופים. שני הגיסים שלה, שיבדלו לחיים טובים ארוכים ולשלום, דוד דיאגו ואחיו אריאל בני סילבי'ה מוניק'ה, למשפחת קוניו, עדיין חטופים בעזה.

הנה סיפורה האישי:

"ביום שבת ה – 7.10, התעוררנו לבוקר של אזעקות צבע אדום בשעה 06.20. נכנסו כולנו לממ"ד. בהתחלה חשבנו, שזה עוד אזעקות רגילות, שאנו כבר מכירים ובטח עוד מספר רגעים נצא מהממ"ד ונמשיך כרגיל. אך האזעקות המשיכו ללא הפסקה ושמענו "בומים" מכל כיוון.

הרגשנו שמשהו לא כשורה.

ב7:30 גיסי אריאל כותב לנו בוואצאפ המשפחתי, שנכנסו שלושה מחבלים לבושים במדי חיילים לקיבוץ, וההנחיה היא לכבות את האורות בבית, לנעול דלתות ולהיכנס לתוך הממ"ד.

בזמן הזה אני מסמסת עם חברות מהקיבוץ, וכולן כותבות לי, שיש יריות ליד הבית שלהן. מהר מאוד הבנו שלא מדובר בשלושה מחבלים, אלא ביותר. בזמן הזה חברה שלי שולחת לי תמונה, שיש מחבלים שהגיעו לשדרות. פה הבנתי שמדובר במשהו מאד גדול. רמת החרדה עלתה בכמה רמות.

לא עבר זמן והתחילו יריות אצלי בשכונה. אמרתי לבנות הקטנות שלי, שישמרו על שקט מוחלט, שיש אנשים רעים שרוצים לפגוע בנו ואסור לנו לדבר. בזמן הזה לא הפסקתי להגיד "שמע ישראל". בקשתי מבורא עולם שלא יכנסו אלינו הביתה.

לאחר כמה דקות של אימה בלתי פוסקת, שמענו שהם שוברים את דלת הכניסה של הבית והם נכנסו אלינו. קמתי מהר מהפוף להחזיק את הדלת. בעלי החזיק את הבת הקטנה ושניה אחרי אמרתי לבעלי, תביא את הילדה, ואתה תחזיק את הדלת. היא בכתה. הייתי צריכה לחסום לה את הפה, שלא ישמעו אותנו. אך לצערי הם שמעו.

לאחר מספר שניות, בעלי שומע שהם שופכים בנזין על הדלת ומלא עשן התחיל להיכנס לתוך הממ"ד. הייתי בשוק. לא האמנתי ששורפים אותנו. העשן נכנס והשתעלנו ללא הפסקה. בקשתי מבעלי שיפתח את החלון, אך גם משם נכנס מלא עשן. הם שרפו מכל כיוון, שלא נוכל לצאת.

בשלב הזה בעלי ואני התחלנו בתהליך פרידה מהבנות. אמרנו להן, שאנחנו אוהבים אותן וכנראה שלא נצליח לצאת מזה ונמות. התחבקנו כולנו ונשכבנו על הריצפה. בזמן הזה בעלי התקשר לחברים שלנו, וביקש שינסו להציל אותנו. שאנחנו נחנקים בתוך הממ"ד ולא יכולים לצאת החוצה. בעלי תיפקד בצורה יוצאת מן הכלל. הוא לא ויתר עלינו, וניסה בכל דרך אפשרית לחלץ אותנו משם.

הוא התעלף מספר פעמים אך הצליח לשמור על קשר עם חבר שלנו ערן, שבסוף הוא זה שיחלץ אותנו. בזמן הזה אני והבנות שוכבות על הריצפה. וברגע אחד ללא כל מחשבה אני צועקת לקדוש ברוך הוא: "אני נודרת שאם תוציא אותי ואת משפחתי בחיים אני חוזרת בתשובה".

הכל כאב. הגוף כאב, לא היה אפשר לנשום היינו מעולפות. בעלי כבר חשב שאנחנו מתות, כי לא ענינו לו. (כך הוא מספר). אני זוכרת ששאלתי את בורא עולם; "מה, ככה מתים? כי אם כן, זה ממש כואב למות ככה"! לאחר זמן מה, מכאב כל כך גדול, פתאום הרגשתי מן שלווה, שאני באמת לא יכולה להסביר. היה לי פתאום נעים ורגוע.

הרבה דברים אני לא זוכרת ולא יודעת בכלל, כי הייתי ממש מעולפת. אך את הרגע הזה אני כן זוכרת.

לאחר חמש וחצי שעות בממ"ד (!) ללא נשימה וחוסר הכרה, חבר שלנו עם עוד חבר (בני) מכיתת הכוננות, הגיעו אלינו והצליחו לחלץ אותנו מהבית.

הם שמו אותנו על השדה בחוץ, ומשם לקחו אותנו לחמ"ל של הקיבוץ, ומשם פינו אותנו לבית החולים לאשפוז.

האנשים שראו אותנו, לא האמינו שיצאנו משם בחיים. הם סיפרו לי שנראינו כמו גוויות".

עד כאן סיפורה הניסי של סתיו. את ההבטחה שהבטיחה להשם היא אכן מקיימת ושומרת ב"ה שבת, כשרות וטהרת המשפחה.

בהשגחה פרטית נשאלנו על ידי שליחה של הרבי, אם אנחנו מוכנים להעביר דולר מהרבי, שנתנו אנ"ש בחו"ל, למשפחת קוניו, ששני בניהם, דוד (דיאגו) ואריאל, עדיין חטופים בעזה.

וזכינו באור ל- כב' סיון תשפ"ד, גם לקבל וגם להעביר שני דולרים מבורכים מהרבי. דולר אחד לגב' שרון עבור בעלה דוד קוניו, ודולר להורים עבור בנם אריאל קוניו.

אם הבנים החטופים ל"ע, גב' סילבי'ה קוניו תחי' סיפרה, שהיא ובעלה יוסף לואיס היו סגורים בקיבוץ ניר עוז בממ"ד במשך עשר שעות! בעלה החזיק בחוזק את ידית הדלת, והם ניצלו ב"ה מהמחבלים.

היא וכלתה סתיו קוניו קנו בימים אלו אותיות בספרי התורה המיוחדים שיזם הרבי. אות לכל בני משפחתם, ב"ספר התורה הכללי לאחדות ישראל" וגם אות לכל הנכדים ב"ספר התורה של ילדי ישראל.

בסיום דבריה של סתיו קוניו היא מעדכנת אותי, כשהיתה כבת עשרים חלמה על הרבי. היא ישב ליד דוכן. מסביבו היו אנשים. משהו שמזכיר את מעמד חלוקת הדולרים. רק הוא דיבר. הוא הביט בה ושאל אותה "למה את לא צנועה"? מאז היא מרגישה קשר חזק לרבי.

שרון אשת דוד קוניו, נחטפה עם שתי בנותיהם לעזה ושוחררה עמן ב"ה בסבב הראשון.

ואנו מייחלים, עם כל משפחות החטופים, לנס חזרתם הביתה בבריאות. לנס החלמת חיילנו הפצועים, ולנס התגלות הרבי בגאולה האמיתית והשלימה.

הביאה לדפוס; טמה חורושוכין.

יוסף לואיס קוניו, אביהם של החטופים דוד ואריאל קוניו קיבל באור ל-כב סיון דולר מהרבי: