שלום לכולם

אנו עומדים בשבוע ה-39 למלחמת הקיום על ארצנו עמנו ותורתנו הקדושים.

אחד המאבקים המשמעותיים שמתנהל בארצנו הקטנטונת מזה 9 חדשים הנו הרצון העז של השבת החטופים אל חיק משפחותיהם בכל דרך אפשרית.

אחד הדברים המאוד משמעותיים סביב העיסוק בסוגיא רגישה עדינה ומורכבת זו הנו הרצון המשותף של כולנו לדבר אחד והוא שיבתם המהירה הביתה של כל בנינו ובנותינו אחינו ואחיותינו האהובים והיקרים!

הצד המורכב יותר בסוגיא זו הנו הדרך להשגת היעד הנכסף! אחד ההיבטים הנשקף והנחשף אל מול עיננו הנו מאבק בלתי מתפשר מצד אחד של כלל משפחות החטופים וכלל עם ישראל המעוניינים באמת ובתמים בכל ליבם בהשבת החטופים הביתה!

שלצדו ועל גבו מתנהל מאבק פוליטי שאין לו שום קשר להשבת החטופים אלא אך ורק לסלק את השלטון המקומי והעומד בראשו שגם זה מאבק לגיטימי לחלוטין.

רק שמאבק זה לצערנו הרב מלווה בחוסר גבולות משווע, הגובל באלימות מילולית ואף פיזית בוטה קשה ומסוכנת!

הבעייתיות הנה בעצם התרת הגבולות שכאמור מובילה לאמירות בוטות ומסוכנות כלפי גורמי שלטון כאלו ואחרים ואף אלימות המופנה כלפי גורמי אכיפת החוק העלולה להסתיים באסון חלילה!..

אך הדבר המסוכן באמת הנו האידאולוגיה ותפיסת העולם העומדות מאחורי התנהלות אלימה זו!

כאשר אני מעצב את דעתי ואת דעת הקהל באופן כזה שהמנהיגות השלטונית והעומדים בראשה מסוכנים עבורנו, אני מתיר את הגבולות סביב המאבק ועלול לייצר תרחיש מסוכן מצדם של אנשים העלולים לקחת את החוק לידיים ולפעול כהבנתם כדי לעצור את מה שבעיניהם מסוכן עבורנו!  

נכון ישנם ואף בריא וטוב שישנם חילוקי דעות ואפילו קשים מאוד ביננו, חילוקי דעות קוטביים ועמוקים, אך אין שום מציאות ואפשרות בעולם המתירה לפתור את המחלוקות אף הקשות ביותר באופן של התרת הגבולות האנושיים והמוסריים ולהשתמש באלימות כל שהיא ובטח שלא לעודדה!

לצד כל זאת מתלווה תפיסה מסוכנת אף יותר והיא: התפיסה של אותם אנשים הבוחרים להתיר את חוקי גבולות החוק האנושיים והמוסריים וכל זאת בשם הגנה על המותקף מפני התוקפן'!

לתפיסתם הם עושים מעשי חסד אנושי אצילי וגדול הם רואים בעצמם 'לוחמי צדק ו'חירות' העומדים לצד 'החלש' ו'חסר הישע' ואיך הם לא יעמדו לצדו כאשר  הוא זועק ומתחנן לעזרה?!

אז רגע לפני שיתירו אנשים אלו את חופש הפעולה, את רסן האלימות המילולית או הפיזית, את גבולות החוק וההיגיון המוסרי האנושי והתורני לפעול כראות עיניהם וכאוות נפשם בתפיסה מעוותת ובטענה של אלו הרוצים להגן על חסרי הישע בחברה..

 כדאי שנחדד את הסוגיא הזו ונבין מה באמת הצורך האישי והתוך אישי העומד מאחורי מעשים המלווים באלימות מילולית ופיזית ואיך הם קשורים או מתורגמים להגנה על החלש ועל חסר הישע?!

בכדי שנקבל מבט רחב, מתבונן ומעמיק יותר על סוגיא כל כך רגישה, עדינה ומורכבת שכזו כדאי שנעיף מבט אל עבר פרשת השבוע השופכת אור על סוגיא זו נראה מה יש לה לומר לנו ונרחיב אותה מהיבט יהודי, תורני, חסידי ופסיכותרפי.

לנופף בדגל 'הצדק והשוויון החברתי' כאשר כל רצוני האמיתי הוא לסלק את כל מי שעומד בדרכי!

השבוע נקרא בפרשת קרח

פרשת השבוע פותחת במחלוקת אותה ליבה קורח וכל עדתו. קרח בן דודו של משה קורא תיגר על מנהיגותו של משה רבינו ויחד עם דתן, אבירם, און בן פלת ומאתיים וחמישים מנשיאי העדה הוא טוען כלפי משה ואהרון: הרי כל העדה כולם קדושים ובתוכם שוכן ה' יתברך בשווה מדוע אם כן אתם, משה ואהרון, לקחתם לעצמכם את שרביט המלוכה והכהונה הגדולה באופן בלעדי?

משה שומע את הטענות מצטער צער רב ונופל על פניו ביודעו שהפעם יקשה עליו לסנגר על מעשיהם קרח ועדתו.

משה אומר לקורח ולעדתו מחר בבוקר, תראו במו עיניכם כי לא ביוזמתנו לקחנו על עצמנו את ההנהגה. אלא הייתה זו הוראה וציווי מפורש של ה' יתברך וממנו קיבלנו אותה על עצמנו!

משה רבינו מסביר להם כיצד ידעו זאת: קחו לכם מחתות בהם תתנו קטורת, כפי שעושים הכוהנים המשיך משה, והיו מוכנים לפני ה' יתברך מחר. האיש אשר יבחר ה' יתברך הוא יהיה המנהיג סיים משה את דבריו.

לעיני כל השבטים הוא מנסה לשכנע את קורח לחזור בו ממרדו ואמר לו: הלא גם לכם העניק ה' יתברך תפקיד חשוב ומיוחד, לעבוד במשכן העדות. מדוע אתם לא מסתפקים בכך ומבקשים להיות גם כוהנים? הוא גם מנסה לקרוא לדתן ואבירם כדי לשוחח עמם אך הם מסרבים להופיע בפניו בקריאות מרדניות. 'לא נעלה' הם אומרים למשה רבינו. הלא הבטחת להביא אותנו לארץ זבת חלב ודבש ולא קיימת. גם אם תנקר את עינינו לא נופיע בפניך טענו הם בלהט!

בבוקרו של יום הקהיל קורח את כל עדתו מעם ישראל אל מול אוהל מועד במרד מכוון ומתריס כלפי משה ואהרון כאשר עמוד הענן של השכינה ניצב מעל המשכן והופיע לעיני כל.

ואז ברגע חד מצווה ה' יתברך על משה ואהרון 'הבדלו מתוך העדה הזאת, ואכלה אותם ברגע אחד. אך משה ואהרון נופלים על פניהם מבקשים ומתחננים לפני בורא העולם שלא להעניש את כל עדת ישראל בשל חטא של אדם אחד, כלומר: קורח!

לאחר שעם ישראל מתרחקים מאוהל קורח ועדתו על פי צו ה' יתברך מכריז משה:

'בזאת תדעון כי ה' יתברך שלחני לעשות את כל המעשים האלה. אם קורח ועדתו ימותו מיתה טבעית תדעו כי ה' יתברך לא שלח אותי. אך אם ה' יתברך יברא בריאה חדשה יעשה נס והאדמה תפצה את פיה ותבלע אותם ואת כל אשר להם, אז תדעו כי הם ניאצו את שם ה'!

אך סיים משה רבינו את דבריו והנה האדמה פצתה את פיה ובלעה את קורח, עדתו ואת משפחתם ורכושם .

סוף טראגי עצוב וכואב לקרח ועדתו ולכל עם ישראל המתאבלים על חבריהם לשבט ולמשפחה.

אם נתבונן מעט במהות המחלוקת עולה לה שאלה המתבקשת מאליה:  קרח טען לשוויון וצדק חברתי להסדר מעמד חברתי כדי לא לקפח את החלש אז מה רע בכך? מדוע נענש קשות על כך במיתה כה משונה?

בכדי להבין מה הייתה עמדתו של קרח ומה עמד מאחורי טענתו 'לצדק' 'ושוויון חברתי', כדאי שנקשיב למה שהתורה מספרת לנו על מה שהתרחש מאחורי ולפני הקלעים.

במדרש תנחומא מתואר הסיפור באריכות ובבהירות רבה:

 קרח היה אדם נבון ופיקח, עשיר מופלג, מיוחס למשפחתו של משה רבינו ושבט לוי, ובעל מעמד חברתי גבוה ואף נשא תפקיד בכיר בתוך בני קהת משבט לוי שנחשבו המובחרים בשבט לוי בעבודת המשכן ובאחריות שהוטלה עליהם למשמרת כלי המשכן.

התורה מספרת לנו שקרח לא הסתפק בתפקיד ובמעמד הייחודי אותו העניק ה' יתברך לו ולשבט אליו הוא שייך שבט לוי. קרח טוען לכתר, הוא מעוניין במעמד גדול וייחודי יותר ממה שהוא כעת וחושק בתפקיד המיוחד והמכובד כהונה, קרח רצה להיות כהן גדול!

וכפי שהתורה מעידה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי. הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם. וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה"?!

ומה רע בכך? האמת שום דבר! רק שמי שמייעד תפקידים כאלה משמעותיים לבני אדם הוא ה' יתברך בורא עולם ומנהיגו והוא חשב והחליט שאהרון הכהן מתאים לתפקיד!

מה גרם לקרח לערער על מעמדם של משה רבינו ואהרון הכהן הרי זה חסר כל היגיון ומשולל כל יסוד? משה ואהרון היו מנהיגים ראויים לכל הדעות בעם ישראל, מנהיגים משכמם ומעלה קדושי עליון שנבחרו על ידי ה' יתברך , אז מאיפה הגיע הטירוף הדעת הזה והביא את קרח למאבק ישיר במשה רבינו ואהרון הכהן? להילחם בה' יתברך ושלוחיו ובעצם בכל עם ישראל?

את מה שקדם לכך מתאר המדרש באריכות: אחיינו של קרח אליצפן בן עוזיאל משבט לוי אף הוא, קיבל תפקיד משמעותי וייחודי בעבודת הלוויים מבני קהת במשכן אותו חשק קרח בעצמו נשיא משפחות הקהתי!  כפי שמתואר במקרא: "וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֶלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל". אך לא ניתן לו על ידי משה ואהרון בשל חוסר התאמה לתפקיד.

הדבר ערער את קרח מתוכו וגרם לו לסערת רגשות פנימית, איך זה שאחיין שלי שקטן ממני בגיל בחכמה ובניסיון חיים מקבל את התפקיד ולא אני? הדבר כל כך ערער אותו מפני שהוא לא מצא את ההיגיון העומד מאחורי הבחירה באליצפן, מה שגרם לו לעבור למלחמה ישירה מול משה ואהרון שלתפיסתו נהגו בחוסר צדק משווע מולו וכלפיו ומאותו רגע המאבק הפך חסר היגיון וגבולות לחלוטין!

קרח  עצמו הבין שמה שהוא עושה כעת הנו חסר הגיון ודעת אך זה כנראה לא ממש לא עניין אותו, הוא היה עסוק אך ורק בדבר אחד ויחיד איך אני מתנקם במשה ואהרון שנהגו בי בחוסר היגיון וצדק משווע כאשר העדיפו את אחייני על פניי? וכעת כל הדרכים כשרות לכך מבחינתו!

הוא יוצא בהפגנה אלימה ותוקפנית מילולית ומתריס כנגד משה ואהרון. הוא מגייס 250 אנשים חשובים ומכובדים 'נשיאי העדה', ובכדי להפוך את הצורך הנרקסיסטי האישי והתוך אישי שלו להגיוני, לכזה שישמע אמיתי ומבוסס ולא תלוש מהמציאות, הוא טוען בלהט לשוויון וצדק חברתי!

קרח לא 'ראה בעיניים', אבל הוא ראה ולא סתם ראה אך ורק דבר אחד לנגד עיניו והוא איך אני משיג את התפקיד הנחשק!

שאדם עסוק באופן מעוות ובלהט ברדיפה אחר תפקיד שבעיניו הוא ורק הוא ראוי לו, ושהתפקיד בו חשק הולם אותו, והצורך בתפקיד נובע מחסך רגשי ונפשי עמוק המלווה בטירוף הדעת שלא יעזור כלום, הוא את התפקיד הזה ישיג ויהי מה!

האדם יוצר תקדים מסוכן ומעוות בו הוא עלול 'לדרוס' את כל מי שנקרה בדרכו ומנסה למנוע ממנו לממש את רצונו!

הוא נאחז בכל 'קש' מצוי בכדי לייצר את העמדה ואת המרחב בו הוא חושק, טוען טענות הגיוניות, חריפות ועמוקות, מוסריות, אנושיות ואוחז 'בקרנות המזבח' בכל כוחו בכדי לשכנע את כל מי שרק אפשר בצדקת דרכו ובצדקת טענתו!

קרח התעטף בצדקת דרכו 'בצעיף' הצדק החברתי, שוויון, ראית החלש, הצלת 'חסר הישע', מוסר, צדק, ועוד..

הוא רק שכח שאת ה'צעיף' הזה הוא 'טווה' במו ידיו, הוא זה שיצר את הטענה שצריך להתיר את הגבולות סביב המנהיגות 'העריצה והמתנשאת' של משה ואהרון!

וכל זאת לשם מה כדי שהוא יירש את המנהיגות בה חשק ויוביל את העדה תחת הכיסוי של המנהיג הדגול והנעלה הרודף צדק ושוויון חברתי?!

זהו תרגיל מסריח ובזוי שמאוד שלא 'מחזיק מים', מהר מאוד 'המסכה' הוסרה 'מעל הלוט' והעלתה את ריחו המבאיש של קרח בעיני כל רואיו!

הסכנה הגדולה בהתנהגותו ובמעשיו של קרח היו בכך שלא בחל בשום אמצעי כאמור בכדי להשיג את מבוקשו ומשאלת לבו הסמויה שהפכה גלויה מהר מאוד.

הסכנה העצומה הגלומה בכך הנה סביב העובדה שקרח חשב והאמין לעצמו!

כל מעשיו של קרח לוו בתפיסה הדמיונית אותה החדיר למוחו והפנים בלבו, עד כדי כך שהחל להתנהל ולהתנהג כאילו באמת הוא הולך להציל את עם ישראל כולו מעוול נורא ואיום של חוסר שוויון במעמד חברתי הזועק לשמים!

כאן כבר כל האמצעים והדרכים כשרים לפעולה כאמור ואכן קרח עשה הכל, אבל ממש הכל בכדי להשיג את מבוקשו!

הוא ערער על משה ואהרון, הסית את כל העם נגדם, הוא יצא בגלוי ובהתרסה כנגד החלטת ה' יתברך ובחירתו במשה עבדו ובאהרון אחיו לתפקידי ההנהגה!

והגרוע מכל גם כאשר הוא שומע שבגללו כל עם ישראל כולו הולך להיפגע קשות יחד אתו על ידי ה' יתברך, ולמרות שהוא רואה איך משה ואהרון מתחננים בפניו 'שירד מהעץ שטיפס עליו' וירחם על חפים מפשע, זה ממש לא עניין אותו, מבחינתו זה עיקרון המוות המקדש את עצמו בבחינת 'תמות נפשי עם פלישתים', רק הפעם זה היה מצדו השני של המתרס, זה שקובר אתו יחד אתו את אחיו וקרובי משפחתו ולא את אויביו, כי מבחינתו של קרח אין אפשרות אחרת זה או אני או אף אחד!

זהו רגע הרי אסון וגורל של אדם המתהלך עם ריקנות פנימית מתוכו ומעצמו המחפש להציל את עצמו מעצמו, וברגע של ייאוש הוא מחריב את כל מה שסביבו, את בני משפחתו הקרובים ביותר אליו, את אשתו וילדיו, את בן דודו היקר והאהוב המנהיג הדגול של עם ישראל הרועה הנאמן זה 40 שנה, שכן משה וקרח היו בני דודים כאמור, את בני שבטו שבט לוי, את 250 נשיאי העדה, ועוד 14,700 מעם ישראל שנספו במגפה בשל כך, ואת כלל ישראל שה' יתברך רצה להכליל בתחילה בעונש אותו ייעד לקרח ועדתו שכן היו מוסתים ומוטים אחרי קרח ועדתו, עד שברוב רחמיו וחסדיו לאחר תחנוני משה רבינו ואהרון הכהן איש של חסד, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, חס ה' יתברך על כלל ישראל והעונש הושת רק על קרח ועדתו בסופו של דבר!

אהבה אמיתית שהצילה 'מרדת שחת'!

היה זה לפני כשלושים שנה. הרב ישראל הגר, האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א שהה בקליפורניה במטרה לחזק את מוסדות החסידות. במהלך ביקורו התאכסן בביתו של יהודי מבוגר, אמיד ובעל נכסים.

תקופת הביקור עמדה להסתיים, והרב הגר הבטיח לעצמו כי בדרכו חזרה יעצור בניו-יורק, בתקווה שיעלה בידו להיכנס אל הרבי מליובאוויטש. כאשר שטח את תוכניותיו בפני מארחו, הגיב הלה בספונטניות: "אה, הרבי מליובאוויטש! עם הרבי צריך להיזהר. הוא יודע מה קורה אתך גם במרחקים. קל וחומר כאשר נמצאים בחדרו"!

שתיקה כבדה השתררה פתאום בחלל הבית. עשה רושם כאילו המארח התחרט על הדברים שאמר. אולם הרב הגר ביקש לקבל הסבר לאמירה לא שגרתית זו, והמארח, שלא יכול להשיב את מילותיו חזרה, נכנע והחל לספר.

בשנות הארבעים המאוחרות, כאשר הרבי מליובאוויטש הקודם, רבי יוסף יצחק שניאורסון, הנהיג את חסידות חב"ד בברוקלין, התגוררתי בניו-יורק. בהזדמנות, בעיקר מתוך סקרנות, הגעתי לביקור בחצר החסידות. באותו ביקור הכרתי את חתנו של הרבי, שהיה בעתיד לממלא-מקומו הלוא הוא הרבי הנוכחי. אישיותו שבתה את לבי. היה בה משהו פנימי ועמוק, שמשך אותי כבמטה-קסם כבר ממבט ראשון.

למרות שלא הייתי חב"דניק, נהגתי לשאול בעצתו לעתים קרובות והמשכתי בכך גם לאחר שעלה על כס הנשיאות. לימים, עברתי מניו-יורק לקליפורניה. נכנסתי לעסקים, בעזרת ה' יתברך הצלחתי והפכתי לאדם עשיר. תרמתי סכומים גדולים לצדקה ובכלל זה לחב"ד. הקמתי בית עם אורח-חיים חרדי וירא-שמים וחיי התנהלו על מי מנוחות.

במשך הזמן לא התעוררו אצלי שאלות מיוחדות וכמעט שחדלתי לפנות אל הרבי. כך עד שנות השבעים המוקדמות. לקיתי אז בהתקף לב חמור ומסוכן. הובהלתי לבית-הרפואה ומיד כשהתאפשר לי, ביקשתי מאשתי להתקשר למזכירות הרבי ולדווח על מה שקורה עמי. זכיתי לקבל את ברכתו של הרבי לרפואה שלמה ואכן התחלתי להחלים. אבל לפתע הופיע סיבוך מכיוון בלתי צפוי.

בכורח הנסיבות, נאלצתי לשהות בבית-הרפואה כשלושה שבועות. באותם שבועות קרה לי מאורע, שעד היום אני לא מצליח להסביר אותו. אחת האחיות במחלקות החלה לרקום עמי קשרים אפלים. כנראה נודע לה שאני אדם אמיד והיא חמדה את כספי. לאט לאט היא טמנה לי פח ואני נפלתי ברשתה.

הייתי חלש בעקבות התקפת הלב שעברתי והיא הצליחה לגרור אותי אחריה. החל מהיום הראשון שהגעתי היא התמסרה אליי, טיפלה בי ודאגה לי, ועם הזמן הלכו הקשרים בינינו והתהדקו. מדי יום היינו משוחחים באריכות. ביום שישי אחד ארבעה ימים לפני מועד שחרורי המתוכנן החלטנו שלמחרת, בשבת נעזוב יחד את בית-הרפואה ונתחתן במדינת נוודה.

הייתה זו שעת צהרים. תפסתי תנומה קלה ופתאום התעוררתי מנקישות על דלת החדר. בעודי ישן למחצה, נכנסה אחת מאנשי הצוות לחדרי וביקשה את סליחתי. 'הגיעה עבורך שיחת טלפון דחופה, אדוני. אינני יודעת מי נמצא מעברו השני של הקו. אמרתי שאתה ישן', הוסיפה בטון מתנצל, 'אבל הקול עמד על כך שאעיר אותך מיד'.

מיהרתי לגשת לטלפון, כשאני תמה מי זה יכול להיות. קרבתי את השפופרת לאוזני ואמרתי 'הלו'. לתדהמתי, שמעתי את קולו של הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, מזכירו של הרבי מליובאוויטש. 'זה עתה הייתי בחדרו של הרבי. הרבי היה מאוד רציני והורה לי לצלצל אליך לבית-הרפואה ולהודיע לך, כי אתה מוכרח לעזוב את המקום ולחזור מיד לביתך'!

הייתי המום ומבולבל כולי, ניסיתי להתווכח עם הרב חדקוב ראשית, הסברתי, הרופא אמר שעליי להיות מאושפז עד יום שלישי הבא. שנית, טענתי, המרחק מבית-הרפואה לביתי עולה על מאה וחמישים מייל ואני חושש כי לא אוכל להספיק להגיע לפני שבת.

אולם הרב חדקוב היה נחרץ 'אל תשחק משחקים!' אמר בתקיפות. 'אתה מכיר את הרבי. אני רוצה שתבטיח לי כאן ועכשיו שאתה אוסף את חפציך, מזמין מונית ועושה בדיוק מה שהרבי אמר לך'!

הרגשתי חסר-אונים, 'טוב', מלמלתי חלושות. הרב חדקוב ניתק את השיחה, ואני ניגשתי להתלבש. אספתי את חפציי האישיים לשקית ניילון ופשוט נמלטתי מבית-הרפואה. למטה, על אם הדרך, תפסתי מונית והאצתי בנהג לנסוע במהירות מטורפת. הגעתי הביתה דקות ספורות לפני כניסת השבת. אשתי לא הבינה מהיכן אני נוחת פתאום, ואני, מה בדיוק יכולתי להסביר לה…

כשישבתי בבית ליד שולחן השבת, חשתי כמי שהתעורר מחלום רע. הרגשתי כאילו יצאתי מדעתי והרבי השיב אותי אליה. במבטו הפולח, הוא ראה מה שקורה במרחק אלפי מילין מחדרו והציל אותי מרדת שחת. כעת, מבינים אתם את פשר אמירתי? סיים המארח את וידויו!

כאשר גבולות ההיגיון מטשטשים ומתעוותים בחיינו והאמון שלנו נפגע  אף שלא באשמתנו אנו עלולים למצוא עצמנו מגנים על החלש וחסר הישע עם אותה התנהגות מעוותת שערערה את גבולות ההיגיון ופגעה באמון שלנו, המתירה את כל גבולות ההיגיון המוסריים והאנושיים!

הספרות הטיפולית נוגעת במהות ובלב לבה של התופעה בה אנשים מתעסקים בלהט ונאבקים למען החלש וחסר הישע, כאשר האבסורד הגדול הוא שהם עצמם מלווים את ההגנה על החלש בתוקפנות חסרת רסן המוסברת בכך שהם מגנים על החלש וחסר הישע ובכך מצדיקה את התנהגותם כביכול!

תופעה זו מוסברת בכך שאותם אנשים חוו במשך חייהם ולרוב בילדותם התנהגויות מעוותות מצד הקרובים ביותר אליהם, הורים, אחים ובני משפחה, מורים, דמות סמכות קרובה, התנהגויות מעוותות אלו הולידו משבר פנימי ועמוק אצלם בדמות משבר אמון חריף כאשר הם חיפשו ולא מצאו את 'ההיגיון שבשיגעון'!

 ההתנהגויות באו לידי ביטוי בתוקפנות ואלימות מילולית ואף פיזית כלפי אנשים חסרי ישע וחלשים שלא יכלו להגן על עצמם לעיתים היו אלו בני משפחתם ולעיתים אנשים זרים, ואותם אנשים שנחשפו להתנהגויות מעוותות אלו לא קבלו הסבר 'המניח את הדעת' ולרוב כלל לא קבלו הסבר להתנהגויות מופרכות וחסרות היגיון אלו ונותרו בעצמם חסרי אונים ומתוסכלים בשאלה המהדהדת בליבם ובמוחם המלווה אותם לאורך שנות ילדותם ובגרותם איזה עולם אנו חיים? איפה גבולות ההיגיון? היכן גזרת המוסר האנושי ? ובכך הפך העולם עבורם למרחב חסר היגיון וגבולות!

מה שהוליד בבגרותם התנהגויות מעוותות הנובעות מתוך רצון אמיתי וכנה, אך מתוך מצוקה עמוקה פנימית נפשית ורגשית לא פתורה להגן ולשמור על החלש וחסר הישע בכל מחיר! כך שאף הם פרצו באופן לא מודע ומבלי משים לב את גבולות ההיגיון שכבר אבד להם ונשחק לו יחד עם האמון בבני אדם בילדותם!

התנהגויות המוסברות על ידם באופן רציונאלי לכך הנה שחסר הישע זקוק לעזרה מפני התוקפן המנצל את חולשתו ובכך לא הותיר להם ברירה אלא להגן על חסר הישע מפניו, אף אם לשם כך ידרשו הם לנהוג באלימות מילולית או פיזית!

נוכל גם לצפות באלימות מעוות מילולית ופיזית קשה יותר מאדם הפגוע ו'הפצוע' נפשית ורגשית שעבר חוויה דומה בילדותו המגן כעת על חסר הישע, שכן הגנתם נובעת כאמור מתוך המצוקה האישית והתוך אישית שלהם הלא פתורה הבאה לידי ביטוי בעיוות ההתנהגותי ובאלימות המעוותת הקשה היוצאת מהם!

לצערנו הרב הגדול והנורא המצב בו אנו עומדים היום ומתמודדים יחד כתף אל כתף בשעת מלחמה, כאשר מיטב בנינו ובנתינו בחזית, מתינו מוטלים לפנינו, פצועינו מיוסרים במכאובם בנפשם ובגופם, אלמנות ויתומים מבכים את מר גורלם ואת אובדנם העצום, אחינו ואחיותינו אבדו את ביתם, ובתוך כל זאת כאשר אנו צריכים ומחויבים לעמוד זה לצד זה לתמוך האחד בשני, לעודד האחד את השני, לקום ולסייע האחד לשני, לעשות כל אשר לאל ידינו לצאת מהמצב הנורא הזה!

דווקא בעת הזאת קמים אנשים מתוכנו ובשם הצדק והשוויון החברתי, טוענים הם בלהט שמכיוון שהמנהיגות החברתית שלנו והעומד בראשה מושחתים, והדבר העיקרי והיחיד שצריך לעמוד אל מול עיננו כעת הוא כיצד לסלק אותם מהשלטון שזה לגמרי לגיטימי, רק שהדרכים בהם בוחרים לבצע את רצונם עוברות דרך אלימות מילולית ופיזית קשים מנשוא!

גם כאשר עסוקים בלרדוף אחר צדק ושוויון חברתי כדאי שנשים שם לב לצורך הלא מודע העומד מאחורי הזעקה לצדק ושוויון חברתי ונשאל את עצמנו איך הגנה על 'החלש' ו'חסר הישע' מלווה בהתנהגויות מעוותות וחסרות גבולות והגיון אנושי ומוסרי כאחד?!

אנשים המונעים משנאה תהומית המלווה באלימות ובתוקפנות מילולית ופיזית לאדם אחד העומד בראש המנהיגות החברתית כיום, לא מספרים סיפור של אדם אכפתי הנלחם עבור העם שלו, ועבור הצדק והשוויון החברתי עליו הם מדברים, הם מספרים על מצב ועמדה נפשית לא פתורה כאמור המתורגמת להפלה לחורבן והרס של כל מה שנמצא סביבם מבלי לחשוב לרגע על משמעות הדברים ולתוצאות הרות הגורל ולאסון שלחילה עלול להתרגש עלינו בעקבות כך!

אין ולא תהיה לעולם שום אפשרות ושום הצדקה לכך ש'מלחמה' על שוויון וצדק חברתי תתורגם לאלימות מכל סוג שהוא!

מי שחושב שבשם המוסר והצדק החברתי הוא נאבק ובכך מתיר ומכשיר את האלימות כחלק ממאבק צודק ומוסרי, טועה ומטעה את הרבים!

 טועה בעיוות המחשבתי הנורא שפיתח במוחו ולבו ודבק בו והולך אחריו כסומא בחשיכה! ומטעה בכך שפועל בשם עיוות מוסרי ונפשי כאחד כאשר הוא מדבר בשם עצמו ובשם הצרכים הלא פתורים שלו ומתרגם אותם לנושא העומד ברומו של עולם 'צדק ושוויון חברתי'!

כאשר אתה רוצה לפעול לשינוי אמיתי מתוך אכפתיות ושאיפה לצדק ומוסר חברתי אתה חייב לראות ולהניח את טובת הזולת לפני טובת עצמך!

לחשוב על העם שלך, על אחים ואחיות שלך, על חברים וחברות שלך, על כלל הציבור כולו! לא על שום  אינטרס עצמי זה או אחר חשוב ככל שיהיה 'כי אהבה מקלקלת השורה'!

ומסיימים בטוב

והעיקר שנזכה כבר לראות בממשלתו של ה' יתברך בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!

שבת שלום ומבורכת!

מאת מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה