לכאורה במצב שלנו, כשהאנטישמיות בעולם גואה, הייתי בטוחה שדווקא כעת יהודים יתביישו עוד יותר ביהדותם, לכאורה לא צריך להיות חכם גדול בשביל להבין את המשוואה הפשוטה הזאת. אך הופתעתי לתדהמתי לגלות, שלא כך המצב.

הוזמנתי לדבר בכינוס השליחות לקמפוסים ברחבי העולם.

כ-150 שליחות הגיעו לארץ הקודש לימי עיון מיוחדים כדי לקבל כח להמשך עבודתן. יוזמה מבורכת וחשובה מאוד! ערכו להן סיור בנובה, בישובי הדרום, היו ביניהן שליחות שלראשונה הגיעו לארץ הקודש, וביקרו בכותל.

היה מרגש לפגוש אותן, ולשמוע כל כך הרבה סיפורים מהשליחות ביום־יום שלהן.

הכי מצחיק שבסוף הן עוד העניקו לי תעודה על השיח בפניהן, רק שבאמת נראה לי שהתבלבלו היוצרות…

הן היו צריכות לקבל את התעודה ואת ההכרה כמה העמידה שלהן בחזית המערכה ללא פשרות איננה פשוטה.

(ובמאמר מוסגר, כל אמא בתקופה הנוכחית עומדת בחזית וראויה לתעודת הוקרה מטעם הבורא על המסירות שלה מול הילדים, תוך כדי עבודה בעבודת המידות ושמירה על שפיות ורוגע פנימי, בהירות ומיקוד וכו' ברגעים האחרונים של הגלות. יש עוד הרבה מה להרחיב, אבל את זה נשמור לטור אחר…)

בכל אופן, הגעתי לערב הסיכום שלהן, כיוון שרציתי לזכות לפגוש את המלאכיות האדירות שנותנות את כל־כולן למען הסטודנטים/ות שדווקא כעת עומדים בניסיונות מאוד לא פשוטים.

להאיר את הטוב

אחד הדברים שאמרתי, היה, כמה חשוב להאיר ולראות את הטוב בתקופה שלנו, ובנוסף לכך, להראות את עמדת והשקפת הרבי מה"מ על המציאות. איך נכון להסתכל על הדברים, לא להתפעל ולא להיבהל מהעולם, שכן יש לנו מנהיג לבירה, ולא אלמן ישראל. ולהישאר צמודים להוראות התורה, וכמו מחוגה – בכל רגע מחדש – לנעוץ את השפיץ שהכל יסתובב סביב ה', לזכור שהוא העיקר בחיינו והוא מסובב הכל.

והכי חשוב לזכור את הנס שה' נתן לנו בדור הזה – הרבי.

מה היינו עושים בלי רבי?!

כמו שהוא שלף אותי מבירא עמיקתא ככה הוא יכול לשלוף כל אחד ולהביאו לאיגרא רמא. פשוט להאמין בניצוץ של כל יהודי, לא עלינו העבודה להחזירו בתשובה, רק להצית את הנקודה היהודית שבו, השאר – הרבי יעשה…

אני לומדת עם יפעת הללי, כתבת בערוץ 12, לא סתם… ודווקא איתה רציתי לפתוח חברותניא – פודקאסט משובח של לימוד תניא.

אפילו סיון רהב מאיר שאלה אותי – "איך היא הסכימה ללמוד איתך תניא? והיא עוד ממשיכה בזה אחרי התגובות הרבות שהיא מקבלת?" תגובות כמו: 'מה את חוזרת בתשובה? רק אל תצלמי אותך עם חצאית ואז נבין שזהו כבר לגמרי את נטמעת בדת'… ועוד כהנה תגובות…

ויפעת הצדיקה לא רק שאינה מתפעלת מזה, היא עוד נפעמת מהתניא ורוצה להמשיך!

תראו איזו גיבורה שהיא!

כבר הזמינו אותה לכל כך הרבה מקומות לדבר על התניא ומדוע היא כל כך מתלהבת ממנו.

וב"ה זה עובר הלאה, זה הרבי.

והכל מאיתו יתברך.

חי להחיות

דבר נוסף, סיפרתי על הרב זקס ז"ל שהלך לרבי בתור סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטת קיימברידג׳. באותה תקופה הוא היה מבולבל מאוד, במצב רוחני ורגשי לא טוב, וכשהוא שאל את הרבי שאלות על אמונה, הרבי סובב לו את הראש כאשר הוא התחיל לשאול אותו: "ומה אתה עושה למען היהודים שלומדים איתך?"

יש המשך לסיפור, אבל נסתפק בשאלה הזאת.

הרבי בעצם גרם לו להבין שהוא לא חי רק לעצמו, ברגע שנבין שאנחנו פה למען האחר, למען התעלות העולם ברוחניות.

נבין שכולנו פה שלוחים, וברגע שאנחנו נלך ב'גאון יעקב' ונעביר להם את התחושה שכל אחד מהם הוא שליח עבור חברו, הם יבינו שבתור משפיעים – הם לא יכולים לזגזג, וזה יכול לעזור להם לא רק להצית את הנשמה, אלא להגדיל ולהאדיר את אורה.

התעוררות

בהמשך לדבריי, וכנגד כל הסיכויים, השליחה בקולומביה (שבאוניברסיטה זו האנטישמיות בשיאה) אמרה, שמאז תחילת המלחמה, יהודים שאפילו לא יודעים כלום על יהדותם, עד כדי כך שלא יודעים אפילו מה זה חג חנוכה, יום כיפור או שבת, ברמה של אי ידיעה – שקיימים כאלה ימים… באו אליהם, וביקשו להצטרף לפעילות שלהם, היו רבים שהשתתפו לראשונה בחייהם בקידוש. הם אפילו לא ידעו שיש דבר כזה שנקרא 'קידוש'… ואף ביקשו לקבוע מזוזה בחדר שלהם במעונות – לאחר שביקרו מספר פעמים אצלם, ואחרי שראו והבינו כמה חשוב שתהיה מזוזה.

המעניין, שהם לא פחדו לקבוע מזוזה למרות שאר הסטודנטים האנטישמיים המסתובבים במעונות. פתאום כשעת צרה ליהודים – הגאווה היהודית מתבטאת בשיא תפארתה.

כששאלתי, אחר כך, את השליחה בקמפוס בקולומביה איך היא מסבירה את זה, היא אמרה שבזמנים האלה הניצוץ היהודי עוד יותר מתעצם וכשהם פוגשים ביהודים שנראים כמו יהודים, לפי קוד הלבוש המסורתי, כמו שהם הולכים – ורואים שהם חיים בשמחה, וללא דאגה, סומכים על ה׳ ובטוחים, אוטומטית זה מקרין ומשפיע הלאה!

כוחה של תעמולה

בכלל, היו סיפורים רבים על כך שאמנם יש אנטישמיות, אבל הרוב הלא־יהודי שרואה ופוגש אותנו בעולם, מזדהה איתנו ואומר לנו: "וואו, מה אתם עוברים… אנחנו רואים כמה המוסלמים מחריבים כל חלקה טובה"… אחרי ששומעים את זה כל־כך הרבה פעמים, אחת השליחות אמרה, שהיא חושבת שהאנטישמיות הגדולה נמצאת בתקשורת, והיא יודעת לעשות הרבה רעש כדי להנדס את דעת הקהל.

אבל רוב העולם לא נמצא שם.

מאידך, גם שמעתי סיפורים מאוד עצובים, כמו על יהודים שמפגינים בעד פלסטין כיוון שמבחינתם הם חושבים שאנחנו לא בסדר, והם חושבים שכפי שמראים בתקשורת – אנחנו אכן עושים רצח עם, במיוחד שהרבה משתמשים בביטויים הנאמרים על ידי אנשי השמאל בתקשורת שלנו – ומתרגמים לסרטונים שהערבים מפיצים בכל מקום, כך שהם טוענים: "אבל אפילו ישראל אומרת כך"… צער גדול היה לי לשמוע זאת. הרי זה ידוע שיהודים מחפשים אמת, ומבחינתם מה שהם רואים – זוהי האמת בזוית שהם חווים אותה, ולכן ההסברה הישראלית כל כך חשובה! לא רק לגויים שיבינו, אלא בעיקר גם ליהודים – שיבינו מה באמת מתרחש בארצנו הקטנה.

והעיקר – תפילות

כל אחת מאיתנו יכולה להתפלל, ואם עד עכשיו חשבתי בעיקר שצריך להתפלל על מקבלי ההחלטות, עכשיו אני מבינה שצריך להתפלל גם על יהודי התפוצות – שלא יתבלבלו ויחיו ב'גאון יעקב' היכן שהם נמצאים, בנוסף לתפילה הראשונה על הגאולה השלמה כמובן.

יהי רצון שכולם יגיעו לארץ הקודש וכבר נזכה לגאולה, שנשב לבטח אחרי כמעט 2,000 שנות גלות של צער וכאב רוחני ורגשי.

לגמרי הגיע זמן גאולתינו.

נאו ממש!!!

באדיבות מגזין עטרת חיה