תפרידי לפי צבעים.

לבן. צבעוני. שחור.

מגבות לחוד.

מצעים בנפרד.

תפעילי. תייבשי. תמייני לפי בני הבית. קיפול. ולארון.

מחר או מחרתיים שוב.

משהו מונוטוני ותובעני שקיים בחייה של כל אישה. כמעט…

שיחת אמהות בגינה:

האנושית: מטורף מה שהולך עם הכביסות. כמויות.

המזדהה: לא רק אצלך, מה את חושבת? ביום חמישי הפעלתי שש מכונות. ביום ראשון שוב שני סלי כביסה מלאים. מחכים רק לי…

האמא של הילדים המושלמים:

מה הבעיה? תפעילי את הילדים, תשתפי אותם, תהפכי את זה לחוויה. אני מפעילה ניגון ברקע ועד שהוא מסתיים, מסתיימת ערמה אחת/שתיים.

האנושית: אבל הילדים שלי קטנים… זה לא הגילאים שלך… אז…

הצדיקה שתמיד מודה לה': חברות!

אל תתלוננו על כביסה!

זה סימן שאנחנו חיים. בריאים. הולכים. באים. ובאמת – להודות לקב"ה שיש לנו בשביל מי לכבס.

האנושית: מה אני אגיד לך?!

צודקת…

"ברכה בעיסה" אצלי זה בכביסה…

ורק אשת חיל אחת ישבה בצד, מקשיבה ושותקת. היא לא סיפרה שכשמקפלת בגדים של כל ילד וילדה היא נושאת תפילה לפני ריבון עולמים.

עליו וגם עליה,

שיזכו ללבושים (=מחשבה, דיבור ומעשה) נקיים וזכים.

את הבגדים אמא מכבסת,

אבל,

את התפילות שלנו… מי יכבס אותן???

"לפי שהכתר ועטרה שנעשה מתפילותיהן של ישראל, כמאמר מט"ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל,

הוא על ידי המלאכים שמעלים את תיבות התפילה ומזככים אותם…

וכן הוא במלאכים המזככים ומצחצחים תיבות התפילה הגם שאינם מחדשים בזה דבר ורק שמסירים את האבק ומכבסים את הלכלוך, שהם שני אופני זיכוך. …הסרת האבק הוא על ידי נפיחת רוח. והדוגמא מזה יובן בעניין אמירת תיבות התפילה בלי חיות, הנה המלאכים מזככים אותם שמנפחים בהם רוח חיים.

וכיבוס הלכלוך הם אותיות התפילה המעורבות במחשבות זרות בעת התפילה.

אלא שאותיות התפילה צריכות כיבוס לרחוץ אותם מהלכלוך דמחשבות זרות, דכל זה נעשה על ידי המלאכים".

(מתוך מאמר כ"ק אדמור הריי"צ, צאינה וראינה תש"ח)

ועכשיו את מבינה,

אשת חיל יקרה,

שמלאכתך המעייפת,

בדוגמת

מלאכת מלאכים עליונים,

שלקב"ה כתר,

קושרים,

ממילות התפילה,

אותן מכבסים ומזככים.

באדיבות מגזין עטרת חיה