מאת רחלי דיקשטיין

שלשלת של זהב

"בלב ירושלים, בשכונה קטנה אך מפורסמת בשם "מאה שערים" נולדה תינוקת קטנה. נראה שציבור הקוראות שלנו לעולם לא יתוודע לתינוקת הזו, שגדלה לילדה, נערה, בחורה ואישה. והגיוני היה לחשוב שהיא לעולם לא תתוודע אלינו. אלא שלמסובב הסיבות היו תכניות אחרות עבור התינוקת הזו – נכדתו של רבי שמואל יעקב קאהן, האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק.

"לפני שנכיר אותה, עלינו להקדים ולעשות הכרות עם הסביבה בה גדלה הגב' געננדי שנייבלג. "סבא שלי הוא האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק" מספרת געננדי, "ואבא שלי הוא חסיד סאטמר. סאטמר של היום שונה מסאטמר של פעם, ואבא שלי מזוהה בעגה של הקהילה כשייך ל'רב יואליש'. המשמעות היא שהוא נוהג כמו סאטמר של פעם, ורבו המובהק הוא רבי יואליש. אבי שיחי', הוא יהודי שמהשעה ארבע לפנות בוקר יושב ולומד תורה במשך כל היום ומחדיר אוירה תורנית בבית. אימי שתחי' השרישה בנו הילדים את ההערכה והגאוה בכך שאבא שלנו הוא בן תורה. בכלל, הוריי מוכנים להקריב הרבה דברים בשביל התורה ולימודה והדוגמא שלהם היא נר לילדיהם.

"בסאטמר מדברים רק אידיש מתוך אידיאולוגיה. אני עצמי לא דיברתי עברית עד החתונה. יכולתי להשתמש בה, אבל לא חיבבתי את השפה הזו, ולכן העדפתי להמנע. בסאטמר גם לא מסתכלים בחומש לפני החתונה – מה שמקשה עליי היום באמירת חת"ת – המטרה היא למנוע מהבנות חשיפה לסיפורי תורה מסויימים. לכן, המורות מוציאות פסוקים נבחרים, ואותם לומדים. בכלל, בשום מקום הבנות לא לומדות כל כך הרבה כמו בחב"ד. הלימודים מתחילים בשמונה וחצי ומסתיימים באחת. יום הלימודים כולל לימוד הלכות, תהילים, נפלאות הבורא ושיעורי הבית היהודי בכיתות הגבוהות. לאחר הלימודים, עוזרים להורים בבית. היתה תקופה שהיה ארגון חסד בו נטלו חלק מתנדבות. אבל איני יודעת אם זה עוד קיים.

"יש מה להעריך בקהילה שבה גדלתי, בין השאר היא שגרמה לי להפנים ערך הצניעות. וכן בזכות העובדה שהדגש בבתי הספר הוא בלימוד הלכות הנצרכות לחיי היום–יום כמו: דיני שבת וברכות, יצאתי עם ידע הלכתי ברור ומובנה לחיים.

"אני הבת הרביעית במשפחה. באתי בקשרי שידוכין בגיל שמונה עשרה וחצי. ב"תולדות אברהם יצחק" מתחתנים יותר מוקדם, אבל אבי מחפש בחורים מיוחדים. בדרך כלל, נכדים של אדמו"רים מתחתנים רק עם נכדי אדמו"רים, וגם בתוך המסגרת המצומצמת הזו יש את המיוחדים יותר והמיוחדים פחות. אבא שלי חיפש בשביל כולנו את הטובים ביותר. כולם מבררים בשידוכים, אבל אבא שלי מ ב ר ר. אני מדגישה את זה, רק כדי לתת להבין עד כמה סיפור השידוך שלנו היה פלאי".

שידוך משמיים

"בעלי – ר' ישראל שלום, הוא נכד של האדמו"ר מקרעטשניף מרחובות. הוא התחיל להתקרב לחב"ד עוד כבחור. אבא שלו היה לוקח אותו הרבה לבית הכנסת של חב"ד ברחובות, וכך הוא הכיר את העולם הזה – בשונה ממני, שאמנם יש בית כנסת חב"ד בסמיכות לבית הוריי, אבל הוא לא עניין אותי בכלל. החברה במאה שערים היא מאוד מצומצמת, ולכן הדבר היחיד שידעתי על חב"ד הוא תהלוכת ל"ג בעומר ועוד כמה דברים עם נימה לא חיובית במיוחד. כאמור, הוא, לעומתי, ידע עליהם קצת יותר, וגם התחיל להתקרב.

"עם זאת, ההתקרבות המשמעותית החלה בעת לימודו בישיבת "טשעבין" בירושלים. שם התחיל ללמוד חסידות, לכתוב לרבי מלך המשיח שליט"א, להשתתף בהתוועדויות ולהפוך לחסיד בצורה מסיבית וגלויה. הוא אף ארגן שיעור תניא לחבריו, ודרבן אותם לכתוב לרבי. כל הפעולות האלו גרמו לזה שברחוב התחילו לדבר על כך שהוא חב"דניק, על אף שהיה רק בתחילת הדרך… ראש הישיבה שלו הודיע לחמותי חד משמעית, שאם יבררו עליו בשידוכים – הוא יספר שהוא מקורב לחב"ד.

"ואז הציעו להם ארבע הצעות מכובדות ורציניות. כולן נכדות של אדמו"רים מפורסמים. חמותי הודיעה שהראשון שיענה בחיוב – הם ילכו על הצעתו. בחב"ד התהליך שונה, אבל בחוגים האלו, המשמעות של תשובה חיובית מצד ההורים מהווה את סגירת השידוך. לאחר תשובה כזו קובעים יום. בדירה אחת נפגש אבי הבחורה עם החתן המיועד, בדירה אחרת נפגשת אם הבחור עם הכלה העתידית. הפגישה הזו אורכת כשעה ולאחריה – באם ההורים מתרשמים בצורה חיובית – מגיעים כולם לדירה אחת – החתן והכלה נפגשים ביחד לעשרים דקות ואחר כך חוגגים "לחיים". יש, כמובן, גם יוצאים מן הכלל – שחורגים לפגישה בת שעה או לשתי פגישות, אבל זה חריג מאוד. אולי בשל כך נוהגים לברר קודם בצורה מאוד יסודית.

"שלוש ההצעות האחרות שמעו שהבחור 'חב"דניק', ואמנם הסכימו לזה – שזה דבר פלאי ביותר – אך לא ניסו לזרז את הבאת השידוך לידי גמר. לעומתם, אבא שלי, דיבר רק עם שני אנשים. האינפורמציה שקיבל מהם היתה מאוד טובה, אך לא התגלה לו דבר על חב"דיותו של החתן לעתיד. במוצאי שבת כבר ניתנה התשובה החיובית, וביום ראשון נפגשנו.

"הייתי בת שמונה עשרה וחצי והוא בן שבע עשרה וחצי. מובן שבפגישה ההיא לא דברנו על חב"ד בכלל, והשידוך קם ונעשה. מסגירת השידוך ועד לחתונה ממתינים כשנה. במסגרת תקופה זו החתן והכלה לא נפגשים ולא מדברים זה עם זו".

סערה בין הצלחת לטבעת

"השידוך נסגר בחשוון, ובי"א ניסן בעלי נסע לרבי. הנסיעה הזו גררה גל שמועות חזק ברחוב – שלא רק שבעלי חב"דניק, אלא שהוא ממש משיחיסט! גל השמועות אמנם נוצר ברחובות – עיר מגוריו, אבל טפטופים קלים חדרו גם למאה שערים. בתחילה אבא שלי לא האמין. אבל ככל שהזמן עבר, הוא התחיל להבין שמשהו קורה. עמדנו כבר כחודשיים לפני החתונה. ההכנות היו בעיצומן, ואני, כלה צעירה, ראיתי את אבא שלי מסתובב חסר מנוחה. הוא לא אמר לי מה קרה ולמה הוא כל כך לחוץ, אבל היתה לי הרגשה שזה קשור לחתן שלי.

"אני זוכרת שדיברתי עם חברה, ואמרתי לה שאני ממש אשמח אם החתן יהפוך לחסיד סאטמר – החסידות של אבא שלי, והיא גיחכה ואמרה שאם הוא יהפוך לחסיד אחר, הוא יהיה חסיד חב"ד. חזרתי הביתה מזועזעת. סיפרתי את הדברים לאבא שלי, והוא ביטל את החששות שלי ואמר: 'החתן לומד קצת חסידות, לא משהו רציני ואין סיבה להתרגש'. כנראה משום שראה את הזעזוע שלי ואת חוסר האהבה שלי לחב"ד, החליט לא לספר לי על השמועות שהגיעו אליו.

"עם זאת, הוא היה חייב כהורה לבדוק את השמועות ולהזים אותן. הוא שלח שליח למשפחת החתן לשאול האם השמועות נכונות. הם ענו שכן, ואמרו שמבחינתם אם נרצה לשבור את השידוך, הם יבינו ולא יכעסו. אלא שהיתה בעיה לשבור את השידוך.

"עזיבת שידוך משמעה כניסתי להגדרת סוג ב'. חוץ מזה, נעשו כבר כל כך הרבה הכנות, ואבא שלי לא רצה לעשות לי את זה… הוא הלך לכל מיני רבנים, והתייעץ איתם. כולם אמרו לו פה אחד: 'לחב"ד יש רק פתח אחד. של כניסה. אין יציאה. תקווה שהוא התקרב רק 'קצת"… אבא שלי לא ידע מה לעשות. מצד אחד, חתן חב"דניק יגרום לו לפחיתות כבוד ולבושה. אבל מה עדיף? שהבת שלו תהיה סוג ב' ותשב בבית עד זקנה ושיבה?

"הוא החליט לשלוח שליח אל הבחור עצמו. השליח מסר לבחור שהורי הכלה מוכנים לא לעזוב את השידוך, בתנאי שהוא יעזוב את חב"ד. בעלי כתב לרבי והרבי ענה 'יד החסידים תהיה על העליונה'. מאושש מהתשובה הוא השיב שהוא לא מוכן לעזוב שום דבר. אמר לו השדכן: 'תבחר בין הרבי לכלה'. ובעלי ענה 'אני בוחר ברבי'. בנוסף, הוא ביקש להעביר לכלה כי יהיה לו מאוד קשה לעזוב בשלב זה את השידוך. אבל אם הוא יעזוב את הרבי, הרי שיהיה לו יותר קל עכשיו, אבל לא יהיו לו חיים. לכן הוא מעדיף את הקושי העכשווי מתוך ידיעה שהוא בוחר בחיים. חיים בלי רבי אינם חיים.

"אבא שלי לא ידע איך לעכל כזו תשובה. הוא החליט להציב כמה תנאים, שאם החתן יסכים להם – השידוך ישאר על כנו. חלק מהתנאים היו לא לעשות מבצעים, לא לשלוח את הילדים למוסדות חב"ד, וכמובן – לא להתווכח איתי על חב"ד. המטרה של כל התנאים האלו היתה שלא יידעו בחוץ שהוא חב"דניק. כי את הלבוש המקובל בעלי משמר עד היום. בעלי השיב כי הוא לא עושה דבר מבלי אישור המשפיע שלו, ומסר את המספר של המשפיע. אבא שלי היה קרוב להתקף לב. משפיע זה דבר יחודי לחב"ד. בציבור הכללי אין דבר כזה.

"הוא היה מוכרח להתקשר למשפיע, אבל חשש מאוד שמהשיחה הזו הוא בעצמו יהפוך לחב"דניק… אסביר מדוע, אבא שלי למד בתקופה בה הרב ווכטר מקרית מלאכי התקרב לחב"ד. לאחר שהרב ווכטר עזב את סאטמר, הכניסו לבחורים ממש ארס נגד חב"ד, כדי שלא יעזו להתקרב לכל מה שריח 'חב"ד' נוטף ממנו. אמרו להם שלחב"ד יש תשובות על כל דבר, ולכן אסור להתחיל לדבר איתם בכלל. מסיבה זו הוא גם מאוד התבייש בעובדה שיהיה לו חתן חב"דניק.

"בינתיים, הבנתי שמשהו 'קורה', אבל לא ידעתי מה. כי פשוט לא שיתפו אותי. ראיתי לחץ אטומי בבית: את אבא שלי מוטרד ואת אמא שלי בוכה. כל פעם ששאלתי מה קורה, הם ענו: 'לא קרה כלום. צריך להתפלל'. יום אחד עברתי ליד חדר ההורים, ושמעתי את אבא שלי אומר: 'כן, אחרי השידוך אמרו כל הזמן שהוא לא בישיבה'. המשפט הזה נתן לי אישור לחשד שקינן בתוכי כבר הרבה זמן – שהחתן שלי ירד מהדרך, ועזב את היהדות. היינו כבר שבועיים לפני חתונה. נכנסתי למיטה והתחלתי לבכות. בינתיים דלת חדר ההורים נפתחה. אבא שלי התכונן לצאת לתפילת מנחה ואמא שלי, שנכנסה לחדר, ראתה אותי בוכה ושאלה מה קרה. אמרתי לה שאני לא רוצה להתחתן. היא אמרה לי: אל תדברי מה שלא צריך!', כשכוונתה היתה שלא אדבר דברים של היפך הטוב. הגבתי: 'אם תספרי לי מה שצריך, אני לא אדבר מה שלא צריך'.

"אמא שלי מיהרה לקרוא לאבא שלי. הוא עמד מולי ולא רצה לספר. הוא ידע שאני מאוד סקרנית, ואם הוא יספר לי שהחתן חב"דניק, כנראה שאחרי החתונה אני אתחיל לברר עם החתן מה זה בדיוק חב"ד. כאמור, אחד התנאים היה שהוא לא יכנס איתי לוויכוחים על חב"ד, ובעלי הסכים, זאת כיוון שהרבי עצמו שולל וויכוחים. אך הוא הציב לכך תנאי נגדי: שאני לא אדבר. לכן, אבא שלי חשב שאם לא אדע, הרי שלא אדבר – כי אין לי שום סיבה לדבר על נושא כל כך רחוק, וכך החיים יחזרו למסלול התקין והבטוח. כל רצונו היה לעטוף אותי בעטיפה מתוקה ורכה, על מנת שלא נסחוף את הבית הצעיר לוויכוחים ומריבות. אלא שעכשיו הוא עמד מולי, ואני דרשתי לדעת מה קורה בדיוק. הוא ביקש יומיים לחשוב. אמרתי לו: 'אתה לא יוצא למנחה לפני שאתה מספר לי'. הוא חשב רגע, ואז אמר: 'הוא חב"דניק'. השתחררה מתוכי כזו אנחת רווחה… אמרתי לו: 'זה הכל?… מבחינתי שיהיה גם חסיד ברסלב, העיקר שהוא יהודי…'

– 'לא, את לא מבינה' אמרה אמא שלי, 'הוא ממש שייך לחב"ד'. לא הצלחתי להבין את ההבדל, והוריי גם לא היו מאוד להוטים להסביר. אמא שלי אמרה שחב"ד מניחים תפילין לאנשים ברחוב, ה' ישמור. זה היה נשמע בסדר גמור. רחוק מאוד מסוף העולם שיצרתי לעצמי בדמיון. אבא שלי הזהיר אותי שאני לא אתחיל להתנהג כמוהו בשום פנים ואופן, ובזה הסתיימה השיחה שלנו.

תפילת חיי

"בהזדמנות אחרת, אבא שלי אמר לי שבשידוכים – בילד הראשון, האדם חושב: אני עושה את השידוך, והקדוש ברוך הוא עוזר. אצל הילד השני, האדם חושב: אני והקדוש ברוך הוא עושים ביחד. בילד השלישי, האדם חושב: הקדוש ברוך הוא עושה ואני עוזר. וכשמגיעים לילד הרביעי, כבר ברור שהקדוש ברוך הוא עושה הכל. אני הבת הרביעית.. אבא שלי ראה את כל הנעשה באור חיובי, והתבטא במילים: "זה פשוט היה השידוך שלך, ומשמיים לא נתנו לי לעשות כלום. אפילו לא לברר כמו שצריך. זו השגחה פרטית במיטבה".

"החתונה היתה שמחה מאוד, ואז התחלנו את החיים האמיתיים. ביום השלישי של ה"שבע ברכות", בעלי 'זרק' כמה פעמים אמירות על הרבי. כל פעם שהוא עשה את זה, הסטתי את הנושא במהירות, כי ככה הדריכו אותי. אבל אז בעלי אמר שבחסידות מסבירים כמה האישה חשובה, שהיא עיקר הבית ושצריך מאוד לכבד אותה. הקשבתי לו וחשבתי לעצמי שהחסידות הזו דווקא מעניינת… ואז, בפעם הבאה שהוא הזכיר את הרבי, מבלי להתכוון לשום דבר ומתוך רצון 'לבוא לקראתו', שאלתי – 'מתי הוא נפטר?'. השאלה נבעה מתמימות. באותו רגע אפילו לא זכרתי שיש כאלו שחושבים שהוא חי… אבל בעלי הסתכל עלי ואמר: 'הרבי מלך המשיח חי וקיים'.

"זה היה רגע בו הרגשתי שחרב עליי עולמי. אני, כלה צעירה בתוך ה"שבע ברכות", מוצאת את עצמי עם משוגע תחת אותה קורת גג… הוא הספיק לומר לי רק שהכל מבוסס על הלכה ועל דברי הרמב"ם, ואז אחי בא לקחת אותו לתפילת מנחה. נעמדתי גם אני להתפלל, והדמעות זלגו בלי שליטה. זו היתה תפילת המנחה אותה התפללתי עם הכוונה הכי חזקה בכל ימי חיי. אפילו ביום נישואי לא התפללתי מנחה בכזו צורה ועוצמה. הרגשתי שאם לפני החתונה היו לצידי הוריי, שיכלו לעזור ולהגן, הרי שעכשיו אין לי אף אחד חוץ מהקדוש ברוך הוא. אמרתי לו – אם זו הדרך הנכונה, אז תפקח לי את העיניים ותעשה את זה מהר, אבל אם זו לא הדרך הנכונה – אז תפקח לו את העיניים. כי ככה אני לא מסוגלת להמשיך אפילו עוד פסיעה אחת…

"שמעתי את הדלת נפתחת. ניגבתי את הדמעות ועשיתי את שלוש הפסיעות שמסיימות את תפילת "שמונה עשרה". באותו רגע חשתי שמתחילה לי משיכה כלפי חב"ד. אם עד אותו רגע חב"ד לא עניינה אותי בכלל, פתאום רציתי לשמוע למה, כמה ואיך. הרגשתי צימאון אדיר לדעת ולדעת ולדעת. בעלי סיפר את הסיפור הזה בהתוועדות, ואמרו לו שאולי הרגשתי שה"יחידה" שבנפש מתעוררת. אני לא יודעת מה זה היה, אני רק יודעת שפתאום הרגשתי התעניינות ומשיכה על–טבעית ממש.

"בעלי היה מספיק חכם בשביל לא לשאול מה השתנה בין יחסי לחב"ד בימים האחרונים לשצף השאלות העכשווי. הוא הציע שנתחיל ללמוד חסידות ביחד, כדי שהבית יהיה מבוסס על תורה וחסידות, מה שיבטיח את קיומו. תוך כדי הלימוד ראיתי שזה לא כזה נורא – למרות הכל, בעלי עדיין הולך עם הלבוש המקובל אצלינו, וגם הבנתי שהוא לא בחב"ד בגלל כסף או כבוד – כפי שהסבירו לי – לאט- לאט נרגעתי והתחלתי להפנים כי זו הדרך הנכונה. בעלי הרגיל אותי לעובדה שהרבי כל הזמן רואה ושומע כל אחד ואחת מאיתנו, וזה התקבל אצלי בטבעיות".

ליצג בכבוד

"עכשיו נותרה הבעיה של הסביבה. ידעתי איך הוריי וחברותיי מביטים על חב"ד, והתביישתי להיות חלק מזה. אבל הקדוש ברוך הוא נתן ונותן כח גם לגבי זה. ככל שאני לומדת יותר חסידות, אני מתקשרת יותר לרבי ובאמצעות החיבור העמוק הזה – כל הקשיים מתבטלים.

"בפעם הראשונה בה הייתי בהתוועדות, התחלתי להכיר את הפנימיות של הנשים והבנות בחב"ד. אנשים חושבים שמה שמרחיק אנשים מבחוץ זה הנושא של משיח חי וקיים. זה לא נכון. זה דווקא מסקרן מאוד להבין מה עומד מאחורי הקביעה הזו. מה שמרחיק, ואפילו מחלל את שם ליובאוויטש, זו צורת הלבוש. כשאני מדברת עם חברות שלי על כך שהדרך הנכונה היא חב"ד, הן אומרות לי – 'אז איך יכול להיות שהנשים שם מתלבשות ככה?'. בסאטמר מדברים המון על צניעות. זה העיקר של האישה.

"בהתחלה באמת לא ידעתי מה לענות, אבל לא מזמן למדתי את הנושא של אשת פוטיפר. הרבי אומר שאיפה שנמצאת קדושה כל כך גדולה – יוסף הצדיק – אז היצר הרע, אשת פוטיפר, מושך בבגדים. אחרי לימוד השיחה הזו 'נפל לי האסימון' למה יש ניסיון צניעות כל כך חזק. ומצד שני, מידה טובה מרובה – כאשר אישה חב"דית לבושה בצניעות, זה גורם להתפעלות גדולה אצל כולם. שמעתי רבנית חשובה בציבור החרדי מדברת בהתלהבות ובהפלאה על אישה חב"דניקית צנועה. היא כינתה אותה "זן מיוחד בחב"ד".

"בהתוועדות ההיא ראיתי כמה פנימיות קיימת בנשים ובנות חב"דיות. בהזדמנות אחרת, הוזמן בעלי להתוועד בשבת של 'אחות התמימים'. זו היתה חוויה מופלאה – התלהבתי מהבנות בצורה בלת0י רגילה. כל דקה מיותרת הן הפנו ללימוד חסידות, קמו בבוקר מוקדם בשביל ללמוד לפני התפילה. היתה שם בחורה אחת שהיה לה מה לשפר בצניעות, אבל ברגע שהיא פתחה סידור ל"ברכת המזון" – לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים. כזו ברכה מיוחדת!"

ומשהו לסיום…

"רואים היום ממש את ימות המשיח. בעלי פתח כולל ערב ל'פוילישערס' כמונו. ב"תולדות אברהם יצחק" יש עוד שלושה שהפכו לחב"דניקים והרבה אחרים שלומדים חסידות. ולא רק שאין היום פינה אליה לא מגיעה תורתו של הרבי, אלא שגם מכל העדות והחוגים כותבים לרבי מלך המשיח.

"בעלי מקבל טלפונים רבים, אפילו מליטאים, כדי שיכתוב עבורם לרבי מלך המשיח. לדוגמא, יהודי ממשפחה מפורסמת במאה שערים התקשר לבעלי לפני חג הפסח. הסיבה לשיחה היתה מצב כלכלי קשה, אותו הוא מתבייש לחשוף בפני משפחתו (!). אותו יהודי ביקש לשאול את הרבי מה לעשות, והרבי השיב לעזור ל"תומכי תמימים". בשביל חסיד, זוהי תשובה קלה למימוש. אבל בשביל אותו יהודי – ביצוע של תשובה כזו הוא מסירות נפש ממש. למרות הקושי הוא תרם לאחת מישיבות חב"ד.

"לאחר הפסח הוא התקשר שוב לבעלי, הפעם בבקשה לכתוב מכתב תודה לרבי עם בקשות נוספות. מסתבר כי באופן מפתיע למדיי הוא קיבל סכום כסף. הסכום היה כל כך גדול, עד שהתבטא במילים ששנים רבות לא חגג את פסח בכזו הרחבה.

פשוט רואים איך הרבי דואג שבכל מקום יהיה נציג שלו, כדי שברגע ההתגלות – אף יהודי לא יישאר מאחור. העולם כעת מוכן להתגלות".