מישאל אלמלם

אחד הסיפורים המשמעותיים והדומיננטיים בפרשה הנו סיפור שילוחו של ישמעאל ואמו מביתו על ידי אברהם אבינו בעצתה של שרה אמנו, כשספקותיו והתלבטויותיו של אברהם אבינו מסתיימות כאשר ה' יתברך תומך בעצתה של שרה אמנו ואומר לאברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ". 

לסיבת שילוחו אנו נחשפים בסיפור אותו מתארת התורה ביחסי האחים יצחק וישמעאל.                   

 יצחק וישמעאל נולדים לאברהם לעת זקנתו (ישמעאל נולד כשאברהם היה בגיל 86 ויצחק בגיל 99) וממלאים אותו באושר אין סופי. הילדים גדלים (ישמעאל בן 16 ויצחק בגיל 3) ושרה שמה לב לכך שלישמעאל השפעה שלילת חמורה על יצחק כפי שמתואר האירוע בתורה:

"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק".

רש"י על אתר מפרש: מְצַחֵק – לְשׁוֹן עֲבוֹדָה זָרָה, דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת. דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן רְצִיחָה.

שרה מזדעזעת ממראה עיניה ומיד מצווה על אברהם: "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק"

על כך מפרש רש"י: עִם בְּנִי – מִתְּשׁוּבַת שָׂרָה "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי", אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיָה מֵרִיב עִם יִצְחָק עַל הַיְרֻשָּׁה וְאוֹמֵר: אֲנִי בְּכוֹר וְנוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. וְיוֹצְאִים לַשָּׂדֶה, וְנוֹטֵל קַשְׁתּוֹ וְיוֹרֶה בוֹ חִצִּים, וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי.

אברהם אף הוא מזדעזע לשמוע על האירוע החמור: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ".

רש"י על אתר כותב כך: עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ – שֶׁשָּׁמַע שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. וּפְשׁוּטוֹ: עַל שֶׁאוֹמֶרֶת לוֹ לְשַׁלְּחוֹ.

אברהם מודאג מה יהיה על הגר אשתו השנייה וישמעאל בנו: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע".

ורש"י  מפרש כך: שְׁמַע בְּקֹלָהּ – בְּקוֹל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּהּ, לָמַדְנוּ שֶׁהָיָה אַבְרָהָם טָפֵל לְשָׂרָה בִּנְבִיאוּת.

ובאשר לדאגתך לישמעאל: "וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא

יש כאן תיאור חמור של חשש  להשפעה חינוכית שלילית של ישמעאל על יצחק בדמות פגיעה מוסרית רוחנית ופיזית לה נחשפה שרה אמנו מישמעאל. וכפי שמציין  רש"י ומביא שלשה פירושים איזו סוג השפעה שלילית זו הייתה. ישמעאל היה עובר על שלשת העברות החמורות בתורה עליהם נצטווינו ייהרג ואל יעבור: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים!

זו הסיבה לכך ששרה אומרת לאברהם לגרש את הגר וישמעאל מביתם. זהו המקרה הראשון בו מתואר במקרא הוצאת ילד מחוץ לביתו בעקבות התנהגות עבריינית חמורה.

אברהם לוקח את זה קשה מאוד ומתקשה לקבל את דעתה של שרה, עד שה' יתברך מתערב ומרגיע את אברהם. שרה צודקת היא איננה פועלת מתוך רגש אמוציונלי למה שמתרחש כאן ועכשיו, היא מתבוננת על העתיד, ההמשכיות שלכם ושל העם היהודי כולו תלויה ביצחק. ובאשר לדאגתך לישמעאל אתה יכול להיות רגוע אני אדאג גם לישמעאל ואף הוא יהיה מלך.

אברהם ושרה דואגים כמובן לילד ולאמו שולחים אותם חזרה לבית אביה של הגר מלך מצרים. מעניקים להם צידה לדרך ומלווים אותם לדרכם.

יתרה מזו בפירוש מסכת אבות לרבי נתן מתואר המשך השתלשלות העניינים: לאחר גירושו של ישמעאל, אברהם אבינו היה מקפיד לבקר את ישמעאל באופן סדיר, הוא היה מגיע מארץ כנען (ישראל) מבאר שבע למצרים על גמל להתעניין בשלומו. אברהם היה משיא עצה טובה ודואג לשלומו ולשלום ביתו (אשה, ילדים, פרנסה) לאורך השנים ברמת הדאגה לפרטי פרטים.

ישמעאל התרגש מאוד מביקורים אלו וערכו של אביו עלה בעיניו שבעת מונים. הוא היה מושא בעיניו לדוגמא אישית כאב אוהב ומסור שעל אף שנאלץ לשלחו מביתו בנסיבות לא פשוטים שהתגלו באישיותו בילדותו המוקדמת בהתנהגות מעוותת, מחשש שיפגעו ישירות ביצחק בנו שהיה בסה"כ בן 3 (ישמעאל ב-16 כזכור). עדיין אהבתו אליו לא השתנתה כלל, להיפך הוא דאג להעביר את אהבתו ודאגתו במסירות אין קץ לישמעאל בביקורים הקבועים אותם ערך לאורך השנים כשישמעאל גר בארץ מצרים.

התוצאה: ישמעאל מוקסם ומושפע עמוקות מאישיותו של אביו ומאהבתו אליו, ומחליט לעשות שינוי בחייו, עובד על אישיותו ומיטיב את דרכיו. הוא זונח את דרך הפשע והעבריינות וממסד חיים אישיים וזוגיים מלאים בתוכן וערכיות ומשמעות.

ועל זה נכתב בתורה: "וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה", תיאור מצב שאברהם זכה לראות את בנו מיטיב דרכו ושב בתשובה שלימה עוד בחייו.

 את ההבדל בגישות שבין שרה אמנו לאברהם אבינו מבאר הרבי מליובאוויטש כך:

אברהם על שם 'אב המון גויים' השפעתו באה לידי ביטוי על סביבתו בכך שהיה מלמדם את הדרך הנכונה והרצויה בה ילכו בני אדם.

שרה אמנו שמה מבטא את השררה והשלטון בהשפעתה על סביבתה. היא כמו שר ונתין בדרכה הייחודית ובדוגמה אישית, השפיעה על כל סביבתה ללא אומר ודברים!            

 מהות ההבדל בין אברהם לשרה טמונה בדרכם בעולם. 

אברהם אבינו פעל באופן אקטיבי הוא השתדל להתמסר לזולת ולעשות עבורו כל אשר ביכולתו על מנת להשפיע עליו ללכת בדרך הישר.

שרה לעומת זאת התרכזה בעבודה עצמית על מידותיה ואופיה והאמינה שבדוגמא אישית תגרום להשפעה עמוקה יותר על סביבתה!

מסביר הרבי:

אברהם פגש את האנשים עליהם השפיע בגובה העיניים ומשם השפעתו הגדולה והעצומה על הבריות.

שרה לעומתו פגשה את הנשים עליהן השפיעה ממקום מרומם ו'מתנשא' במובן החיובי של הדבר בדוגמה אישית ואצילית של התנהגותה והתנהלותה בעולם!

הדבר בא לידי ביטוי גם ובעיקר ביחסי הורים לילדיהם!

הורה אמור לפגוש את ילדיו בגובה העיניים ממקום בו השפעתו עליו עוברת מתוך אהבה דאגה ואכפתיות אך בעיקר חבירה לעולמו של הילד ממקומו שלו!

חבירה זו משמעותה היכולת להתבונן ולהבין את 'שפת' הילד! מה הוא אומר לנו? איזה מסר הוא מעביר לנו בדרכו שלו? ולא מה אנחנו רוצים לשמוע ממנו!

קורים לזה הקשבה- הקשבה הנה היכולת להאזין, לשמוע (חכמה) להבין (בינה) ולהפנים (דעת)!             

  את המסר העובר אלינו מהזולת כפי שהוא רוצה שנשמע אותו ולפעול בהתאם לרצונו ולא להקשיב להבין ולהפנים את מה שאוזנינו רוצות לשמוע ממנו ולפעול אחרת ממה שהזולת רוצה מאתנו! 

שנדע להקשיב לילדנו נדע איך לסייע להם ולהכווין אותם בדרכם שלהם אל מקום נכון ובטוח עבורם!

אך לצד המפגש בגובה העיניים והשפעתו, הורה אמור לפגוש את ילדיו גם ממקום של דמות משפיעה מצד עצמה!

כלומר: ההורים אמורים להוות דוגמא אישית חיה לילדיהם בכל מה שהם מחנכים ומדריכים אותם בדרך  לדרך הישרה בה הוא אמור ללכת! הם לא צריכים להכביר במילים או בהוראות מה עליך לעשות כעת או מה נדרש ממך כדי להיות מה שמצפים ממך! הם צריכים לראות את ההורה עצמו דבק בדרך בה הוא מצפה שילכו ילדיו!

זה היה השילוב הנדיר של אברהם אבינו ושרה אמנו כל אחד הביא את שני המאפיינים ותכונות הנפש הנדרשים מהורה על מנת לחנך את ילדיו בדרך הישרה, רק שאצל כל אחד מהם בלטה יותר תכונה אחרת.

אצל אברהם אבינו כאמור בלטה יותר תכונת ההשפעה במפגש בגובה העיניים עם הכוונה אקטיבית לדרך הישרה אשר ילכו בה! 

ואילו אצל שרה אמנו בלטה יותר התכונה של הדוגמה האישית בה ודרכה השפיעה על סביבתה ללכת בדרך הישר! 

כיצד נעניק לילדנו גבולות ברורים יעילים נכונים ומותאמים עבורם?

מכאן נגזרת גם מידת השפעתם של הגבולות אותם אנו רוצים להציב לילדנו כדי לחנכם ולהובילם את הדרך הישרה אשר ילכו בה!

גבול משמע סימן היכר לאדם המצהיר והקורא לכולם 'עד כאן אפשרי'! 

כשאנו רוצים להציב גבולות לילדנו עלינו להתייחס לשני המאפיינים בחינוך ילדים!

מפגש בגובה העיניים המתייחס להכרותינו עם ילדינו על אישיותם ותכונות נפשם המגוונות והייחודיות ובהתכווננות לצרכיהם יסייע לנו להעניק להם את הגבולות הנכונים המדויקים והמותאמים עבורם!

לצד זאת גם נדרש גם המאפיין השני בחינוך ילדים לפני שנבוא להעניק גבולות לילדנו!

הדוגמא האישית – כלומר האם אנו מציבים גם לעצמנו את הגבולות אותם אנו רוצים להציב לילדנו?

במאפיין השני נידרש לשאול את עצמנו ולבחון היטב מה היחס שלנו לגבולות?!

מה משמעות של גבולות בחיינו? מה מהווים גבולות עבורנו? איך וכיצד הם פוגשים אותנו בחיינו?

אדם שנפגש בחייו עם גבולות בצורה בריאה בילדותו, כאשר זכה להכוונת הוריו שהעניקו לו והציבו לו גבולות ברורים מתוך תפיסה והבנה מה נכון לילדם, מה מותאם לילדם, מה ישרת את התפתחותו הנפשית הרוחנית והפיזיולוגית בצורה הטובה והבריאה ביותר עבורו, על מנת שידע להבחין בין הטוב והרע, בין האסור למותר, בהתאם לאישיותו ולכליו הקוגניטיביים הנפשיים והרגשיים, ידע נכון אף הוא כיצד להכווין את עצמו ואת ילדיו אל עבר הגבולות הנכונים והמדויקים עבורו ועבורם בצורה הטובה הבריאה והיעילה ביותר!

לעומת זאת אדם שהמפגש עם גבולות בחייו היה בצורה מעוותת יציב גבולות עבורו ועבור ילדיו בצורה מעוותת!

כלומר: הוא ינסח לעצמו באופן לא מודע מה הם גבולות עבורו, באופן כזה שהגבול לא יהווה מגבלה כל שהיא עבורו, להיפך הגבול ישמש עבורו כהשראה לפריצת גבולות בחייו!

איך וכיצד נראים גבולות אלו?

האדם שנפגע מהצבת הגבולות אותם פגש לאורך שנות ילדותו בדרך ובאופן בו פגש בהם והוצבו לו ינסה בכל דרך אפשרית לחמוק מאותם גבולות בהם פגש בצורה מעוותת!

הם מרתיעים אותו, הוא רואה בהם דרך להצר את צעדיו, למנוע ממנו להיות מי שהוא, הוא נבהל ומפוחד בכל פעם בה הוא ניצב אל מול אותם גבולות בהם פגש לאורך ילדותו!

הוא מוביל את עצמו באופן לא מודע אל עבר 'גבולות חדשים' אותם הוא טווה במוחו.                

הוא יוצר גבולות מאפשרים עבורו כחלק מניסיון להיפתר מאותם גבולות לא מאפשרים אותם חווה ועליהם גדל!

אנו צפויים לראות שני כיוונים שונים וקוטביים של גבולות בהם יבחר באופן לא מודע כאמור ינהג 'לאורם' וינהיג בהם את בני ביתו:

גבולות נוקשים וקיצוניים עד כדי עיוות מוחלט של משמעות הגבולות, הגובלים בתוקפנות בלתי מרוסנת הנובעת מזעם עצור ולא פתור בנפש האדם, שהנם חלק מההשלכה של חוויות הגבולות המעוותת אותה חווה כאמור, על נפש האדם! 

גבולות מתירנים בדמות ובאיצטלא הנחבאת תחת כסוי ומעטה של אידיאולוגיה נעלית רוחנית, חברתית, מוסרית, וכד'..

במישור הרוחני: 

בגבולות נוקשים: נראה אדם המוביל קו קיצוני ובלתי מתפשר ביראת שמים קנאית, שמה שעומד ומסתתר מאחוריה הנה אותם חלקים פגועים בנפש האדם הזועקים לחופש ודרור מאותם גבולות מעוותים אותם חווה ולצדם גדל, מה שנראה זו מלחמת דת קיצונית ובלתי מתפשרת שאין בה ולא כלום מסממן של יראת שמים אהבת ה' ואהבת הבריות!

אנו כן נראה ונחווה תוקפנות המכילה בתוכה זעם לא פתור המצוי ושוכן לו עמוק בעמקי נפשו ונשמתו של אדם אומלל זה!

בגבולות מתירנים נראה אדם שעושה ככל העולה על רוחו בכיסוי של שמחה של קדושה, שבעצם מה שעומד מאחוריה הנה הוללות וליצנות ריקה מכל תוכן רוחני טהור וקדוש!

נראה ונצפה במופע של אדם המחפש לעבור ועובר על כל קו גבול אפשרי דרך הפיכת הגבול למרחב מאפשר עבורו לחופש ודרור לפריקת יצריו דחפיו ותאוותיו!

דוגמא לדבר: נוכל לראות  בתחום השמחה ישנה שמחה המתוארת בחז"ל כשמחה של מצווה לעומת הוללות וליצנות!

הקו הדק שבין שמחה להוללות הנו אחד הביטויים במופע הנפש של אדם שמח לעומת אדם ריק מתוכן המנווט את השמחה להוללות ופריקת עול!

אדם השמח באמת הנו אדם שהמלאות שלו הנה מתוכו פנימה. לעומת זאת המתהולל הנו אדם שמלאותו הנה אך ורק מסביבה החיצונית לו, הוא עצמו ריק מתוכן האמור למלא אותו בעצמו!

במישור החברתי:

בגבולות נוקשים: נוכל לראות אדם שנלחם בתוקף עבור אידאולוגיה חברתית ערכית בעלת משקל סגולי.

במופע החיצוני נראה אדם שיעשה הכל אבל הכל כדי להבטיח שכל מי שבא עמו במגע ידע שהוא לוחם מספר אחת למען אידאולוגיה זו!

רק שכאשר מישהו ינסה לערער על דעתו, או ינסה להניא אותו מדרכו, או שחלילה יתנגד לדעתו הרואה במאבק צודק זה 'מלחמת קודש', בה בחר לעסוק ובאידאולוגיה זו הוא רואה את שליחות חייו..

או אז נראה את התוקפנות פורצת לה כמו 'שד' שיצא מהבקבוק, ללא התרעה נראה אותו מתבטא בצורה קשה ומזעזעת, הוא לא יבחל בשום אמצעי כדי להעמיד את מי שניצב מולו ומגלה גילויי התנגדות לדעתו או לגישתו ולא רק שהוא לא חש רע עם התנהגותו האלימה, להיפך הוא חש שהמטרה מקדשת את האמצעים ובכך הוא רק מגלה עד כמה מלחמתו היא 'מלחמת קודש'!

בגבולות מתירניים: נראה מופע של אדם העובר על כל גבול אפשרי המקובל ומוסכם במישור ובמרחב החברתי כאתי ומוסרי ומסביר את התנהגותו הפוגענית והתוקפנית בצחוק והוללות..                 בדיוק כפי שישמעאל אמר כאשר נתפס יורה חיצים על יצחק – 'זה בצחוק' מה נסגר אתכם?!

במישור המוסרי:

בגבולות נוקשים: נצפה באדם הנלחם עבור זכויות בעלי חיים בצורה מעוררת השראה, הוא יהווה דמות מופת המייצגת נאמנה את המאבק למען זכויות בעלי החיים ובמלחמה בצער בעלי חיים, הוא יסביר כמה נורא לצוד בעלי חיים, או כמה נורא זה לשחוט בהמה ולאכול אותה, שעד כאן הכל טוב ויפה באמת, שכן זו תפיסה אידאולוגית תמימה הדוגלת בזכויות בעלי חיים מוסרית וערכית!

רק שכאשר מישהו יתפוס את מקומו, או יערער על מעמדו, או יטיל ספקות בצדקת דרכו וכוונותיו 'התמימות', או ינסה להעמידו על טעותו חלילה, נצפה בהשלכת כל ערכי המוסר האידאולוגיים, ונראה כיצד 'המושיע' של בעלי החיים הופך למתעלל בבני אדם..

 שכן התנהגותו החיצונית בהגנה על זכויות בעלי החיים נובעת אצלו מפגיעות רגשית עמוקה המוצאת את מקומה וביטויה בכיסוי ובאיצטלא של 'שמירה והגנה על החלש', שבעצם היא מהווה פיצוי רגשי על פגיעות עמוקה בדמות גבולות נוקשים מבני אדם ואותם חווה בילדותו!

בגבולות מתירנים: נצפה באדם המוצא בהתעללות בבעלי חיים סוג של 'משחק' המהווה פורקן לדחפיו ולמאווייו הלא פתורים הנובעים מפגיעות רגשית עמוקה בשל גבולות נוקשים אותם חווה בילדותו הגובלים בהתעללות נפשית ורגשית ולפעמים אף פיזית שהוא עצמו עבר וכעת הוא מוציא ופורק אותה באופן לא מודע על בעלי חיים!

ולכן כאשר מישהו מערער על מקומו 'כמושיע' של בעלי החיים, הוא מציף אצלו את אותה תוקפנות שהופנתה אליו בילדותו בגבולות הנוקשים אותם חווה, וכעת פוגשת התוקפנות את 'המרחב הלא מאפשר' בתוכו ומוציאה ממנו את הזעם הלא פתור האצור בתוכו!

שהרבי מליובאוויטש העצים נערה בתיכון דרך העולם הפנימי שלה!

אלישבע סלודוביץ' היא כיום מחנכת מפורסמת באוסטרליה היא מספרת על חווית ילדות חינוכית בלתי נשכחת במפגשים שלה עם הרבי מליובאוויטש.

כל מי שמכיר את הכיתה המסוימת בה הייתי, זוכר שהיינו מאוד מופרעות, בכיתה מאוד קשה.    

גדלנו בדור בעל זכויות מיוחדות בו הייתה לנו גישה ישירה לרבי לעיתים קרובות. אמי הייתה תמיד נכנסת עבור כל מיני דברים. ובכל פעם שהיו לה בעיות איתי נגררתי פנימה. ושוב הייתה זו הפיקחות, הפשטות של התשובות של הרבי שהיו פשוט כל כך מבריקות. אין לי סיפורי ניסים, אבל הוא בהחלט עיצב את חיי בדרכים רבות. הייתה לי חיבה לבעלי חיים, כנראה בשל העובדה שהייתי בת יחידה. 

ידוע שבכל יום שישי בערב שבת הרבי היה הולך לבקר את אמו ברחוב פרזידנט. הוא היה הולך מבית מדרשו המפורסם – '770'. ויורד במורד שדרת קינגסטון ברחוב פרזידנט. 

באחד מימי השישי האלה, ערב שבת שמעתי גור חתולים בוכה היכן שהוא, אז הרמתי את הגור הזה והחזקתי אותו ביד. תמיד הבאתי חיות משוטטות הביתה. לגמרי שיגעתי את ההורים שלי עם זה. ותוך כדי שאני מחזיקה אותו, מוכנה לקחת אותו הביתה, שמתי לב שהרבי מגיע ולא ידעתי מה לעשות, שאחצה את הרחוב? שאכנס לחנות? כל החנויות כבר היו סגורות לשבת באותו זמן תוך כדי שכל זה עובר לי בראש פחות או יותר, קפאתי. הרבי הגיע. תוך כדי שהוא עבר לידי הוא עצר, הסתכל עלי, הסתכל על החתול, נתן לי חיוך רחב ואיחל לי שבת שלום. הרגשתי בשמים, רצתי הביתה עם הגור הזה וסיפרתי לאמי מה קרה. אמרתי לא את לא מכריחה אותי לזרוק את החתול הזה, אני שומרת עליו. הרגשתי מין לגיטימציה לרגשות שהיו לי לבעלי חיים. 

כאשר הייתי נכנסת לרבי וספרתי לרבי שלא הייתי רוצה לעשות איזו מטלה בכיתה או לכתוב משהו שנתבקשתי, הרבי היה אומר כתבי אודות משהו שאכפת לך ממנו! 

היא ממשיכה לספר, קיבלנו מטלה לקראת סוף שנה לספר המחזור השנתי הראשון של בית רבקה. המורה שלנו רצה שנכתוב כולנו מאמר לספר המחזור בעברית. זה היה ספר המחזור הראשון שהיה לבית רבקה אי פעם, בגלל שהיינו המחזור המסיים הראשון אז הם רצו לעשות מזה עניין גדול ושכל אחת תכתוב מאמר בעברית. הוא לא היה מוטרד אם יהיו לנו מאמרים באנגלית ורצה שנשלח דווקא מאמר בעברית. ואני חשבתי לעצמי, לא יכולתי לכתוב באנגלית אז בטח שלא בעברית. זה היה לא גדול מבחינתי, אני לא מתכוונת לעשות את זה. הוא לא הצליח לשכנע אותי. 

אז באחת הפעמים שנכנסתי פנימה אל הרבי, הרבי אמר לי, חייב להיות משהו שאכפת לך ממנו עמוקות שארצה לעשות מאמץ לכתוב אודותיו. אני חושבת שאמרתי שהדבר היחידי שאני יכולה לחשוב שאכפת לי מאוד ממנו היו בעלי חיים, והוא אמר, ובכן, למה לא תכתבי על צער בעלי חיים ועל זה כתבתי. הייתה לי שכנה ישראלית שעזרה לי עם העברית. הייתי צריכה לחקור על זה. למעשה מצאתי את הנושא כמעניין מאוד ולו רק לחקור עליו. 

מה בין מלאות רגשית ונפשית פנימית למלאות רגשית ונפשית חיצונית?

הפתרון האידיאלי לתופעה זו בה בני אדם מחפשים אחר מלאות רגשית ממרחבים שונים ונזקקים לאיצטלא בכדי להתכסות בה בדמות תפיסה אידאולוגית רוחנית חברתית או מוסרית, שבעצם מאחוריה עומדת פגיעות נפשית ורגשית עמוקה כאמור, הוא בחיפוש אחר מלאות פנימית לעומת מלאות חיצונית..

בספרות הטיפולית ישנה התייחסות למנעד שבין 'מלאות אישית ותוך אישית לבין מלאות חיצונית'!

אדם התר אחר מלאות נפשית מתוכו, חובר לעצמו מגלה מכיר מעניק ונותן ביטוי ראשוני עצמתי נוכח ומשמעותי למי שהוא ומה שהוא!

הוא מכיר ויודע היטב את ייחודיותו, הוא רואה בה את השלם שלו הגדול מסך חלקיו, הוא מטפח אותה, מעצים אותה ודואג שתישאר ותהיה נוכחת חיה ובועטת בכל צעד ושעל בחייו! 

הוא איננו זקוק לייחודיות של הזולת כדי לחוש מלא ושלם!

מה שהוא ומי שהוא זו הגירסא הטובה ביותר של עצמו והוא חש את הסיפוק והמלאות הנובעת ממנה!

לעומת זאת אדם התר אחר ונשען על מלאות חיצונית מסביבתו ימצא את עצמו בתנועה נפשית ובחיפוש כאדם התר אחר חמצן קיומי לנשימתו, הוא ינצל כל הזדמנות בה יוכל לקבל איזו שהיא 'מנת חמצן' לנפשו כדי לשרוד עוד כמה רגעים!

הוא יחפש מקום (עולם), זמן (שנה) וסיטואציה (נפש) בם יוכל לקבל הכרה!

לתפיסתו ההכרה שלו אינה תלויה בו אלא בסביבתו!

מציאות זו הנה מתישה, מייגעת, מייאשת ומדכאת, שכן בסופו של יום הוא מוצא את עצמו בשובו אל ביתו ריק מתוכו!

יצא לי לא אחת לטפל באומנים שהתהילה שלהם הייתה כל כולה מבוססת על הקהל יעד שלהם. ניתן היה לראות בבירור את הפער בין הרגעים בו נכחו על הבמה הציבורית וחשו 'מלאות משכרת', לבין הרגע בו שבו אל ביתם וחשו את נפילת הרוח הקיצונית אל מקום וחלל ריק מה שהזמין דכדוך, עצב, ייאוש ואף דיכאון! 

אדם שאישיותו מהדהדת ממנו בעצמה, ביתו הוא מבצרו, משפחתו היא עיקר ומהות חייו, לא רק שלא יחוש את ההבדל בין המרחב הציבורי בו הוא מוצא את הביטוי הייחודי לו ועיקר עיסוקו לבין נוכחותו המשמעותית והייחודית בביתו עם בני ביתו!

את המנעד המשולב הזה מצינו באברהם אבינו ובשרה אמנו כאמור המשלבים בין המלאות הנפשית והרגשית הנובעת מעצם היותי אקטיביסט ומשפיען על סביבתי, לבין המלאות הנפשית והרגשית הנובעת מעבודה עצמית על שלימות אישיותי הבאה לידי ביטוי בדוגמא חיה לסביבה!

זו הסיבה שאברהם אבינו ושרה אמנו מייצגים את דמות המשפיענים הראשונים הגדולים ביותר בתולדות האנושות בהשפעתם הרבה על סביבתם!

התנועה הזו של שילוב בנפש האדם בין תנועת השפעה אקטיבית ובין עבודה עצמית באה לידי ביטוי גם בתנועה הנפשית של דחיה והרחקת פוגענות מיקירנו כאשר אנו נדרשים לשמור ולהגן על יקירנו מפני פגיעה חמורה בהם בשל השפעה שלילית והרסנית מהסביבה והחברה בם הם מתחנכים, כדי לא לפגוע ולהוריד לטמיון את  ההשקעה העצומה בחינוך ילדינו ללכת בדרך הישר! 

שרה אמנו ראתה את התנהגותו של ישמעאל ולמרות היותה דוגמא חיה בהתנהגותה ובהליכותיה היא הבינה שהיא לא ברת השפעה על ישמעאל בשל דפוסי אישיות מעוותים שהתפתחו אצלו!     

  מה שהוליד אצלה את התובנה שיתכן ויהיה לכך מחיר כבד, בדמות השפעה שלילית והרסנית בלתי הפיכה על יצחק בנה!

מה שמעורר אותה לפנות מיד אל בעלה אברהם אבינו ולהפנות את תשומת לבו לכך שישמעאל בנו גדל כנער עם דפוסי אישיות והתנהגות מעוותים ומחרידים, העובר על 3 האיסורים החמורים ביותר עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים! 

אברהם ושרה נאלצים לקבל החלטה קשה יחד ולשלוח את ישמעאל ואמו מביתם!

זוהי תופעה של שימוש בגבולות בריאים הנובעים כאמור מראיה מפוקחת של שני אנשים שהקדישו את כל כולם ואת כל חייהם להשפעה על הבריות באופן ובדרך המושלמת!

 כאשר עבודתם מופנית מצד אחד פנימה בהשקעה על עבודה עצמית אישית בפיתוח אישיותם ובחינוך בני ביתם, ובהפניה החוצה אל ההשפעה על סביבתם בצורה אקטיבית בהטמעת ערכים אלוקיים ואנושיים המשרתים את רצון ה' יתברך במטרה להפוך את העולם למקום טוב יותר ולאפשר לה' יתברך לחוש בעולמו ולראות בו משכן נצחי עבורו, בגאולה האמיתית והשלימה שתבוא תיכף ומיד ממש.