השבוע נקרא בפרשת ויצא

בדרכו וסמוך לחרן בוחר יעקב לעצור ולנוח ליד באר מים ולהרוות את צימאונו, הוא מתעניין אצל הרועים המקומיים אם הם מכירים את לבן ומה שלומו? תוך כדי שיחה הוא רואה נערה הקריבה אל הבאר עם צאנה, מסתבר שזו רחל בת דודו, המפגש ביניהם רווי בדמעות ובהתרגשות גדולה ומיד  יעקב יודע, מרגיש וחש בלבו, וברוח קדשו רואה שרחל נועדה לו לאשה.

הפסוק מתאר את המפגש ביניהם כך: "עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ."

ובהמשך מתואר רצונו של יעקב לישא לאשה את רחל כך: "וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה. וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה".

על מילים אלו בפסוק: "וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה" מבאר האדמו"ר הריי"צ רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם כך:

התואר – 'יפה תואר': מבטא את היופי האסתטי של אברי הגוף האינדיבידואליים בציורם ובחיתוכם המדויק והמושלם.

התואר – יפה מראה: מבטא את המיזוג האינטגרלי בין כל אברי הגוף לכדי שלמות הגדולה מסך חלקיה הבאה לידי ביטוי בציור המושלם של כל גוף האדם. (ספר המאמרים תש"ה).

לצד זאת ישנו את הצד הרוחני וההיבט הנעלה יותר בנפש האדם בביטוי הרוחני של יפת תואר ויפת מראה.

האדמו"ר האמצעי השני בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם מבאר את מהות הפסוק "וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה" ברוחניות כך:  רחל אמנו מבטאת ומסמלת באישיותה את 'עולם הדיבור' הרוחני המסמל את השפע הרגשי הבא לידי ביטוי אצל האדם בעצמה רגשית במידות שבלב להתפעל ולהתרגש. מטעם זה אהב יעקב את רחל דווקא משום שרחל מקבילה אל בחינת עולם הדיבור הרוחני המכונה 'עלמא דאתגליא' – 'עולם הגילוי' וכפי שדיבור פיזי מביא לידי גילוי את מחשבת האדם החוצה אל הזולת, כך עולם הדיבור הרוחני מביא לידי גילוי ממש את התהוות העולמות כולם מאין ליש בעשרה מאמרות בהם ברא ה' יתברך את העולם.

על כן אהב יעקב המבטא באישיותו את בחינת עבודת המידות שבלב שתשוקתם להשפיע לזולת ולבוא לגילוי בדיבור, דווקא את רחל! המבטאת באישיותה את עבודת המידות בדיבור המעבד את רגשות האדם ונותן להם ביטוי ותיקוף שהוא המקבילה כאמור לעולם הדיבור העליון בבריאת עולמות הרוחניים והבאתם לידי גילוי בעולם הזה בציור גשמי וחומרי.

לעומתה לאה אמנו מבטאת באישיותה את העולם הרוחני המכונה 'עלמא דאתכסיא' – עולם המכסה ומעלים על גילוי אור אין סוף ומונע ממנו לבא לידי ביטוי בעולם הזה הגשמי והחומרי, המקביל לשכל האדם הנעלם מכל רעיון שמקורו בבינת האדם, שם מידות האדם לא באות לידי גילוי אלא נותרות עלומות ולא מושגות, ההשכלה אותה רוצה האדם לפרוט ולהפשיט לכדי רגש אנושי ועיצוב מידות אישיותיות ניצבת ועומדת לה בכח הבינה העלומה ולא מאפשרת את תולדות המידות בלב האדם.

תכונת נפש זו של לאה הייתה בניגוד לתכונת נפשו של יעקב המגלם באישיותו את בחינת המידות שהשכל האנושי והלב האנושי משיגים וחשים במורגש בהתפעלות וטוב ההשגה וע"כ לא הכיר יעקב ולא השיג כלל במעלות ומדריגת לאה להיותה למעלה הימנו הרבה מאוד.

ביאור זה שופך אור על תחושתה של לאה שחשה עצמה שנואה בייחס לרחל אחותה.

ידוע שכל דבר הנפלא ונעלם מן ההשגה שלא יוכל שכל האדם להכילו כלל אין לו אהבה ותשוקה אליו כלל וכלל, לפי שלא יכול להשיגו, לדבוק בו ולקבל ממנו אור וחיות מורגש כלל מצד היעלמו ביותר..

ואדרבה לא די שאין לו אהבה ותשוקה אליו אלא שיוכל להיות שתתעורר שנאה בלבו על דבר זה המופלא ממנו ותחושת העונג מומרת לצער..

כפי שאפשר לראות זאת אצל אדם המשכיל ומשיג איזה שכל טוב בלימודו בטוב טעם ודעת שמתענג בו ביותר והוא מהווה עבורו ומשמש לו חיות מורגשת ממש בלבו, וכל שמעמיק בו יותר בהשגת שכלו מתענג יותר בו בלבו עד שבאהבתו ישגה תמיד.

אבל כאשר השכל מופלא ממנו ולא יכול להכילו בכלי מוחו כלל אז שכלו קץ בו, ואין בו רצון אליו עד ששנוא הדבר וכמשא כבד יכבד עליו היפך העונג המורגש בהשגת השכל הבא לידי ביטוי בהבנה והשגה באופן הנ"ל.

וזהו הפירוש בפסוק: "וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה."  'שנואה' לאה – הנו ביטוי לתחושותיה הסובייקטיביים של לאה על כך שאנשים לא מתחברים אליה ואוהבים אותה באמת, מצד היותה מרוממת מעם ולא מובנת או מושגת בשכל בני אדם הנמצאים סביבה.

למרות שהם מכירים, חשים ומבינים את מעלתה האנושית ומודעים לכך שחוסר החיבור אליה נובע אך ורק ממעלותיה המבטאות את העילוי הייחודי בו נתברכה לאה שהוא כאמור כנגד 'עלמא דאתכסיא' (עולם המכוסה) הרוחני שהוא בהעלם המחשבה הנקרא 'שכל הנעלם' מכל מחשבה מצד היותו מופלא ולא מושג כאמור, עדיין חשה לאה את העדר החיבור אליה ואת תחושת הבדידות הנלווית אליה..

לאה שקפה את הלך הרוח החברתי המצוי בינינו בקרב אותם אנשים מחוננים המכונים 'חנונים'. אנשים אלו חשים לעיתים קרובות לא אהובים, לא מקובלים, לא פופולאריים, שלרוב נותרים בודדים בחברה, חשים וחווים תחושת דחיה חברתית גם אם היא פאסיבית ולא אקטיבית, חשים וחווים תחושת בדידות עמוקה.

לכן הייתה לאה 'שנואה' גם לאחר שנשאת ליעקב, יעקב אהב את לאה בכל לבו, אבל לא הייתה לו נטייה וחיבור רגשי אל האופי האישיותי הרוחני של לאה הבוחרת באופן לא מודע את הריחוק מבני אדם ומוצאת את שלוותה בהתבודדות ובעיסוק בשכלים עמוקים. לעומתה רחל הייתה אהובה משום שאישיותה נמשכה אל העיסוק בחיבור אל המרחב האנושי והרגשי דרך הבל הדיבור המורגש שבו דווקא ועל ידו בא נשפע ונמשך אור השפע של השכל והמידות במורגש ובגילוי כנ"ל.

אבל הזמן עשה את שלו ודברים השתנו אצל יעקב אבינו, כאשר יעקב חש והפנים את העובדה שלאה מרוממת ממנו ברוחה, והעובדה שיעקב לא עומד בדרגתה רק הוסיפה אצלו בתחושת ההערכה, הערצה והשראה שהיוותה עבורו לאה כאשה. יעקב חש איזו מתנה וזכות נפלה בחלקו להכיר את הצד הנוסף בנפש האדם, שאיננו מוכר לו ואיננו נמשך אליו בטבעו ואת הדרך לחבור אליו להכירו ולהוקירו.

יעקב לומד על השלם שבו הגדול מסך חלקיו דרך אישיותה של לאה אשתו 'השנואה', על כך שמאפייני אישיותה של לאה משלימים את אותם חלקים בנפשו הפחות מוכרים והפחות מפותחים אצלו. הוא משכיל להתבונן במאפייני נפש האדם הרבים והמגוונים דרכם הוא לומד על עצמו ועל כך ששלמות הבריאה האנושית מתאפיינת בגוונים כל כך שונים ורבים שרק בהתבוננות שלימה על כולם אפשר לראות את ה'פאזל' האלוקי השלם המאפיין את פני הגלובוס כולו. (מעובד על פי 'תורת חיים' פרשת ויצא).

אצילות נפשה של רחל אמנו באמפתיה ובהכרה במעלתה וברוממות נפשה של לאה אחותה ובשותפות הרגשית בבדידותה ובתחושת הניכור העמוקה שחשה, הם אלו שהובילו, יצרו, המשיכו והביאו את האפשרות שרחל תזכה לילדים משלה! 

בספר ישעיהו נאמר: "נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו".(נ"ג, ז')

את משמעות הדברים מבאר רבי שניאור זלמן מליאדי המכונה 'אדמו"ר הזקן' מייסד חסידות חב"ד: "כרחל לפני גוזזיה נאלמה" – רחל היא אחד מזן הכבשים העדינים ביותר. לפי שיש ברחלה טבע ההכנעה בנפש יותר מכל הבהמות וגם מעוררת רחמים היא בעיני כל רואיה. ואף שמשמיעה היא את  קולה, הוא נשמע כקול המעורר רחמים, ויתרה מזו כשבאים לגזוז את צמרה מניחה עצמה ומאפשרת לגוזזים לגוז את צמרה ולא משמיעה את קולה. לעומתה כל הבהמות לא ישקוטו ולא ינוחו וישמיעו קולם בקול ואף יתנגדו לכך בכח רב כשיבואו לגוז צמרם".

עדינות הנפש הזו וההכנעה שבנפש באה לידי ביטוי אצל רחל אמנו כאשר רחל בוחרת מטוב לבה ומרגישות העזה כלפי אחותה לאה, עת עמדה להינשא ליעקב אבינו למסור לה את הסימנים עליהם סיכמו יעקב ורחל טרם נישואיהם כדי לא לביישה!

ואף הגדילה לעשות בסיפור הדודאים כפי שמתואר בתורה: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ".

ראובן בנה של לאה יוצא לשדה ליום עבודה שגרתי, כשהוא שב הביתה הוא חושב על אמו ומחליט לשמח אותה, הוא קוטף לה מצמח הדודאים.  כשרחל רואה זאת היא פונה ללאה בבקשה לחלוק עמה בדודאים. כשלאה שומעת זאת היא מתריסה בפני רחל ומתלוננת בפניה על כך שלא רק שלקחת ממני את יעקב, כעת את באה גם לבקש את פרח הדודאים שהביא בני ראובן מן השדה?!

רחל אמנו בוחרת לשתוק! היא הרי זוכרת כיצד בחרה לא לבייש את אחותה באותו ליל כלולות עת הייתה אמורה להינשא ליעקב וויתרה מרצונה לאחותה ויתרה מזו אף מסרה לה את הסימנים עליהם סיכמו וידעו רק רחל ויעקב לפני נישואיהם, על מנת שלא לבישה!

וכעת אחותה מתריסה בפניה, שהיא זו שלקחה ממנה את יעקב? היוצרות התהפכו, אך רחל בוחרת לשתוק..

ה' יתברך רואה זאת ומיד כותבת התורה: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ" (בראשית ל', כ"ב).

ורש"י על אתר כותב: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל – זָכַר לָהּ שֶׁמָּסְרָה סִימָנֶיהָ לַאֲחוֹתָהּ .

לכאורה תמוה הדבר: הרי את הסימנים מסרה רחל ללאה אחותה בערב הכלולות שהיה אמור להיות שלה ומדוע דווקא עכשיו זכר ה' יתברך לרחל את החסד שעשתה עם אחותה ולא ביישה אותה ורק כעת הוא גומל לה על כך בכך שהיא נפקדת וזוכה להביא ילדים לעולם?

ההסבר לכך מצוי במשמעות ההתנהגות וההתנהלות האצילית של רחל דווקא כעת בסיפור הדודאים!

דווקא כאשר לאה לכאורה מתריסה בפני אחותה על כך שלקחה ממנה את יעקב שבחר מרצונו ברחל ולא בלאה, רחל לא עסוקה באותה שעה בעצמה בכאבה ובצער האישי שלה, היא איננה קובלת על עיוות המציאות כפי שמשתקפת מעיניה של לאה אחותה ומנקודת מבטה הסובייקטיבית,

להיפך רחל מנסה לחבור אל עולמה ואל המרחב האישי של לאה אחותה בניסיון לחבור אליה לחוש ולהרגיש את צערה וכאבה של אחותה!

רחל שומעת ומבינה שלאה אחותה קובלת על כך, שבשל היותה מרוממת מעם, מובדלת מענייני הדיבור והשיתוף הרגשי האישי והבין אישי, בשל היותה נתונה ומסורה בטבעה לעניינים שכליים עמוקים ומופשטים שלרוב בני אדם לא מגיעים אליהם כלל, היא נאלצת לשלם מחיר כבד בכך שאנשים לא מתחברים אליה, והיא נותרת בודדת בעולמה!

היא קובלת על כך שבדיוק בשל כך יעקב אבינו העדיף את אחותה על פניה! וכעת היא מנסה להסביר לרחל אחותה שלו רק הכיר יעקב וידע על התוכן והעולם הערכי בו אני נתונה ואליו אני מסורה, הוא היה נושא אותי לאשה למרות החיסרון שיש לי בחבירה לבני אדם בעניינים חברתיים בשפה החברתית בדיבור השפה הרגשית ובביטויה.

רחל מבינה ומרגישה כעת את מה שלא שמה לב אליו לפני כן בערב חופתה עת הייתה עסוקה בלהציל את אחותה מביזיון ובושה בכך שמסרה לה את הסימנים, אותו ערב לא נתנה כלל את דעתה על תחושת הבדידות העמוקה אותה חשה אחותה בכך שיעקב לא בחר בה לאשה בשל השונות והייחודיות שלה שהיו בעוכריה, כיוון שהייתה עסוקה כאמור בלמנוע בושה מאחותה.

כעת שהיא פנויה לכך נפשית ורגשית אחרי נישואיה ליעקב, היא מצליחה לחבור רגשית ונפשית לעולמה של לאה אחותה ולהבין  את ההתמודדות המורכבת שלה בעולם, בדרכה בעולם לאה חשה שאין לה סיכוי שמישהו יחבור לעולם המרומם שלה!

בחוויה שלה היא חשה מנותקת, מוזרה, לא שייכת לעולם בו אנשים מתחברים וחוברים אחד לשני בשפה הרגשית בביטוי נפשי ורגשי אותנטי ולא במחשבות ושכלים עמוקים ומרוממים ככל שיהיו!

ועל כך עונה לה רחל בשתיקה! היא אינה משיבה דבר, להיפך היא חשה היטב את לבה של אחותה ומבינה שהיא צודקת ממנה! היא מכירה בגדלותה של אחותה דווקא ולמרות היותה מרוממת מעם, בשל עיסוקה בשכלים עמוקים, בעניינים המצויים ברומו של עולם! לא רק שהיא לא רואה בכך חיסרון להיפך היא מבינה כעת את המעלה הייחודית של אחותה לאה על שאר בני האדם!

יתרה מזו ברגעים אלו רחל מבינה ומכירה בכך שלאה אחותה ראויה ממנה ליעקב דווקא בשל מעלותיה הייחודיות ורוממותה מיתר בני אדם ולכן היא מוותרת על ההתייחדות עם יעקב באותו לילה!

בכך רחל מסירה מעליה את המחסום הרוחני שעמד בפניה ומנע ממנה ללדת ילדים! כל זמן שלאה אחותה חוותה את הצער והכאב על כך שהיא נדחית על ידי יעקב אבינו בשל היותה שונה ומובדלת מחברת בני אדם, הצער והכאב נגע, נראה ונחווה על ידי ה' יתברך כפי שמעיד הכתוב: "וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה". ומנע מאחותה רחל ללדת!

דווקא ברגע שרחל חוברת לעולמה לנפשה של אחותה לאה ומבינה את כאבה וצערה הגדול ובכך מאשרת היא לאחותה שאכן צדקת ממני, את ראויה ליעקב יותר ממני ואכן יעקב שלך הוא!            

 אז מתאפשר הדבר והמחסום סר מעל רחל העקרה וה' יתברך פותח את רחמה מזכה אותה באפשרות להתעבר וללדת ילדים כפי שמעיד הכתוב: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ"!

הריפוי לנפש לכאב לצער ולעגמת הנפש העמוקה אותה חשה לאה ונשאה בנפשה במוחה ובלבה לאורך שנים רבות הגיע באותו רגע בו רחל מאשרת לה שאכן את ראויה ליעקב יותר ממני, לסיומו!

בהכרה זו מסירה רחל מעל אחותה את חרפת הדחיה ותחושת הבדידות העמוקה אותה חשה וחוותה במשך שנים רבות!

בכך סוללת רחל את הדרך להסיר מעליה את חרפת העקרות אותה סבלה ונשאה בנפשה במוחה ובלבה בצער, בכאב ובעגמת הנפש מאז נישאה ליעקב ולא זכתה להביא ילדים לעולם!

היא מבטאת בפני יעקב בעלה כפי שמתאר הכתוב: "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי"!

ויעקב עונה לה: וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן.

המלבי"ם מפרש זאת כך: "התחת אלהים אנכי" – המונע ממך פרי בטן הוא אלהים ולא אני הסבה לזה רק אלהים מנע, וא"כ איך תעמידי אותי תחת אלהים להתרעם עלי? התרעומות שיש לך הנה על אלהים!

ואכן רחל מגלה שאלוקים מנע ממנה פרי בטן בשל צער והעגמת נפש העצומה שנגרמה ללאה אחותה כתוצאה מתחושת חווית הדחיה והבדידות העמוקה אותה חשה לאה מיעקב והעדפתה של רחל אחותה על פניה בבחירתו אותה לאשה!

עד כמה נדרשת הזהירות מצער הזולת ועד היכן משפיע צער הזולת על חיינו?!

זוג שהיה חשוך ילדים שנים רבות לאחר נישואיהם, השתדלו בכל דרך אפשרית למצוא מזור לבעייתם, הם פקדו כל רופא מומחה אפשרי ניסו כל עצה וכל סגולה אפשרית אך לצערם הם לא זכו להיפקד בילדים. אחד מידידי המשפחה יעץ להם לנסות לפנות אל הרבי מליובאוויטש ולבקש את ברכתו. הזוג אמנם לא השתייכו לחסידות חב"ד אך שמחו על העצה וטסו לניו יורק בדרכם לפגוש את הרבי מליובאוויטש.

הם עמדו בתור לחלוקת הדולרים לצדקה ביום ראשון בשבוע וכשהגיע תורם פנו אל הרבי בבקשה לברכה להיפקד בילדים תוך שהם מזכירים את העובדה שהם ניסו כל דרך אפשרית.

פני הרבי הרצינו, הוא פנה אל הבעל ואמר שכדאי לבדוק אם במהלך יציאתו לפגישות שידוכים לפני חתונתו גרם צער לבחורה כל שהיא בטעות?

הבחור חשב לרגע ולפתע החוויר, כן זכור לי מקרה כזה כאשר הוצעה לי הצעת שידוכין כל שהיא ונקבעה לי כבר פגישה עם הבחורה המדוברת, אך אני החלטתי שבסופו של דבר שזה לא מה שאני מחפש לא הגעתי אל הפגישה ואף לא טרחתי לעדכן את הבחורה על כך, הבחורה כמובן הגיעה למפגש המתוכנן אך הצטערה לראות שאני לא הגעתי ואף לא טרחתי לעדכן אותה על כך.

אמר לו הרבי הדבר הסב לה צער עמוק והיא נפגעה עד עמקי נשמתה, האם ביקשת ממנה סליחה על כך? לא ענה הבחור! אם כן צור קשר עמה ודאג לבקש סליחה ומחילה ותוודא שהיא אכן סולחת לך מרצונה ובלב שלם!

הבחור עשה כדברי הרבי ואכן הבחורה סלחה לו על כך, שנה חלפה לה ובני הזוג נפקדו בילד משלהם!

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם

לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה