שמי רונית ענבר, נשואה ואימא לשש נשמות קדושות, מיילדת אחראית במיון יולדות ב"לניאדו", עובדת במיון ובחדר לידה ומלווה נשים וזוגות לקראת לידה ואחרי לידה.

לאחרונה גם סיימתי קורס הדרכת כלות, ואני מדריכה לנשיות בריאה מתוך ראייה ואמונה שמיילדות היא מקצוע הוליסטי שמלווה נשים בכל שלבי החיים.

מיילדוּת היא אומנות. ולכן, יש בי חלק אומנותי (שירשתי מאימי הצדיקה מיכאלה טאוב), ואני גם כותבת.

תמיד כתבתי, אבל בעיקר למגירה…

לפני כחמש שנים אבא שלי החסיד ר' אבי טאוב ע"ה, עזב את העולם כרוח סערה. בשנת האבל, שהייתה שנה קשה מאוד בעבורי, התחלתי לכתוב יומן – יומן אבל, סוג של ריפוי והבראה במקום שבו הייתי…

מהר מאוד הבנתי שאם אמשיך לכתוב רק על העצב הזה ארד לחושך… אז כדי להרים את עצמי התחלתי לכתוב על החיים, וכך נולד הספר "יומני המיילדת" – ספר שירים על חוויית לידה מזווית הראייה של המיילדת. כך שילבתי את עבודתי כמיילדת עם התחביב שלי לכתוב.

כך הגעתי למקצוע הנשי והמיוחד הזה

תמיד הייתה לי משיכה לתחום הרפואה והסיעוד, אבל כשסיימתי תיכון, כמו כולן, הלכתי למכללת "בית רבקה" בכפר חב"ד – כדי להמשיך את המסלול…

הבנתי מהר שההוראה אינה בשבילי. באמצע השנה הראשונה עזבתי, עבדתי בעסקים של אבא שלי והתלבטתי אם להירשם ללימודי סיעוד. כשביקשתי ברכה מהרבי מה"מ, קיבלתי ברכה מיוחדת על רפואה ולידה טובה ובריאה, ואז כבר לא הייתה שאלה.

למדתי סיעוד בבית הספר לסיעוד ב"לניאדו". אחרי הלימודים עבדתי במחלקה פנימית, ואחרי כמה שנים גם במחלקה כירורגית. אחרי לידת בתי הבכורה עברתי לאגף נשים ויצאתי לקורס מיילדות.

אתגרים וקשיים

לכל אישה יש סיפור, לכל לידה יש סיפור, לכל זוג יש סיפור.

לא הייתי קוראת לזה קשיים, זה פשוט משתנה מאישה לאישה.

ברמת העיקרון אישה יודעת ללדת. הגוף שלנו יודע איך לעשות זאת. לא צריך לעשות כלום, ולא צריך ללמוד יותר מדי, פשוט צריך לסמוך על עצמך ועל החיבור לגוף. לפעמים אנחנו מתערבים במהלך הטבעי, ואז יכולות להופיע כל מיני תקלות, שגם להן, ברוך ה', יש פתרונות היום.

בשנה האחרונה, בגלל המלחמה, הייתה לנו התמודדות עם אתגרים מטלטלים שלא פגשנו מעולם. חווינו עומס קיצוני, משום שהרבה נשים מהדרום ומהצפון באו אלינו, חלקן עם עומס רגשי נוסף נוכח נסיבות המלחמה ולא תמיד התאפשר למיילדות להקדיש לכל יולדת את מלוא תשומת הלב…

פגשתי לצערי אלמנות שבאו ללדת, נשים שהבעל שלהן לא היה יכול להגיע כי באותה העת הוא לחם בחזית ובעצמו היה בסכנת חיים, נשים שהבעל שלהן הגיע אבל לא באמת היה נוכח (כי הראש שלו היה אי שם בעזה או בלבנון)… נשים מפונות ללא בית שבאו ללדת.

המלחמה גם הציפה הרבה מצבי פוסט טראומה אצל נשים רבות – וזה מאתגר ודורש ליווי רגיש וקשוב…

אספר סיפור אחד:

הייתה יולדת שבאה עם בעלה. הם ביקשו לעשות זירוז משום שהיא רוצה שהוא יהיה בשטח בזמן הלידה ויראה את התינוק לאחריה, כיוון שהוא חייב למחרת להיכנס ללבנון, להצטרף ללחימה. כמובן עשינו זירוז בבוקר, ולקראת הערב האישה הגיעה למצב שאִפשר לידה. בדרך־כלל, בלידה חוזרת חולף זמן קצר למדי מהרגע שיש מוכנות מלאה ועד שהתינוק בחוץ. אבל כאן, מכיוון שכל תהליך לידה מחבר מאוד גוף ונפש, היא התאמצה והתאמצה אבל התינוק לא יצא, במשך כמה שעות… היא אמרה: "אני רוצה ללדת", אבל בפנים היא לא הסכימה… הנפש שלה הבינה שברגע שהיא יולדת, היא נותנת לבעלה אישור לצאת לחזית, והיא פשוט לא יכלה לשחרר…

בסוף כמובן היא ילדה, ושעה אחרי הלידה בעלה הלך.

המיילדות והיולדות

השבוע נקרא בפרשת השבוע על המיילדות העבריות. עבורך כמיילדת, יש הרגשה אחרת כאשר קוראים עליהן?

ודאי שיש חיבור. אני חושבת שמרים הייתה אישה שרואה גאולה. אישה אופטימית, מלאה בחיבור ועשייה נשית. זה מתחבר מאוד להיותה מיילדת. היא ליוותה יום–יום נשים ברגעי המעבר מגלות לגאולה.

כמו שהיא ראתה את הקושי ואת הכאב, כך היא ראתה את רגעי הקסם של הגאולה – החיבוק והחיבור של אם לתינוק שלה. לכן, כשכולם ראו גלות – היא כבר "ראתה את הנולד" והכינה תוף לגאולה!

האם יש יולדות ששומרות על קשר או מראות לך תינוק שהיית שותפה בהבאתו לעולם?

קודם כול, אני תמיד משתדלת לבוא לבקר את היולדת יום או יומיים אחרי הלידה, לדבר על זה, לראות איך היא מרגישה. לפעמים האופן שבו אני רואה את הדברים אינו חופף למה שהיולדת מרגישה. לפעמים יש דברים שהיא לא הבינה, ושיחה קצרה מנרמלת ומסבירה דברים שיכולים להתפתח למחשבות קשות. כך ששיחת עיבוד של כמה דקות פותרת את הכול. אם אלה נשים שעשיתי איתן את ההכנה ללידה אז מובן שאנחנו שומרות על קשר בהמשך, ויש מקרים מיוחדים שיולדת כותבת לי או רוצה שניפגש.

הייתה יולדת שליוויתי בלידה שקטה, לידה מרגשת ומטלטלת כאחד. אחרי הלידה אמרתי לה שבעזרת־ה' בלידה הבאה אני רוצה שהיא תתקשר אליי ונהיה יחד גם בלידה של חיים, וכך באמת היה. אחרי שנה בערך היא שלחה לי מייל שהיא לקראת לידה, ובאמת זכיתי ללוות אותה בלידה מרגשת במיוחד (וגם על זה נולד שיר).

יולדות קיסר 

מסר ליולדת בקיסרי?

גם אני עצמי ילדתי בקיסרי…

בלידה האחרונה שלי התינוקת החליטה שהיא רקדנית והייתה הפוכה (עד היום אגב היא רקדנית…), לידה קיסרית יכולה להיות קשה מאוד ויכולה להיות גם חוויה טובה ובריאה, זה קשור מאוד לשאלה איך מגיעים לחדר ניתוח, מה הסיבה ומה קורה בדרך.

כשנשים מגיעות לניתוח מוזמן – מכל מיני סיבות שבגללן אינן יכולות ללדת רגיל – אני אומרת להן שגם זו דרך ללדת. ליוויתי לא מעט נשים בניתוחים קיסריים ידידותיים, והם היו טובים.

כשנשים מגיעות לניתוחים באופן דחוף או בהול, הדבר בהחלט יכול להתפרש כחוויה טראומתית מאוד, לכן כדאי וחשוב אחרי הניתוח לדבר על הדברים, להציף הכול, כדי שבלידה הבאה ובחיים בכלל החוויה תלווה אותנו בצורה מחברת ומכילה.

לידה וגאולה

תני טיפים ליולדת העתידית ללידה קלה וגאולתית.

תסמכי על עצמך. תסמכי על הגוף שלך. תקשיבי לעצמך. תנקי את כל הרעשים מסביב –  כי רק אימא יודעת מה נכון וטוב לה ולתינוק שלה.

הגאולה משולה ללידה, איך את רואה את ההקבלה?

לנו, הנשים, יש מתכון מדויק. אנחנו יודעות את הסוד. אנחנו יודעות איך עוברים מגלות לגאולה. אנחנו חוות את זה על הגוף שלנו. והגאולה באה דווקא מהגוף, מהגשמיות.  כשאת משחררת את השליטה באופן מושלם ומלא לקדוש ברוך הוא וסומכת על הגוף שלך – זה קורה.

באדיבות מגזין עטרת חיה