אמרה עממית טוענת כי "מסיכות זה לא רק בפורים". ישנם הרבה סוגי מסכות שכל אחת מאתנו מוצאת את עצמה משתמשת בהן במהלך השנה.

מסיכות מסוג זה נתפסות אצלינו בדרך כלל כדבר שלילי. אך האם זה אכן כך? מתי המסכה נכונה לנו ומתי לא? ומהו האני האמיתי שלנו בין כל המסכות שאנו מרבות להשתמש בהן אפילו מבלי לשים לב?

השתחוו בכאילו

אחד הטעמים לתחפושות בפורים (מובא בספר 'אוצר כל מנהגי ישורון') הוא להראות שלמרות שכלפי חוץ אנחנו נראים לפעמים דומים בהתנהגותנו לאומות העולם, אבל באמת, הפנימיות של יהודי היא טובה וטהורה.

מקור לזה מופיע בגמרא (מגילה יב, א): "שאלו תלמידיו את רשב"י: 'מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה?' אמר להם: 'אמרו אתם'. אמרו לו: 'מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע'. אמר להם: 'אם כן, שבשושן ייהרגו ובכל העולם כולו אל ייהרגו'. אמרו לו: 'אמור אתה'. אמר להם: 'מפני שהשתחוו לצלם'. אמרו לו: 'וכי משוא פנים יש בדבר?' אמר להם: 'הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים'".

כלומר, גם אותם יהודים שהשתחוו לפסל בימי נבוכדנצר, לא עשו זאת אלא כלפי חוץ, מחמת הגזירה. ולכן הקב"ה גזר גזירת כליה כלפי חוץ אך כשהתעוררו בתשובה, הגזירה בטלה.

זו רק תחפושת

נראה שעצם הרעיון של התחפושת בא להזכיר לנו את ההתנהלות שלנו במשך כל השנה. פעמים ואנחנו עוטים עצמנו מסכות שונות של קוצר רוח, קשיחות, רכלנות, זלזול ועוד. אבל בעצם הפנימיות שלנו כיהודים היא תמיד טובה. החלק אלוקה ממעל שלנו הוא לעולם שלם וטהור. המסכות שאנו עוטים זה בגלל סיבות אחרות: מחוויות שעברנו, מניסיונות שהחיים מזמנים לנו, מתכונות אופי הקיימות בנו, ובאופן כללי מהיצר ומהנפש הבהמית שבתוכנו. אך ברגע שאני מבינה שהמסכות הללו הן לא באמת המהות הפנימית שלי, וכי המהות הפנימית שלי הרבה יותר אמיתית, נעלה ומרוממת, זה עוזר לי להוריד אותן, לפחות באופן חלקי. ההבנה הזו מסייעת לי להתגבר ולהתחבר למקום הפנימי העמוק שלי; לחלק הגבוה שבתוכי ומשם לשאוב כוח.

קיימו וקיבלו באמת

זו למעשה הנקודה הפנימית של נס פורים – ההתעוררות של היהודים למסירות נפש בפועל. גילוי הפנימיות האמיתית שלהם היא מעבר למסכות של יהודים המחפשים להתקרב לאומות העולם ונהנים הנאה רגעית מסעודת אחשוורוש. כמו שהרבי מה"מ מסביר (מאמר "וקבל היהודים" תשי"א) שהגזירה בפורים הייתה בעצם על הגוף – להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. לו היו כופרים ח"ו ומציגים את עצמם כגויים, הרי היו ניצלים. ולמרות האפשרות הזאת, הם עמדו במסירות נפש על זהותם היהודית. ולכן, דווקא בנס פורים נאמר "קיימו וקיבלו", שכן אז הייתה השלמות של מתן תורה, כאשר קיבלו את התורה מתוך כפיה ("כפה עליהם הר כגיגית"), וכעת מתוך רצון.

גזירת המן חשפה את הפנימיות שמאחורי המסכה – הקשר הנצחי הבלתי מעורער שבין יהודי לבין הבורא.

כך נסיר את המסכות

מתוך המקום הזה אנו יכולות לעשות עבודה פנימית של התבוננות על המסכות שלנו בחיי היום יום, מתוך הבנה ששום התנהגות והתנהלות חיצונית שבאה מצד הנפש הבהמית לא באמת מגדירה אותי. זו רק מסכה שמכסה על הפנים האמיתיות שלי.

ההבנה הזו נותנת גם כוח מול הזולת: בן הזוג, ילדים, חברות ואנשים שאנחנו פוגשות ביום יום. לנסות להתבונן מאחורי המסכה לגלות את החלק הפנימי, הטהור, הבלתי משתנה הזה של נשמה אלוקית שרוצה באמת להיות מחוברת לה' ולתורתו, אלא שהעולם הזה גורם לה ללבוש תחפושות ומסכות שונות, לא תמיד נחמדות. ההכרה בכך עוזרת להסתכל על הזולת במבט אחר וממילא להגיב מתוך חיבור פנימי של נשמה לנשמה – חיבור שמדלג על המסכות.

הצד החיובי שבתחפושת

אולם, לפני שנתייג את המסכות כדבר שלילי. כדאי לפעמים להסתכל גם על הצד החיובי במסכות מסוימות שאנו לובשות לפעמים.

מסופר שמישהו התלונן פעם בפני אדמו"ר הזקן שחסידים הם צבועים, ומתנהגים במנהגי חסידות למרות שבפנימיותם אינם כה צדיקים… והשיב את דברי המשנה שמי שמחקה בעל מום, לא יצא מהעולם עד שלא יהפוך לכזה. כך שגם אם התנהגותם של החסידים אינה משקפת כרגע את רמתם הרוחנית, בסופו של דבר הם לא יצאו מהעולם מבלי שהם יהפכו לחסידים באמת…

רעיון זה משתקף במשפט הידוע של בעל ספר החינוך: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".

לפעמים את נמצאת במצב של קושי, ניסיון, כאב או דכדוך פנימי ואין לך שום חשק לעשות משהו; זה בדיוק הזמן להשתמש במסכות החיוביות. שימי על עצמך מסכה של חיוך, של התעניינות באחרת, למרות שאת מרגישה בדיוק ההפך. שימי על עצמך מסכה של סבלנות לילד למרות שאת מרגישה שאין לך כרגע סבלנות. שימי בתודעתך מסכה של מחשבות חיוביות, למרות שהאוטומט מייצר ללא הרף רק מחשבות שליליות.

זה עובד!

בסוף תמצאי שהמסכה הזו הופכת לחלק בלתי נפרד ממך, בסוף זו כבר לא תהיה מסכה, אלא זו תהיה המציאות האמיתית–החיובית שלך.

ואולי… אולי בעצם, מלכתחילה זו לא היתה מסכה? שהרי כבר סיכמנו שכל המקומות הלא–טובים והנמוכים בנפש הם בעצם המסכה שמסתירה את הנפש האלוקית הטובה שלנו ששואפת להגיע לידי ביטוי מקסימלי.

באדיבות מגזין עטרת חיה