מאת: חיל'ה טל

" וכי תבואו אל הארץ…. שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל… " (פר' קדושים פס' כ"ג)

"אמא" פתח מוישי את הדלת בסערה. "היום למדנו על מצות העורלה בגן…! "

"מוישי הירגע, בוא שב תאכל את ארוחת הצהריים ואחר-כך תספר לי ברוגע מה למדתם", אמרה אמא, אגב מזיגת המרק לצלוחית האדומה.

מוישי אכל ברעבנות את המרק ואפילו ביקש תוספת. לאחר-מכן סיפר לאמו את כל מה שלמדו בגן: ה' ציווה שלא יוכלו את הפרי אלה שיעברו שלוש שנים ורק אז הוא יהיה מותר לאכילה.

"מוישי, רוצה צלחת פרות?" שאלה אמא.

"כן, אני ישמח, תודה אמא!".

 אמא הגישה למוישי את צלחת הפרות ואמרה לו שהיא הולכת לנוח.

לאחר שאמא קמה מהשינה, היא הלכה לכיוון הסלון, שם ראתה שצלחת הפרות של מוישי עוד ריקה.

"מוישי… עוד לא אכלת! למה אתה לא אוכל? " שאלה אמא בפליאה.

"אמא, עוד לא עברו 3 שנים!! איך אני אוכל? הרי הקב"ה אמר שאסור לאכול את הפרי במשך 3 שנים…!"

מוישי לא הבין מדוע אמא צוחקת במקום לומר לו שהוא צודק…

אמא הושיבה את מוישי על ברכיה והסבירה לו שלא אוכלים את הפרי 3 שנים מאז שהעץ מצמיח את הפרי.

"אז אני יכול לאכול את הפרות שבצלחת?"

"בוודאי" אמרה אמא.

מוישי הבין ורץ לאכול את צלחת הפרות המגרה.