-
כיצד אבוא אל אבי ולבי איננו איתי? • במת הגולשות
אילוסטרציהחיה, אישה צעירה שזכתה לשהות בחצרות קודשנו בחודש החגים האחרון, של שנת הקהל, משתפת בתחושותיה • תשרי ה'תשע"ו. לא להאמין. הגענו, כמו כולם, לרבי. עמדנו מול 770, כולם התרגשו. רק בליבי שכן לו עמלק קטן שקירר לי את הנשמה. שלחש לי בשקט: "זה לא יעזור לך, לא תצאי מכאן אחרת. אפילו הכנה לא עשית, מה נראה לך?" • לקריאה
אולי ניגון חסידי מרטיט,אולי תפילה שתדמה לתפילות שלי, של פעם, מלאות רגש.אולי לימוד שיחה?לא. פשוט לא הולך!ואני אנא אני באה?כיצד אבוא אל אבי וליבי איננו איתי?מה זה היה לי?כיצד קפא לו הלב, במרוצת החיים?לאן נעלם לו הרגש החסידי החם?ריבונו של עולם,קשה לי, הנסיונות כבר קשים מנשוא!עד מתי?תשרי ה'תשע"ו.לא להאמין.הגענו, כמו כולם, לרבי.עמדנו מול 770,כולם התרגשו.רק בליבי שכן לו עמלק קטן שקירר לי את הנשמה.שלחש לי בשקט: "זה לא יעזור לך, לא תצאי מכאן אחרת.אפילו הכנה לא עשית, מה נראה לך?"ניסיתי לענות לו שאני מוכנה לספוג מהקירות,שאנסה להתפלל,שעוד אראה לו. הרבי לא שוכח אותי.נכון שקשה לי אבל בכל זאת..רציתי לזרוק אותו ממני כבר מאז שהגיע וניסה להידבק אלי.אך לצערי לא הצלחתי."עוצמתי" "מדהים" "אין דברים כאלה"-זה כבר מזמן לא בלקסיקון שלי.למרות ש…כן הייתי יחד איתכן, ב770.לא זכיתי להיות כלי לאורות הגבוהים שנספגו בכן היטב.נעים להכיר,שמי חיה.אמא שמתמודדת יום יום, שעה שעה.מתמודדת מול קשיים וכאב,שתוצאתם: קיפאון הלב.רציתי לשתף בנקודה אחת קטנה בתוך החושך הגדול שלי.מי יתן וזה יעניק עידוד ותקווה לקוראת אחת מבינכן.זמן קצר לפני הטיסה חזור הביתה,זה הגיע.פתאום, בלי שום הכנה. אחרי ייאוש מעצמי.אני מרגישה הכי חזק שיש:את הבת של הרבי.ולא משנה מה מצבך.לא משנה כמה קשה לך להתפלל,לחוש ולהרגיש,על אף ולמרות הכל-שום דבר בעולם לא יפריד אותך.את שייכת לכאן תמיד.בכל מצב.והרבי יודע וכואב את כאבך. תמיד.תודה לך רבי!שקט. רוגע. אחרי שנים של סערה פנימית,תסכול ואכזבה מעצמי.אולי עוד יש תקווה לצמוח מהמקום הנמוך כל כך?אם אני קשורה למעלה- עוד אצליח לעלות!ואם כך מרוממת היא,ההתקשרות לרבי, שאינה תלויה באמצעים,עד כמה עוצמתית היא שייכותינו להקב"ה,"ישראל-אף על פי שחטא- ישראל הוא".יהודי תמיד קשור להקב"ה ולא נפרד.כן. אנו בניך ואתה אבינו.אנא-גאלנו גאולה שלמה!!גאולה פרטית וכללית לכולנו!כתבות נוספות שיעניינו אותך:
-
הגדלה
את ממש מזכירה לי את עצמי..
גם לי בזמן האחרון נכנסה כזאת מין קרירות, אז מה את אומרת, לטוס לרבי יעזור? אני כבר לא יודעת מה לעשות! אין חשק להתפלל, וגם כשאני מתפללת מחכה כבר לסיים עם זה..:-( באמת שכבר אין לי כוח! לא מתלהבת מלימוד שיחה כמו פעם.. מעדיפה לקרוא ספר.. מבצעים בקושי.. ממש עמלק אחד גדול! אני לא בבית חסידי.. ואין לי אפילו דוגמא לספוג ממנה חיות. פשוט מייאש.
זה כואב לי ומציק לי! ומפריע לי! אולי יש לכן עצה בשבילי???
מהמם
מרגש מאוד, את כותבת יפה, משיח נאוו
ואוו. מצמרר. אין מילים. רק גאולה, אמן!