שאלתי אותה.. תגידי..

'את באמת חושבת שתצליחי בזה? אולי עדיף לך להפסיק! תראי כמה שעות את מבזבזת על זה? זה שייך לעבר.. זה אולי לא באמת מי שאת! אז מה אם שנים רבות עסקת בזה.. יש תחומים אחרים.. אולי הם טובים יותר? אולי תנסי בכל זאת משהו חדש?'

אמרתי לה שלא! זה חלק ממני ואני לא אוותר. אני יעזר בזה בחיים החדשים שבחרתי. הרי זה חלק מהשליחות שלי.. חלק נכבד מחיי… חלק ממי שאני באמת. אני אוהבת לרקוד וזה סופי!…

ככה זה נגמר. מונולוג לילי עם הנשמה שלי.

בשיחת הרבי לשבת פרשת יתרו, כ' שבט, הרבי מזכיר "..שלימות הכוונה היא, שבני ישראל על ידי עבודתם בכח עצמם (לא באמצעות הגילוי מלמעלה ד"וידבר אלקים וגו'")- בהיותם בהתלבשות בתחתונים..- ימשיכו את הגילוי דאחד עשר בעשר, ע"י עשיית התחתונים (עשר) כלי מוכשר לקבלת הגילוי ד"אחד עשרה", עי"ז שלומדים תורה עם כח הדיבור הגשמי שלהם.. ועושים את עבודתם בעולם באופן שהתחתונים עצמם נעשים כלי ודירה לו יתברך."

יתרו פשוט זכה! זכה לטור שנתי בחומש שמות! הוא לא דמות שהתחילה כדוגמא אישית, אלא להפך – עובד עבודה זרה ומומחה לכל פסל! הוא השתמש בכוחות הפרטיים שלו לטובת חייו החדשים כ"בעל תשובה". הוא לא הזניח את העבר אלא חקר אותו והחכים ממנו לתועלתו הפרטית והכללית כחותן משה.

את מעלת התשובה  ניתן למצוא אצל כל אחד ואחת מאיתנו – בכל רגע ורגע! מצד הגוף בעצמו דברים נוטים להשתנות.. יום אחד מרגישים ככה.. ויום שני אחרת! יום אחד אני יודעת מה באמת מתאים לי ללבוש ויום אחר אני מסתרבלת! ומצד הנשמה הדברים נראים פשוטים הרבה יותר – כי היא יודעת את האמת.

בהתועדות ט"ו בשבט בשכונת המלך, שבה נוכחתי השבוע, חברתי ברכה אמרה לכולנו "כשאתן נתקלות בבעיה ומחפשות תשובה – תשאלו את הנשמה!"

חשבתי לעצמי שזה כלי נהדר שיתרו בטוח השתמש בו. מצד גופו יתרו עדיין היה נשאר עם אלפי פסלונים קטנים וגדולים אך נשמתו ידעה את האמת- והוא בסוף נשאר עם אותה אמת עד סוף חייו! מכיוון שהפרשה קרויה על שמו, זה נותן לנו כח לשאול אותה.. את הנשמה… מה באמת מתאים לבנות מלך שכמותנו?

התשובה תלויה בכן.. אז תשאלו אותה…