מאת: שלום בער קרומבי

חודש תמוז תופס אותנו בעיצומו של הקיץ הלוהט. בחודשי הקיץ מתחדשת הבריאה, הפרחים מלבלבים, העצים חוזרים לצבעם ומחזירים לעצמם את העלים שנבלו בעונת החורף. כשהחום מעיק והשמש קופחת, מתחדדת ביקום כולו העובדה כי יש בורא לעולם, וכי הוא זה שמעניק את החיות שבזכותה קיים העולם. שהרי כשמתחדש העולם רואים כולם בברור, כי יש מנהיג לבירה זו, המחדש את העולם בכל פעם מחדש.

עובדה זו מתקשרת עם אחד המאורעות ההיסטוריים שנעשו לעם ישראל בחודש תמוז לפני אלפי שנים, כשעם ישראל כבש את הארץ בפעם הראשונה. בשעת השיא של הלחימה על כיבוש הארץ, החלה השמש לרדת. מה עשה יהושע בן-נון? פנה אל הקב"ה וביקש כי השמש תיעצר, כדי שעם ישראל יוכל להמשיך את המלחמה. הסוף ידוע; עם ישראל ניצח את הפלישתים ובני ישראל נכנסו לארץ.

בתורת החסידות מוסבר כי כשנעצרה השמש לפי בקשת יהושע, שאמר לקדוש-ברוך-הוא "שמש בגבעון דום", נעצר היקום כולו והגלגלים והמזלות חדלו מלכת. זאת מכיון שכשאמר יהושע לשמש "דום" – ביקש ממנה לחדול מלומר שירה לקדוש-ברוך-הוא. מיד כשהפסיקה לומר את השירה, לא יכל היקום כולו להמשיך לנוע. כך נעצרה גם השמש שנמנע ממנה להמשיך ולשקוע. אירוע היסטורי זה, שאירע ביום השלישי של חודש תמוז, גילה בבריאה את התכונה החזקה ביותר החקוקה בה; כל דבר ודבר בעולם חייב לקבל את החיות מבורא העולם, כדי שיוכל להתקיים. כשהשמש חדלה מלומר שירה וממילא חדלה מלנוע, הובהר לכל בני עולם כי כל פרט בעולם מתקיים מהחיות האלוקית שמעניק הקדוש-ברוך-הוא לעולם.

את העובדה הזו נזכה לראות בעצמנו בימות המשיח, כשאז יתגלה איך כל דבר בעולם מתחדש כל רגע מחדש מהחיות של ה'. בנבואות אחרית הימים כתוב על אחד מיעודי הגאולה "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר" – בעולם יתגלה רובד נוסף ונזכה לראות כיצד גם בדברים הגשמיים והחומריים של העולם חדורה החיות של ה' שמחיה את הבריאה.

* * *

לכל יהודי ניתן הכח לגלות את הקדושה שבעולם, ולהחדיר בגשמיות המלווה כל צד בחיינו, את חיותו של בורא העולם. הכח הטמון בתורה והמצוות מאפשר לנו להעלות את החומריות של העולם מדרגתו, ולגרום לו להתעלות מעלה נוספת לדרגה עליונה של רוחניות.

בפשטות אין זה מובן: כיצד ניתן להפוך את העולם הגשמי לרוחניות, והרי העולם הגשמי גורם לאדם להתנתק מהדברים הרוחניים והנעלים, העומדים ברמה נעלית ביותר מהעולם.

יותר מכל נשאל את עצמנו, כיצד לקח הקדוש-ברוך-הוא את התורה, שהיא חוכמתו הנעלית מכל, והלביש אותה בענייני העולם הגשמי? הלכות התורה פוסקות בין השאר בנוגע לסכסוכים בין בני אדם ואף נוגעות במעשים גרועים מכך, כגון רצח, גניבה וניאוף. כיצד אם כן לקח הקדוש-ברוך-הוא את החכמה הכי נעלית שלו והוריד אותה לעולם הכי תחתון, בו חיים בני אדם עם מידות רעות ורצונות לתאוות, כך שהתורה צריכה להתייחס לטבע המושחת של בני האדם.

כאן באה תורת החסידות ומסבירה, כי דווקא זה היה רצונו של הבורא כשבחר בעם ישראל להעניק לו את התורה. רצונו של הבורא היה כי את תורתו יקיימו דווקא בעולם גשמי וחומרי, עם טרדות ובלבולים המפריעים לקיים את התורה.

כפי שאומר המדרש "נתאווה הקדוש-ברוך-הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים" – דווקא בעולם הזה התחתון בדרגתו ומעלתו, רוצה ה' שאנו – בני ישראל – ננחיל לו דירה ע"י קיום המצוות, העוסקות בדברים גשמיים וחומריים.

כשנתן הבורא את התורה לעם ישראל במעמד הר סיני, ניתן לנו הכח לקחת את הדברים הגשמיים ביותר בעולם הזה,  ולהעלותם למדרגה נעלית, למדרגתם האמיתית, על-ידי שנעשה בהם את רצונו, וכך נשנה את מציאותם – ממציאות של אמצעיים גשמיים וחומריים לנעלים יותר ומזוככים.