-
בעלי מדבר רע על הילדים. מה עושים? • חינוך
אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לכתבהבאתר 'דעת' מתפרסם מענה לאישה ששואלת לגבי חינוך הילדים: ידוע שמחשבה יוצרת מציאות וכן דיבור יוצר מציאות. מה קורה במצב שבנאדם ועוד הורה כל הזמן מדבר שלילי על הילדים שלי, ועוד אומר ש"לא ייצא מהם כלום" או "בסוף ימצאו בעל לא טוב" וכיוצ"ב. מגיל צעיר הוא מדבר שלילי גם על העתיד. איך יודעים שלא היתה לזה השפעה כלל על ילדי?
ידוע שמחשבה יוצרת מציאות וכן דיבור יוצר מציאות. מה קורה במצב שבנאדם ועוד הורה כל הזמן מדבר שלילי על הילדים שלי, ועוד אומר ש"לא ייצא מהם כלום" או "בסוף ימצאו בעל לא טוב" וכיוצ"ב. מגיל צעיר הוא מדבר שלילי גם על העתיד. איך יודעים שלא היתה לזה השפעה כלל על ילדי? איך מבטלים דבר כזה כששומעים באותו רגע או שרוצים לבטל את ההשפעה של זה לאחר מכן?
אף פעם לא התייחסתי לזה ואני מנסה לחיות באמונה ולהתעלם אבל ידוע שדברים אילו קיימים ואיני יודעת אם חלק מהמציאות שנוצרה זה בגלל זה. זה גורם לי לפעמים לכעסים עליו ולאשמה אפילו שאני לא רוצה כי הוא לא מבין והוא ממשיך לדבר ולהתנהג כך ואחרי הכל אני חייבת לכבד אותו מה שקשה במצב זה.
מה עושים וכיצד פועלים? לדבר איתו בנושא זה די אבוד…לעיתים איני יודעת אם באמת המציאות שנוצרה אצל ילדי זה עקב ההשפעות של הדיבור שלו שהיה וקיים כל הזמן, כאילו הוא כבר יצר אותו מזמן חס ושלום.
בבקשה תענו לי כי אני מתוסכלת מהמצב.
תודה וישר כח!את השאלה שלך ניתן לחלק לשניים: 1. האם הדיבורים הלא טובים שלו השפיעו, או מסוגלים להשפיע לרעה על מה שקורה אצל השני. 2. כיצד צריך להתמודד עם ההורה המדבר כאלו דיבורים.
בנוגע לשאלה הראשונה, התשובה היא – לא. אם נקבע בהשגחה העליונה שאדם מסויים יעבור דברים מסויימים הוא יעבור אותם בין אם השני ידבר עליו בצורה כזו או אחרת. מה שקורה אצל האדם זה תלוי אך ורק בהשגחה העליונה מלמעלה, שכמובן חלק מזה תלוי במעשי האדם עצמו. אבל לא ניתן לומר שאדם אחד יוכל להשפיע לרעה על מה שקורה אצל השני. לכן, ראשית כל, צריך חזק את האמונה בתוכנו כי כל מה שעבר עלינו, גם אם זה דברים לא נעימים, זה בגלל כוונה כזו או אחרת, אך לא בגלל הדיבורים שלו . אף שבוודאי דיבורים אלו אינם טובים ואינם ראוויים, אבל זה חשבון שלו ואחריות שלו עם עצמו, אבל אין לומר שדיבורים אלו שינו או ישנו חלילה את החיים שלך ושל ילדיך.
כמובן, שאם דיברים אלו פועלים אצלך חלישות הדעת, זה כמובן דבר לא טוב. וזה כבר עבודה שלך עם עצמך – לחזק היטב את הביטחון בקב"ה, כבורא העולם ומנהיגו בכל רגע. לחזק את המחשבה החיובית, ואת הביטחון הפנימי כי בוודאי הקב"ה ישפיע עלינו טוב. ולא להתרשם כלל, אלא להתעלם באופן מוחלט, מהדיבורים שלו . ככל שלא תתני לדיברים אלו להשפיע עליך (בכח המחשבה והמוח, כככל הידוע – שהמוח שליט על הלב) הרי המחשבות החיוביות יסייעו שהמציאות גם כן תשתנה לטובה, וכדברי הכתוב – "הבוטח בה' – חסד יסובבנהו".
בנוגע לייחס להורה – אם באמת לא ניתן לדבר איתו וזה אבוד מראש, כפי שציינת. אז כנראה זה לא נדרש ממך. את חייבת בכבודו, ואין לה מה לעשות, חוץ מפשוט להתפלל עליו, לקוות שהוא יפסיק לדבר דיבורים כאלו. ככל שפחות תשימי לב, מבחינה פנימית לדיבורים אלו, הם בעזרת ה' יפסיקו יותר מהר. מה שכן את יכולה, זה לנסות לחשוב איך את מנסה להיות בסדר באותו עניין, כלומר, שאת בעצמך תקפידי יותר על דיבורים חיוביים ולימוד זכות על הזולת וכו'. כי אחרי הכל, עצם זה שהקב"ה מסובב לך לראות את העניין הזה, זה אומר שיש לך עבודה לעשות גם כן בעניין זה.
בהצלחה רבה ובשורות טובות
כתבות נוספות שיעניינו אותך:
-
שלום. אני יודעת שלא כאן המקום לכתוב את זה אבל פשוט מעוניינת לפרסם מסר קטן ומשמעותי להורים וזה המקום היחיד שעלה לי….
מקווה שתחליטו לפרסם את התגובה לתועלת כל עמ"י.
אני בחורה צעירה, שנה ג'. היום הייתי גננת מחליפה בגן חב"ד בעיר שלי. במהלך היום ראיתי ילדה יושבת על כסא בגן עם מבט מבוהל וחסר אונים ולידה…..ילד אחר מהגן עומד ונוגע בה מתחת לחצאית. ברגע שהילד הבין שראיתי אותו הוא ברח, מיהרתי אליו וביקשתי ממנו לבוא איתי ליד הילדה. שאלתי אותו מה הוא עשה? הוא לא ענה. שאלתי את הילדה הוא נגע בך? אמרה לי כן. אמרתי לה איפה? והיא הראתה לי. הזדעזעתי!!!! מבטיחה לכן שבחיים אבל בחיים לא כעסתי כ"כ על ילד והרמתי עליו את הקול. אבל הפעם פשוט נבהלתי. כעסתי עליו ואמרתי לו שאסור לבן לגעת בבת ובמיוחד לא במקומות כאלה. כמובן שהושבתי אותו בצד ע"מ שיבין שהמעשה שעשה היה משהו לא מקובל. סיפרתי לסייעת שעבדה איתי והיא גם כעסה עליו ובזה נגמר הסיפור מבחינתה. חזרתי לידה חיבקתי אותה והסברתי לה שהגוף הוא שלה ורק שלה! לאף אחד אסור לגעת בו!! ואם נוגעים בה אז שתבוא ותספר לגננת. היא הסתכלה עליי במבט מבולבל ואמרה לי טוב. הושבתי אותה עם שאר ילדי הגן לצבוע דף ואחרי כמה דקות ניגשתי אליה שוב ואמרתי לה בשקט 'מושקי תזכרי שאם נוגעים בך שוב לבוא ולספר!! ואם הוא יגע בך שוב את מהר מהר מספרת לגננת וגם לאמא!!'. היה לי מאוד מאוד קשה להרגע מהסיפור הזה ועד עכשיו קשה לי ולכן הגעתי למצב שכותבת אותו.
אגב, הסייעת אמרה לי לא לדווח על זה לאף אחד ושאין מה לעשות ככה זה ילדים….. (אני לא מסכימה איתה אבל עדיין מתלבטת אם ולמי עליי לדווח)
גם בי נגעו בגיל צעיר. 'רק' נגעו. וזה פצע אותי פצע שעד היום עוד לא הגליד…עדיין שותת דם….
כתבתי את הסיפור הזה בשביל מטרה אחת חשובה- לבקש מכל האמהות שפה: בבקשה מכן, בקשה נפשית, תלמדו את הילדים שלכם שהגוף הוא שלהם. ושלאף אדם בעולם (גם לא לאח, דוד, סבא) אסור לגעת בו!!!!! ושאם זה קורה אז חייב חייב חייב לבוא ולספר. אסור להתבייש לספר את זה.
אני בזמנו התביישתי לספר ולכן זה נמשך למעלה משנה עד שאזרתי אומץ וסיפרתי. רחמו על הילדים שלכם ולמדו אותם לספר!! תגידו להם שמותר וצריך לספר.
תודה על הבמה. שיהיו בשורות טובות!! תמיד.
חי המלך המשיח גם אני גדלתי בציבור דתי לאומי וב״ה זכיתי להתקרב לרבי, והיום אחרי שהתחתנתי אני רואה שבאמת אין אופציות כמעט לעבודה במגזר החבדי והתחלתי לחפש אצל הדת״ל.. אני מאד מאמינה בקו של שליח ומשפיע לעולם לא יהיה מושפע כל עוד הוא מכיר את מקומו, ובטח שלא שליח של הרבי. הוא המשלח ועליו לא שייך להשפיע כלל.. זה לגמרי היינו-הך. זכיתי להיות שליחה בהודו, והפלא ופלא.. ילדים קטנים בלי דעת לכאורה משפיעים שם על חבר׳ה צעירים מכל הסוכים.. וגם אני ששם עוד לא הייתי חבדניקית, ולא הייתי נשואה, היה ברור לי מה מקומי.. ושהלוואי וכולם יזכו לטעום את טעמה המתוק של התורה.
אני לא מכירה אותך, אני רק יכולה להגיד שפחד מהידרדרות לענ״ד זה לא שיקול אם להפיץ את המעיינות או לא.. הרבי הבטיח והרבי מקיים. על בשרי הרגשתי את זה הרבה לפני שידעתי מי נותן הכוחות. ״אל יבוש מפני המלעיגים״ והרבי אמר בנוסף שהעיקר זה להפיץ את תורתו ״בשמי ושלא בשמי״ אז בע״ה תמצאי את דרכך להשפיע השפעות בערך של כלי המקבל כמובן, והעולם מוכן לגאולה.. אז אם את מחליטה ללכת על זה את גם תופתעי לגלות כמה את רצויה.. אין היום מנגד אמיתי לקדושה חוץ מהשכל שלנו, שגם השכל שלנו שמונע מלהפיץ בתכסיסי התחשבות בעולם הרב נוטיק אומר שחי בגאולה.. יש לך ולכל אחת את הכוח להיות שליחה. אין לזה גדר של מקום, זמן ומצב משפחתי ואפשר להסתכל על זה שלא מצאת עבודה בציבור החבדי כהשגחה פרטית.. נסתרות דרכי הק-ל להוליך אותנו אל הייעוד הפרטי והכללי שלנו.. השפעתנו תמיד נזקקת. לא משנה איפה, מי המקבל. שיהיה לך הרבה הצלחה. איפה שתלכי תזדקקי לכוחו של המשלח.. כאמור שליח הוא שליח גם בביתו, בציבור שלו, עד החוצה ממש.. אז שעוד נזכה נזכה לחזות בפני רבינו מוליכנו אל הגאולה עם שאר בני ישראל אחינו ממש, יהיו באשר יהיו.. רק באהבת ישראל נביא את הגואל. חזקי ואמצי! נשמח לשמוע את תגובתך והחלטתך.
אגב- ראיתי מכתב של שליחות שהרבי כותב לאחד מחסידיו שאם הוא חפץ לצאת לשליחות אז כמובן שהוא יתן את ברכתו ויסייע בעדו.. ז״א שזה תלוי אך ורק בו. אז דרך צלחה יקירה.
בהחלט עדיף מאוד שאת הפורומים תכניסו בתוך מדור ספציפי שנקרא "פורומים", כמו בכל אתר אחר, ולא תיצרו כותרת ראשית מכל עניין פנימי שגולשת מעלה. בכל האתרים המכובדים ישנו מדור פורומים, והמדור עצמו מחולק לפי נושאים – שידוכים, חינוך ילדים, שלום בית וכד', כל מי שמעוניין, פותח את המדור המתאים לו. אני מניחה גם שהגולשת שהעלתה בעיה אישית לא התכוונה שהנושא ייעלה ככותרת ראשית באתר- זה לא ראוי, לא מכובד ולא מקובל. המלצתי, ואני מבקשת שאם ישנן קוראות נוספות שמעוניינות בכך, אנא תמכו בדיעה זו, שתשנו את מבנה האתר בחלוקה הגיונית יותר, ולא בעירבוביה של כל הנושאים יחד כפי שקיים כעת.
את צודקת מאוד
אני תומכת בך
אני בכלל לא מבינה למה אתם מעלים כאלה דברים לאתר נשי ובנות חבד הרי יש פה בנות ונערות שעוד לא התחתנו וזה לא מתאים שהם יקראו את זה בגיל כזה.