מאת: חיה בן ציון

wase

יושבת בטרמפ ושואלת את עצמי שוב את השאלה הזאת, השאלה ששואלים כל כך הרבה, והתשובה שלה כל כך פשוטה. שאלה של קיום, שאלה של חיים. שאלה שבלעדיה החיים אינם חיים.
אז מה, מי אני?

לאן אני הולכת?

מה המטרה שלי בחיים?

מה המשמעות של היום הזה?

מה היופי ברגע הזה?

כל כך קל לשכוח את זה, ולהמשיך לנבור, ולנסות למצוא, מה הסוף של הדרך הזו, מה היעד של המסע הארוך הזה.

את הדרך הבנתי, איך פונים ימינה ומתי צריך לפנות שמאלה, למי לתת זכות קדימה ומתי לתת גז. את הכללים של החיים הבנתי.  אבל אני בכיכר מסתובבת, רצה. עוד פרסה ועוד פרסה.  והנה אני מתקרבת לפניה , לצומת.

מה עכשיו? אוקי עוד התקדמות אבל לאן ? לאן את נוסעת? לאן את שואפת?

מי יוכל לנשוף בעורפי ולהזכיר לי כל הזמן מה המטרה שלשמה ירדתי לעולם?
שימי לב, המלך איתך תמיד, הרבי שולח לך שליחים שיאירו לך את הדרך שכבר סלולה בשבילך. את רק צריכה להרים את הראש למעלה ולזכור ש"מלוא כל הארץ כבודו". שהכול בחיים זה למטרה אחת, שלשמה ירדת לעולם.

התשובה מסתתרת בשאלה.

למה ירדתי לעולם? להיות ב ע ו ל ם.

נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים.

פה למטה. כל הסיבובים, הריצות הפרסות, הדרך שסלולה לנו היא היא המטרה!

לזכור גם בפניה חדה שאני פה בשביל לשרת את מלך העולם.

לא לחפש יעד סופי.

למצוא את הרגעים אותם אני ממלאה בטוב, בקדושה באהבה. שכל רגע יהיה מכווננן למטרה הנשגבה. כי אם אני יחפש רק את היעד,  איזה עבודה תישאר לwase ?
כל פניה נכונה, כל רגע של אחיזה נכונה של ההגה- זה מילוי המטרה! זה רצון בורא עולם! תזכרי שה' זרק אותך למסע המטורף הזה, רק כדי שתזכרי שכל שנייה שאת חיה וזוכרת לשם מה קמת היום ואיך תלכי לישון היום, כי ה'פיפס' הזה יכריע את הכף, ויביא גאולה.

כי אם אני יחפש רק את היעד,  איזה עבודה תישאר לwase ?