רחל שאבי, עטרת חיה

לפעמים הקדוש ברוך הוא עושה את אותם הדברים שוב ושוב.

לפעמים הוא מפסיק קצת, ופתאום בורא אותם אחרת. אחר כך הוא מפסיק לברוא אותם אחרת, ושוב חוזר לעשותם כפי שעשאם בתחילה.

ופעמים שאיננו חוזר למה שהיה, וממשיך עם המעשה החדש עוד ועוד (עד שכולם מתרגלים).

להתרחשות הראשונה קוראים טבע, לשנייה – נס שמשדד את מערכות (חוקי) הטבע, כל עוד הוא נמשך והשלישית היא נס שלא נגמר והופך להיות הטבע החדש.

אינני יודעת אם יש מי שעשה אי פעם סדר כה הגיוני ופשוט במסתורין המופלא ביותר בבריאה והכניס את תופעת הנס, שהוא הבזק אלוקי לא צפוי / מסודר / מובן בעליל, היישר אל היכל השכל.

לא רק מיון יש כאן. האלגוריתם הפשוט הזה מקיף את כל היוצאים מן הכלל (כלומר, ניסים) שהיו ויהיו אי פעם, ועושה זאת – וזה הכי מדהים – באופן שמאפשר להקיש ממנו אודות משמעותו הייחודית של כל נס, לראות את אצבע אלוקים נוגעת בבסיס מציאותם.

למרות שנס אקסטרים משדד–טבע מפעיל את בלוטות האדרנלין יותר מהתנהלותו המשעממת של נס הטבוע בטבע, הרבי מתרשם יותר דווקא מהאחרון. זה שאינו מדגיש לא את הטבעי ולא את העל–טבעי, אלא את בעל הבית של שניהם. גישה שמצילה אותנו מבזבוז זמן, פחדים וסגידה לנביאי שקר מודרניים: התנהלויות שכרוכות בגלישה לעיסוק נלהב במיסטיקה ה"חרדית" סטייל גלגולי נשמות, דיבוקים, הצצה אובססיבית אל ה"חיים שלאחר המוות" וכיוצא בהן הסחות דעת ממה שצריך לעשות כאן ועכשיו על פי (לפחות) ה"שולחן ערוך".

דווקא ככה, טבעי

השיחה מטפלת בכמה ניסים מייצגים כדי להבין מה באמת קורה לנו בג' תמוז. בסופו של הדיון מתברר שהדממת השמש בגבעון והירח בעמק איילון הייתה נס מהסוג שהופך לטבע החדש, מה שאומר שלא רק שני אלה, אלא כל הקוסמוס נתקע. ואחר כך, כאשר השתחררו הגלקסיות מלפיתתו של יהושע והמשיכו לנוע במסלוליהן, הן לא האיצו והשלימו את הפיגור הניסי שנצבר בזמן, שהמשיך לזרום כטבעו עד יקום גוי אויביו. מהלך גרמי השמיים שהשתנה לא חזר ל"עצמו" – הנס ההוא ממשיך להתנהל למול עינינו עד עצם היום הזה, הוא הפך לאסטרונומיה החדשה.

וזה קרה ב–ג' תמוז.

ג' תמוז שנים רבות אחר כך, ושוב קורה נס אדיר. הם שאסרוהו, הם הם ששיחררוהו! הפך טבעם הזדוני, הפך תכניותיהם המגובשות, פסקי הדין החתומים ולגמרי בלי להבין מה הם עושים.

גם הנס הזה פעל במקביל לטבע עד שהתחבר עמו לחלוטין, ואם זה לא היה כל כך רציני, זה היה מצחיק: תחנת המשטרה הייתה סגורה ואת מסמכי השחרור היו צריכים לקחת משם, דווקא בדרך הטבע, והם לא הגיעו כ'פתקא מן שמיא נחית', למרות שזה היה נחשב לנס זניח לעומת מה שהתחולל שם בחודש האחרון. היו צריכים להמתין ולחזור הביתה ברכבת פחם מקרטעת ובלי שום קפיצת דרך, אבל אחרי הנס הזה ברית המועצות לא חזרה עוד לעצמה. לעין בשר היה קשה עד בלתי אפשרי לראות את התהליך נרקם, אבל היה מי שראה. וניבא. וזה היה רק עניין של זמן עד שתקרוס.

ככה זה ב'אתחלתא דגאולה'. בתחילה, קטסטרופה. ולא נראה שום מוצא. ונדמה שסוף העולם הגיע. אלוקים, מה קרה לשמש?! ואז קורה נס גדול שאף אחד לא קולט כי הוא טובע בטבע, מתכסה ונעלם בעיקר בממד הזמן. עד שזה נגמר אפשר לצאת מהדעת.

והנס הזה לא פותר אותך משום חובה טבעית. להפך, צריך להמשיך להלחם עם הכנענים ולהפעיל לחץ בין לאומי על הקומוניסטים ולפרסם לכל אנשי הדור שזכינו. ורק אחרי שעושים ככל שביכולתנו הטבעית, פתאום משתנה הטבע. השמש ממשיכה לשיר והרבי חוזר הביתה כדי להפוך את כנען אמריקה והיקום כולו למלכות שד"י.