מאת מנחת הורים חיה גילר, בוגרת מרכז ינר.

אמא אחת ספרה אשר שחמותה קנתה סט שמלות חדשות לשתי בנותיה. כל בת קיבלה שמלה שונה ומיוחדת במינה. כאשר אחת הבנות ראתה את השמלה שהסבתא קנתה לה בהשוואה לשלמה של אחותה, היא מיד התפרצה בבכי והתאכזבה ממש משמלתה וטענה שהיא אינה רוצה ללבוש אותה. האמא שמאוד התעצבה לראות את תגובת הילדה, רצתה לענות כתגובה אוטומטית, תאמרי בכלל תודה לסבתא… אך בחכמה עצרה את עצמה ואמרה לה בנועם: "אני מבינה שאת מאוד מאוכזבת, תאמרי מה את אהבת בשמלה של אחותך שאין בשמלה שקיבלת". הילדה החלה לתאר את הקישוטים השונים שמצאו חן בעיניה בשמלת אחותה. האמא היתה קשובה לכל מילה ברצינות רבה. אחרי שהבת אמרה את כל מה שהיה לה על ליבה, היא נרגעה. ולמרבה הפלא, מיד לאחר מכן, היא שאלה: באיזה צבע יהיו הגרביונים שאלבש עם השמלה שלי"… מסתבר שהילדה רצתה אוזן קשבת והבנה יותר מאשר את השמלה של אחותה.

פרשתנו נפתחת בדיני פרה אדומה, שהייתה משמשת לטהרת טמא מת, ובכדי לטהר יהודי שני מטומאת מת, היו צריכים יהודים אחרים להתעסק בשריפת הפרה וכו' ולהיטמא על ידי כך. לעיתים פוגשים יהודי שהידרדר למצב רוחני כה ירוד, מחובתנו 'לרדת' אליו לקרבו, וכך נזכה אנו להתקשר עם הקב"ה ועם התורה.

מכאן ניתן ללמוד מושג מאוד חשוב בחינוך, והוא אמפתיה,  זוהי היכולת להבין ולחוש את המצוקה של הילד, היכולת "להיכנס לנעליו" ולהשתתף רגשית בקושי שלו. בעקבות זאת, הילד ירגיש שהוא לא לבד ושמבינים את כאבו. הוא יחוש הקלה, יירגע ויהיה מסוגל לצאת מ'הבור' שלו, ויוכל לשתף פעולה ביתר קלות.

(מבוסס על לקוטי שיחות כרך ד' עמוד 1056)

שבת שלום!

להרצאות, סדנאות וייעוץ אישי: 054-9404776

לקבלת ה'סוכריה' ישירות לנייד שלחו הודעה למספר הנ"ל