הן מגיעות בהמוניהן, מרוגשות, סמוקות לחיים, מנסות להתמקם בקמפוס הענק..

ישנם כאלו שזו להן הפעם הראשונה. איזו חויה!

ביד אחת סוחבות מזוודה ענקית ועמוסה – שבועיים דורשים התארגנות אחרת מסתם טיול, וביד השניה שקית עם צידה שאמא דחפה להן ממש לפני היציאה.

נעים מאד: מפקדות הקעמפ האדיר 'אורו של משיח'- התשע"ז.

כן, גם הן מתרגשות.

כן, גם הן חוששות.

וכן, גם הן מחכות לפגוש ולהכיר את הבנות המתוקות שלכן.

עוברים הימי הערכות והשטח מוצף בחיילות: כל הגילאים, כל הסגנונות, מכל אזורי הארץ (אפילו כמה בנות של שלוחים),

האירועים רודפים זה את זה.

רצים ממסדר לתפילה, מתפילה לארוחה, מארוחה לפעילות, מפעילות לטיול, מטיול ל…. טוב זה לא נגמר..

ובין לבין פה למישהי כואב הראש, שם מישהי נפלה, ואחרת באה במרוצה לספר עוד מאורע "מסעיר" מאד שקרה.. ואחרת בכלל הצטיינה בתפילה!! מגיע לה על זה יחס מיוחד וישר כוח גדול!

והן עושות את זה. עם כל הלב והנשמה.

יש לי עצה בשבילכן אמהות יקרות:

זה לא חובה ולא פקודה (אפילו שאנחנו בקעמפ ;), פשוט עצה טובה J

כשאתן מגיעות ליום הורים, גשו למפקדת, תשאלו איך הילדה ולסיום תנו פתק קטן עם שוקולד.

אוהווו כמה שהיא תשמח! ותעריך.

לפעמים סתם לא חושבים על זה, אבל באמת שזה מוסיף המון.

כי כשיודעים להכיר טובה- הכל נראה אחרת.

בתפילה שנצליח להחדיר כמה שיותר רעבע וחסידישקייט באוצרות שלכן,

מפקדת אוהבת 3>