"ואהבת לרעך כמוך"
זה פסוק שגם אני בגיל שלוש שיננתי עם כל הילדים בגן משחקים אחר הצהריים של שבת.
אז כילדה זה היה נטו סיסמא כדי לקבל שלוק.. ואז גדלתי.
וכשהמורה העבירה מקומות בכיתה א' הסיסמא קיבלה משמעות…
"ליד מי שאני יעביר אתכן אתן תהיו מרוצות כי כל הבנות בכיתה מקסימות וכיף לשבת ליד כל אחת וגם ואהבת לרעך כמוך" ניסתה המורה לשכנע לפני שהיא עוקרת כל אחת מהחברה הטובה המוכרת מהגן.
וכך משנה לשנה ככל שגדלתי הפסוק עבר שינויים. מסתם סיסמא לדרך חיים.
אני זוכרת מתי זה קרה..
כשאח שלי עשה בר מצווה הוא הרגיש גדול וסופסוף יכל להגשים חלום ולצאת למבצעים, אבל מישהו אחד לא נתן לו, מישהו אחד חסם לו להגשים את החלום החסידי הזה.
זה היה אבא.
אבא שלי לא הסכים לשלום בער לצאת להניח תפילין לאנשים, לקרב אותם, להתקרב אליהם עד שהוא ישלים עם מענדי… אחיו הקטן ממנו.
"מבצועים מתחיל מהבית!!!" עוד מהדהד לי הקול של אבא.
"ואהבת לרעך כמוך זה קודם כל פה בפנים אחר כך מנסים בחוץ!!".
חשבתי הרבה על המילים של אבא וידעתי שהוא צודק.
יש כל כך הרבה פסוקים בתורה ובחז"ל, הרבי יכל לבחור כל מסר אחר כמו למשל "שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו בו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים" או אפילו "כל ישראל ערבים זה לזה" גם עניין של אהבת ישראל.
אבל הרבי בחר בפסוק אחר
ואהבת לרעך כמוך… מה המשמעות של המילים האלה בכלל?!
פשוט לאהוב את השני כמו שאני אוהב את עצמי.
ואין אדם שלא אוהב את עצמו כבר אמר החכם מכולם "על כל פשעים תכסה האהבה"- אהבתו העצמית.
לפעמים ביני לבין עצמי יש לי הנחות, לי מותר לעשות מעשה מסויים כי… באותו הזמן קרה ש.. אבל כשההיא מהסמינר/ הבת של הרב/ השליח תעשה דבר כזה
זה לא יעלה על הדעת…
למה לי מותר ולה לא?!
למה אנחנו נוטים תמיד לחשוב שאנחנו בסדר והאחרים הם לא?
למה נפסול דעות של האחר בלי להרהר בהם מעט?
למה תמיד הדיעה שלנו צודקת ושל האחר צריכה מחשבה או הבנה לעומק?
למה קל לפרגן, להצדיק את עצמנו ולא את השני?!
כי אנחנו אוהבים את עצמנו!
כי זה אני!
ולכן בחר הרבי דווקא את הפסוק הזה פסוק שמבטא אהבת ישראל בצורה המושלמת תאהב את השני בדיוק כמו שאתה אוהב את עצמך!
תקבל אותו. תצדיק אותו. תבין אותו בדיוק כמו שאתה מתנהג עם עצמך.. ככה בדיוק. לא בערך.

שאלתי את המורה שלי לתניא איך אפשר לאהוב יהודי אחר בדיוק כמוני זה הרי נורא קשה לאהוב במיוחד כשמכירים מישהו לעומק ויודעים את כל החסרונות שלו ובמיוחד אם הוא פגע בי… ולאהוב יהודי סתם שאני לא מכירה אותו לאהוב סתם כי הוא יהודי מה העניין בזה?!
והיא ענתה לי באושר "כולנו חלק אלוקה ממעל ממש וכשאוהבים את השני אנחנו בעצם אוהבים את עצמנו וכשאנחנו אוהבים את עצמנו אנחנו בעצם אוהבים את השני כי עם ישראל אחים. אחים ממש. לא בערך, בשם המושאל
כמה הרבי אהב אותנו. את השני. את האחר.
זה לא משנה אם הוא חסיד או מתנגד.
בחור ישיבה או ראש ממשלה.
את כולם הרבי אהב וקירב.
הרבי לימד אותנו להפריד בין האדם לאידיאולוגיה שלו.
להפריד בין רצון הנשמה למעשים האישיים של האדם.
לדעת להפריד בין החלק האלוקי לחלק הבהמי.
לדעת לאהוב את העצם. לאהוב באמת.

חודש אייר. ספירת העומר. מנהגי אבלות.
זה לא סתם חודש. זה חודש שהוא מתנה זה חודש שנותן את האפשרות לאהוב מחדש!
להבין את השני כמו שאני אוהב את עצמי.
לדעת לא לדון את השני עד שתגיע למקומו, לדעת לדון אותו לכף זכות כמו שהיית דן את עצמך!
לדעת שמבצועים מתחיל ממני ממי שקרוב אלי.
מהאחיות, מהחברות, מאימא, מהמורות.
לדעת שקודם כל זה הבית!
לדעת לאהוב. באמת.
עוד כמה ימים שנלך ברחוב ונצעק את הפסוק ואהבת לרעך כמוך.
נתעמק במילים נחשוב עליהם ונהפוך אותם מסתם סיסמא לדרך חיים.
אף פעם לא מאוחר.